אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן כה › ח

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כה · ח

ו

ועפ"ז יש ליישב ג"כ מה שהתעוררו הקצוה"ח סי' רנ"ה ובתשובת ושב הכהן להקשות דאמאי מקשה בב"ק מתמורה, דהא לפי המבואר בנזיר ד"ט בהריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה בש"א נזיר כו'. דב"ש לטעמייהו דס"ל דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות כו' הרי מבואר דתוכ"ד תלוי בדין שאלה וכיון דקיי"ל דאין נשאלין על התמורה גם תוכ"ד אין יכולים לחזור ולהכי בתמורה ס"ל לר"י דא"י לחזור (וכן הוא בירושלמי פ"ז דדמאי אמר הר"ז תרומה אפילו תוכ"ד אינו חוזר בו אדם נשאל על הקדשו ואין אדם נשאל על תרומתו ועי' במה"פ שמגיה שם במקום תרומה תמורה דהא על תרומה נשאלין והגהה זו מוכרחת שם הרי מבואר דבתמורה תוכ"ד א"י לחזור ומטעם דאין נשאלין עלי'] ולפמ"ש יש ליישב דדוקא אם באנו לדון בתורת חזרה אז אנו באים לדין שאלה דכיון דהדבור חל משעה שיצא מפיו, וכיון שחל שוב א"י לחזור בו מטעם דאין נשאלין וכשם שאין נשאלין כך א"י לחזור אף בתוכ"ד אבל אם אנו דנין אם חל הדבור כלל בשפה שיצא מפיו א"כ אף שאין שאלה מ"מ הא הדבור מתלי תלי ולא חל עדיין כלל, ואף דהא דאמרינן מתלי תלי הוא מטעם שיכול לחזור בו וכיון שהכא א"י לחזור בו ממילא ראוי שיחול הדבור מיד י"ל דס"ל להש"ס בב"ק אליבא דר' יוסי להיפך דכיון דתוכ"ד אין עדיין החלטת הדעת לפיכך מתלי תלי ויכול לחזור ואף על פי שאין שאלה בתמורה משום דהדבור לא חל עדיין באותה שעה וזהו דלא כמבואר בנזיר ובזה י"ל ג"כ דהתוס' במנחות דפ"א שכתב דבעי למהדר ולא מצי משום דאמירתו לגבוה כמס"ל שתמה הש"ך מהא דב"ק דע"ג דמשוה הקדש דממיר לעדות ולמש"כ י"ל דדוקא אם אנו באים בתורת חזרה דתוכ"ד א"י לחזור לפי שהוא כמו מסירה להדיוט ע"י אמירתו וכל היכא דאיתא בגזא דרחמנא איתא אבל אם אנו באים לדון אי ההקדש והאמירה חלים כלל, ואמרינן דתוכ"ד מתלי תלי ולא חלה כלל האמירה ל"ש לומר דהאמירה לגבוה כמס"ל כיון דאין כאן אמירה כלל וע"כ בב"ק אליבא דר' יוסי דס"ל דתוכ"ד מתלי תלי ולא חלה כלל הגדת העדים שפיר משוה הש"ס עדות להקדש דממיר ובשי' הרמב"ם נראה שפסק כר' יוסי דתוכ"ד כדבור דמי ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמבואר ברמב"ם בפכ"א מהל' עדות שכ' העידו שנים שגנב והעידו שנים אחרים שטבח או מכר והוזמו אלו ואלו הרי הראשונים משלמים תשלומי כפל והאחרונים משלמים שנים ושלשה הוזמו האחרונים בלבד הרי הגנב משלם תשלומי כפל והעדים האחרונים משלמים להגנב תשלומי דו"ה הרי מבואר בדברי הרמב"ם דבהזמת עדי טביחה צייר רק בשני כתי עדים ושכל הרמב"ם לשונו הזהב דבכת אחת נקיט בראש ההלכה שנים שהעידו על זה שגנב וטבח ומכר והוזמו משלמן את הכל ונראה דאלו הוזמו כת אחת על טביחה לחוד.

