אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כח · ד
ובמק"א ישבתי דברי הרמב"ם הנפלאים שפסק שקדשים שהוטל בם מום אסורים משום ל"ת כל תועבה ובפ"ד מה' בכורות פסק דהוא מטעם קנס ולא קנסו בנו אחריו אשר כבר התפלא בזה המל"מ בפ"ד מהל' בכורות ואמרתי בזה עפמש"כ התוס' בחולין דקט"ו בד"ה כל וא"ת צורם אזן ליתסר אפילו צרמו נכרי וי"ל דשרי רחמנא קדשים שהוממו כצבי וכאיל א"כ אינו דבר מתועב עכ"ל והנה בסברא זו נראה דאין חולק דהרי בב"ח דאסור משום ל"ת כ"ת הוא אפילו בנתבשל מאליו אסור דחשוב דבר מתועב ונראה בשי' הרמב"ם דגם הוא מודה לזה אלא דס"ל דהא דשרי רחמנא קדשים שהוממו כצבי וכאיל על ידי פדיון היינו דס"ל דכיון דהתיעוב בה מחמת איסור קדש שבו שרי רחמנא ע"י פדיון אבל כ"ז שלא נפדה אסור משום התיעוב דל"ת כ"ת ופסוהמ"ק שנשחטו לפני פדיון (דאפילו א"נ דאיכא איסור קדש בקדשים שמתו דיצא מידי מעילה, אבל איסור קדש שבו לא פקע ויעוי' בתוס' קידושין דנ"ז ובמהר"ם שם ויש להאריך בזה) אבל לבד איסור קדש יש בו משום לא תאכל כל תועבה ג"כ.
ולפ"מ דקיי"ל דאסור משום קנס ואין הפדיון מועיל דהא אין פודין אה"ק להאכילן לכלבים והכא עכ"פ מדרבנן מיהא אסור משום קנס א"כ כיון שאין הפדיון נתפס ממילא תמיד הוי כלפני פדיון, וכ"ז בפסוהמ"ק שצריכים פדיון אבל בכור בע"מ דשרי רחמנא כצבי וכאיל וא"צ פדיון כלל ובכור בע"מ דמי לפסוהמ"ק אחר פדיון הרי בהדיא גלי רחמנא דשרי בכור בע"מ וע"כ אין איסורו רק מצד קנס שקנסו חכמים במטיל מום בידים דלא ישחט על אותו מום לפיכך פ' הרמב"ם בבכור כל הדינים השנוים בבכורות דל"ד, ולפ"מ שצדדתי בד' הרמב"ם דגם באיסור מחודש ע"י תיעוב גלי רחמנא דמהני פדיון בפסוהמ"ק יש מקום לספיקות התוס' בב"ק דע"ו בשחו"ח גם א"נ דאסור משום תיעוב וכן בפיגול למש"כ הר"מ שהוא משום ל"ת כ"ת ואכמ"ל.