אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כא
ב"ה ז' תשובה תרפ"א ווילנא.
א
מה שתמה הדר"ג מסתירת הסוגיות דבנזיר דכ"ב מבואר דלמ"ד מיגז גייז באשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח"כ הפר לה בעלה מייתא נמי עולת העוף ואילו בנדרים דפ"ג מבואר דאינו מביא רק חטאת העוף כר"א בן הקפר משום דאין קרבן לחצי נזירות ויפה תמה וקדמוהו המפרשים בזה, והנה הרא"ש בנזיר דכ"ב שם כתב דלא פליגי הברייתות דאע"ג דמיגז גייז אינו מביא עול העוף משום דכתיב והזיר והביא אימתי והביא כשצריך להזיר יעו"ש. אבל הרמב"ם פסק בפ"ט מהל' נזירות הי"א דמביאה קרבן טומאה ומפורש שפסק דלמ"ד מיגז גייז מביא עולת העוף וכמש"כ המל"מ שם וזהו נגד הסוגיא דנדרים, אולם יותר קשה לי מאי דפשיטא להש"ס בנזיר דאי מיגז גייז מייתי נמי עולת העוף הא להדיא שנינו בנזיר דכ"ח במשנה נזרק עליה אחד מן הדמים כו' ורע"ק אומר אפילו נשחטה א"י להפר והטעם משום הפסד קדשים ומבואר דאחר הפרה אינו ראוי לשחיטה וזריקה ואי איתא הא מיגז גייז וצריך להביא הקרבנות וכן מפשטות המשנה בדכ"ד האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח"כ היפר כו' אם שלה היתה הבהמה החטאת תמות כו' ואם איתא הא למ"ד מיגז גייז הא צריך להביא הקרבן לכתחילה ואם שיש לישב באשה שנדרה בנזיר והפרישה כו' מיירי שהפרה היתה קודם שהתחילה בנזירות ובכה"ג בודאי ל"ש קרבן אבל הא מסתימות המשנה נראה דאין חילוק ואף ששלמה הנזירות ואח"כ הפר לה בעלה ג"כ הדין כן עכ"פ במשנה דנזיר דכ"ח הרי מפורש כן וכ"פ הרמב"ם שם, ועל כן נראה דבודאי גם הש"ס דנזיר דכ"ב פשיטא ליה דאין קרבן לחצי נזירות וכמבואר בנדרים ובנזירות טהרה דכל זמן שלא הקריבה הקרבנות אסורה ביין הוי חצי נזירות ועוד דקרבנות גופא הוי חלק מן הנזירות ולהכי כיון שמפר הנזירות אע"פ דמיגז גייז מ"מ הא מכאן ולהבא אין עליה שום חיוב נזירות וחיוב הקרבנות, אולם כ"ז בנזירות טהרה אבל בנזיר טמא דלכשנטמא סותר נזירותו ומחויב להביא קרבן טומאה ע"י הטומאה שהיתה לו וכיון דמיגז גייז ולוקה על מה שנטמא ה"ה מה שנתחייב קרבן על ידי טומאתו ככל חיובי קרבן של כפרה וכיון שנתחייב קרבן טומאה על ידי טומאתו לא הוי חצי נזירות וזהו שאמרו בנזיר דאי מיגז גייז מייתי נמי עולת העוף וכמש"כ כן הרמב"ם, ומאי דמקשה בנדרים דפ"ג ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות אמאי מביא חטאת העוף ואלא מאי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעי לאתויי כו' אלא מאתו אם הגיע לשנת י"ג דנתבטל נזירות אביו והשיב דאם קטן אני אהי' בשביל אבא ואם גדול אני אהי' בשביל עצמי וזהו דוחק דלשון אל תצטער לבודקני אינו משמע כן), ודע שהפיה"מ להרמב"ם בנזיר ג"כ כ' עד מתי האב מדיר עד שיביא ב' שערות וזה סותר למש"כ אולם מפיה"מ להרמב"ם בנדה מבואר דגם בן י"ג שנה ויום א' של"ה ב' שערות קטן הוא וצריך שיהי' יודע להפלות וזה סותר למש"כ ביד החזקה וא"כ אין להוכיח מפיה"מ דס"ל עונת נדרים היינו תוך שנת י"ג, אבל למש"פ בספר הלכות דעונת נדרים הוא בן י"ג שנ"ה ב"ש כמש"כ הבה"ג פ' כריבר"י כאמור.
