אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כה · יא
והנה ביסוד הדברים בהא דאין משנין קדושה לקדושה אם הוא מצד שאינו שלו או משום איסור לאו נראה מקור לזה בד' הגמ' דעירובין דכ"ט דר' ישמעאל אומר כתוב א' אומר תקדש וכתוב א' אומר לא יקדיש כו' הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח ובגמ' ורבנן אל תקדיש מיבעי לי' דלאו תקדיש מיבע"ל לכתניא מנין שנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו כו' ודהג"מ צ"ב דהא לרבנן נפקא הקדש עלוי מקרא דכל חרם אבל מה שאין מקדישין הקדש מזבח הא על זה ליכא קרא מיוחד ושפיר ילפינן גם לרבנן מאל תקדש כמו לרי"ש ואמאי קאמר ללאו ונראה מדהג"מ דרבנן דנפק"ל להך דרשא מכל חרם קדש קדשים שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים היינו הקדש עילוי ועל מה שאין מקדישין הקדש מזבח לא איצטריך קרא דממילא נפקא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ורק מכל חרם ילפינן שחל החרם על ק"ק ודי לך לרבות הקדש עילוי, וע"כ קרא דלא יקדיש דלא איצטריך להורות הדין שאינו חל הוא רק ללאו שעובר בא סור לאו אם משנה מקדשים לקדשים, אבל לרי"ש דילפינן מהא דכתיב תקדיש אלמלא קרא ק לא יקדיש הא מקרא דתקדיש הוי ילפינן דבידו להקדיש ולשנות מקדושה לקדושה כלשון המשנה, א"א לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש אלמא דרק מסתירת הכתובים אנו למדים הכרע דמקדישי הקדש עילוי ואי אתה מקדיש הקדש מזבח ואלמלא לא יקדיש הו"א מקרא דתקדיש דבידו לשנות מקדושה לקדושה ורק מלא יקדיש ילפינן שאי אתה מקדיש הקדש מזבח וע"כ לרי"ש גוף הדין שאין הקדושה אחרת חלה עלה הוא מקרא דלא יקדיש וכ"נ מהתו"כ פ' בחוקותי יעוי"ש וזהו כונת הגמ' ורבנן אל תקדיש מיבע"ל ללאו דלרבנן לא איצטריך קרא שאין הקדושה חל עליו ומקרא דאל יקדיש, ילפינן בלאו המשנה מקדושה לקדושה, אבל לרי"ש ילפינן מלא יקדיש שאין הקדושה חלה עליו ובודאי דגם לרי"ש עובר בלאו דלא יקדיש אלא דמיני' ילפינן ג"כ הדין שאין הקדושה חלה עליו ולפ"ז אפ"ל דרבנן דס"ל דמסברה אין קדושה חלה על קדושה לפי שאינו שלו בודאי דגם תוכ"ד א"י לשנות דהא אינו שלו כמו שאין בידו להוציא הקדש לחולין אבל לרי"ש דילפינן מלאו דלא יקדישנו דגזיה"כ הוא דעבר בלאו ולא מהני ובזה י"ל דבתוכ"ד שפיר בידו לשנות כיון דמסברא שלו הוא ובידו לשנות ורק דגזיה"כ דלאו דלא יקדישנו אבל בתוכ"ד דמי לכל דיני התורה.
ובזה י"ל בשי' הרמב"ם שפסק כרבנן דרי"ש בפ"א מהל' בכורות הל' ד' דבכור מצוה להקדישו ויעוי' בביאורי הגר"א יו"ד סי' ש"ו ס"ק ד' בשי' הרמב"ם ולפ"ז לרבנן דרי"ש דס"ל דאין קדושה חל על קדושה לפי שאינו שלו ולא יקדישנו דללאו הוא דאתי א"ש שי' הרמב"ם שפ' דבהקדש ותמורה א"י לשנות תוכ"ד משום אמל"ג כמתל"ה ק וסוגיא דב"ק דע"ג אתי כרי"ש וכרב דס"ל בערכין שם דהלכה כר"י בן בתירא דס"ל כרי"ש כמבואר שם וא"ש ולמש"כ י"ל בזה דהתוס' בפסחים דמ"ז בד"ה שה במתניתא דשה ולא הבכור דמפרשים הברייתא שאין תמיד בא מן בכור ומעשר ותמוה הך מתניתא דאמאי איצטריך קרא להכי הא אין קדושה חלה על קדושה ואיך יחול קדושת תמיד על בכור ומעשר וכבר תמה בזה בשו"ת תפארת צבי, ולמש"כ שא אש להך מתניתא דלא יקדישנו ללאו הוא דאתי כרבנן שאינה נתפסת הקדושה בדיעבד לשנות לזבח אחר הוא מסברא לפי שאינו שלו הוא, ולפ"ז לריוה"ג דס"ל דקדשים קלים ממון בעלים ושלו הוא בידו לשנותו לזבח אחר, וס"ל למתניתא דגם בכור תם ומעשר בהמה ממון בעלים הוא ועי' ברמב"ם פ"ח מהל' נזיקין דקדשים שאין בהם מעילה חייב ולא חילק בין בכור ומעשר, וגם בבכור י"ל דמיירי בבכור שנולד בחו"ל דאיני קרב דמבואר בב"ק די"ב ובתמורה ד"ח דהוי ממון בעלים ומכש"כ לרע"ק דס"ל דלא יקרבו ואי"ר להקרבה מצד בכור וממון בעלים הוי ובידו לשנותו לקדושה אחרת אלא דאסור מצד לאו דלא יקדיש איש אותו ובדיעבד חל הקדושה למ"ד דאי עביד מהני ומאי דמוכח בבכורות דנ"ג דאף בקדשים קלים אין בידו לשנות מקדושה לקדושה הוא משום דס"ל דכ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני וכמש"כ המעין חכמה דקט"ז אות ע"ג וי"ל למתניתא דס"ל דכ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני (דפלוגתא דאביי ורבא תלוי בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן אי מערבין לקרנות והוא פלוגתא דתנאי) ולהך ברייתא אם שאינו רשאי לשנות לזבח אחר ועובר בלאו ובדיעבד היה חל ההקדש ולהכי איצטריך קרא דשה ולא הבכור שאין תמיד בא מן הבכור ומעשר