אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כד · ב
אולם בעיקר סברת התוס' בד"ה ר"מ דאי מהני פיגול במחשבה לפסול מהני נמי להכשיר נגד מה שהוציא בפיו, צ"ע מד' הירוש' בפ"א תרומות בנתכוין לומר תרומה ואמר מעשר דאין בדבריו כלום דמבואר שם דלב"ש דס"ל דטעות הקדש הוי הקדש ההקדש קיים. ויקוים כפי מה שהוציא בפיו הא אע"פ דהקדש איתנהו במחשבה מ"מ יקוים כפי מה שהוציא בפיו., א"כ מה"ט גם בפיגול לפי הס"ד דלר"מ לא בעינן פיו ולבו שוים וטעות פיגול הוי פיגול אע"פ דפיגול איתנהו במחשבה מ"מ ראוי שיקוים כפי מה שהוציא בפיו כמו בהקדש לב"ש. ונראה דלכאורה ראוי להתבונן בדהתו"ס דנהי דפיגול איתנהו במחשבה דהא במתכוין לומר תרומה ואמר מעשר לחד תי' שבתוס' בערכין ד"ה גם מה שחשב בלבו לא קיים, וגם אם צדקה נתפסת במחשבה מ"מ כל שנתכוין להוציא מפיו לא מהני מחשבה, וה"נ נהי דפיגול מהני במחשבה מ"מ הא נתכוין להוציא לערלים ולמולים בפיו, ולכאורה י"ל לפי האחת דבעינן פיו ולבו שוים ס"ל להתוס' דכל שסותר למה שאמר בפיו הוי דברים שבלב ולהכי אין המחשבה נתפסת ומה שחשב בלבו לא מהני, אבל בדהתו"ס ר"מ דס"ל בעינן פיו ולבו שוין אי מחשבה מילתא וחשב למולים גם לסתור מה שאמר בפיו אבל בפשוטו הא נראה שנתכוין להוציא מפיו לא מהני מחשבה, ועי' בטו"א באבני שהם חגינה ד"י, אולם י"ל בסברת התוס' דלא דמי לתרומה והקדש ושבועה דמהני בהו תנאי וקביעות זמן וכיון שכונתו שיחול רק לכשיוציא בשפתיו ממילא לא חל.
במחשבתו התרומה וההקדש. משא"כ בפיגול שפסול פיגול אינה צריכה לחלות ואין פיגול על תנאי, וכיון שחושב בה מחשבת פיגול ממילא מתפגלת וה"ה לכשחשב מחשבה כשירה מחשבת למולים אף שנתכוין שיוציא בשפתיו מ"מ הא ממילא חשב בשחיטתו מחשבה כשרה של מולים וערלים לפיכך חלה מחשבה כשרה אע"פ שנתכוין להוציא בשפתיו, [שו"ר באס"ז בב"מ דמ"ג שכ' לדחות ראיית התוס' בפסחים בפיגול בדבור, וז"ל וההוא דלמולים ולערלים לא שחישב בתחלה שיאמר שניהם אלא שחישב שיאמר כך נראה בכונתו דמה שנתכוין להוציא בשפתיו כיון שחישב כן הוי פיגול כמ"ש אלא שלא חישב כלל באותו שעה רק שחישב שיאמר כך אבל לא שחישב בשעת שחיטה, דבכה"ג הוי מחשבה מעלי' אעפ"י שנתכוין להוציא בשפתיו. ומיושב בזה דברי הירוש' דלב"ש דטעות הקדש הוי הקדש וקיים כמו שהוציא בפיו ואין סתירה לדהתו"ס דלמ"ד לא בעינן פיו ולבו שוים מ"מ אם מחשבה מועלת יקוים כפי מחשבתו דשאני הקדש כיון דנתכוין להוציא בשפתיו אין מחשבה מועלת. ובזה מיושב ג"כ סתירת דהתו"ס משה"ק במתכוין לומר תרומה ואמר מעשר דלא אמר כלום דהא דברים שבלב חינם דברים, דהא מבואר בדהתו"ס בד"ה ר"מ דהיכא דמחשבה מועלת מהני לסתור מה שאמר בפיו, ולפי"ז א"ש דבתרומה שנתכוין להוציא בשפתיו לא חלה מחשבתו והוי כשארי דברים שבלב שאינם דברים ובעיקר קו' התוס' במתכוין לומר תרומה כו' י"ל דקאי על סוף המשנה שאיני נכנס לבית זה ואמר לבית זה שאיני נהנה לזה ואמר לזה דלא אמר כלום, והא בנדרים ושבועות בעינן לבטא בשפתים וגמר בלבו לאו כלום הוא, ולהכי הקשו דהא דברים שבלב אינם דברים ואין ראוי לסתור מה שאמר בפיו ותירצו לפי שטעה בדיבורו. ואין סתירה מדהתו"ס בד"ה ר"מ דהא בנדרים ושבועות אין מחשבתו כלום, וא"ש בפשיטות ובזה יל"פ קושית הש"ס בפסחים ס"ג שם דמקשה מהא דהמתכוין לומר תרומה ואמר מעשר או שאינו נכנס לבית זה כו' לא אמר כלום ודלג בבא דעולה והביא סיום המשנה מנדרים משום דבתרומה וקדשים י"ל דשאני התם דמחשבה מהני בהו ודברים שבלב הוי דברים לסתור מה שאמר בפיו ולהכי לא אמר כלום משא"כ בפיגול דבעינן דבור ולהכי מקשה מסיום המשנה דבנדרים דבעינן לבטא בשפתים ולא מהני מחשבה מ"מ לא מהני אמירתו