אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כו · ט
אולם ד' המשנה למלך תמוהים לכאורה מהך ע דלדבריו גם פיגול ונותר בחד אבר משכח לכשמשלה האור במקצת דחזי לגבוה וגם אם ירדו יעלו, ומעתה דיש בי דין נותר כיון דמצוה להפלותן לגבוה ואע"ג דפקע פגולו לגבוה מ"מ חייב עליו כרת א"כ חייב משום פיגול ונותר בחד אבר לכשהעלן ע"ג מזבח ומשלה האור ובכה"ג הקשו התוס' בזבחים דמ"ב בד"ה הקומץ ובכריתות די"ד עפירש"י דס"ל דפקע איסור פיגול ואם ירדו יעלו ואיסור נותר וטמא נמי להכי פקע שלא יתחייב האוכל מידי כמו שפירש בזבחים דמ"ג ועי' בהגהות הב"ח שם דחייב כרת ועפירש"י מנחות י"ד והוכיחו התוס' מהא דכריתות די"ד דמותר באכילה דלא כפירש"י ואין לפרש דהתו"ס דההוכחה דאי נימא דאסור באכילה משום פיגול איך אמר דפקע פיגולו והו"ל נותר דהא אין איסור חל על איסור דהא י"ל דלהכי חל נותר משום דאיתוסף איסורא לגבוה כחו דפיגול חל על חלב וה"נ נותר על פיגול לכשהעלן ע"ג מזבח אלא דהוכחת התוס' דאי נימא דחייב כרת משום פיגול א"כ משכח"ל פיגול ונותר בחד כזית לכשהעלן ע"ג מזבח (מ"מ מה שדקדקו מזה דמותר באכילה צע"ק דאפשר דאסור באכילה ואין בו כרת מ"מ איסור נותר חל עליו משום דאיתוסף לגבוה כמו שהרגשתי מזה באות ב') ואפ"ל לשי' רש"י דכיון דפקע פיגולו לגבוה אין איסור פיגול חל על חלב, ואע"פ שחל מתחלה על חלב דאתוסף לגבוה.
אבל כיון שפקע פיגולו לגבוה נפקע ג"כ חלותו על חלב ושי' התוס' דכיון דאיסור פיגול חל בשעתו מצד מוסיף לא נפקע אח"כ אף שנתבטל המוסיף, אלא דעדיין קשה לשי' רש"י דיחול פיגול על חלב מצד כולל דהא כולל כל הקרבן והא האי תנא איסור כולל אית לי' כמו דחל שם איסור טמא על חלב יעו"ש והא מבואר במעילה ד"ו דגם על פסול יוצא חייב משום פיגול ונותר (והא דחייב משום נותר על יוצא דלפי פשוטו נראה דלא הוי כולל ג"כ צע"ק יעוי' בתפארת ישראל ויכין ובעז שם] עכ"פ לפי שי התוס' שמוכיח מהא דכריתות דאינו חייב משום איסור פיגול לכשהעלה ע"ג מזבח דלא כפירש"י הרי מוכח מזה דלא כהמל"מ דגם במשלה האור במקצת אינו חייב משום נותר, דאל"כ הא פיגול ומתר בחד כזית משכח"ל וע"כ דאין חילוק בין העלאה ע"ג מזבח ובין איסור פיגול דבשניהם בעינן משלה האור ברובו ואפ"ל דהמל"מ דהך סוגין דכריתות אזיל אליבא דר' חנינא דס"ל במנחות דכ"ז דאימתי קומץ מתיר שיריים באכילה משמשלה האור במיעוטו ולדידי' בקומץ פקע פגול משמשלה האור במעוטו וה"ה לגבי אברים דילפין מיני'.
ולדידי' לא משכח"ל פיגול ונותר בחד אבר דמשמשלה האור במקצת פקע פגולו לגמרי גם לגבי אכילה אלא דלפי"ז יקשה לריו"ח דס"ל משתצית האור ברובו ואין הפיגול ניתר רק ברובו ומשכח"ל פגול ונותר בחד אבר לכשמשלה האור במקצת. ולמה שפירש רש"י הובא בתוס' זבחים דפ"ו בד"ה וכולן דאם ירדו יעלו אם ירצו וי"ל דריו"ח ס"ל כיון דאין בו מצוה להעלותם אין בו דין נותר אבל גם לדרש"י לרב מרי דמתני ארישא אין חילוק וכמש"כ המל"מ דכ"ה שי' הרמב"ם, ולפ"ז למש"פ הרמב"ם כריו"ח דפיגול ונותר שמשלה האור ברובו בוקא פקע פגולו וס"ל דבפסולין שעלו וירדו משמשלה האור במקצת מצוה להעלותן והד"ק דמשכח"ל פיגול ונותר בחד אבר והא הרמב"ם כ' בפי"ח מהל' פסוהמ"ק הל' י"ט אי אפשר שיתחייב אדם על אכילה אחת משום פיגול ונותר יעוי"ש והא משכח"ל במשלה האור במקצת דחייב משום פיגול ונותר באכילה אחת, וד' המל"מ צ"ע, והנה הכ"מ שם תמה עדהר"מ דהא משכח"ל פיגול ולותר בשני אברים ואפ"ל בשי' הרמב"ם לפ"מ שהוכחנו דלא כהמל"מ דאין חילוק בין הפלאה ע"ג מזבח ובין איסור אכילה דמ"מ י"ל גמ' דכריתות אזיל לר' חנינא דס"ל דבמשלה האור במקצת סגי אבל לריו"ח לכשמשלה האור ברובו אף בכשרים ליכא נותר כלל דרובו ככולו ואתפביד בי' מצותו ול"ש עוד נותר ובזבחים דפ"ז פירשו חצות והחזירן לאחר עמוד השחר רבה אמר חצות שני עוכלתן כו' וקשה הא נפסל בלינה ונעשה נותר ואיך יחזירו לאחר עמוד השחר והעירני לזה הרה"ג מו"ה יוסף רבי שי' ומצאתי בקרן אורה שהרגיש מזה וכתב דאפשר כיון ששלטה בי' אש המזבח אינם נפסלים עוד בלינה ושלא מצא גילוי לזה ודבריו תמוהים שהרי מפורש בכריתות די"ד דהעלה ע"ג מזבח הו"ל נותר הרי מבואר דנעשה נותר אח"כ וכן מפורש בתמיד פ"ב דאיברים ופדרים שלא נתאכלו בערב סולקן בצד המזבח יעו"ש שלא יפסלו בלינה הרי מפורש דנפסלים בלינה אף שמשלה האור וראיתי בס' זית רענן מהדו"ת חאו"ח סי' ז' שכתב לחדש דמשלה האור מהני שלא יפסול עוד משום נותר דנעשה לחמו של מזבח ורק באופן שהיתה מתחלה זריקה כשרה אבל בכריתות הא מיירי בזריקת פיגול לפיכך הו"ל נותר ולא מהני משלה בו האור עכ"ד אבל דבריו נסתרים ממשנה מפורשת דתמיד דסולקן לצד המזבח שלא יפסול בלינה ואעפ"י שהיתה זריקה כשרה ומשלה בו האור ומ"מ נפסלת בלינה ונעשית נותר ולמש"כ יש מקום לחלק בין משלה ברובו דהוי ככלו ובכה"ג אמר בזבחים פ"ז דמחזירן לאחר עמוד השחר וההיא דכריתות ותמיד מיירי במקצתו דבכה"ג הו"ל נותר ולפמש"כ מיושב מה שהשמיט הרמב"ם פיגול ונותר בשני אברים כמו שתמה הכ"מ די"ל לשי' הרמב"ם דהא דפקע פיגולו הוא דוקא בשמשלה ברובו ולא משכח"ל עוד לחיוב נותר וסוגי' דכריתות קאי לר' חנינא דבמשלה האור במקצת מהני לפיכך הו"ל נותר