אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן כה › ט

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כה · ט

ח

על כן נראה בישוב ד' הרמב"ם באופן אחר, והנה התוס' במנחות דפ"א כתבו בהקדש דבעי למיהדר ולא מצי משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וע"ז תמה הש"ך ג"כ דהרי בב"ק משוי להדדי ממיר לעדות ולא מחלק דשאני הקדש דאמירתו לגבוה כמס"ל, ונראה דבאמר הר"ז תמורת עולה וחזר ואמר תמורת שלמים שאינו מוציאו לחולין רק שמשניהו לקדושה אחרת וכן בהיא שלמים וולדה עולה הוא מדין שאין משנין מקדושה לקדושה וכמבואר במשנה דתמורה דל"ב אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בה"ב אין משנין אותן מקדושה לקדושה והרמב"ם בפ"ד מהל' תמורה הל' י"א כ' ואין לוקין על לאו זה וכ' הכ"מ שם בשם הר"י קורקס ואע"ג דמקדיש בע"מ לוקה שאני התם דבדבורו עביד מעשה שמשנה הבהמה מחולין לקדש אבל כאן לא עביד כלום בדבורו והביא ראי' מבכורות דנ"ג דאמרו השתא קדושה חמורה על קדושה קלה לא חיילא קלה אחמורה מיבעי כו' מבואר דלא חיילא יעו"ש ותמיהני שלא הביא ממשנה מפורשת דר' יוסי דאם נמלך ואמר תמורת שלמים הר"ז תמורת עולה וכן בהיא שלמים וולדה עולה דאם נמלך הר"ז שלמים מפורש דמשנה מקדושה לקדושה לא חל כלל, ויש להסתפק הא דלא חל קדושה אחרת אם הוא מצד שאינו שלו ורשות גבוה עליו וחיך יהי' בכחו הקדישו לקדושה אחרת כיון שאינו בעליו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו או די"ל דבאמת הקרבן שלו וכדאמרינן בב"ק דע"ו מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ויש בו הקדש עילוי ויש לו בעלים דקרבנו הוא והי' בכחו לשנות הקרבן משלמים לעולה וכיו"ב רק דגזיה"כ הוא דגלי רחמנא שלא יקדיש איש אותו שנאמר בבכור דילפינן מיני' בכל הקדשים, ולכאורה יש לה"ר מבכורות דנ"ג דמקשה מוקדשין לאו דידי' הוא ומשני בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דאמר ממון בעלים הוא וכו' הא אין משנין מקדושה לקדושה והא לריוה"ג דממון בעלים הוא מבואר בפסחים דפ"ט דאליבי' יכול למכור עולתו ושלמיו ומצד דין ממון שבו חשוב שלו ואם כן מאי מקשה דאיך יחול קדושת מעשר דהא כיון דלריוה"ג שלו הוא ניהו דאסור לשנות מקדושה לקדושה מ"מ אם שינה מיהו חייל ולהכי איצטריך קרא דיהי' קדוש ולא שכבר קדוש אעכצ"ל דאף אי ממון בעלים הוא מכל מקום מצד הלאו דלא יקדיש לא חלה הקדושה, אולם משם אין ראי' רק דגם היכא דממונו הוא ומ"מ אין הקדושה חלה לשנות לקדושה אחרת אבל אכתי י"ל דבקדשי קדשים אין חל קדושה אחרת גם לפי שאינו שלו וילה"ר מהא דמבואר בתמורה דכ"ד בר"פ כיצד מערימין סיפא אתי לבהמה של הקדש ופרש"י דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה דולד חטאת למיתה אזלא ישנהו לקדושה אחרת וקמ"ל דולדות קדשים בהויתן הן קדושין ולא במעי אמן כו' וקשה ולדות קדשים ניהו דלמ"ד דבהויתן הן קדושים ואין בו קדושת הגוף ולא קדושת דמים כמש"כ התוס' בזבחים דקי"ד הא מ"מ הא אין להבעלים המקדיש שום זכות בהם וא"כ איך יקדישם.

הא אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו גם בשל הפקר כמבואר בחולין דקל"ט. ואי"ל דמיירי דהיא בחצירו של בעלים וקנה את העובר מדין חצר כזוכה מן ההפקר ואח"כ יקדישנו דאכתי דמי לכליו של מוכר ברשות לוקח דהכלים דהיינו הבהמה של הקדש ויעוי' בתוס' ב"ב דפ"ה בד"ה לגבי בעלי חיים דבטיל יעושה"ט ובפרט דאם זה גדר הפקר א"כ לשי' הרמב"ן ושארי ראשונים דיש יד וחצר להקדש א"כ תקנה ההקדש העובר מצד הכלים דהיינו הבהמה דהעובר במעי', וצ"ל דגזיה"כ הוא דבהויתן שן קדושין וכחולין גמורין נינהו ולא מהני מאי דהוי בחצירו של הקדש וכ"ז שלא נולד אין בו לא קדוה"ג ולא קדושת דמים, אבל מ"ם צ"ע מהכ"ת יהי' זכות להבעלים זכות להקדיש את העובר (וגם דסתמא תני דסיפא אתאן לבהמה דהקדש דאף אם היא ברשות ההקדש רשאי הבעלים לשנות לקדושה אחרת וגם דוח"ל דהגזבר מקדיש לקדושה אחרת לטובת ההקדש דהא הגזבר לאו בעלים הוא) ועכצ"ל דבאמת יש ביד הבעלים יכולת מצד הסברא לשנות את קרבנו לקדושה אחרת דקרבנו הוא וחשוב תורא דראובן ויש בו הקדש עילוי ויכול להתפיס את העובר לבה"ב לכו"ע כמבואר בזבחים דק"ג וגם בידו להתפיס בתמורה או לומר כל הרוצה להמיר יבוא וימיר ובשל אחרים א"י להתפיס אלמא דזה חשיב דין שלו (ועי' בתמורה ד"ה ולאביי אי לאו קרא הוא אמינא תצא זו ותכנס זו והי' חשוב מצד הסברא שלו להחליפו בבהמה אחרת), ורק דגזיה"כ הוא דלא יקדיש איש אותו שאינו רשאי לשנותו לקדושה אחרת וגזיה"כ הוא ולפיכך לא חל קרושה אחרת כיון דגלי רחמנא דלא יקדיש איש אותו אבל אתה מקדיש בבטן וכן בכל הקדשים למ"ד דהויתן הן קדושים אין איסור לשנותו כיון דאין עליו קדושה אחרת בעודו בבטן ואין בו ענין משנה מקדושה לקדושה וממילא דיש בידו להקדישו בקדושה אחרת כיון דגם גוף הקרבן חשוב שלו אלא דגזיה"כ הוא דאסור לשנותו וכיון דהעובר מותר לשנותו ממילא דבידו להקדישו לקדושה אחרת (וע"ע בנדה דמ"ח בפירש"י ואתנן ומחיר כשנתן לה עובר בהמת קדשים קלים ויעוי' במהרש"א שתמה דהא גם בקדשי קדשים הדין כן כיון דבהויתן הם קדושים והסדרי טהרה כתב פ"ז שהרי אין בקדשי קדשים נקבה אלא חטאת וקיי"ל דולד חטאת למיתה אזלא וכבר כתבו ליישב ד' מהרש"א דלמ"ד בהויתן הן קדושים משכח"ל כששינה את הולד במעי אמו לעולה דחל קדושת עולה ול"ה ולד חטאת ונתן לה באתננה אבל למש"כ א"ש כונת רש"י דבקדשי קדשים במעי אמן אין ביד הבעלים לתת לאתנן דאינו שלו הוא דרק לקדושה אחרת יכול לשנותו כמו שנתבאר דחשוב קרבנו אבל אינו שלו להקנותו באתנן ורק בקדשים קלים אליבא דריוה"ג דממון בעלים הוא חשוב שלו ומשכח"ל אתנן וא"ש דרש"י בפשיטות) ועיין עוד בבכורות דט"ו סמוך לפדיון אין מתפיסין לשם אותו זבת כו' בעו מיניה מהו שיתפיסו לכל זבח שירצה א"ל אין מתפיסין מ"ט גמר בשעריך מבכור מה בכור אין מתפיסין לכל זבח שירצה כו' ועי' שמק"ו שם שתמה דהא אין קדושה חלה על קדושה ותי' שהעובר חולין גמורין מן התורה יעו"ש וכל זה אי נימא כמ"ד דבהויתן יהיו קדושים אבל באמת פשטא דשמעתין מבואר למ"ד דבמעי אמן הן קדושין דאלו למ"ד בהויתן הן קדושים הא מבואר בתמורה דכ"ה דרשאי לשנות לזבח אחר (ועי' בתוס' שם בד"ה מה שכ' אפילו למ"ד בהויתן הן קדושים כו' ודבריהם צ"ע מתמורה דכ"ה ובמק"א כתבתי בזה) וא"כ למ"ד דבמעי אמן הן קדושין ואינו שלו איך יקדישנו לשם אותו זבח וגם פשיטא דאין ביכולתו לשנות לזבח אחר ומאי איבע"ל אי מתפיסין לכל זבח שירצה ולמש"כ א"ש דגם למ"ד במעי אמן הן קדושין חשוב שלו ויש בכחו להתפיס קדושת אותו זבח שלא תופקע ע"י פדיון אמן והי' ביכלתו להתפיסו לכל זבח שירצה, ורק דילפינן מגזי"ש דבכור בשעריך בשעריך שאי"ר להתפיסו לכל זבח שירצה.

