אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן כד › ג

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כד · ג

ב

והנה בדין זה במתכיון להוציא בשפתיו בהקדש ותרומה אם קיים מה שבלבו נחלקו התוס' בערכין ד"ה בד"ה אדם יודע ובתי' הראשון כתבו דהא דלא אמר כלום ממה שהוציא בפיו אבל מה שבלבו הוי קיים ועוי"ל דהתם שאני דמה שאמר בפיו אינו רוצה ובמה שאמר בלבו טעה. ולתורוץ הראשון מה כחשב בלבו קיים, ולתירוץ השני י"ל דדוקא דכה"ג שהוציא בפיו נגד מחשבתו, אבל בחשב להוציא בשפתיו ולא הוציא ג"כ קיים וכן נראה מקושית השימק"ו בנדרים ד"ז ביש יד לצדקה ומפשטות קושית הראשונים בנתכוין לומר תרומה ואמר מעשר דהא דברים שבלב אינם דברים נראה דס"ל כתירוץ השני בעירכין דאי איתא דמה שאמר בלבו קיים וכיון דנתכוין לומר תרומה נתפס מיד תרומה א"כ אע"פ דבודאי דברים שבלב אינם דברים לסתור מה שאמר בפיו היינו דברים שבלב שלא כיון לשם תרומה או לשם הקדש כלל אינם עוקרים מה שאמר בפיו לתרום או להקדיש, אבל מחשבה של תרומה והקדש שנתפסת מיד א"כ הרי חלה תרומה, וממילא שאי אפשר שיחול עליו המעשר דאפילו אי נימא דמהני חזרה תוכ"ד ובפרט על מחשבה מ"מ הא לא כיון באמירתו לחזור תוכ"ד.

אולם לפי"ז ק"ל לתירוץ התוס' הראשון דמה שחשב בלבו קיים מד' הירוש' תרומות הנ"ל דלב"ש דטעות הקדש הוי הקדש קיים כפי מה שהוציא בפיו וקשה דהא חשב בלבו לעולה ומה שחשב קיים והיאך יתקיים מה שהוציא בפיו, ואין לומר דמש"כ התוס' דמה שחשב בלבו קיים היינו לדידן דטעות הקדש אינו הקדש, אבל לב"ש דס"ל דטעות הקדש הוי הקדש יתקיים כמו שאמר ואין מחשבתו מועלת דהא התוס' דפסחים קאי אם נימא דלא בעינן פיו ולבו שוים וטעות פיגול הוי פיגול ואפ"ה אנו מקיימים מחשבתו אי נימא דפיגול הוי במחשבה ויקוים כפי מה שחשב למולים אם לא דנחלק דשאני בלמולים וערלים דנתכוין להוציא מפיו למולים ולערלים ואמר לערלים ורק שלא הספיק לומר למולים ואין סתירה ולהכי יקוים כפי מחשבתו, אבל בעולה ושלמים שחשב רק לשלמים והוציא בפיו לעולה לבד וכיון דטעות הקדש הוי הקדש יקוים כפי מה שהוציא בפיו, אבל הש"ס בפסחים הא קרי ליה אין פיו ולבו שוים ומקשה לר"מ מתרומה ומדמה להדדי.

וביותר יקשה דמנ"ל להירוש' דלב"ש בכה"ג דטעות הקדש הוי הקדש דיקוים כפי מה שהוציא בפיו דילמא ס"ל דדוקא בלא נתכוין כלל לשם הקדש יקוים כפי מה שהוציא בפיו דלא בעי פיו ולבו שוים אבל בנתכוין לעולה הרי נתפס במחשבתו מיד קדושת עולה וא"כ לכשהוציא בפיו בטעות שלמים ולא נתכוין לחזור איך יחול עליו קדושת שלמים הרי נתפס עליו על פי מחשבתו קדושת עולה, ודוחק לומר דס"ל להירוש' דדמי כמו שהוציא בפיו עולה ושלמים ויהי' לפ"ז חצי' עולה וחצי' שלמים כמו שנתכוין לשניהם דזה אינו במשמעות וצ"ע. וצריך לומר דמש"כ התוס' דמה שחשב בלבו קיים.

אע"פ דזהו סותר למה שאמר בפיו והוי דברים שבלב דאינם דברים מ"מ כיון דמה שהוציא בפיו הוא בטעות ואמירתו לאו כלום הוא בכה"ג דברים שבלב דברים כמו שחילקו התוס' והראשונים דבטועה שאני וממילא דמה שחשב בלבו קיים אבל לב"ש דס"ל דטעות הקדש הוי הקדש וע"כ דס"ל דגם בטועה דברים שבלב אינם דברים לבטל ההקדש ממילא מה שחשב בלבו לעולה הוי דברים שבלב כיון שהוציא בפיו שלמים ודהתו"ס דפסחים לר"מ דס"ל דלא בעינן פיו ולבו שוים וטעות פיגול הוי פיגול מ"מ אי מחשבה מעלייתא מהני דברים שבלב צ"ל דס"ל כתירוץ השני דגם מה שחשב בלבו אינו קיים משום דנתכוין להוציא בשפתיו וכמש"כ הטו"א בחגיגה ד"י ולהכי גם לב"ש כיון דנתכוין להוציא בשפתיו לא חל מה שבלבו משא"כ בפיגול דמחשבת לשמה ושלא לשמה אינם צריכים לחלות ומחשבה ממילא היי כמשכ"ל באות ב' ולהכי אי מחשבה מילתא מה שחשב בלבו קיים אף דטעות פיגול הוי פיגול היכא שלא נתכוין לפגל כלל משא"כ בנתכוין לשמה.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה