אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כג
בענין שינוי מצדקה לצדקה
ע"ד מותר הכסף שהוגבה לטובת הנשרפים ועל פי המודעות שהיו כתובות בכותלי במ"ד הי' לטובת בארויסק ואניקשט ושארי ערי ישראל וסדר הדבר הי' שהכסף הנגבה נמסר לידי והחלוקה לתמיכת הערים השרופות הי' על פי הועד שנבחר כפי סדר החלוקה שיסודר ואז ישולח לועד הנשרפים בכל עיר ועיר לחלק לעניים כפי ראות עיניהם. ועתה שנותר סכום הגון אי רשאי לשנות על פי הסכמת הועד ופרנסי העיר לטובת עניי אה"ק בירושלים תובב"א הסובלים כעת חרפת רעב מחלירע השורר בסביבות העיר. ועיר הקדש נצורה סגורה ומסוגרת אין יוצא ואין בא. והרבנים הגאונים יבקשו לשלוח להם עזרה מכירה ע"י טעלעגראף ועיינתי היום בדין זה ואמרתי להציע לפני רומעכת"ה שי'.
א
והנה מבואר בירוש' שקלים הובא ברא"ש פ"א דב"ב דאין מוחין ביד הפרנסים לשנות וכן מובא ביו"ד סי' רנ"ג להלכה דמותר עני לאותו עני ואם גבאו לעניים סתם ישמרו לעניים אחרים ואם ראו הפרנסים שיש צורך שעה ורצו לשנות הרשות בידם ויעוי' בש"ך סי' רנ"ו סק"ז דמפורש בדבריו דאפילו בעניים ידועים רשאים הפרנסים לשנות לצורך עניים אחרים דגבי לשמן של עניים אין מוחים ביד הפרנסים והחכמת אדם בב"א בשער משפטי צדק סי' י"ב התפלא פ"ד הש"ך וכ' דאי הרא"ש מפרש דמותר עניים לעניים היינו בעניים ידועים שגבו לשמם א"כ כבר זכו בה עניים כמש"כ המהרי"ק דהגבאים הוי שלוחי עניים והוי גזל גמור ובאמת המעיין בד' הרא"ש יראה דמפורש בדבריו שגבו לשמם של אותם עניים ואפי"ה רשאים הפרנסים לשנות דכל המתנדב על דעת הצבור מתנדב יצטרכו הצבור לשנותו למצוה אחרת ישנו אותה ונמצא לא זכו בה עניים ובפרט במותר הגבי' שי"ל שלא רק כפי הצטרכותו על פי דעת הפרנסים וכ"כ אפרים בהל' צדקה סי' י' ובעיקר הדין אי מיירי בעניים ידועים או בשאינם ידועים מבואר בתחנה אפרים שם דבמחלוקת היא שנוי' דלד' הרא"ש ומהרי"ק מפרשי מתניתין דשקלים בעניים ידועים אבל בשי' הרמב"ם מדייק המח"א (וכ"כ הבינת אדם) דמיירי בעניים שאינם ידועים ולדידהו י"ל בעניים ידועים שכבר זכו בזה א"כ אין גם ביד הפרנסים לשנות אפילו לדבר מצוה אולם בנ"ד י"ל דאף הערים הנשרפות הם כעניים ידועים למקומותיהם מ"מ כיון שלא הוברר איזה מקום יקבל התמיכה ורק ע"פ הועד שיעריך א"כ הוי כמו עניים שאינם ידועים, ועוד נראה עפ"י המבואר בירוש' בפ' בני העיר ר"ח בר אבא אזיל לתמן יהבו להו זוזי למפלגי ליתמי אזול ופלגי להו לרבנן בעו עלה מהו שיהי' צריך להפריש אחרים תחתיהם ומסיק שם דעד שלא בא ליד הגבאי מותר לשנותן ואעפ"י שגם רחב"א הי' זוכה עבור העניים המהרי"ט כתב לפי שלא הי' גבאי קבוע והמחנה אפרים כתב בסי' א' לפי שרחב"א כי יהבו ליה מעיקרא לא שיחלקם בעצמו אלא כדי להמטינהו ליד הגבאים נמצא שלא נתכוין זה לזכות מעולם וא"כ בנידון דידן אשר לא הי' בזה גבאי קבוע וגם השליח הוא ליד הגבאים ראשי ועד הנשרפים למקומותיהם א"כ בכה"ג רשאי לשנות לפי שלא זכו בזה עניים ידועים כיון דמה שנתקבץ בידי לא הי' לשם אותם העניים רק לשלוח ליד הגבאים ויותר מזה חידש שם המח"א דגם אי נימא דאפילו בעניים סתם כל מי שהגיע לידו זכה עבורם מ"מ זהו דוקא בעניים סתם אבל אם הקדיש לצדקה לעניים שיתבררו על פי האפטרופס א"כ לפי דקיי"ל דאין ברירה א"כ הרי לא זכו בזה עניים וכ"כ המהרי"ט בראשונות סי' כ"ב ובשניות חתו"מ סי' כ"ג.
ב
ולכאורה יש לשדות בזה נרגא דהא דאין ברירה היינו מספק דלהכי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה וכמש"כ הר"ן בפ' כל הגט וכבר הרגיש מזה המהרי"ט בראשונות סי' כ"ב אלא שכ' דספק ממון עניים כספק ממונא דלקולא וכל זה בנידון דהמהרי"ט שהספק אם זכו היתומות במתנת שכ"מ או שהוא ברשות היורשים והוי כשאר ספק ממונא דלקולא ובחזקת היורשים קיימי אבל בנ"ד שכבר יצא מרשות הנודר ונמסר ליד אחר והנודר בכל אופן מחויב לקיים נדרו ול"ש בזה חזקת ממון כלל ורק שאנו מסתפקים אי זכו העניים ואי רשאי לשנותו ולמסור ליד אחר ושוב הוי ספק איסור גרידא (בפרט למש"כ המהר"י באסאן להקשות דבספק ממונא לקולא יהי' לחומרא משום ספק איסור דלא תגזול ותי' דא"כ יהי' איסור גזל לגבי התובע ובזה דליכא שום איסור ביד העניים ממילא נימא ספק איסורא לחומרא) ולמש"כ היתומים דהא הספק ממונא לקולא הוא משום דספק גזל התורה התירה א"כ מה"ט בלא חזקת ממון ספק לקולא לשי' הפוסקים דספק ממון עניים כספק ממונא דמי ובנ"ד נראה דאפילו לשי' הסוברים דספק ממון עניים הוי כספק איסורא מ"מ יש לדון מטעם ס"ס דהא לשי' הרא"ש ומהרי"ק רשאים הפרנסים לשנות אפילו בעניים ידועים ואפילו לשי' הרמב"ם דאסור לשנות מ"מ מספק דאין בניירה הא לא זכו העניים כלל אולם אי מצד אין ברירה יש להשיב עפימש"כ הרשב"א בשו"ת סי' פ"ב והנתיבות בסי' פ"א האריך בזה דכל שא"צ לתלות הדבר למפרע ודי לכשיתברר ל"ש אין ברירה וממילא חל ג"כ למפרע ודוקא באומר מה שאני עתיד להפריש דצריך להתיר הטבל מיד בזה אנו מצטרכים לדין ברירה ומשא"כ היכי דסגי הקנין דלהבא ולפ"ז דוקא בנידון דהמהרי"ט במתנת שכ"מ דצריך שיחול הקנין למפרע דאין מתנה לאחר מיתה ואאפ"ל שיחול להבא צריכים לדין ברירה משא"כ בנ"ד דסגי מה שיזכו העניים לכשיבורר ע"י הועד ומה"ט יש להעיר ג"כ בד' המחנה אפרים בסי' י"א (ולכי הנראה דלא ס"ל גם להמהרי"ט חילוק זה כנראה מה שהאריך בדין ממרנא דכל המוציא והמח"א נמשך אחריו בזה) אך עכ"פ אי נימא דיש בזה ברירה אבל לבירור הוא צריך וכל זמן שלא פירש הועד למי למסור ל"ש לומר דזכו העניים וזכיית השליש הוא על תנאי א"כ כל זמן שלא נתקיים התנאי בפועל לא זכו בהו ודמי לעד שלא בא ליד הגבאי דמותר לשנותה, עוד יש להוסיף בנד"ד עפמש"כ המהרי"ק בשרש ה' דהיכי דמפקידים ביד הגבאים שיש כח בידם להרבות לעני זה ולמעט לעני אחר כאשר יטב בעיניהם בההיא ודאי ל"ש לומר דכיון שנגבו לשמם דלהם לבדם יותן ולא יוכלו הגבאים לשנות דאנן סהדי שהמתנדבים כשהתנדבו לא עלה על דעתם כלל שיזכו אותם העניים מיד רוצה לומר אותם העניים שהיו בירושלים בעת שהתנדבו דא"כ לא הוי יכולים שוב ליתן לעניים אחרים כו' ומשו"ה יש להם כח לשנותו לדבר מצוה והאריך בזה וה"ר מישראל שהתנדב נר או מנורה יעוש"ה א"כ בנ"ד שבפירוש הוחנה מתחלה בעת אספת הועד שאף אם יארע איזה סבה במשך הימים מאיזה שריפה יחולק ג"כ מהמעות הנ"ל באשר יהי' מן הנמנע לקבץ שנית עבורם בודאי אאפ"ל שזכו מתחלה עבור הנשרפים הראשונים דאל"כ לא היו יכולים ליתן לאחרים בודאי יש להם כח לשנותו לדבר מצוה, הרי נתבאר בזה כמה צדדים להתירא ומה שיש בזה שינוי מצד המתנדב שהתנדב לנשרפים נראה דשינוי זה הוי שינוי למעליותא דהא ההלכה מוסכמת דיושבי עיה"ק קודמים ליושבי חו"ל ויש להם דין עניי עירך וגם לנשרפים אחרי שעבר הזמן הראשון התמיכה הבאה הוא להרוחה והתמיכה לעניי אה"ק אשר כעת היא סגורה ומסוגרת וסובלים ממש חרפת רעב ר"ל הוא פקוח נפשות ויעוי' בריש פרק בתרא דנדרים בכביסתן וחיי אחרים דנראה דהלכה כח"ק דחיי אחרים קודמים לכביסתן ועי' באה"ע סי' פ' ב"ב ס"ק כ"ב וגם לר"י דס"ל דכביסתן קודמים ע"כ מיירי ביש אפשרות להביא לחם ומים ממקום אחר אבל בחשש סכנה גמורה אינו עולה על הדעת, ויעוי' בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רל"א וסי' רל"ד ומכש"כ בזה דהוי כחייהם דהא בני עיה"ק כעניי עירך וכביסת אחרים דהא התמיכה לנשרפים הוא לפרנסה ולהרוחה בודאי דהשנוי הוא למעליותא מכל הלין נראה דעל פי דין מותר לשנות ע"פ הסכמת הועד ופרנסי העיר.
ג
ומעכ"ת הביא דברי הירושלמי דפ"ב שקלים ה"ה דאין פודין שבוי בשבוי ואין גובין טלית בטלית ואין ממחין ביד הפרנסים דפשטות ד' הירושלמי מורה דהיכי לשבוי ידוע או לשבוים ידועים אין פודין בהמותר שבוי אחר כיון דהמותר שייך להשבוי וליורשיו ואפי"ה אין ממחין ביד הפרנסים ומתוך זה תמה על מה שנראה מלשון הרמב"ם בפיה"מ ומל' הרא"ש בתשובה המובא בב"י סי' רנ"ג דרק מותר שבוים רשאים הפרנסים לשנות ולא מותר שבוי ידוע שכבר זכה בו הוא ויורשיו דהא מל' הירושלמי מבואר דאף מותר שבוי ידוע אין ממחין ביד הפרנסים, והנה בעיקר דין זה אם מותר שבוי ידוע יכולים הפרנסים לשנות דנקיט הבינת אדם בפשיטות שאינם יכולים לשנות דהא דאין ממחין ביד הפרנסים קאי ארישא דמתניתין דמותר עניים לעניים.