לא הי' הגנב משלם תשלומי כפל משום דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומה שלא כ' הרמב"ם מפורש דסמך על הדינים במקומותיהם וכמש"פ הכ"מ שם על מה שלא כתב שהעידו בב"א ואלו הי' הרמב"ם פוסק כרבנן דר' יוסי הי' נקיט דין זה לרבותא דגם בכת אחת ותוכ"ד והוזמו על הטביחה הגנב משלם תשלומי כפל והרמב"ם פסק כר' יוסי משום דקיי"ל להלכה דתוכ"ד כדבור דמי, ועוד דלרבנן דר' יוסי הא גם לכשהעידו בב"א והוזמו לא משכח"ל כיון דתוכ"ד לאו כדבור דמי והא למפרע נפסלו על הגניבה כקושיית הש"ס דנפסלו מיד [כתבתי כל זה לפי שהגאון מלא הרועים באות ת' כתב דהרמב"ם פסק כרבנן דר' יוסי ודבריו תמוהים] ומ"מ י"ל דלהרמב"ם דפסק דצירוף קרוב או פסול מבטל כל העדות ואם הוזם אחד מהם בטל כל העדות ולהכי אף אם העדים נפסלו ע"י עדות דטביחה אחר כדי דבור הוי ג"כ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ורק כיון דתוכ"ד כדבור דמי ויכול לחזור, אף שנפסל אח"כ די בזה.

ולהכי י"ל דהעדות חל מיד מ"מ כיון דתוכ"ד כדבור דמי חשוב כעדות אחת וכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואילה"ק לפ"ז דהא לשי' הרמב"ם בפ"כ מהל' עדות הל' ג' שפסק דאם הוזם אחד מהם בטל כל העדות שהעידו אחר כ"ד אע"ג דבהזמה לא נצטרפו בראי' הרי דלשי' הרמב"ם, כ"מ שהעידו יחד בבי"ד חשוב זה צירוף לענין דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול שיתבטל כל העדות. א"כ ה"ה לענין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אף שהעידו אחר כ"ד כיון שחד הגדה היא לפני בי"ד צ"ל דשאני התם משום שנצטרפו בראי' כמש"כ הב"ח בסי' ל"ו ועי' בקצוה"ח סי' ל"ו על ידי שמקצתן רואין אלו את אלו וכמש"כ הריטב"א במכות שם ע"י צירוף מקצת העדות או באופן אחר.

