אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כו · ח
יצאתי מענין לענין בפיגול ונותר ואח"כ העלן עכ"פ קו' הצ"ק ל"ק כמשכ"ל דמיירי דניתותר אחרי שהעלה ע"ג המזבח וחידוש דין הפנים מאירות תמוה ובודאי דבעינן משלה האור להפקיע איסור פיגול כמבואר בתוס' וברמב"ם ובכה"ג הא מבואר במעילה ד"י לפי' פירש"י ותוס' שם דליכא מעילה, והד"ק לשיטתם דאם ליתני פיגול הא לא יתחייב משום מעילה יש לתרץ גם לדבריהם דדוקא במשלה האור ברובו פטור ממעילה עפמש"כ שם והתוס' להקשות ממתניתין דמועלין עד שתצא לבית הדשן ותירצו בתוס' דלגבי הוצאות דשן לא סגי בלאו הכי אבל הפוכי בצנורא סגי בל"ה שאם הי' רוצה הי' מניח ומתאכלים מאליהם בלא היפוך בצנורא כלל, ולפ"ז באמורין שפירשו מע"ג המזבח לכשמשלה האיר במקצת דיעלו לכתחלה ואיכא חיוב להעלותם למזבח ודמי להוצאת הדשן ואיכא מעילה.
ויש לה"ר לזה דרק היכי שמשלה האור ברובו פטור ממעילה ממאי דמבואר בזבחים דפ"ה דמיבע"ל באמורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים אי יש בו מעילה ופשיט דאין בהם מעילה ולא ירדו משום דנעשו לחמו של מזבח, ומבואר דדוקא לפני זריקה אין בו מעילה הא לאחר זריקה יש בו מעילה והא אמר רבא דהכל מודים לאחר שהעלן פטור ובס' קרן אורה הרגיש בזה ולמש"כ, י"ל דמיירי כשלא משל האור ברובו ורק במיעוטו דמ"מ נעשה לחמו של מזבח ומעילה יש בו [ואין זה מוכרח כ"כ דאפ"ל דמיירי לכשהעלן ולא משלן האיר, דכיון דלא תרד מספק"ל ולאחר זריקה יש בו מעילה] ויעוי' במל"מ בפ"ג מהל' פסוהמ"ק שכתב בסי' הרמב"ם לחלק דלענין פקע פגולו בעינן משלה האיר ברובו.
אבל לגבי העלאה לגבי מזבח דירדו יעלו סגי במשלה האור במקצת דנעשה לחמו של מזבח כיון שמשלה האור במקצת, ולפ"ז כיון דראוי להעלאת המזבח גם במשלה האור במקבת יש בו חלק גבוה הוי קדשי ד' ומשכח"ל לפיגול ומעילה גם בחד אבר לכשמשלה האור במקצת דצריך להעלותו לגבי מזבח ויש בו מעילה, ובזה י"ל ג"כ קושית התוס"י בכריתות שם דמשמע דאי חל נותר ופיגול הו"ל למיתניה ה' חטאות ותימה הלא לא משכח"ל ה' דהאוכל קדשים בטומאת הגוף לא מחייב אפיגול לפי שאינו ניתר לטהורים ולא הי"ל שעה"כ והול"ל נותר ופיגול וטומאה בחד בהמה לא משכח"ל ולמש"כ י"ל דכשמשלה האור במקצת דחזי לגבוה חייב משום פיגול וטומאה דהא דאי"ח משום טומאה באמורין שנתפגלו לפי שאין לו מתירין כמבואר בזבחים דמ"ה ובשיטה מקובצת שם דמכל טהור יאכל בשר דילפינן במנחות דכ"ה באכילת הדיוט מיירי והא דדרשינן הכא מיירי באכילת גבוה וכיון דחזי לגבוה מכשמשלה האור במקצת חייב משום טומאה גם כן.