אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כו
החילותי ברוינערץ קיץ תרס"א וסדרתי בחרף תרע"א. בענין פיגול ונותר
א
ע"ד מה שהגיד לי מעכ"ת בהיותי ברוינערץ קושי' בשם הרא"ג מוהר"י קרויזע הי"ו מו"צ בפאזען בכריתות די"ד דמקשה ונתני ה' חטאות ונוקמי כגון דאכל כזית פיגול כו' והא בשבועות דכ"ד קאמר דמידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקי למתניתין במוקדשין בבכור והא בקדשים קלים ליכא מעילה כ"א אחר זריקה וזריקת פיגול אינו מביא לידי מעילה בקדשים כדאמר רב גידל אמר רב במעילה ד"ג ויפה הקשה ובפשוטו נראה לפמש"כ התוס' בכריתות די"ג בד"ה ארבע חטאות ומוקדשין דתני אע"ג דהוי בשאלה מ"מ לאחר שנשחטו ונזרקו דמן ליתא בשאלה אבל ליכ"ל דמיירי בבכור שהרי קאמר בגמ' אקדשי' כו' יעו"ש ודהתוס' תמוהים ומרפסין איגרא שהרי בגמ' דשבועות שם מקשה כן ומשני בבכור וכבר הרגיש בזה בס' ברכת הזבח והאחרונים התפוררו בזה ותירצו יעוי' בשער המלך ובתשובת רעק"א ובס' ושב הכהן דבאמת בשבועה לרבא דס"ל בדכ"ז דאכלה כולה אין נשאלין עליו משכח"ל ג"כ שאכל כלו וליתא בשאלה ומאי משני לרבא שם דכ"ד מידי דאיתא בשאלה לא קתני והא גם שבועה ליתא בשאלה בכה"ג ועכצ"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני לפי שמתחלה הי' עומד לשאול ואיתנייהו בשאלה ולפי זה אינו מספיק תי' התוס' דלאחר שנשחטו ונזרקו דמן ליתא בשאלה דהא מ"מ מתחלה איתנייהו בשאלה וע"כ הוכרח הגמ' לתרץ דמיירי בבכור אבל בסוגין דכריתות קאי להלכה דקיי"ל כאמימר בשבועות שם דאכלה כולה נשאלין עליו וא"כ הכונה בדהתו"ס מידי דאיתא בשאלה לא קתני היינו שאפשר לשאול גם עכשיו ולבטל השבועה מעיקרו שלא יצטרך לקרבן ולהכי לא קתני שבועה אבל במוקדשין לאחר שנשחטו ונזרקו ליתא בשאלה עכשיו ולהכי קאמר הגמ' קדשים מיגו דאיתוסף בי' איסור הנאה דמיירי במוקדשין ולאו בבכור עכ"פ לפי סוגי' דכריתות דמיירי במוקדשין כמו דקאמר אקדשי' אתוסף כו' שפיר מקשה הש"ם ונוקמי כגון דאכל כזית פיגול בקדשי קדשים.
ב
ועוד אני אומר דגם לפי הך תירוצא דאיסור הבא מאליו קתני ומוקי לה בבכור י"ל ג"כ קושית הש"ס בכריתות דנוקמי כגון דאוכל כזית פגול דנ"ל לחדש דגם אליבא דרב גידל א"ר זריקת פיגול אינו מביא לידי מעילה בקדשים קלים מ"מ משכח"ל מעילה גם בפיגול לפי המבואר בזבחים דמ"ג דקומץ פיגול שהעלה לגבי מזבח פקע פגולו הימנו וכן בכריתות והו"ל נותר ומבואר דמותר גם באכילה (והמנחת חינוך מסתפק בזה דאפשר דרק פיגול פקע הימנו אבל מ"מ אסור משום פסוהמ"ק אולם בדהתוס' בזבחים דמ"ב בד"ה הקומץ מפורש בלשונם דמותר באכילה ומדייק מש"ס דכריתות די"ד וראיתם צ"ע דהא התם בעולין באמורין קא מיירי דכיון דראוי לגבוה חל עליו שם נותר אעפ"י דאסור באכילה להדיוט וע"ע במנחות דע"ד בעי' רבינא כהן שאכל מן האמורין לאו דזרות לא קא מבע"ל כי קא מיבע"ל לאו דכליל תהי' וכיון דפקע פגולו ועולה למזבח הרי יש בו ג"כ לאו דכליל אם לא דנחלק דאעפ"י שנותר למזבח מ"מ אחרי שנתפגל אין עוד עליו עשה דכליל או דכיון דמשלה בו האור ליכא בו כליל וצ"ע ואפשר דכונת התוס' דמותר באכילה מדין פיגול וצע"ק.) ולפ"ז היכא שהי' זריקת פיגול ואח"כ העלן למזבח ומשלה בו האור דפקע פגולו וניתר לאכילה ואמורין סלקי לגבוה והו"ל קדשי ד' א"כ בדין שימעול ולשי' הרמב"ם בפ"ב הל' א' דקדשים קלים שנזרק הדם מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן א"ש בפשוטו דהעלן ע"ג המזבח ומשלה האור ברובו איכא ג"כ מעילה ואף בזריקת פיגול בדין שיהי' בו מעילה בכה"ג כמו דאיכא חיוב נותר דעכ"פ הועילה הזריקה למיהוי לחמו של מזבח דלפני זריקה לא מהני מה שהעלן ע"ג מזבח דמה שאמרו בזבחים בפ"ד ובמעילה ד"ז אמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקה לא ירדו נעשה לחמו של מזבח היכא שהי' זריקה אח"כ מיירי אבל היכי של"ה שום זריקה לא נעשה לחמו של מזבח וירדו וכ"פ רש"י ורבינו גרשון במעילה שם וכ"כ הכ"מ בפ"ב מהל' פסוהמ"ק הל' י"ג וא"כ הועילה זריקת פיגול בהעלן אח"כ דהוי קדשי ד' ואע"ג דבכל פיגול מהני הזריקה שאם עלו לא ירדו מ"מ כיון דאסור להעלותן ולא יכול לבוא לידו היתר אינו מביא לידי מעילה משא"כ בעבר והעלן ע"ג המזבח ובאו לכלל היתר בפועל דנעשה לחמו של מזבח והוי קדשי ד' שוב גם זריקת פגול מהני ואית בו מעילה והרי בזבחים דפ"ה מיבע"ל באמורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים אי יש בו מעילה ומספק"ל דגם מעילה איכא לפני זריקה משום שהעלן ע"ג מזבח וניהו דפשיט דאין בו מעילה משום דעכ"פ זריקה לא הי' כלל אבל היכא שהי' זריקה אלא דהוי זריקת פיגול כיון דפקע פגולו שום מועיל אותו להביא לידי מעילה (וצ"ע לפירש"י ור"ג במעילה והכ"מ בדהג"מ בזבחים דפ"ה דמבע"ל באמורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים אי יש בו מעילה ואי ירדו ופשיט לי' דלא ירדו ואין בו מעילה והא לדבריהם הא דלא ירדו באופן שהי' זריקה אח"כ ובמעילה אחר זריקה בודאי יש בו מעילה ומה בכך שהעלן לפני זריקה הא בכה"ג ירדו ג"כ ובדין שאין בו מעילה ומאי השוון להדדי וחילקן אח"כ דלא ירדו ואין בו מעילה ומדהתוס' בדפ"ג בד"ה למעוטי שכתבו בתחלה דההיא דעולא אתי לר"ש דס"ל בנשפך דמה לא תרד מבואר דמפרשים שלא הי' זריקה אח"כ וגם לפמש"כ שם ועוד נראה דההיא דעולא דאתי ככו"ע כתבו ולא דמי לנשפך דמה כיון דאיכא זריקת דמה כונתם בודאי משום דאי בעי למזריק זריק מבואר דס"ל ג"כ שלא נזרק דמה דאי בנזרק דמה מיירי א"כ בודאי דאין זה ענין לפלוגתא דר"ש ור"י בנשפך דמה וכן מבואר בד' השיטמק"ו בפירוש יעו"ש ובדפ"ה ע"א וע"ב ומבואר בדבריהם דמפרשים שלא הי' זריקה כלל ואפי"ה לא תרד,
ובאמת כן נראה מפשט השמועה בדפ"ה ע"א א"ר זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה כו' ומה התם דאם בא לזרוק אין לו לזרוק אם עלו לא ירדו הכא דאם בא לזרוק זורק לא כ"ש ואם איתא כפירש"י והכ"מ הו"ל לומר הכא שכבר הי' זריקה מכש"כ דלא תרד ומבואר מפשט הגמ' דמיירי לפני זריקה אלא משום דאם בא לזרוק בידו לזרוק וצ"ע) ולפי התוס' והשימק"ו דמיירי לפני זריקה ולא תרד א"כ לא הועילה זריקת פיגול כלום וי"ל דאף שהעלן פ"ג מזבח אחר זריקת פיגול ופקע פגולו מ"מ כיון דלא הועילה הזריקה ודמי ללפני זריקה דפשט לי' הש"ם דאין בו מעילה אף שהעלן ע"ג מזבח וה"ה זריקת פגול לרב גידל כיון דהזריקה לא הועילה כלום אף שהעלן אח"כ אין בו מעילה ולכאורה דין זה במחלוקת היא שמי' דלפירש"י במעילה והכ"מ יש בו מעילה ולפי' התוס' והשימק"ו אין בו מעילה אלא די"ל דגם לפי התוס' והשימ"ק הא דלפני זריקה לא תרד הסברא משום דאי בעי לזרוק זריק ולהכי אף לר"י דס"ל דבנשפך דמה תרד מ"מ לפני זריקה לא תרד ולפ"ז בזריקת פיגול דאי בעי לזרוק אינו זורק עוד ודמי לנשפך דמה אחרי שהפסול כבר נעשה ומצד הסברא הי' הדין נותן דתרד ולא דמי לפני זריקה שראוי לזרוק זריקה שראוי לזרוק זריקה הכשר אבל כיון שנזרקה בפסול ואין לו עוד תקנה הי' הדין נותן שתרד ואפי"ה זריקת פיגול אם עלה לא ירד אלמא כדמהני דמרצה לפגולו ומכש"כ ג"כ לדין שלא תרד ולהכי י"ל דיש בו הרצאה לענין מעילה היכי שהעלן ע"ג מזבח ונעשה לחמו של מזבח בפועל ולא דמי לאמורי קדשים קלים שהעלן ע"ג המזבח דאין בו מעילה אף דלא תרד ונעשה לחמו של מזבח משום דלא הי' בו הרצאת זריקה רק שלא תרד לפי שראוי להרצאה וראוי להיות זריקה משא"כ בזריקת פיגול דמדין זריקה הוא וכן נראה מדהוי נותר לאחר שהעלה פיגול ע"ג המזבח אף דנותר ליכא ג"כ לפני זריקה כל זמן שלא הי' היתר מ"מ מהני זריקת פיגול לכשהעלה ע"ג המזבח אעכצ"ל דמצרפינן לזריקת פיגול שיש בו הרצאה וצ"ע לשיטתם אבל לשי' רש"י ור"ג והכ"מ בשי' הרמב"ם דלפני זריקה דלא ירדו לכשהי' זריקה אח"כ נראה בודאי דזריקת פיגול שהעלן לגבי מזבח והי קדשי ד' דיש בו מעילה.
ג
אולם שי' הרמב"ם דקדשים קלים מועלין באימוריהן עד שיצא לבית הדשן הוא נגד ש"ס ערוך במעילה ד"י אמר רבא הכל מודים שאם נהנה מאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן דפטור ויפוי' ברש"י ותוס' שם א"כ לפ"ז לפי פירושם לא משכח"ל מעילה לאחר שהעלן ע"ג מזבח ומאי דקאמר בכריתות שם אלמא לא כגון שהעלן מ"ג מזבח דפקע פגולו והו"ל נותר ויקשה אי נימא דמיירי בבכור אפילו א"נ דלא כרב גידל מ"מ איך חייב מעילה בהעלן צ"ל דמעילה חייב משום כזית פיגול שלא העלהו ע"ג המזבח, ולשיטת הפנים מאירות בזבחים דמ"ג דקומץ פיגול שהעלה ע"ג מזבח פקע פיגולו אף שלא משלה בו האור כלל ומוכיח מכריתות דאי משלה האור א"כ גם משום נותר לא לחייב כיון דכבר נעשה לחמו של מזבח כמשה"ק בצ"ק ומשיג בזה ע"ד התוס' בכריתות יעושה"ט א"ש דלהכי כיון דהעלן לחוד ולא משל בו האור כלל בכה"ג בודאי איכא מעילה ורבא דקאמר לאחר שהעלן דפטור מיירי שמשל בו האור ונעשה מצותו, ובשי' הפנים מאירות מתורץ בזה ד' הרמב"ם בפי"ח מהל' פסוהמ"ק הל' י"ט אי אפשר שיתחייב אדם על אכילה אחת משום פיגול ונותר ותמה הכ"מ שהשמיט הא דכריתות דבשני אברים משכח"ל לכשהעלן ע"ג מזבח יעו"ש, ולד' הפ"מ א"ש לפמש"פ הרמב"ם שם בהל' כ"א דהפיגול ונותר וטמא שהעלן לראש המזבח ומשלה האור ברובו פקע איסורן מהן ומשוי להדדי ולא משכח"ל שיתחייב משום נותר דכמו דפקע פגולו כמו כן לא חל איסור נותר דנעשה לחמו של מזבת.
ד
אולם חידוש ד' הפנים מאירות תמוה שזהו נגד שי' התוס' וד' הרמב"ם מפורש דבעינן משלה האור גם בפיגול ויסוד קושית הצ"ק דאמאי הו"ל נותר אחר שהעלן לגבי מזבח דמזה מוכיח הפנים מאירות חידושו אין זו קושי' כלל דכיון שלא חלו האיסורין לא מהני כמו שאין המקוה מטהרת הטהורים שלא יטמאו ולהכי לכשירדו מע"ג המזבח ונעשו נותר הו"ל נותר וכבר הרגיש מזה בערוך לנר לכריתות יעו"ש, וגדולה מזו נראה דבפגול ונותר אף אם הי' הנותר מקודם שהעלן ע"ג המזבח מ"מ כיון דבפיגול שאין הקרבן נראה להרצאה ליכא נותר שוב לכשהעלן על גבי המזבח כיון דלא הי' בו איסור נותר כל זמן שהי' פיגול ואעפ"י דמיד שפקע פגולו הרי ראוי להעלאה ויהי' בו איסור נותר ויופקע על ידי שהותו ע"ג המזבח נראה דהא אין לינה מועלת ע"ג ראשו של מזבח כמבואר בזבחים דפ"ו ובמנחות דכ"ז כאן לקלוט והא דקאמר דהו"ל נותר היינו לכשירד מע"ג המזבח, וכ"כ המקו"ח בחדושיו לכריתות ולפ"ז כל זמן שהוא פ"ג המזבח אא"פ שיחול בו איסור נותר.
ואפשר עוד דכיון דלא הי' בו איסור נותר כל זמן שהוא בפיגולו לא נפסל כלל בלינה וצריך לינה חדשה לפוסלו אחר העלאה פ"ג המזבח פיגולו דכל זמן שהי' בפיגולו לא נפסל כלל ולפה"נ מלשון רש"י בכריתות די"ד דכיון דאי"ר לאכילת אדם לאכילת מזבח לא חייל נותר עלי' נראה דמדין אין איסור חל על איסור קא אתי לה וכן דייק בערוך לנר בודאי דשייך בו פסול נותר וכמו דפקע פיגולו פ"י מה שהעלן פ"ג מזבח כמ"כ פקע איסור נותר שיש בו רק שאינו חייב עליו. אבל מד' הרמב"ם בפי"ח מהל' פסוהמ"ק דמבואר בדבריו דבקרבן פסול שלא נראה להרצאה ל"ש נותר כלל ולשי' אפשר שלא נפסל כלל בלינה.
והצל"ח בפסחים דכ"ח ובנובי"ת חיו"ד סי' נ"ג יצא לחדש דגם בפסול איכא לאו דבל תותירו ורק כרת דנותר ליכא בפיגול שכבר נתחלל, ולדידי' דשייך בו לאו דלא תותירו ויש בו ענין נותר י"ל דפקע ולכאורה הרי מפורש בחולין ד"צ דעצמות והגידין והנותר ישרפו לט"ז ובפרש"י שם דלאו בר אכילה אינו טעון שריפה דכתיב לא תותירו כל דקרינן בי' לא תותירו קרינן בי' תשרפו ואידך לא וכן מקשה שם דאי אמרת מפשט פשיטא לי' דהיתירא ליכלי' דאיסורא לישדי' ואין בו ענין נותר כלל ומותר להותיר ואינו טעון שריפה לפי שהוא אסור באכילה (ולפ"ז צ"ל דגם מה שפירש"י בכריתות די"ד דלא חייל נותר עלה לאו משום אין אחע"א קא אתי עלה, אלא דאין בו דין נותר דהרי מפורש בדבריו בחולין דלאו בר אכילה אינו טעון שריפה).
ה
אולם לכאורה קשה דהרי מפורש בש"ס דכל שאינו פסול בגופו טעון עיבור צורה כמו בדם ובבעלים והפירוש דעיבור צורה היינו שיפסול בלינה וטעון שריפה כמו נותר כמו שפירש"י אלמא דגם בזבח פסול מהני עיבור צורה והוי נותר ולהר"ח בפסחים שפירש עבור צורה שיושחת הבשר א"ש וע"ע בפסחים דט"ו בתוד"ה ולד אבל רש"י הא פירש שם שילין ויהי' נותר ובספק דפסול טומאה א"ש דהוי נותר שמא הוי טהור ומהני פסול לינה, וחכם אחד העירני מהא דפסחים דל"ד למ"ד דגם פיגול טעון עיבור צורה הא פיגול ונותר לא משכח"ל, אולם למ"ד דגם פיגול טעון עיבור צורה מבואר בפסחים דע"ג דהוא גזיה"כ דיליף עין עון מנותר יעו"ש.
אבל משארי פסולים יקשה ודוח"ל דעיבור צורה מהני דל"ה עוד בזיון קדשים כיון דטהורים וכשרים שנתותרו נשרפים אבל הא מפשטות דרש"י מבואר שם דצריך שריפה מדין נותר הרי מוכרח מזה דאף דאי"ח על פסולים משום נותר אבל טעון שריפה וקשה מגיה"נ דאינו טעון שריפה אבל נראה לחלק בזה דדוקא בגיה"נ שאינו ראוי בשום פעם לאכילה ולא קרינן בי' ולא תותירו אינו טעון שריפה דדמי לעצמות דלאו בר אכילה הוא ול"ש בו נותר, אבל בפסול במקרה בין בפסול בגופו כמו פיגול או שלא בגופו כמו נשפך הדם וכיו"ב דהבשר מצד עצמו ראוי לאכילה אלא שנפסל בזה ניהו דאי"ח משום נותר כמו דליכא נותר בפיגול שלא ניתר ע"י זריקה כמבואר בתוספתא זבחים פ"ה ובכריתות שם אבל מ"מ נפסל בלינה ויש בו פסול נותר ומהני בו עיבור צורה, שו"ר בתוס' פסחים דפ"ה בד"ה בשלמא בתוך הדבור א"נ הו"א אפילו כשיהי' נותר לא ישרף דנותר שהי' ראוי לאכילה קודם שנתותרו דוקא ישרף כדמשמע לא תותירו אלא תאכלוהו יעו"ש ולפי המסקנא הרי גלי קרא או מסברא ידעינן דטעון עיבור צורה ומהני למשוי נותר לשריפה, ובזה יובן ג"כ הא דחולין שם דאא"ב ספוקי מספק"ל שפיר וכמו שפירש"י ותרווייהו בעי שריפה דלכל חד מספקינן לי' בהיתירא והוי נותר יעו"ש, ולכאורה קשה הרי מספיקא אסור הגיד בין של ימין בין של שמאל ואינו ראוי לאכילה מספק ולא קרינן בי' לא תותירו ולזה העירני גיסי הרה"ג מוהר"י קאסאווסקי שיחי', ולמש"כ א"ש דמאי דאסור הגיד מספק הוי כשארי איסורים ופסולים שאינו מונע הדין דשריפה ורק בגיה"נ שהוא אסור בבירור מצד עצמו ואי"ר לאכילה ומעולם לא נקבע עליו מצות אכילה ולאו דלא תותירו דמי לעצמות משא"כ באיסור צדדי במקרה לפי שנתערב באיסור או שלא נדע דינו הוי כשארי פסולים שיש בו פסול לינה ובעי שריפה וא"ש בפשיטות.
ולפ"ז מזה סייעתא להצל"ח שהרי בפסולים ובספק גיה"נ דבעי שריפה אף שאי"ר לאכילה ואין בהם כרת דנותר והרי כללא כייל שכל דליכא בל תותירו אין בו שריפה וכיון דמוכרח דאיכא בהו מצות שריפה יש בהו ג"כ לאו דלא תותירו ויש לחלק קצת דאפשר דכללא דרש"י הוא דוקא על גיה"נ שמצד עצמותו אי"ר לאכילה ודמי לעצמות דלשדינהו משא"כ בפסולים ואסורים אפשר דאעפ"י שיש בו מצות שריפה דנותר מ"מ בל תותירו ליכא כיון שאי"ר לאכילה ודוחק ו' וראיתי במנחת חינוך מצוה קמ"ב שתמה ע"ד הצל"ח דאיכא בל תותירו אף בפסולים מהא דמבואר בש"ם דכל שפסולו בגופו ישרף בדם ובפסולים תעובר צורתו ולמה יעבור אל"ת ולא ישרף מיד וכן מדהרמב"ם דקדשים שנפסלו מספק טעון עיבור נורה והאיך מספק שמא אינו פסול ימתין ולא ישרפנו ויעבור על לאו דבל תותירו אעכצ"ל דבפסול אי"ע משום בל תותירו ולהכי גם בפסול מספק אינו עובר דהתורה לא אסרה אלא במידי דבר אכילה אכילת מזבח או אכילת אדם וזה שאינו ראוי הו"ל כמו עצמות וגידין יעו"ש שהאריך בזה ותמיהני על המנח"ח שהרכיב שני ענינים פסולים ואיסורים ופסולים מספק לגידין ועצמות ולא שם עין לסוגיא ערוכה דחולין דמבואר דאי ספוקי מספק"ל אי נוהג בשל ימין הוי נותר ובעי שריפה וממילא דאסור להותיר מה שאסור מספק ויש בו דין נותר ולא אמרינן דהוי כגידין ועצמות כיון שאי"ר לאכילה וא"כ גם א"נ דפסולים אין בו דין נותר ומותר להותיר קשה איך מותר לעבור על בל תותירו בפסולים מספק ועכצ"ל כיון דאנוס הוא ואסור לשרוף מספק וכן בדם ובבעלים דטעון עיבור צורה ואסור לשרוף ומשה"ק המנח"ח שם מאיבעי דזבחים ק"ד לינה מהו שתועיל בפרים ושעירים הנשרפים אי אמרינן כי מהני לינה בבשר דבר אכילה, אבל הנהו לאו בר אכילה נינהו לא א"ד לא שייך כו' הרי איבעי בש"ם ולא איפשיטא אי יש בל ילין ולדברי הצל"ח כמו בפסולין כיון דמצותו בשריפה אף שאין בהם אכילת אדם ומזבח יש בל ילין ה"ה בפרים ושעירים הנשרפים בפשוטו נראה לחלק דדוקא במה ששייך פסול לינה ויש עליו דין נותר כמו בפסולין דיש בה עיבור צורה וחייל עלה דין נותר וטעון שריפה מצד נותר שייך לאו דבל ילין לקיים מצותו מיד שלא להביאו לידי פסול נותר משא"כ בפרים הנשרפים אי אמרינן דלא מהני בהו לינה ואינם נפסלים בלינה מהכ"ת יעבור עליהם בלאו דלא ילין ולדברי המנח"ח יותר הי"ל להקשות מאי איבע"ל להש"ס הרי בפסולין שאין בהם אכילת אדם ואכילת מזבח כמו דם ובעלים ואפי"ה שייך בהו עיבור צורה ונפסלים בלינה כמ"כ פרים ושעירים הנשרפים אעפ"י שאין בהם אכילת אדם ואכילת מזבח יפסלו בלינה אעכצ"ל דשאני פסולין כיון דעיקר הי' עומדת לאכילת אדם או לאכילת מזבח רק שנפסלו, משא"כ בפרים ושעירים הנשרפים שלא היו עומדים מעולם לאכילת אדם או לאכילת מזבח אינם נפסלים בלינה ודמי לעצמות וגיה"נ שאין בהם דין נותר ולאו דלא תותירו משום שלא היו עומדים מעולם לאכילה וכיון שאין בהם פסול לינה בהם בל תותירו והמנחת חינוך לשיטתו דעל פסולים לא חל כלל דין נותר וכתב במצוה קמ"ג בדין שריפת נותר דקדשים שנפסלו ולנו נשרפין בלילה כדין פסוהמ"ק ולא כדין נותר משום דנותר לא חל על פסולין כש"ס דכריתות, וכ"כ במצוה ז' ח' דקדשים שנפסלו מדאורייתא קודם שנעשה נותר לא חל עליו כלל דין נותר ואין בו מצות שריפה כלל ודייק כן מלשון רש"י בחולין דצ"א בשמנו של גיד דכיון דמותר מן התורה חל איסור נותר עליו אבל באסור מן התורה לא חל כלל איסור נותר וא"צ שריפה כעצמות וגידין וקרנים יעו"ש.
אבל הדברים טעות הם בידו כמשנ"ת שהרי מפורש שנינו דכל שאינו פסול בגופו טעון עיבור צורה וכמו שפירש"י בפסחים דל"ד ובכמה מקומות דנעשה נותר וטעון שריפה הרי דחל איסור נותר ומצותו בשריפה, וכמו שכתבו התוספות פסחים דפ"ב בד"ה בשלמא. ולא דמי לשמנו של גיד דאלו הי' אסור מן התורה ולא הי' עומד מעולם לאכילה כגיה"נ ודמי לגידין ועצמות כמשנת"ל וכיון דחל עליו דין נותר בודאי מצותו בשריפה ביום כשארי נותר וז"ת. ומשה"ק עוד המנח"ח ע"ד הצל"ח ממש"כ הרמב"ם פי"ט מהל' פסוהמ"ק גבי פרים ושעירים הנשרפים שנפסלו מספק ויראה לי דא"צ להמתין עד שיעובר צורתם הואיל והם עומדים לשריפה כו' נראה מדברי הרמב"ם שא"צ להמתין שאין חיוב להמתין, אבל אם רוצה להמתין הרשות בידו, ולמה יהי' רשות להמתין כיון דהוי ספק לאו כיון דהוא איבעי בש"ס והא בזיון קדשים אין כאן ורשאי לשרוף ממילא דאסור להמתין ועובר על בל תותירו עכת"ד, נראה דבאמת דברי הרמב"ם שכתב דא"צ להמתין עד שיעובר צורתם צ"ע דאיזה עיבור צורה שייך בפרים ושעירים הנשרפים לפי הך צד דאינם נפסלים בלינה, שו"מ שהמנח"ח הרגיש בזה במקום אחר, ובפרט דהרמב"ם מנה בתוך הנפסלים גם לינה ומאי יועיל עבור צורה בפרים ושעירים הנשרפים שלנו, דאם אין לינה מועלת מה יועיל עיבור צורה, וצ"ל דהרמב"ם קאי אשארא אבל גם באינך עיבור צורה לא יועיל רק מספק ואם נימא דכל שיש בו ספק א"א לשורפו לא יועיל עיבור צורה כלל ולמ"ל להרמב"ם לומר בטעם הואיל ועומדים לשריפה תיפ"ל שלא יועיל כלל עיבור צורה ועכצ"ל בד' הרמב"ם דהו"א דאעפ"י שאינם נפסלים בלינה צריך בזה עיבור צורה של קלקול הבשר וכמו שפי' הר"ח בפסחים בכמה מקומות שיושחת הבשר וכן פי' הרמב"ם בפירוש המשניות בפסחים בפ' כיצד צולין עד שיתעפש הבשר ויושחת עיי"ש.
וע"כ פ' הרמב"ם שא"צ להמתין היינו אף אם הוא קרוב להתקלקל בו ביום ואין כאן בל תותירו ורשאי להמתין בכ"ז א"צ להמתין ושורפו מיד וצ"ע. ובעיקר הדקדוק בלשון הרמב"ם שא"צ להמתין י"ל בפשוטו דעיקר דינא קאמר שאין כאן דין עיבור צורה וממילא דמחויב לשורפו מיד כמש"כ הרמב"ם בתחלה בהלכה ב' דקרבן שנתפגל או נפסל ישרף במקדש מיד דלד' הצל"ח הכונה דאסור להמתין משום בל תותירו איך שיהי' בחידוש דין הצל"ח, אי בפסולין ישנו בל תותירו גם אם נאמר דליכא בל תותירו דלא כהצל"ח נתבאר. דמ"מ פסול נותר ישנו גם בפסולין וחל עליו הדין דשריפת נותר, ולפי"ז בפיגול שנתותר מתחלה ואח"כ העלן ע"ג מזבח כמו דפקע פגולו היינו כמו כן פקע איסור נותר כיון דחל עליו פסול נותר מתחלה אעפ"י שאי"ח כרת עליו, מ"מ הא יש בו פסול נותר ושפיר פקע הדין דנותר ואולי יש לחלק דדוקא בפסולין שאינן בגופו רק בדם ובבעלים הטעונים עיבור צורה וע"י מה שנתותר נתחדש פסול בגופו משא"כ בפיגול שפסולו בגופו ואין לנותר מה לחדש בפסולו אין נותר חל עליו ולמ"ד בפסחים דפיגול טעון עיבור צורה מגזיה"כ בודאי דמהני עבור צורה לפסול נותר, אבל הא לא קיי"ל כותי' דפיגול אינו טעון עיבור צורה ממילא דאפשר דאינו חל עליו פסול נותר.
אולם זה אינו דהא להדיא שנינו במעילה ד"ו אימורי קדשי קלים שיצאו לפני זריקת דמים כו. רע"ק אמר מועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' פסוהמ"ק הרי מפורש דחל דין נותר על יוצא דהוי פסול הגוף ואינו טעון עיבור צרה וכמבואר בפסחים דפ"ב ומוכח גם לשי' הר"ח דעיבור צורה היינו השחתת הבשר ואין ראי' מעיבור צורה דחל פסול נותר על שארי פסולין אבל מהא דחל נותר על יוצא מפורש דגם בפסולין חל נותר גם לחייבו כרת ורק על פיגול ליכא כרת דנותר משום שלא נרצה כלל כמש"כ הרמב"ם משא"כ על יוצא חל פיגול ונותר גם לחייבו כרת.
ח
יצאתי מענין לענין בפיגול ונותר ואח"כ העלן עכ"פ קו' הצ"ק ל"ק כמשכ"ל דמיירי דניתותר אחרי שהעלה ע"ג המזבח וחידוש דין הפנים מאירות תמוה ובודאי דבעינן משלה האור להפקיע איסור פיגול כמבואר בתוס' וברמב"ם ובכה"ג הא מבואר במעילה ד"י לפי' פירש"י ותוס' שם דליכא מעילה, והד"ק לשיטתם דאם ליתני פיגול הא לא יתחייב משום מעילה יש לתרץ גם לדבריהם דדוקא במשלה האור ברובו פטור ממעילה עפמש"כ שם והתוס' להקשות ממתניתין דמועלין עד שתצא לבית הדשן ותירצו בתוס' דלגבי הוצאות דשן לא סגי בלאו הכי אבל הפוכי בצנורא סגי בל"ה שאם הי' רוצה הי' מניח ומתאכלים מאליהם בלא היפוך בצנורא כלל, ולפ"ז באמורין שפירשו מע"ג המזבח לכשמשלה האיר במקצת דיעלו לכתחלה ואיכא חיוב להעלותם למזבח ודמי להוצאת הדשן ואיכא מעילה.
ויש לה"ר לזה דרק היכי שמשלה האור ברובו פטור ממעילה ממאי דמבואר בזבחים דפ"ה דמיבע"ל באמורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים אי יש בו מעילה ופשיט דאין בהם מעילה ולא ירדו משום דנעשו לחמו של מזבח, ומבואר דדוקא לפני זריקה אין בו מעילה הא לאחר זריקה יש בו מעילה והא אמר רבא דהכל מודים לאחר שהעלן פטור ובס' קרן אורה הרגיש בזה ולמש"כ, י"ל דמיירי כשלא משל האור ברובו ורק במיעוטו דמ"מ נעשה לחמו של מזבח ומעילה יש בו [ואין זה מוכרח כ"כ דאפ"ל דמיירי לכשהעלן ולא משלן האיר, דכיון דלא תרד מספק"ל ולאחר זריקה יש בו מעילה] ויעוי' במל"מ בפ"ג מהל' פסוהמ"ק שכתב בסי' הרמב"ם לחלק דלענין פקע פגולו בעינן משלה האיר ברובו.
אבל לגבי העלאה לגבי מזבח דירדו יעלו סגי במשלה האור במקצת דנעשה לחמו של מזבח כיון שמשלה האור במקצת, ולפ"ז כיון דראוי להעלאת המזבח גם במשלה האור במקבת יש בו חלק גבוה הוי קדשי ד' ומשכח"ל לפיגול ומעילה גם בחד אבר לכשמשלה האור במקצת דצריך להעלותו לגבי מזבח ויש בו מעילה, ובזה י"ל ג"כ קושית התוס"י בכריתות שם דמשמע דאי חל נותר ופיגול הו"ל למיתניה ה' חטאות ותימה הלא לא משכח"ל ה' דהאוכל קדשים בטומאת הגוף לא מחייב אפיגול לפי שאינו ניתר לטהורים ולא הי"ל שעה"כ והול"ל נותר ופיגול וטומאה בחד בהמה לא משכח"ל ולמש"כ י"ל דכשמשלה האור במקצת דחזי לגבוה חייב משום פיגול וטומאה דהא דאי"ח משום טומאה באמורין שנתפגלו לפי שאין לו מתירין כמבואר בזבחים דמ"ה ובשיטה מקובצת שם דמכל טהור יאכל בשר דילפינן במנחות דכ"ה באכילת הדיוט מיירי והא דדרשינן הכא מיירי באכילת גבוה וכיון דחזי לגבוה מכשמשלה האור במקצת חייב משום טומאה גם כן.
ט
אולם ד' המשנה למלך תמוהים לכאורה מהך ע דלדבריו גם פיגול ונותר בחד אבר משכח לכשמשלה האור במקצת דחזי לגבוה וגם אם ירדו יעלו, ומעתה דיש בי דין נותר כיון דמצוה להפלותן לגבוה ואע"ג דפקע פגולו לגבוה מ"מ חייב עליו כרת א"כ חייב משום פיגול ונותר בחד אבר לכשהעלן ע"ג מזבח ומשלה האור ובכה"ג הקשו התוס' בזבחים דמ"ב בד"ה הקומץ ובכריתות די"ד עפירש"י דס"ל דפקע איסור פיגול ואם ירדו יעלו ואיסור נותר וטמא נמי להכי פקע שלא יתחייב האוכל מידי כמו שפירש בזבחים דמ"ג ועי' בהגהות הב"ח שם דחייב כרת ועפירש"י מנחות י"ד והוכיחו התוס' מהא דכריתות די"ד דמותר באכילה דלא כפירש"י ואין לפרש דהתו"ס דההוכחה דאי נימא דאסור באכילה משום פיגול איך אמר דפקע פיגולו והו"ל נותר דהא אין איסור חל על איסור דהא י"ל דלהכי חל נותר משום דאיתוסף איסורא לגבוה כחו דפיגול חל על חלב וה"נ נותר על פיגול לכשהעלן ע"ג מזבח אלא דהוכחת התוס' דאי נימא דחייב כרת משום פיגול א"כ משכח"ל פיגול ונותר בחד כזית לכשהעלן ע"ג מזבח (מ"מ מה שדקדקו מזה דמותר באכילה צע"ק דאפשר דאסור באכילה ואין בו כרת מ"מ איסור נותר חל עליו משום דאיתוסף לגבוה כמו שהרגשתי מזה באות ב') ואפ"ל לשי' רש"י דכיון דפקע פיגולו לגבוה אין איסור פיגול חל על חלב, ואע"פ שחל מתחלה על חלב דאתוסף לגבוה.
אבל כיון שפקע פיגולו לגבוה נפקע ג"כ חלותו על חלב ושי' התוס' דכיון דאיסור פיגול חל בשעתו מצד מוסיף לא נפקע אח"כ אף שנתבטל המוסיף, אלא דעדיין קשה לשי' רש"י דיחול פיגול על חלב מצד כולל דהא כולל כל הקרבן והא האי תנא איסור כולל אית לי' כמו דחל שם איסור טמא על חלב יעו"ש והא מבואר במעילה ד"ו דגם על פסול יוצא חייב משום פיגול ונותר (והא דחייב משום נותר על יוצא דלפי פשוטו נראה דלא הוי כולל ג"כ צע"ק יעוי' בתפארת ישראל ויכין ובעז שם] עכ"פ לפי שי התוס' שמוכיח מהא דכריתות דאינו חייב משום איסור פיגול לכשהעלה ע"ג מזבח דלא כפירש"י הרי מוכח מזה דלא כהמל"מ דגם במשלה האור במקצת אינו חייב משום נותר, דאל"כ הא פיגול ומתר בחד כזית משכח"ל וע"כ דאין חילוק בין העלאה ע"ג מזבח ובין איסור פיגול דבשניהם בעינן משלה האור ברובו ואפ"ל דהמל"מ דהך סוגין דכריתות אזיל אליבא דר' חנינא דס"ל במנחות דכ"ז דאימתי קומץ מתיר שיריים באכילה משמשלה האור במיעוטו ולדידי' בקומץ פקע פגול משמשלה האור במעוטו וה"ה לגבי אברים דילפין מיני'.
