אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כה · ב
והנה ק"ל בדברי הגמ' דמקשה מתמורה לעדות דלמא ס"ל לר' יוסי תוכ"ד כדבור דמי אולם בתמורה מטעם אחר קאתי עלה דאף דחזר ואמר תמורת שלמים י"ל דאינו חוזר לגמרי ממה שאמר בתחלה הר"ז תמורת עולה אלא שרצונו שתהי' חצי' עולה וחצי' שלמים דנמלך הוא באופן שנתכוין מתחלה שיהי' חצי עולה וחצי' שלמים ואם נתכוין לכך מתחלה דבריו קיימים אבל אם נמלך באופן זה שתהי' חצי' שלמים וחצי' עולה הר"ז תמורת עולה דכיון דאינו חוזר לגמרי ועדיין נשאר בדבורו הראשין גם אחר חזרה שתהי' חצי' תמורת עולה שוב פשטה קדושה בכולה והרי היא כולה עולה (דאע"ג דבתמורה אין ממירין באברים מ"מ בחצי' כתבו התוס' בתמורה דנ"ו בד"ה מהו דתימא דאע"ג דאין ממירין באברים בחצי מודה וכן נראה שיטת הרמב"ם בפ"ג מהל' תמורה באומר חצי בהמה זו תמורה וחצי' מעשר ועוד דהא לר"י קיימינן ור"י ס"ל במשנה דתמורה ד"י דילפינן סוף הקדש מתחלת הקדש והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתי') וניהו דתוכ"ד יכול לחזור אבל בכאן שאינו חוזר לגמרי מדבורו הראשון ועדיין נשאר בדבורו הראשון לגבי חצי' ממילה פשטה קדושה בכולה ולכן דוקא אם נתכוין מתחלה לכך דבריו קיימין דהרי הוא כאומר חצי' תמורת עולה וחצי' תמורת שלמים דל"ש בזה לומר פשטה קדושה בכולה דהא נתכוין לעולה ולשלמים בב"א אבל בנמלך הר"ז דומה לאמר מתחלה שתהא חצי' עולה לבד ותוכ"ד אמר שתהא חצי' השנית שלמים דלא מהני דפשטה קדושה בכולה (ואי"ל עפ"י המבואר בנזיר ד"ט דמדס"ל אין שאלה בנזירות אין חזרה בתוכ"ד הרי דתוכ"ד הוא ענין שאלה ונעקר מעיקרו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' שבועות הל' י"ז וז"ל ונעקרה השבועה שזה דומה לטועה וכיון דתוכ"ד הוא ענין שאלה וטעות י"ל דיש בו ג"כ ענין הותר מקצתו הותר כולו וכיון דחזר ממקצת הדבור הראשון ממחצה בטל כל הדבור אבל באמת זה אינו דהא בתמורה אין שאלה כלל ואנן בתמורה קא עסקינן והש"ס רוצה להוכיח דגם בתמורה יכול לחזור תוכ"ד ועי' בקצוה"ח סי' רנ"ה אם לא שנאמר שהש"ס מפרש דאם נמלך היינו שחוזר לגמרי מההקדש הראשון ולכן מקשה מדר"י אדר"י אבל מ"מ מנ"ל לפרש כן ולהקשות).