אבל בהוגבה לשם אדם ידוע או עניים ידועים אינם יכולים לשנות וכן דקדק מעכ"ת מלשון הרמב"ם בפיה"מ ותשו' הרא"ש ובאמת דין זה מבואר בד' הראשונים מובא בשיטה מקובצת ב"ב ד"ח וז"ל והר"ר יונה דחה לאותה ראי' דשקלים דהתם בשלא הוצרכו לשנות קאמר, אבל אם ראו צורך שעה לשנות שאין להם ממקום אחר ודאי משנים וכמו ששנו בירושלמי עלה דההיא מחני' דשקלים ואין ממחין ביד הפרנסים כלומר שאם נראה להפרנסים צורך שעה יכולים לשנות שלא ליתן מותר עניים לעניים. וכן נ"ל דודאי אינה ראי' שאף לדבריו יכולים לשנות מעני לפני כדקתני הכא ורשאים לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה והיינו שינוי מעני לעני שהרי אמרו תמחוי לעניי עולם קופה לעניי העיר והתם קתני מותר פני לאותו עני שאין רשאין לשנותו לעני אחר אלא לאו ש"מ דלא אתמר התם אלא לכתחלה כשאין שם צורך שעה כד' ה"ר יונה ז"ל, עוד בשיטה מקובצת שם ולדידי לא קשיא לי קצת דהא תנינן בההיא מותר המת ליורשי ואעפ"י שגבו אותם לצורך תכריכי המת וקבורתו נותנים המותר ליורשיו ואפילו הם עשירים אלמא כבר זכה בהם לצרכיו של מת להורישו לבניו וא"כ האיך ישנו אותם לדברים אחרים ואפילו הפרנסים והרי הם גוזלים את החיים ואת המתים ואפשר דכל זה שהגבאים גובים על דעת הפרנסים הרי הם גובים ומי שנותן על דעתם הוא נותן והר"ז כאלו התנו בשעה שהם גובים וכענין שאמר רב אשי כו' הרי מפורש בדברי ה"ר יונה דגם מעני לעני רשאים הפרנסים לשנות וכן נראה בשי' הראשונים המובא בשי' מקובצת שם דמתרצי ההיא דשקלים כשאין צורך שעה בדבר אבל כשיש צורך שעה רשאים הפרנסים לשנות וכמבואר בב"ב דרשאים לשנות כמו שירצו מקופת לתמחוי ומשוי להדדי סוגין דב"ב וירוש' דשקלים וכ"כ הנמוק"י הרי מבואר בדבריהם דרשאים הפרנסים לשנות מעניי העיר לעניי עולם וזהו כשי' רבינו יונה דרשאים לשנות מעני לעני אלא דבד' רבינו יונה מפורש ומבואר כן.
ד
ושיטת הרמב"ם שכ' בפ"ט מהל' מת"ע הל' י"ח מותר עניים לעניים כלשון המשנה דשקלים והשמיט להירוש' דאין ממחין ביד הפרנסים והדר"ג שי' תמה על השמטה זו, וכ' דהרמב"ם דחה להך דירושלמי מהלכה לפי שלא נזכר בבבלי וס"ל כר"י הלוי המובא ברא"ש פ"ק דב"ב שלא זכר ג"כ הירוש', ובאמת מסתימת השו"ע שקבע להלכה דאין ממחין ביד הפרנסים מבואר דהוא בלי שום חולק ושי' הרמב"ם נראה הוא כשי' הנמוק"י והראשונים שכתבו דהא דרשאים לעשות קופה תמחוי ולשנותם לכל מה שירצו המבואר בב"ב עם הא דאין ממחין ביד הפרנסים המבואר בירוש' שקלים הכל אחד הוא וראי' לזה שכ"כ הרמב"ם בפירוש המשנה דשקלים וז"ל וממה שראוי שתדע כי גבאי צדקה כשרואין מדרך התקון ובתנאי זה שיהי' תיקון אנשי העיר שצריכים לשנות אלו המותרות כו' שהרשות בידם והבחירה וכן נראה מגמרתינו ובירושלמי אמרו ג"כ בזה המקום אין ממחין ביד הפרנסים בכך כו' עכ"ל הרי שהשוה בזה רבינו שי' הבבלי והירוש' ומ"ש וכן נראה מגמרתינו הוא בודאי מה שאמרו ב"ב ולשנותם למה שירצו וזהו מה שאמרו בירוש' אין ממחין ביד הפרנסים וא"כ הרמב"ם שקבע להלכה שם בפ"ט הלכה ז' רשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותן לכל מה שירצו מצרכי צבור א"כ הרי נכלל בזה דין דאין ממחין ביד הפרנסים וא"צ להכפיל הדין באותו פרק וכיון דהרמב"ם משוה להדדי ואינו מחלק כחילוק הרא"ש בין דבר קבוע ובין הבא במקרה א"כ כמו דרשאי לעשות מקופה תמחוי אף דהוי שינוי מעניי העיר לעניי העולם כן גם במותר עניים ידועים יש לשנות לעניים אחרים ומה שדקדק הרמב"ם ושכל את לשונו בפי' המשנה כגון שיוציאו מותר שבוים לעניים או מותר מתים לשבוים הרשות בידם מבואר דדוקא מותר שבוים הרשות ביד הפרנסים לשנות אבל לא מותר שבוי ומעכ"ת הרגיש בזה.