ולדידי' לא משכח"ל פיגול ונותר בחד אבר דמשמשלה האור במקצת פקע פגולו לגמרי גם לגבי אכילה אלא דלפי"ז יקשה לריו"ח דס"ל משתצית האור ברובו ואין הפיגול ניתר רק ברובו ומשכח"ל פגול ונותר בחד אבר לכשמשלה האור במקצת. ולמה שפירש רש"י הובא בתוס' זבחים דפ"ו בד"ה וכולן דאם ירדו יעלו אם ירצו וי"ל דריו"ח ס"ל כיון דאין בו מצוה להעלותם אין בו דין נותר אבל גם לדרש"י לרב מרי דמתני ארישא אין חילוק וכמש"כ המל"מ דכ"ה שי' הרמב"ם, ולפ"ז למש"פ הרמב"ם כריו"ח דפיגול ונותר שמשלה האור ברובו בוקא פקע פגולו וס"ל דבפסולין שעלו וירדו משמשלה האור במקצת מצוה להעלותן והד"ק דמשכח"ל פיגול ונותר בחד אבר והא הרמב"ם כ' בפי"ח מהל' פסוהמ"ק הל' י"ט אי אפשר שיתחייב אדם על אכילה אחת משום פיגול ונותר יעוי"ש והא משכח"ל במשלה האור במקצת דחייב משום פיגול ונותר באכילה אחת, וד' המל"מ צ"ע, והנה הכ"מ שם תמה עדהר"מ דהא משכח"ל פיגול ולותר בשני אברים ואפ"ל בשי' הרמב"ם לפ"מ שהוכחנו דלא כהמל"מ דאין חילוק בין הפלאה ע"ג מזבח ובין איסור אכילה דמ"מ י"ל גמ' דכריתות אזיל לר' חנינא דס"ל דבמשלה האור במקצת סגי אבל לריו"ח לכשמשלה האור ברובו אף בכשרים ליכא נותר כלל דרובו ככולו ואתפביד בי' מצותו ול"ש עוד נותר ובזבחים דפ"ז פירשו חצות והחזירן לאחר עמוד השחר רבה אמר חצות שני עוכלתן כו' וקשה הא נפסל בלינה ונעשה נותר ואיך יחזירו לאחר עמוד השחר והעירני לזה הרה"ג מו"ה יוסף רבי שי' ומצאתי בקרן אורה שהרגיש מזה וכתב דאפשר כיון ששלטה בי' אש המזבח אינם נפסלים עוד בלינה ושלא מצא גילוי לזה ודבריו תמוהים שהרי מפורש בכריתות די"ד דהעלה ע"ג מזבח הו"ל נותר הרי מבואר דנעשה נותר אח"כ וכן מפורש בתמיד פ"ב דאיברים ופדרים שלא נתאכלו בערב סולקן בצד המזבח יעו"ש שלא יפסלו בלינה הרי מפורש דנפסלים בלינה אף שמשלה האור וראיתי בס' זית רענן מהדו"ת חאו"ח סי' ז' שכתב לחדש דמשלה האור מהני שלא יפסול עוד משום נותר דנעשה לחמו של מזבח ורק באופן שהיתה מתחלה זריקה כשרה אבל בכריתות הא מיירי בזריקת פיגול לפיכך הו"ל נותר ולא מהני משלה בו האור עכ"ד אבל דבריו נסתרים ממשנה מפורשת דתמיד דסולקן לצד המזבח שלא יפסול בלינה ואעפ"י שהיתה זריקה כשרה ומשלה בו האור ומ"מ נפסלת בלינה ונעשית נותר ולמש"כ יש מקום לחלק בין משלה ברובו דהוי ככלו ובכה"ג אמר בזבחים פ"ז דמחזירן לאחר עמוד השחר וההיא דכריתות ותמיד מיירי במקצתו דבכה"ג הו"ל נותר ולפמש"כ מיושב מה שהשמיט הרמב"ם פיגול ונותר בשני אברים כמו שתמה הכ"מ די"ל לשי' הרמב"ם דהא דפקע פיגולו הוא דוקא בשמשלה ברובו ולא משכח"ל עוד לחיוב נותר וסוגי' דכריתות קאי לר' חנינא דבמשלה האור במקצת מהני לפיכך הו"ל נותר
י
עוד הי' נראה בשיטת הרמב"ם דלא משכחת לה פגול ונותר בשני אברים למשכ"ל אות ב' לצדד לשי' התו' והשימק"ו דבאימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן דלא תרד של"ה זריקה אח"כ וא"כ זריקת פגול לא הועילה כלום ובדין שלא יהי' חייב משום נותר וכמבואר בתוספתא בפ"ה דזבחים דאין חייב משום נותר על פגול שלא הי' לו היתר זריקה יעו"ש ואף אם העלן ע"ג מזבח דפקע פגולו והוי לחמו של מזבח הא היתר זריקה לא הי' בזריקת פגול, ולשיטתם י"ל הא דאמר הש"ס בכריתות דלכשהעלן דפקע פגולו הו"ל נותר דס"ל דדינא דעולא באימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים לא תרד בפלוגתא דר"י ור"ש קאי בנשפך דמה וכמו שמצדדים התוס' בזבחים פ"ג בתי' דראשון וכמו שנראה כן מהוה אמינא דסוגיא בדפ"ה א"ר זירא ולר"י דס"ל דנשפך דמה תרד גם לפני זריקה תרד ולהכי הועילה הזריקה בזריקת פגול דלא תרד ובהעלן ע"ג מזבח דפקע פגולו הו"ל נותר ומועיל זריקת פגול ומצרפינן להדדי ומש"ה י"ל דגם מעילה איכא אבל למש"פ הרמב"ם בנשפך דמה דתרד ובאמורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים דלא תרד (ומלשון הרמב"ם נראה אף של"ה זריקת דמה אח"כ וזהו דלא כהכ"מ וא"כ לא הועילה זריקת פגול כלום ודמי ללפני זריקה ובכה"ג ליכא נותר אף שהעלן ע"ג מזבח דגזיה"כ הוא דבעינן זריקת היתר וזריקת פגול דמי ללפני זריקה וכלשון התוספתא דאינו חייב משום נותר כיון שלא היו לו היתר זריקה היינו בעיקר ההרצאה (והכ"מ לשיטתו דס"ל באמורי קדשים שהעלן לפני זריקה ולא הי' זריקה דתרד כמו בנשפך דמה א"כ הועילה זריקת פיגול ולהכי ס"ל בשיטת הרמב"ם דלכשהעלן הו"ל נותר). ולמש"כ להוכיח דלא כהמל"מ דבמשלה האור במקצת לא נפקע פיגול גם להעלותו ע"ג מזבח דא"כ הא משכח"ל פיגול ונותר בחד אכילה הדר יקשה במאי דמקשה הש"ם בכריתות שם וליתני פיגול ונותר דלכשהעלה ע"ג מזבח פקע פיגול מיניה והו"ל נותר והא לשי' התוס' בהעלה ע"ג מזבח בקדשים קלים אף אי נימא דלא כרב גידל מ"מ הא ליכא מעילה כמבואר במעילה ד"י ודוח"ל דגם לכשמשלה האור ברובו מ"מ כיון דלכשפירשו איכא מצוה להעלותו פ"ג מזבח ודמי להוצאת הדשן והא דנהנה מאימורי קדשים קלים לאחר שהעלן פטור היינו בעודו על המזבח דאם הי' מניח הי' מתאכל מאליו בלא היפוך בצנורא כמש"כ התוס' שם דהא רבא סתמא קאמר דנהנה מאימרי קדשים קלים לאחר שהעלן פטור דמשמע דאפילו פירשו מפ"ג מזבח, ואפ"ל כמשכ"ל דסוגיין דכריתות קאי לר' חנינא דס"ל דמשמשלה האור במקצת פקע פיגול והו"ל מומר ומשכח"ל מעילה ג"כ משום דהא דפטור ממעילה הוא דוקא לכשמשלה האור ברובו כמשכ"ל עיי"ל לשי' התוס' דסוגיין דכריתות לא קאי בבכור ורק בקדשי קדשים, וכמש"כ באות א' אולם לשי' הרמב"ם גם בקדשי קדשים יקשה למש"פ בפ"ג דהל' מעילה דקדשי מזבח שמתו יצא ידי מעילה דבר תורה כו' וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהם הקרבנות כו' כגון ששחטן בדרום או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום או שיצאו הדם. והבשר כולו כו' מפורש בדהר"מ דבכה"ג אין כאן מעילה דבר תורה, רק מדרבנן וא"כ איך אפשר ליתני פיגול במשנתינו הא בכה"ג ליכא רק מעילה מדרבנן ובמעילה מדרבנן ליכא אשם מעילות כמבואר בריש מעילה, ולכאורה תמוה לשי' הרמב"ם דהא גם בנותר מפורש במשנתינו דאיכא מעילה מן התורה ואפ"ל דמש"כ הרמב"ם דאין בו מעילה מן התורה והוי כקדשים שמתו היינו אם נפסל הזבח לגמרי אע"פ דאי עלו לא ירדו מ"מ כיון דלכתחילה אסור להעלותן וכיון שנפסל הזבח לגמרי דינו כקדשים שמתו אבל בזבח כשר רק שנותותרו האימורין כיון דאם עלו לא ירדו כמש"כ רש"י בכריתות דכ"ג איכא מעילה אבל במאי דמקשה מפיגול קשה דאיך יתחייב משום מעילה דהא נפסל כל הזבח,
ולמש"כ י"ל דלשי' הרמב"ם דאיכא מעילה לכשהעלן ע"ג מזבח עד שיצא מבית הדשן י"ל כיון דפקע פיגולו וראוי להעלותו לכתחלה ע"ג מזבח בכה"ג איכא מעילה ג"כ, ואפ"ל דמש"כ הרמב"ם שם דאין בו מעילה מן התורה בחושב מחשבות הזמן הוא ג"כ דוקא בבשר שאינו ראוי לכלום וכמו שאמר רבא במעילה ד"י הכל מודים דבשר קדשי קדשים שנטמא כו' משום דבשר לא שוי לכלום אבל באימורין דחזי לגבוה ואם עלו לא ירדו בכה"ג איכא מעילה אע"פ דאסור להעלותן לכתחילה וצ"ע. והרמב"ם בפ"ג מהל' מעילה הלכה י"א פסק נהנה קודם זריקה מבשר קדשי קדשים שנטמא או שנהנה מאמורי קדשים קלים אע"פ שהעלן לראש המזבח הר"ז פטור עכ"ל וד' הרמב"ם מתמיהים דקדשי קדשים קודם זריקה אמאי אין מועלין והא ביוצא מועלין כמשה"ק התוס' במעילה שם ובקדשים קלים קודם שנזרק הדם פשיטא דאין כאן מעילה כמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מעילה דאין מועלין קודם זריקה אפילו לאחר שהעלן ע"ג המזבח ואי לאחר זריקה מ"ט לא ימעול והא הרמב"ם אע"פ שהעלן קאמר לרבותא וכש"כ קודם שהעלן דפטור ממעילה וקשה מאיזה טעם וכבר הרגיש בכ"ז הקרן אורה בחי' למעילה שם, והנה בקדשי קדשים גירסת הרמב"ם בגמ' קודם זריקה וכ"ה גירסת רבינו גרשום וגם רש"י פי' אפילו קודם זריקה אלא דהנפ"מ מגירסת הגמ' דבגמ' מבואר שנהנה מק"ק שנטמא קודם זריקה יש לפרש שנטמא קודם זריקה אבל נהנה לאחר זריקה (ובזה י"ל כמש"כ הבה"ז לפרש כן בדהתוס' דהציץ מרצה ובפשוטו י"ל ג"כ דאעפ"י שנטמא קודם הזריקה מועיל הזריקה דחשוב פי"ז שעת היתר) אבל בד' הרמב"ם בלשונו מבואר שגם נהנה קודם זריקה והק"א מפרש דהרמב"ם על מעילה ד"ת קאמר ובאידך דינא דקדשים קלים מפרש לה שנטמא ג"כ ולפ"ז הרבותא אעפ"י לאחר שהעלן ופקע איסור טומאה ומ"מ פטור וצ"ל דגם זה רק מד' תורה אבל מדרבנן ודאי מועלין וג"ז דחוק ואולי יש להגיה בד' הרמב"ם ושיעור דבריו כמו בגי' הש"ס דנהנה לאחר זריקה מבשר שנטמא קודם זריקה או שנהנה מאמורי קדשים קלים אעפ"י שהעלן לראש המזבח הר"ז פטור בקדשי קדשים א"ש ובקדשים קלים הכונה ג"כ כנ"ל שנטמא קודם זריקה וא"כ לא הועילה הזריקה לגבוה ואי"ר לגבוה וע"כ אין מעילה באימורין ואעפ"י ופקע איסור טומאה מ"מ אין בו מעילה כיון דהזריקה לא התירה עכ"פ בשפעה ולא הובררו אימורין להיות ראוים לגבוה ואעפ"י שהעלן ואיכא מצוה להפוכי בצינורא מ"מ ליכא מעילה גם מדבריהם, ועכ"פ גם אם לא נגיה בד' הרמב"ם בקדשי קדשים ויש לפרש כן בקדשים קלים שנטמא ג"כ קודם זריקה בקדשי קדשים נהנה קודם זריקה ובקק"ל נטמא קודם זריקה ואם נפרש כן יהי' מזה סתירה למשכ"ל דהיכא דפקע פגולו מעל ג"כ אלא דמלשון הרמב"ם אינו נראה דמיירי בקדשים קלים שנטמא ג"כ וד' הרמב"ם צ"ע ועי' בקרית ספר להמבי"ט דמעתיק על פי רוב לשון הרמב"ם ובזה העתיק כגירסת הגמרא, וראיתי במנחת חינוך הל' מעילה שכ' בקיצור דיני מעילה דבקדשים קלים מועלין באמוריהן עד שיצא לבית הדשן לפי הנראה נמשך בזה מל' הרמב"ם ולפלא שלא הרגיש שאינו כן שי' רש"י ותוס' ד"י ושי' הרמב"ם נגד הסוגיא דמעילה.
יב
וילה"ע עוד בפיגול במיעוט בתרא אי מהני פיגול לאחר שחיטת רוב ועי' בפרמ"ג סי' ד' סק"ו שנסתפק בחולין אחר שחיטת הרוב אם שחט המיעוט בתרא לעו"ג אם נאסר כיון דלכתחלה בעי' ב' סימנים יעו"ש ואי נימא דהוי פיגול י"ל דגם לרב גידל זריקת פיגול בקדשים קלים מהני להביא לידי מעילה אם זרק אחרי שחיטת הרוב קודם שגמר הסימנים כיון דהיתה היתר שחיטה מקודם ונראית לידי מעילה ומשכח"ל מעילה בקדשים קלים בפיגול גם לרב גידל ויתישב הקושי' בכריתות וע"ע בחי' רעק"א סי"ד סק"ד דנסתפק בפיגול במיעוט קמא דקנה דאין עליו עבודה ונראה דמכש"כ במיעוט בתרא שכבר יצא בהיתר דל"ש פיגול ועי' בתוס' פסחים דס"ב דבעי פיגול בכל הסימן אולם בזבחים דכ"ט כתבו דכ"ז לאילפא אבל לריו"ח לא בעי בכל הסימן, אולם י"ל עפמש"כ התוס' בזבחים דק"י בד"ה ואי צ"ע בשחט סימן אחד וקיבל את דמו וזרקו כיון דחשוב חצי מתיר אי אמרינן משרי שרי ומיהו הא פשיטא אי לא גמר אח"כ שחיטתו לא שרי עכ"ל ולפ"ז אי נימא דזריקה אחר שחיטת סימן אחד מהני א"כ משכח"ל שזרק אחר שחיטת סימן הראשון ובסימן שני חישב ע"מ לאכול או להקטיר חוץ לזמנו ובזה י"ל כיון דהיתה היתר זריקה אף שאי"ר לאכילה כיון שלא היתה גמר שחיטה מ"מ מביא אותו זריקה לידי מעילה כיון דהזריקה היתה בהכשר והיתה זריקה חשובה באותה שעה ודוקא זריקה שאחרי שחיטת פיגול או שהזריקה עצמה בפיגול אינה מביאה לידי מעילה אבל זריקה הכשרה באותה שעה גם לרצות הקרבן ולהתיר בשר לאכילה מועיל להביא לידי מעילה גם לכשגמר השחיטה בפסול פגול ומ"מ צ"ע בזה כיון דסוף סוף לאו היתה שעת היתר שלא ניתר לאכילה בפועל וע"ע במעילה ד"ה בתוס' ד"ה היתר שחיטה בתוך הדבור שכ' דמיירי שקיבל קודם שגמר השחיטה אלא דמ"מ י"ל דנפ"מ אם העלן ע"ג המזבח ומשל האור במקצת דאפילו א"נ דנהי דפקע פגולו דמ"מ אין בזה זריקה בהכשר אבל בכה"ג דהזריקה היתה בהכשר וגם נראה למזבח בפועל בזה י"ל דאיכא מעילה דמצרפינן הזריקה למה שהעלה ע"ג המזבח ונראה בפועל מ"מ אין זה מוכרח דאפ"ל דע"י הפיגול אח"כ למפרע לא הוי הזריקה בהכשר וצ"ע
יג
והנה ידידי רומעכ"ת שי' העלה ליישב מה שתמהתי באות ב' בזבחים דפ"ה לשי' רש"י ור"ג והכ"מ בהא דאימורי קדשים שהעלן לפני זריקת דמים דלא ירדו לכשהי' זריקה אח"כ דא"כ אמאי אין בו מעילה והשיב ע"ז כת"ר דאף לשי' התוס' דמפרשים השמועה דלפני זריקה מיירי מ"מ בהא מודים דגם לאחר זריקה אין בו מעילה דהעלאת אימורים למזבח הוי עבודה ובעי כהונה וכיון דהעלאת אמורים לפני זריקה היתה בפסול וקלטן המזבח שלא תרד אין להם עוד תיקון שיורידן ויעלן כמו שמצינו לענין דם בדכ"ז דקלט' מזבח והאמורין פסולין ולא הוי קדשי ה' וע"כ אין בהם מעילה ובזבחים שעלו חיין ע"ג המזבח דמוריד הקרביים למטה אף דכבר הי' על המזבח לפני זריקת דמים משום דלא הודחו והקריבוהו נא לפחתך ולא קלטן מזבח ומעלהו שפיר אח"כ זהו ת"ד והנה גם לד' מעכ"ת עדיין לא העלה ארוכה לקושיתי לשי' רש"י ר"ג והכ"מ דהא לדידהו לפני זריקת דמים ירדו וכל היכי דירדו לא קלטן המזבח וממילא לא נפסל ומ"ט לא יהי' מעילה אחר זריקה דהא הזריקה הועילה דלפני זריקה אם עלו ירד ואחר זריקה לא תרד, אלא דבעיקר הנחתו דלשי' התוס' דלפני זריקה לא ירדו נפסל בהעלאה לפני זריקה, ולא מהני עוד זריקה להביאו לידי מעילה אינו נראה כן דאף דהעלאת אמורים למזבח הוי עבודה ובעי כהונה דהא גם הולכת איברים אף דהוי עבודה שאפשר לבטלה נפסל בזרות כמבואר זבחים דט"ו וה"נ העלאה ע"ג מזבח אף דאפשר בלא העלאה למ"ד יש הפשט ונתוח למזבח וגם למ"ד אין הפשט ונתוח לכששחט בראש המזבח יש הפשט ונתוח וכמש"כ התוס' בזבחים דפ"ה ובודאי דיש בזה פסול זרות אבל שיהי' העלאה לפני זריקה פסול זו לא מצינו (ועי' בתשו' הנתיבות בחמדת שלמה אהע"ז סי' ט"ז שכ' דאימורין שהעלה זר לא שמענו דירדו ונעשו מצותן והכהן גומר הקטרתן) ולכששחט בראש המזבח ויש בו הפשט ונתוח והוציא את האמורין ומונחין על גבי המזבח לפני זריקה בודאי הכי יפסלו ואם דלא דמי דאם שוחט ע"ג המזבח ואין בו מצות העלאה כל עיקר וממילא שאינה נפסלת מה שהוא לפני זריקת הדם שם, אלא דלפי"ז יל"ד דהו"ל להש"ס למימר הא שחוטין לא ירדו אם נשחטו ע"ג המזבח ודוקא אם ירדו חיים אבל לכשנשחטו לא ירדו אבל אמורי קדשים קלים שנשחטו שלא ע"ג המזבח ועלו לפני זריקה תרד ואין סייעתא לעולא עכ"פ העיקר כמש"כ דלא מצינו שתהי' סדר עבודה מעכבת בזה דהא רק הקרביים מוריד למטה ומדיחן אבל בשר העולה הא מפשיט ומנתח במקומה ומה שאמרו שם הא שחוטין לא תרד היינו שחוטין שלא ע"ג המזבח אבל שחוטין ע"ג המזבח הא א"צ העלאה כלל (ולכאורה צ"ע לשי' רש"י ור"ג דמאי קאמר הא שחוטין לא תרד דמאי ראי' לעולא דהא שחוטין היינו דומיא דחיים שלא הי' זריקה כלל ובכה"ג הא גם לעולא תרד) ולא עוד שלא אדע אם יש איזה איסור להעלותן ולהניחן ע"ג צד המזבח שלא על גבי האשים ומהכ"ת יהי' איזה פסול המעכב לזריקת הדם אם האמורין הועלו על גבי המזבח ובודאי דאסור להתחיל הקטרתן לפני הזריקה שלא הוכשרו ולא הותרו לזה אבל העלאה על גבי המזבח לפני זריקה ושתהי' סדר עבודה זו מעכבת מנ"ל ולפי"ז לשי' התוס' דאימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקה דלא תרד ויוקטר ע"ג האישים דהוי לחמו של מזבח ואין בו מעילה משום דלא הי' זריקה ולא הוברר חלק של מזבח כפירש"י שם ואף דלא תרד מ"מ אין בו מעילה דהא לרב גידל דקיי"ל כותי' גם זריקת פיגול אינו מביא לידי מעילה אף דאם עלה לא תרד ומכש"כ לפני זריקה דאף א"נ דלא כר"ג משום דזריקת פיגול מהני להביא לידי מעילה אבל לפני זריקה דלא הוברר חלק המזבח אבל לכשיזרק הדם אחרי כן לפני הקטרה דהא דלכשמשלן האש אין בו מעילה בל"ה (או דאפילו א"נ דמשלה בהן האש ולא ברובו דל"ה הקטרה עד רובו כמבואר במנחות דכ"ז ונימא שיש בזה מעילה קודם שמשל האור ברוב כמש"כ),
ומאיזה טעם לא יהי' בו מעילה דהא הוי קדשי ה' וסדר העלאה דמעכב לא אשכחן לשי' התוס' דמפרשים השמועה לפני הזריקה וכיון שהי' זריקה אחרי כן בודאי יש בו מעילה כשארי קדשים קלים אחרי זריקת הדם ורק לפני זריקה אין בו מעילה אף דלא חרד ומקטירן מ"מ לא הובררו למזבח פ"י היתר זריקה כפרש"י, גם לשי' רש"י ור"ג והכ"מ שמפרשים דלא תרד לאחר זריקה ולכאורה צ"ע מאי מספק"ל להש"ס מה בכך שהעלן ע"ג המזבח לפני זריקה שנימא כיון דזורק אח"כ נראה משום דמעלהו ע"ג האשים והותחל להקטיר בפועל קודם זריקת הדם ומסיק דהוי לחמו של מזבח כיון דהי' זריקה אח"כ ונראה דהתחלת הקטרה שהי' לפני הזריקה מצטרף לשיעור הרוב שמשלו ברובו לכשיהי' הזריקה ואם לא תהי' הזריקה תרד דלא נעשה לחמו של מזבח כלל ואיך יקטיר בפסול ואיפשר דגם אם משלו האור ברובו ונגמר ההקטרה לפני זריקה בפסול מ"מ אם הי' הזריקה אח"כ לא תרד ובלא זריקה תרד בכל גוני ואם לא משלו האור כלל הלא בידו לזרוק עכ"פ וגם לשי' רש"י ור"ג והכ"מ רק אחר זריקה לא תרד ולפני זריקה תרד והלא הועילה הזריקה כבשארי קדשים קלים והוי קדשי ה' שניתרו האמורין לגבוה ע"י זריקה א"כ צ"ע מ"ט אין בו מעילה אחר זריקת דמו ומה שתמה כת"ר דהרי עכ"פ מוכח מסוגין דאף דלא תרד לפני זריקה אין בו מעילה ומה לי אם לא תרד ע"י זריקה או דלא תרד ע"י דהוי לחמו של מזבח לפני זריקה דהא כיון דאם עלו לא ירדו הוי קדשי ה' עכ"ד לדבריו יקשה דא"כ עיקר סוגית הש"ס תלוי בדינא דרב גידל א"ר דזריקת פיגול אינו מביא ליד מעילה בקדשי קלים והא לפ"מ דמותיב במעילה לרב גידל וס"ל דזריקת פיגול מביא לידי מעילה משום דזריקת פיגול חשובה זריקה כיון דאם עלו לא ירדו ויקשה מ"ט אין מעילה לפני זריקת הדם לכשעלה ע"ג המזבח ולא תרד וכמו שיש מעילה בנותר משום דאם עלו לא ירדו והוי קדשי ה' ועכצ"ל כמו שפירש"י משום דלא הוברר חלק המזבח ע"י הזריקה וכן פי' רבותינו בעה"ת במעילה דהעיקר הוא חשיבות זריקה המבררת והמתרת את הקרבן אבל לחמי של מזבח גרידא לא מהני לפני זריקה בקדשים קלים וזה פשוט.