ועי' ברמב"ם פ"ד מהל' עדות הל' א' דאם לא היו רואין אלו את אלו הוא והן נהרגין, משא"כ בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דאין כאן צירוף אחר רק ההגדה ועל כן רק בתוכ"ד שייך צירוף דהוי עדות אחת [ובדהרמב"ם בפ"כ מהל' עדות ה"ג שכתב דאחר כ"ד נחלקה העדות השנים שהוזמו נענשים והשנים האחרונים שהיו בין דבריהן ודברי הראשונים הפסק אינם נענשים, ועי' בראב"ד בהשגות מה עונש ראוי להם ובלח"מ שם דאפילו הוזמו האחרונים קאמר דאינם נענשים כיון דגברא בר קטלא הוא ותמוה כיון דהוזמו הראשונים וכמש"כ התוס' בסנהדרין דפ"א, וחזות קשה ראיתי להשאג"א בחידושיו למכות שתמה בהא דרבא בד"ה דהיכא דבשעה שהעידו נגמר דינו הוי בר קטלא פטורין ולהכי בהעידו על גמ"ד והוזמו כיון שהזוממין מעידין שנגמר דינו למיתה אלא שהגמ"ד הי' ביום אחר אינם נהרגים העדים הניזומים דבעידנא דקא מסהדי גברא בר קטלא דהא בדהתו"ס בסנהדרין פ"א שתירצו כיון דאי מיתזמי קמאי או מתכחשי מהני סהדותא דבתראי פדות שאתה יכול להזימה קרינן בי' אלמא אע"פ שנגמר דינו כבר למיתה קלה לא אמרינן גברא בר קטלא הוא ונהרגין אם הוזמו דהא מהני עדות בתראי אי מיתומי קמאי לפיכך אם הוזמו בתראי נהרגים, א"כ מה"ט אם העידו אחר גמ"ד יהיו נהרגים דהא אי איתזמי קמאי מהני עדותה, יעוי"ש שהאריך בזה, ותמיהני על הארי החי דבודאי אי מיתזמי קמאי נהרגים ולהכי חשוב עדות שאתה יכול להזימה כיון דמשכחת הזמה בשום פעם, אבל כל זמן שלא אתזמי קמאי אי מזימים לבתראי אינם נהרגים דהא הוי גברא קטלא על ידי עדות הראשונים וכ"כ המהרש"א שם וזה פשוט] ולמש"ב בשי' הרמב"ם דס"ל דתוכ"ד כדיבור דמי העדות חל מיד ורק שיכול לחזור א"ש לפ"ז מש"כ הרמב"ם בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות שאין חזרה בהקדש ואפילו בתוכ"ד דכיון דס"ל דתכ"ד חלה האמירה מיד שוב בהקדש א"י לחזור דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכמש"כ התוס' במנחות דפ"א, ובתמורה אם נאמר כמ"ש בתשובת ושב הכהן לצדד דכיון דאית בי' עבירה ל"א אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ועל כן לא כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' תמורה הלכה כ' לפי שאין חזרה בהקדש ואפי' בתכ"ד כמ"ט בפט"ו מה' מעה"ק יש לפרש בדברי הרמב"ם דנמלך שחזר ואמר תמורת שלמים כונתו שיהי' תמורת עולה ושלמים וכיון דחל מיד וחוזר רק מחציו אמרינן דפשטה קדושה בכולה, והרי היא כולה עולה או די"ל בשיטת הרמב"ם דכיון דתוכ"ד חל מיד מה שחוזר בתוכ"ד הוא רק מדין שאלה וכמש"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות שבועות דזה דומה לטועה וכסוגיא דנזיר ד"ט דלמ"ד אין שאלה בנזירות אינו יכול לחזור בתוכ"ד וה"ה בתמורה שאין בה שאלה וסוגיא דב"ק רק לפי מאי דס"ל לר"י דתוכ"ד מתלי תלי ולא חל הדבור מתחלה וכמש"כ ברות ח', אולם נראה בשי' הרמב"ם דעדות שבטלה מקצתה לאו מדין קרוב או פסול הוא כמש"כ הרמב"ם בפי"ב מהל' עדות הל' ב' פלוני רבע שורי הוא ואחר מצטרפים להורגו שאין אדם קרוב אצל ממונו והראב"ד השיג על זה יש מן המפרשים הטובים שפירשו פלוני רבע את שורי דגם הרובע אינו נהרג כשם שאינו נאמן על שורו דעדות שנתבטלה מקצתה נתבטלה כולה והראב"ד לשיטתו דפלוני רבע את שורי דאין זה בע"ד ורק בגדר עד פסול ל"ש פלגינן דיבורא דבטלה כל העדות מדין קרוב או פסול ושי' הרמב"ם כשי' התוס' בסנהדרין ד"ט בד"ה ואין בתוך הדבור תדע דאם הי' כהן נשוי אחותו הוא ואחר מעידין בו שפלוני בא עליה מבואר דאף בקרוב שאינו בעל דין דמבטל כל העדות מ"מ אמרינן פלגינן דבורא וכן מבואר בדהתו"ס שם בד"ה אצל אשתי שמפרשים דלא כהראב"ד וכ"כ הלח"מ (ופי' באחיעזר סי' ה' אות ה') ומ"מ אין הכרח כל כך מדין פלגינן דיבורא גם בקו"פ לשי' הרמב"ם לכל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואכמ"ל.

ובעיקר החקירה אי תוכ"ד חל מיד או לאחר כ"ד נראה לפי המבואר בנדרים דפ"ז דאמרו לו מת אביו וקרע ואח"כ נמצא בנו יצא ידי קריעה ולפי אוקימתא דרב אשי מיירי בתוך כ"ד וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מהל' אבל הל' כאוקימתא דרב אשי אם תוכ"ד נודע לו אמתת הדבר ידי קריעה והא התם הידיעה הוא אחר המעשה ומהני ועכצ"ל דגמר המעשה חשוב לאחר כ"ד (אע"פ דגבי ל"ש ענין חזרה אך בכ"ז חשוב ענין אבילות והחלטת בלבו לאחר כ"ד) ולפיכך בשנודע לו תוכ"ד אמתת הדבר יצא (וכן בהפרה לפי שינוי דרב אשי דכסבור שהיא בתו ונודע לו תוכ"ד שהיא אשתו דמהני הפרה צ"ל ג"כ דחלות הפרה היא לאחר כ"ד לפי שבידו לחזור) הרי מבואר בשי' הרמב"ם דתוכ"ד אינו נגמר מיד וזהו כר' יוסי וכמשכ"ל ולפ"ז שיטת הרמב"ם בהקדש ותמורה עדיין אינו מתיישב דלמש"כ לר"י אין חלוק בין תוכ"ד דעדות ודתמורה וכדמקשה הש"ס וכמו שתמה הש"ך וילה"ע מקו' התוס' בסוכה ד"ל דהא מכי אגבה קנהו והי"ל ע"ז של ישראל ותירצו שנתכוין שלא לזכות ולמש"כ תוכ"ד לא קנהו כלל וע"כ יצא ביו"ט שני אך ילה"ק דהומ"ל דמיירי ביו"ט ראשון והא גם ביו"ט א' י"ל דל"ה כתותי שיעורי' כיון דבידו לחזור תוכ"ד ויש לו ביטול אולם אם נימא דתוכ"ד לא קנה כלל שפיר הקשו דביו"ט ראשון הא ל"ה לכם ואחר כ"ד הא הוי כתותי מכ"ש, כן יש לפלפל בזה בגיטין דע"ז דתיזול תיחוד ותפתח ול"ה טלי גיטך מעג"ק משום דהגט בא מרשותו לרשותה כמש"כ התוס' שם והקשה הרי"מ בחי' לגיטין דהא תוכ"ד בידו לחזור מקנין החצר ודמי לגט בידה ומשיחה בידו דהואיל שיכול לנתקה ל"ה גט וה"נ הא בידו לחזור ויבוטל הנתינה מעיקרא ולכמה שי' הפוסקים גם אם מניח הבעל את המשיחה מידו ל"ה גט ולמה שכתבתי דתוכ"ד לא קנתה כלל א"ש דאחר כ"ד בא הגט מרשותו לרשותה ובמקו"א פלפלתי בזה לתרץ קוהתו"ס ב"ק דע"ד ד"ה כי לית ליה דרב אחא במכות ד"ו דלא כמאן כו' דהא דפליגי ר"י ורבנן רק בחלות העדות כ"ד אבל יכול לחזור כ"ד לכו"ע לפיכך מהני צירוף קרוב או פסול תוכ"ד אולם כ"ז לפלפולא אבל אין לבנות יסוד על חקירה זו. וגם אינו מספיק לתרץ שי' הרמב"ם בהקדש דאפשר דהא דתוכ"ד לא חל הוא לפי שיכול לחזור ובהקדש ותמורה שא"י לחזור חל מיד

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה