אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כו · י
עוד הי' נראה בשיטת הרמב"ם דלא משכחת לה פגול ונותר בשני אברים למשכ"ל אות ב' לצדד לשי' התו' והשימק"ו דבאימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן דלא תרד של"ה זריקה אח"כ וא"כ זריקת פגול לא הועילה כלום ובדין שלא יהי' חייב משום נותר וכמבואר בתוספתא בפ"ה דזבחים דאין חייב משום נותר על פגול שלא הי' לו היתר זריקה יעו"ש ואף אם העלן ע"ג מזבח דפקע פגולו והוי לחמו של מזבח הא היתר זריקה לא הי' בזריקת פגול, ולשיטתם י"ל הא דאמר הש"ס בכריתות דלכשהעלן דפקע פגולו הו"ל נותר דס"ל דדינא דעולא באימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא תרד בפלוגתא דר"י ור"ש קאי בנשפך דמה וכמו שמצדדים התוס' בזבחים פ"ג בתי' דראשון וכמו שנראה כן מהוה אמינא דסוגיא בדפ"ה א"ר זירא ולר"י דס"ל דנשפך דמה תרד גם לפני זריקה תרד ולהכי הועילה הזריקה בזריקת פגול דלא תרד ובהעלן ע"ג מזבח דפקע פגולו הו"ל נותר ומועיל זריקת פגול ומצרפינן להדדי ומש"ה י"ל דגם מעילה איכא אבל למש"פ הרמב"ם בנשפך דמה דתרד ובאמורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים דלא תרד (ומלשון הרמב"ם נראה אף של"ה זריקת דמה אח"כ וזהו דלא כהכ"מ וא"כ לא הועילה זריקת פגול כלום ודמי ללפני זריקה ובכה"ג ליכא נותר אף שהעלן ע"ג מזבח דגזיה"כ הוא דבעינן זריקת היתר וזריקת פגול דמי ללפני זריקה וכלשון התוספתא דאינו חייב משום נותר כיון שלא היו לו היתר זריקה היינו בעיקר ההרצאה (והכ"מ לשיטתו דס"ל באמורי קדשים שהעלן לפני זריקה ולא הי' זריקה דתרד כמו בנשפך דמה א"כ הועילה זריקת פיגול ולהכי ס"ל בשיטת הרמב"ם דלכשהעלן הו"ל נותר). ולמש"כ להוכיח דלא כהמל"מ דבמשלה האור במקצת לא נפקע פיגול גם להעלותו ע"ג מזבח דא"כ הא משכח"ל פיגול ונותר בחד אכילה הדר יקשה במאי דמקשה הש"ם בכריתות שם וליתני פיגול ונותר דלכשהעלה ע"ג מזבח פקע פיגול מיניה והו"ל נותר והא לשי' התוס' בהעלה ע"ג מזבח בקדשים קלים אף אי נימא דלא כרב גידל מ"מ הא ליכא מעילה כמבואר במעילה ד"י ודוח"ל דגם לכשמשלה האור ברובו מ"מ כיון דלכשפירשו איכא מצוה להעלותו פ"ג מזבח ודמי להוצאת הדשן והא דנהנה מאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן פטור היינו בעודו על המזבח דאם הי' מניח הי' מתאכל מאליו בלא היפוך בצנורא כמש"כ התוס' שם דהא רבא סתמא קאמר דנהנה מאימרי קדשים קלים לאחר שהעלן פטור דמשמע דאפילו פירשו מפ"ג מזבח, ואפ"ל כמשכ"ל דסוגיין דכריתות קאי לר' חנינא דס"ל דמשמשלה האור במקצת פקע פיגול והו"ל מומר ומשכח"ל מעילה ג"כ משום דהא דפטור ממעילה הוא דוקא לכשמשלה האור ברובו כמשכ"ל עיי"ל לשי' התוס' דסוגיין דכריתות לא קאי בבכור ורק בקדשי קדשים, וכמש"כ באות א' אולם לשי' הרמב"ם גם בקדשי קדשים יקשה למש"פ בפ"ג דהל' מעילה דקדשי מזבח שמתו יצא ידי מעילה דבר תורה כו' וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהם הקרבנות כו' כגון ששחטן בדרום או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום או שיצאו הדם. והבשר כולו כו' מפורש בדהר"מ דבכה"ג אין כאן מעילה דבר תורה, רק מדרבנן וא"כ איך אפשר ליתני פיגול במשנתינו הא בכה"ג ליכא רק מעילה מדרבנן ובמעילה מדרבנן ליכא אשם מעילות כמבואר בריש מעילה, ולכאורה תמוה לשי' הרמב"ם דהא גם בנותר מפורש במשנתינו דאיכא מעילה מן התורה ואפ"ל דמש"כ הרמב"ם דאין בו מעילה מן התורה והוי כקדשים שמתו היינו אם נפסל הזבח לגמרי אע"פ דאי עלו לא ירדו מ"מ כיון דלכתחילה אסור להעלותן וכיון שנפסל הזבח לגמרי דינו כקדשים שמתו אבל בזבח כשר רק שנותותרו האימורין כיון דאם עלו לא ירדו כמש"כ רש"י בכריתות דכ"ג איכא מעילה אבל במאי דמקשה מפיגול קשה דאיך יתחייב משום מעילה דהא נפסל כל הזבח,
ולמש"כ י"ל דלשי' הרמב"ם דאיכא מעילה לכשהעלן ע"ג מזבח עד שיצא מבית הדשן י"ל כיון דפקע פיגולו וראוי להעלותו לכתחלה ע"ג מזבח בכה"ג איכא מעילה ג"כ, ואפ"ל דמש"כ הרמב"ם שם דאין בו מעילה מן התורה בחושב מחשבות הזמן הוא ג"כ דוקא בבשר שאינו ראוי לכלום וכמו שאמר רבא במעילה ד"י הכל מודים דבשר קדשי קדשים שנטמא כו' משום דבשר לא שוי לכלום אבל באימורין דחזי לגבוה ואם עלו לא ירדו בכה"ג איכא מעילה אע"פ דאסור להעלותן לכתחילה וצ"ע. והרמב"ם בפ"ג מהל' מעילה הלכה י"א פסק נהנה קודם זריקה מבשר קדשי קדשים שנטמא או שנהנה מאמורי קדשים קלים אע"פ שהעלן לראש המזבח הר"ז פטור עכ"ל וד' הרמב"ם מתמיהים דקדשי קדשים קודם זריקה אמאי אין מועלין והא ביוצא מועלין כמשה"ק התוס' במעילה שם ובקדשים קלים קודם שנזרק הדם פשיטא דאין כאן מעילה כמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מעילה דאין מועלין קודם זריקה אפילו לאחר שהעלן ע"ג המזבח ואי לאחר זריקה מ"ט לא ימעול והא הרמב"ם אע"פ שהעלן קאמר לרבותא וכש"כ קודם שהעלן דפטור ממעילה וקשה מאיזה טעם וכבר הרגיש בכ"ז הקרן אורה בחי' למעילה שם, והנה בקדשי קדשים גירסת הרמב"ם בגמ' קודם זריקה וכ"ה גירסת רבינו גרשום וגם רש"י פי' אפילו קודם זריקה אלא דהנפ"מ מגירסת הגמ' דבגמ' מבואר שנהנה מק"ק שנטמא קודם זריקה יש לפרש שנטמא קודם זריקה אבל נהנה לאחר זריקה (ובזה י"ל כמש"כ הבה"ז לפרש כן בדהתוס' דהציץ מרצה ובפשוטו י"ל ג"כ דאעפ"י שנטמא קודם הזריקה מועיל הזריקה דחשוב פי"ז שעת היתר) אבל בד' הרמב"ם בלשונו מבואר שגם נהנה קודם זריקה והק"א מפרש דהרמב"ם על מעילה ד"ת קאמר ובאידך דינא דקדשים קלים מפרש לה שנטמא ג"כ ולפ"ז הרבותא אעפ"י לאחר שהעלן ופקע איסור טומאה ומ"מ פטור וצ"ל דגם זה רק מד' תורה אבל מדרבנן ודאי מועלין וג"ז דחוק ואולי יש להגיה בד' הרמב"ם ושיעור דבריו כמו בגי' הש"ס דנהנה לאחר זריקה מבשר שנטמא קודם זריקה או שנהנה מאמורי קדשים קלים אעפ"י שהעלן לראש המזבח הר"ז פטור בקדשי קדשים א"ש ובקדשים קלים הכונה ג"כ כנ"ל שנטמא קודם זריקה וא"כ לא הועילה הזריקה לגבוה ואי"ר לגבוה וע"כ אין מעילה באימורין ואעפ"י ופקע איסור טומאה מ"מ אין בו מעילה כיון דהזריקה לא התירה עכ"פ בשפעה ולא הובררו אימורין להיות ראוים לגבוה ואעפ"י שהעלן ואיכא מצוה להפוכי בצינורא מ"מ ליכא מעילה גם מדבריהם, ועכ"פ גם אם לא נגיה בד' הרמב"ם בקדשי קדשים ויש לפרש כן בקדשים קלים שנטמא ג"כ קודם זריקה בקדשי קדשים נהנה קודם זריקה ובקק"ל נטמא קודם זריקה ואם נפרש כן יהי' מזה סתירה למשכ"ל דהיכא דפקע פגולו מעל ג"כ אלא דמלשון הרמב"ם אינו נראה דמיירי בקדשים קלים שנטמא ג"כ וד' הרמב"ם צ"ע ועי' בקרית ספר להמבי"ט דמעתיק על פי רוב לשון הרמב"ם ובזה העתיק כגירסת הגמרא, וראיתי במנחת חינוך הל' מעילה שכ' בקיצור דיני מעילה דבקדשים קלים מועלין באמוריהן עד שיצא לבית הדשן לפי הנראה נמשך בזה מל' הרמב"ם ולפלא שלא הרגיש שאינו כן שי' רש"י ותוס' ד"י ושי' הרמב"ם נגד הסוגיא דמעילה.