נראה דאפשר לומר בשיטתו דשאני מותר עני ידוע ממותר עניים ידועים דמותר עני ידוע דהמותר שייך לו אף שנתעשר וכן מותר המת ליורשיו ול"ש לומר בזה דהנותן נתן על דעת הגבאי משום דאין להגבאי מה לעשות בזה רק למסור להעני והוי שלוחו וזכה בשבילו וממילא הוי גזל למסור לאחר משא"כ בגבה לשם עניים ידועים דעל הגבאי לחלק ביניהם ובידו להרבות או למעט ובודאי אי נתעשרו העניים ונשאר רק עני אחד שעליו למסור לאותו עני ובזה י"ל שפיר שהנותן נותן על דעת הגבאי וכיו"ב הלא מבואר במהרי"ק בשרש ה' וע"כ אין ראי' מהא דרשאים לעשות קופה תמחוי אף דהוי שינוי מעניי עיר לעניי עולם על שינוי ממותר עני מיוחד אבל מותר עניים מיוחדים שפיר דמי וזהו ג"כ שי' הרא"ש המובא בב"י סי' רנ"ג דרק במותר עניים הרשות בידם לשנות ולמש"כ אף בעניים ידועים ואין חילוק בזה דבזה הנותן נותן ע"ד הפרנסים משא"כ בעני מיוחד דהוי שלוחו, ויעוי' בטו"ז סי' רנ"ו ס"ק מ"ה שהביא ממהרי"ו דאע"ג דבשאר דוכתא מותר לשנות מ"מ בזה שאמר שנותן מעות לעניים לקצבה כבר זכו בזה עניים דמתא ומביא ראי' מל' הרמב"ם דהוי ממון שי"ל תובעים יעו"ש ובזה דכיון דנותן לקצבה דין עניים הרבים כדין היחיד משא"כ היכא שאינו נותן לקצבה רק ביד הגבאי להרבות או למעט רשאים הפרנסים לשנות (וזהו דלא כשי' רבינו יונה המובא בשימק"ו דס"ל דאף במותר עני פרטי רשאים הפרנסים לשנות) ואם דלשי' הרמב"ם בפיה"מ דמותר עניים לעניים אין הכרע לפרש דבעניים ידועים קאי דלפי פירושו דמותר עניים לעניים היינו ולא לשבוים וכן מותר השבוים לשבוים ולא לעניים או למתים א"כ יתפרש שפיר גם בעניים שאינם ידועים דאין לשנות מצדקה לצדקה וכמש"כ כן המחנה אפרים וכן כתב הבינת אדם..
מ"מ הדין דין אמת דאין ממחין ביד הפרנסים אפילו בעניים ידועים כיון דהרמב"ם השוה להא דעושים קופה תמחוי הרי דאפשר לשנות מעניי העיר לעניי עולם וחילוק דהרא"ש לא ס"ל וה"נ בכל שינוי מעניים ידועים ולפ"ז אפ"ל בשי' הרמב"ם בפי' המשנה במותר עניים לעניים היינו בכל גווני בין בעניים ידועים בין באינם ידועים אסור לשנות מעניים לד"א ועל זה אמר הירוש' דאין ממחין ביד הפרנסים.
ה
ושיטת הרא"ש לפמש"כ הש"ך בסי' רנ"ו סק"ג הוא דההיא דהירוש' דאין ממחין ביד הפרנסים היינו לשנות לדבר מצוה כמו אלו דתנינן במתניתין מעניים לשבוים ולמתים דבזה יכולים הפרנסים לשנות אבל לדבר הרשות א"י לשנות ובלי הפרנסים אינם רשאים לשנות אפילו לדבר מצוה ולכשגבו לעניים לשמן אינו רשאי למסור לעניים אחרים וכל זה בדבר הגבוי במקרה אבל בקופה שהוא דבר הבא בקביעות רשאים לשנות אפילו לדבר הרשות ופי' ד' הרא"ש לפ"ז דהר"י הלוי מוכיח דהא דקאמר ולשנותן לכל מה שירצו דוקא לדבר שהוא צורך עניים כגון כסות ובית לינה וקבורה אבל לדברים שאינם לצורך העניים אין להם רשות לשנותם דהו"ל כגזל עניים וה"ר מהא דתנן בשקלים מותר עניים לעניים וכו' וצ"ל בשי' ר"י הלוי דאעפ"י דאמרו בירוש' דאין ממחין ביד הפרנסים היינו דוקא לשנות לדבר מצוה כהך דתנינן בשקלים אבל לדבר הרשות הדר דינא דמותר עניים לעניים וע"ז מחלק הרא"ש דהתם איירי במקרה שהוצרכו לגבות כו' או שבאו שם עניים הרבה דומיא דשבוים ובהא הוא דאמר דמה שהוגבה לשמם לא ישנוה ליתן לעניים אחרים אבל בני העיר שעשו קופה בסתם לדעתם עשאוה היינו דהרא"ש מכריח דע"כ גם לר"י הלוי רשאים לעשות קופה תמחוי אעפ"י שיש בזה שנוי מעני לעני והא בכה"ג מה שהוגבה לשמם לשם עניים מיוחדים לא ישנו ליתן לעניים אחרים ופי' המשנה דמותר עניים לעניים היינו דוקא לאותם העניים שהוגבה לשמם אע"כ דוקא לפי שהוא ע"י מקרה אבל בקביעות יכול לשנות לכל שירצה אפי' לדבר הרשות וכמש"כ הר"ת ושוב הביא דגרסינן בירוש' דשקלים דאין ממחין ביד הפרנסים היינו לשנות לדבר מצוה אפילו בדבר שהוא במקרה ע"כ נראה דברי ר"ת דדבר שהוא בקביעות יכול לשנות אפילו לדבר הרשות כ"נ בביאור ד' הרא"ש ומיושב בזה מה שתמה הדר"ג וכבר קדמוהו בשו"ת שער אפרים דמאי מקשה הר"י הלוי ולמה הצטרך הרא"ש נחלק ולא פי' כפשוטו עפ"י הירוש' ולפמשנ"ת א"ש ועי' בהגר"א בסי' רנ"ו סק"ו שכ' דהרא"ש מביא ראי' מהירושלמי דשקלים ואין ממחין ביד הפרנסים וכו' אבל אין ראי' משם דשם נמי למצוה אחרת יעושה"ט ולפמשנ"ת אין כונת הרא"ש לראי' וכ"כ הב"י והש"ך דלהרא"ש הירוש' מיירי לצורך מצוה אחרת דאז הפרנסים רשאים לשנות בדבר שהוא במקרה ולא לדבר הרשות ואיך יביא הרא"ש ראי' מהירוש' דרשאי לשנות לדבר הרשות והבינת אדם מפרש בד' הרא"ש דמפרש ג"כ דמותר עניים היינו בעניים שאינם ידועים ובזה הפרנסים רשאים לשנות ומאי דמקשה הר"י הלוי והרא"ש היינו מרישא דמתניתין דמותר עני ידוע דזכה הפני וה"נ עניי קופה הוי כעני ידוע אבל אין ל' הרא"ש סובל באירו דמבואר בדבריו דמתניתן דשקלים איירי כו' או שבאו שם עניים הרבה דומי' דשבוים ובהא הוא דאמר דמה שהוגבה לשמם לא ישנוה ליתן לעניים אחרים הרי מבואר דמפרש מתניתין דשקלים בהוגבה לשם עניים ידועים כמש"כ הש"ך והמח"א ובגבו לשמם של עניים ידועים לשי' הרא"ש אסור ליתן לעניים אחרים בלי רשות הפרנסים וכמש"כ הש"ך ומה שתמה ע"ז הב"א דא"כ למה הכפיל משנתינו לכתוב מותר עני לאותו עני מותר עניים לעניים ר"ל לאותם עניים והוא כפל לשון ומשנה שא"צ דמ"ש גבו לצורך יחיד או גבו לצורך עניים רבים וידועים וכן מותר שבוי ומותר שבוים למ"ל נראה לפמשכ"ל דבמותר עני לאותו עני הוא אף אם נתעשר ואף ליורשיו משא"כ מותר עניים אם נתפשרו הרבים יתן להמיעוט ולא אמרינן דכל העניים שותפים בזה כיון שגבו לשמן וגם יש בזה רבותא דאפילו אם גבו לשמם של עניים רבים שביד הגיבה להרבות או למעט והו"א דעל דעת הגובה הוא ובידו ליתן לעניים אחרים על זה איצטריך משנתינו דאין לשנות ורק הפרנסים רשאים לשנות.
ובעיקר קושית השער אפרים בד' הרא"ש שהביא הירושלמי ואפי"ה הביא ר"י הלוי ראי' נראה לישב בפשיטות דהא דאין ממחין ביד הפרנסים הוא רק על מותריהן דאדעתא דהכי נתנו דכשלא יצטרכו העניים שהוגבה לשמן עוד שיעשו הפרנסים אבל בעיקר הגבי' אין ביד הפרנסים לשנות ולפ"ז שפיר מביא הר"י הלוי ראי' דהא גם מותר העניים אין משנים מעיקר הדין וניהו דביד הפרנסים לשנות היינו במותריהן דוקא אבל בעיקר הגביה איך ישנו כמה שירצו אלא לצרכי העניים, ועפ"ז אפשר לפרש ד' הרא"ש שכ' דכיון שהוגבה לשמן לא יתנו לעניים אחרים היינו בעיקר הגביה דרק במותריהן אמרו יתנו לעניים אחרים אבל עיקר הגבי' לא והא דבב"ב לעשות מקופה תמחוי הוא עיקר הגבי' ועכצ"ל משום דשאני דבר שהוא בקביעות כמו שחילק הרא"ש ולפי"ז במותר עניים ידועים אפשר דגם הרא"ש מודה דיתנו לעניים אחרים אבל מד' הב"י והש"ך מבואר דאף במותר הנגבה לעניים ידועים לא יתנו לעניים אחרים אם לא על פי דעת הפרנסים והשו"ע שקבע הדין בסי' רנ"ג ס"ו ואם גבו לעניים סתם והותירו ישמרו לעניים אחרים צ"ל דמיירי שגבו לעניים סתם היינו שאינם ידועים ונמשך זה אחר פיה"מ להרמב"ם דאי בעניים ידועים הא כ' הב"י בסי' רנ"ו דלא יתנו לעניים אחרים עפי"ד הרא"ש והב"י שינה בשו"ע מלשון המשנה הסתום מותר עניים לעניים ופירש דגבו לעניים סתם ישמרו לעניים אחרים לומר לך דדוקא בגבה לסתם עניים שאינם ידועים בזה הדין פשוט דישמרו לעניים אחרים לכו"ע אבל בגבה לשם עניים מיוחדים הא ד' הרא"ש דאף המותר לא יתנו לעניים אחרים ולא העתיק ל' המשנה כצורתה שיש בזה לפרש ב' פנים אם כשי' הפיה"מ להרמב"ם או כשי' הרא"ש.
ו
תבנא לדינא באם רשאי לשנות המותר שהוגבה לצורך עניים מיוחדים ליתן לעניים אחרים ע"י הפרנסים הרי דעת רבינו יונה וכמה ראשונים מבואר דאפילו מותר עני יחידי מותר לשנות וגם הרא"ש שפי' מיתר עניים בעניים ידועים וע"ז אמר הירוש' דאין ממחין ביד הפרנסים מבואר דרשאי לשנות וגם בשי' הרמב"ם שפירש משנה דשקלים בעניים שאינם ידועים הראיתי פנים מסבירות מדבריו בפיה"מ שהשוה שני התלמידים וכמו שאמרו ב"ב ולשנותם למה שירצו וכמש"כ הנמוק"י וגדולה מזו נראה דלשי' הנמוק"י והראשונים המובא באס"ז דהיינו הך דלשנותם כמה שירצו א"כ כמו שרשאים הפרנסים לשנות המותר כן הרשות בידם לשנות עיקר הגבי' דהא לעשות מקופה תמחוי עיקר הגבי' הוא ודוקה לשי' הרא"ש דמחלק בין דבר שהוא בקביעות כמו קופה לדבר שהוא במקרה אין לנו אלא מה שאמרו בירוש' דשקלים רק על מותר עניים אבל לשי' הראשונים שאינם מחלקים בין דבר קבוע או דבר שבמקרה דין אחד לכולם דכל הנותן על דעת גברא רבא הוא נותן וה"ה על דעת הפרנסים ורשאים לשנות אף עיקר הגבי' ע"י הפרנסים עכ"פ במותר עניים מיוחדים נראה דלכו"ע יכולים לשנות ע"י הפרנסים ואין ספיקו של המח"א מוציא מידי ודאי המבואר ומפורש בד' הראשונים.
והנה מה נקרא עניים ידועים ומה נקרא אינם ידועים נראה מד' השומ"ק בב"ב דעניים העיר נקרא ידועים ולשנות מקופה לתמחוי הוי שנוי מעניים ידועים של עניי העיר לעניי עולם ולפ"ז עניים ידועים יחידים או עניי העיר נקראים עניים ידועים ועניי עולם הוי שאינם ידועים ואפ"ל דדוקא היכא דמיקץ קייצי להעניים שמקבלים כלם תמיכה קבועה מהקופה הוי עניים ידועים וכמש"כ המהרי"ו המובא בטו"ז שהביא מל' הרמב"ם שזהו ל' הש"ס בב"ק דהוי ממון שיל"ת משא"כ היכא דמצי למדחי ושלא ליתן לכמה עניים א"כ ממילא אינם ידועים הם דהא אפשר שלא לחלק להם וידוע הייני שיש לו חלק וזכות בודאי משא"כ היכי שאפשר שלא יבוא לידי עני זה כלל הוי כסתם עניים וצ"ע, עכ"פ באופן שהי' תלוי בדעת הועד לחלק באיזה קהלה שרופה לא שייך לומר דהוי כעניים ידועים והוי כעניי עולם.
והנה בעיקר הדבר אי זה נקרא מותר לכאורה לא דמי לההיא דשקלים דהתם מיירי בגבו והותירו שיש להעניים די פרנסתם או לשבוים והותירו שנפדו השבוים משא"כ בנ"ד אשר לא חדלו האביונים שם הדורשים תמיכה א"כ י"ל דהוי כעיקר הגבי' אולם כיון דהועד שם קצבה לחלק כל עיר ועיר וכפי הקצבה נתחלק א"כ במה שנתקבץ אחר החלוקה הוי כמו מותר לשארי ערי ישראל ובפרט לפ"מ שצידדתי בשי' הנמוק"י וה"ר יונה דגם בעיקר הגבי' יכולים לשנות ודמי לקופה ותמחוי ובצירוף שארי הטעמים שהזכרתי הדין דין אמת שיש לשנות המותר לצורך עניי אה"ק נגועי המצור ולמעשה נגמר הדבר על פי היעד לקבל בתורת הלואה מהמותר ולשלוח עזרה מהירה לעיה"ק. בחדש אייר תרס"ג