וילה"ע מזבחים דס"ז אמר ר"א ב"א אומר הי' ר' יהושע עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת העוף לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף ובתוד"ה אומר בדס"ח בד' הי"מ דכשר מן התורה וניהו דצ"ל דאין בזה לאו דלא יקדישנו משינוי מעולה לחטאת משום דדוקא בהקדש פיו מגזיה"כ הוא שלא ישנה משא"כ במעשה הכהן אבל צ"ע מהכ"ת יהי' בכח הכהן לשנותו דאפילו נימא כמש"כ התוס' בדס"ז בד"ה חטאת דבקינים דאמרינן דאין הקינים מתפרשי אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית הכהן ולפיכך כיון דיש ביד הכהן לפרש חשוב כבעלים מ"מ הא גם בעלים גופא אין בידו לשנות דבר שכבר מוקדש לשם עולה ואיך יהי' ביד הכהן במעשה עבודתו לשנותו אבל אם נימא דבאמת יש זכות לבעלים לשנות את הקרבן ורק מגזיה"כ דלא לשנותו יקדישנו וכיון דבמעשה הכהן ועבודתו אינו נכלל בהא דלא יקדישנו ובקינים יש להכהן דין בעלים יש בכחו למושכו מעולה לחטאת וכיון שמלק בה סי' אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף וא"ש וע"ע בזבחים דק"ג במתפיס עולה לבה"ב ואפילו למ"ד לא תפוס הנ"מ בשר אבל עור חפוס יעו"ש ותמוה איך חל הקדש בדבר שאינו שלו וכבר הרגישו בזה ולמש"כ דקרבן שלו ובידו להקדישן רק לפי שאין משנין מקדושה לקדושה וכ"ז בדבר דיש בו קדושת עולה משא"כ בעור שפיר תפיס דעל העור אין בו שנוי מקדושה לקדושה וכיון דקרבנו הוא וחשוב שלו יש בידו להתפיס על העור קדושת בה"ב וא"ש.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה