אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כג · ה
ושיטת הרא"ש לפמש"כ הש"ך בסי' רנ"ו סק"ג הוא דההיא דהירוש' דאין ממחין ביד הפרנסים היינו לשנות לדבר מצוה כמו אלו דתנינן במתניתין מעניים לשבוים ולמתים דבזה יכולים הפרנסים לשנות אבל לדבר הרשות א"י לשנות ובלי הפרנסים אינם רשאים לשנות אפילו לדבר מצוה ולכשגבו לעניים לשמן אינו רשאי למסור לעניים אחרים וכל זה בדבר הגבוי במקרה אבל בקופה שהוא דבר הבא בקביעות רשאים לשנות אפילו לדבר הרשות ופי' ד' הרא"ש לפ"ז דהר"י הלוי מוכיח דהא דקאמר ולשנותן לכל מה שירצו דוקא לדבר שהוא צורך עניים כגון כסות ובית לינה וקבורה אבל לדברים שאינם לצורך העניים אין להם רשות לשנותם דהו"ל כגזל עניים וה"ר מהא דתנן בשקלים מותר עניים לעניים וכו' וצ"ל בשי' ר"י הלוי דאעפ"י דאמרו בירוש' דאין ממחין ביד הפרנסים היינו דוקא לשנות לדבר מצוה כהך דתנינן בשקלים אבל לדבר הרשות הדר דינא דמותר עניים לעניים וע"ז מחלק הרא"ש דהתם איירי במקרה שהוצרכו לגבות כו' או שבאו שם עניים הרבה דומיא דשבוים ובהא הוא דאמר דמה שהוגבה לשמם לא ישנוה ליתן לעניים אחרים אבל בני העיר שעשו קופה בסתם לדעתם עשאוה היינו דהרא"ש מכריח דע"כ גם לר"י הלוי רשאים לעשות קופה תמחוי אעפ"י שיש בזה שנוי מעני לעני והא בכה"ג מה שהוגבה לשמם לשם עניים מיוחדים לא ישנו ליתן לעניים אחרים ופי' המשנה דמותר עניים לעניים היינו דוקא לאותם העניים שהוגבה לשמם אע"כ דוקא לפי שהוא ע"י מקרה אבל בקביעות יכול לשנות לכל שירצה אפי' לדבר הרשות וכמש"כ הר"ת ושוב הביא דגרסינן בירוש' דשקלים דאין ממחין ביד הפרנסים היינו לשנות לדבר מצוה אפילו בדבר שהוא במקרה ע"כ נראה דברי ר"ת דדבר שהוא בקביעות יכול לשנות אפילו לדבר הרשות כ"נ בביאור ד' הרא"ש ומיושב בזה מה שתמה הדר"ג וכבר קדמוהו בשו"ת שער אפרים דמאי מקשה הר"י הלוי ולמה הצטרך הרא"ש נחלק ולא פי' כפשוטו עפ"י הירוש' ולפמשנ"ת א"ש ועי' בהגר"א בסי' רנ"ו סק"ו שכ' דהרא"ש מביא ראי' מהירושלמי דשקלים ואין ממחין ביד הפרנסים וכו' אבל אין ראי' משם דשם נמי למצוה אחרת יעושה"ט ולפמשנ"ת אין כונת הרא"ש לראי' וכ"כ הב"י והש"ך דלהרא"ש הירוש' מיירי לצורך מצוה אחרת דאז הפרנסים רשאים לשנות בדבר שהוא במקרה ולא לדבר הרשות ואיך יביא הרא"ש ראי' מהירוש' דרשאי לשנות לדבר הרשות והבינת אדם מפרש בד' הרא"ש דמפרש ג"כ דמותר עניים היינו בעניים שאינם ידועים ובזה הפרנסים רשאים לשנות ומאי דמקשה הר"י הלוי והרא"ש היינו מרישא דמתניתין דמותר עני ידוע דזכה הפני וה"נ עניי קופה הוי כעני ידוע אבל אין ל' הרא"ש סובל באירו דמבואר בדבריו דמתניתן דשקלים איירי כו' או שבאו שם עניים הרבה דומי' דשבוים ובהא הוא דאמר דמה שהוגבה לשמם לא ישנוה ליתן לעניים אחרים הרי מבואר דמפרש מתניתין דשקלים בהוגבה לשם עניים ידועים כמש"כ הש"ך והמח"א ובגבו לשמם של עניים ידועים לשי' הרא"ש אסור ליתן לעניים אחרים בלי רשות הפרנסים וכמש"כ הש"ך ומה שתמה ע"ז הב"א דא"כ למה הכפיל משנתינו לכתוב מותר עני לאותו עני מותר עניים לעניים ר"ל לאותם עניים והוא כפל לשון ומשנה שא"צ דמ"ש גבו לצורך יחיד או גבו לצורך עניים רבים וידועים וכן מותר שבוי ומותר שבוים למ"ל נראה לפמשכ"ל דבמותר עני לאותו עני הוא אף אם נתעשר ואף ליורשיו משא"כ מותר עניים אם נתפשרו הרבים יתן להמיעוט ולא אמרינן דכל העניים שותפים בזה כיון שגבו לשמן וגם יש בזה רבותא דאפילו אם גבו לשמם של עניים רבים שביד הגיבה להרבות או למעט והו"א דעל דעת הגובה הוא ובידו ליתן לעניים אחרים על זה איצטריך משנתינו דאין לשנות ורק הפרנסים רשאים לשנות.
ובעיקר קושית השער אפרים בד' הרא"ש שהביא הירושלמי ואפי"ה הביא ר"י הלוי ראי' נראה לישב בפשיטות דהא דאין ממחין ביד הפרנסים הוא רק על מותריהן דאדעתא דהכי נתנו דכשלא יצטרכו העניים שהוגבה לשמן עוד שיעשו הפרנסים אבל בעיקר הגבי' אין ביד הפרנסים לשנות ולפ"ז שפיר מביא הר"י הלוי ראי' דהא גם מותר העניים אין משנים מעיקר הדין וניהו דביד הפרנסים לשנות היינו במותריהן דוקא אבל בעיקר הגביה איך ישנו כמה שירצו אלא לצרכי העניים, ועפ"ז אפשר לפרש ד' הרא"ש שכ' דכיון שהוגבה לשמן לא יתנו לעניים אחרים היינו בעיקר הגביה דרק במותריהן אמרו יתנו לעניים אחרים אבל עיקר הגבי' לא והא דבב"ב לעשות מקופה תמחוי הוא עיקר הגבי' ועכצ"ל משום דשאני דבר שהוא בקביעות כמו שחילק הרא"ש ולפי"ז במותר עניים ידועים אפשר דגם הרא"ש מודה דיתנו לעניים אחרים אבל מד' הב"י והש"ך מבואר דאף במותר הנגבה לעניים ידועים לא יתנו לעניים אחרים אם לא על פי דעת הפרנסים והשו"ע שקבע הדין בסי' רנ"ג ס"ו ואם גבו לעניים סתם והותירו ישמרו לעניים אחרים צ"ל דמיירי שגבו לעניים סתם היינו שאינם ידועים ונמשך זה אחר פיה"מ להרמב"ם דאי בעניים ידועים הא כ' הב"י בסי' רנ"ו דלא יתנו לעניים אחרים עפי"ד הרא"ש והב"י שינה בשו"ע מלשון המשנה הסתום מותר עניים לעניים ופירש דגבו לעניים סתם ישמרו לעניים אחרים לומר לך דדוקא בגבה לסתם עניים שאינם ידועים בזה הדין פשוט דישמרו לעניים אחרים לכו"ע אבל בגבה לשם עניים מיוחדים הא ד' הרא"ש דאף המותר לא יתנו לעניים אחרים ולא העתיק ל' המשנה כצורתה שיש בזה לפרש ב' פנים אם כשי' הפיה"מ להרמב"ם או כשי' הרא"ש.