אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כא · ג
ומה שפלפל במשה"ק בס' אבני מלואים בסי' י"ד בדברי הטור יו"ד סי' רל"ח שכתב שבועה שלא אוכלנה ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שני' ג"כ חלה שמתחלה לא נשבע אלא על כולה והא באומר שלא אוכלנה אסור מצד חצי שיעור ואמאי חלה שבועה שני' והא"מ מוכיח מזה דשי' הטור כשי' התוס' דשבועה חלה על חצי שיעור דלא כשי' הרשב"א יעוי"ש, ונראה דביומא דע"ד שם אמרו דריו"ח ס"ל דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי וגם ילפינן שם מכל חלב ובתוס' שם נתקשו בזה דכיון דילפינן מכל חלב למה איצטריך להטעם דחזי לאיצטרופי.
ונראה דמכל חלב לא ידעינן שיש רק איסור מריבוי דכל חלב אבל מנ"ל לכל איסורי חצי שיעור שיש עליו איסור עצמות של אותו איסור ואיסור שיש בו עשה ול"ת יש גם על חצי שיעור אותו עשה ול"ת ועל זה איצטריך להטעם דחזי לאיצטרופי וכיון שע"י צירוף יחויב משום אותו איסור גם על חצי שיעור יש אותו איסור דנבילה וטריפה וכיו"ב, ולא משום איסור ריבוי דכל חלב לבד וריבוי דכל חלב הוא רק ילפותא לדין חצי שיעור דאסור בכל איסורים כמו שיעור שלם רק שאין לוקין עליו וכל זה באיסורים כמו טריפה ונבילה שיש לו איסור עצמית הלאו, אבל בשבועה שנשבע שלא יאכל דאכילה הוי בכזית ודמי כמו שנשבע על כזית א"כ אי אפשר לומר דעובר על לאו דלא יחל דברו וככל היוצא מפיו יעשה שהרי לא חלל דברו כלל שלא נשבע רק על כזית, ומ"מ אסור בחצי שיעור לאו משום הלאו שבו רק מצד רבוי דכל חלב דמיני' ידעינן דכל שבשיעור שלם יש לאו או עשה גם חצי שיעור שבו אסור ואיסורו מצד ריבוי דכל חלב ולאו מצד לאו דבל יחל.
ולפי"ז י"ל בשי' הטור דמודה להרשב"א דאין שבועה חל על חצי שיעור נבילה וטריפה כדמוכח פשטא דשמעתא ביומא דכיון דאסור מה"ת מלאו דנבילה וטריפה הרי הוא מושבע ועומד מהר סיני כמו בשיעור שלם, וכל זה באיסורי נבילה וטריפה, אבל בנשבע שלא יאכלנה דהשבועה היא על כל הככר ועל כזית שבו לא חלל דברו ולא עבר על בל יחל ורק שיש בו איסור דכל חלב דהוא מצד ריבוי דכל שאינו מפורש בתורה להכי חל שבועתו. ולמש"כ דאין באיסור חצי שיעור בשבועה רק ריבוי דכל ולא משום לאו ועשה שבו, י"ל בזה משה"ק הגאון מוהר"י אייבשיץ במאי דאמר רב במגילה דט"ז ויעבור מרדכי שהעביר יום ראשון של פסח בתענית דהלא הי' עבירה גדולה מזו שביטל מ"ע דמצה ובס' ערוך לנר יבמות דקכ"א תירץ דכיון דשיעור עינוי בככותבת י"ל דאכלו כזית מצה, ונדחק בזה דהא חצי שיעור אסור מן התורה דצ"ל דמתחלה לא קבלו שלא לאכול חצי שיעור אבל זה אינו דכיון דבככותבת אסור ממילא גם בפחות אסור משום חצי שיעור ול"ש בזה תנאי כמו בנדרים ושבועות, ולמש"כ דהא דאסור בנדר ובשבועה חצי שיעור משום ריבוי דכל ולא משום לאוי דנדרים, י"ל דאתי עשה דמצה ודחי לאיסור דח"ש דהא דנדרים חלים עד"מ כ' החינוך דלהכי לא דחי משום דהוי לאו ול"ת, כל היוצא מפיו יעשה, אבל בח"ש דלא נדר ולא שייך כל היוצא מפיו יעשה ורק דאסור מריבוי דכל אתי עשה דמצה ודחי לה, ואעפ"י דאכלו כזית מצה מ"מ כיון שלא אכלו ככותבת הוי עינוי ולהכי אמרו שהעביר מרדכי יום ראשון של פסח בתענית.
ולמשנ"ת י"ל גם ביוהכ"פ דאסור חצי שיעור רק משום ריבוי דכל חלב לאו משום עינוי דהא עינוי תלוי ביתובא דעתא וכל שאין בו שיעור ככותבת הרי הוא מעונה וכמש"כ הרא"ה הובא בר"ן בפ"ק דתענית ע"ד הירושלמי דבאכל בתעניתו דאבד תעניתו דוקא באכל בשיעור ככותבת ויעו' בריב"ש סי' רפ"ז דדוקא באכל בכדי אכילת פרס דאע"פ דח"ש אסור מן התורה מ"מ לגבי יוהכ"פ הוי עינוי ומבואר דהוי מתענה אלא דאסור מצד חצי שיעור ועי' במג"א סי' תקס"ח ס"ק ב' ובאלי' רבה שם, ובזה האיסור דח"ש משום ריבוי דכל ולא משום עצם דין עינוי דיוהכ"פ, ולהכי נראה דהנשבע שלא לאכול ח"ש ביוכ"פ שבועה חלה עליו כיון דהאיסור רק מצד ריבוי דכל ולא משום עצמות האיסור, וכן נראה במש"כ האחרונים לדון דהיכי דל"ש חזי לאיצטרופי דמ"מ אסור מצד ח"ש מריבוי דכל בכה"ג חלה השבועה, ולהכי בחיר שנשבע שלא לאכול חרצן ח"ש ברגע האחרון של הנזירות באופן דל"ש חזי לאצטרופי בכה"ג חלה השבועה, וכן בנשבע שלא יאכל חמץ חצי שיעור ברגע האחרון של פסח באופן דל"ש חזי לאצטרופי הי' חל השבועה רק דבחמץ לשי' הרמב"ם אסור ח"ש מצד לא יאכל כמ"ש הרמב"ם ואיצטריך קרא בכה"ג ונפ"מ לענין שבועה ואכמ"ל.