כא לעולם אין קרבן לחצי נזירות דמבואר דבנזיר טמא קא מיירי כיון דקתני חטאת העוף כמבואר בר"ן שם, נראה דהרמב"ם מפרש הך סוגיא דס"ל ג"כ דע"כ קאי למדס"ל דמיעקר עקר כמבואר בנזיר דכ"ב (דאילו למ"ד מיגז גייז גם עולת העוף בעי לאתויי) ומפרש כמש"כ השימק"ו שם דקס"ד השתא דלטומאת מת אינו מתענה ואע"ג דנתבטל נזירות לענין שתית יין מביא קרבן על טומאה ולהכי מקשה אי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעי לאתויי בין בנזיר טהור ובין בנזיר טמא דבכה"ג דהוי נזיר גם עכשו לענין טומאה יש קרבן לחצי נזירות ובודאי דגם למדס"ל דמיעקר עקר מ"מ ס"ל לריו"ח דמיפר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה, וכ"כ שם השימק"ו בתחלה אליבא דריו"ח דגם למ"ד מיעקר עקר אינו מיפר לשאינו מתענה מגזיה"כ ובאמת י"ל גם מסברא דלא דמי לנדר שהותר מקצתו הותר כולו דניתר ע"י פתח ומשוי להנדר טעות לגמרי, משא"כ בהפרת הבעל דאינו בידה ולא משוי לנדר טעות וכן מוכח מקושית הש"ס בתחילה ואי אמרת מימר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה מהא שנטמאת דמייתי חטאת העוף ולא עולת העוף דהא בנזיר מוקמי לה למ"ד דמיעקר עקר א"כ הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו וע' בידות נדרים סי' קכ"ט שהרגיש מזה ומוכח כמש"כ בשימק"ו דגם למ"ד מיעקר עקר אינו מיפר כולו) ומקשה שפיר דשלש בהמות בעי לאתויי משום דיש קרבן לחצי נזירות דנזירות של טומאה דלמ"ד מיעקר עקר גם בנזיר טמא הוי חצי נזירות כיון דנעקר מעיקרו לענין שתיית יין ולפירוש זה מאיר הסוגי' הא דיש קרבן לחצי נזירות ולאין נזירות לחצאין והמשך קושית הש"ם להא דמיפר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה דלפי פירוש הר"ן אין לו המשך כלל, וגם סתירת הסוגיות מנזיר דהא לפי מאי דמוקמי לה בנזיר דכ"ב דקאי למ"ד דמיעקר עקר א"כ אין כאן חצי נזירות כלל אבל לפמש"כ בשימק"ו א"ש, ויתיישב ג"כ מאי דלא מקשה מנזיר דכ"ד האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ט' אם שלה היתה הבהמה החטאת תמות וכן ממשנה דכ"ח דמפורש דאין קרבן לחצי נזירות ולמש"כ השימק"ו מיושב שפיר דלחצי מנין נזירות אין קרבן נזירות וגם אי נימא דמיעקר עקר לא הוי חצי נזירות כלל ורק דמקשה דהא הוי חצי נזירות למאי דאינו מתענה ומה שאינו מוכיח הש"ס דכיון דאינו מיפר לשאינו מתענה א"כ לפי הס"ד דאינו מיפר לטומאת מת, א"כ הרי מוכח ממשנתינו דנזיר דכ"ד ודכ"ח דאין קרבן לחצי נזירות דהא לטומאת מת אינו מיפר י"ל דנזירות טהרה אין ראי' דמה שמביא הקרבן לפי שנתחייב בכל הנזירות, אבל כיון שהופר חלק מן הנזירות לא חייבה תורה קרבן ורק בנזירות טומאה שסותר הנזירות טהרה וחייב להביא קרבן טומאה על טומאתו בזה ס"ל להש"ס דאע"פ דמיעקר עקר מ"מ כיון דאינו מיפר לשאינו מתענה ונמצא שנתחייב על טומאתו מתחילה קרבן יש קרבן לחצי נזירות על טומאת מת ולהכי מקשה אי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעי לאתויי ולפי המסקנא בנדרים בנזירות טהרה כיון שמיפר הוי חצי נזירות גם למ"ד מיגז גייז ואין קרבן לחצי נזירות ובנזיר טמא למדס"ל מיעקר עקר ולענין טומאה ג"כ מיפר משום עינוי נפש הרי לענין טומאה ג"כ מיעקר עקר ולא נתחייב קרבן כלל אבל למאי דקי"ל דמיגז גייז הרי נתחייב על ידי טומאתו ולא הוי חצי נזירות כלל וא"ש שי' הרמב"ם בפ"ט מהל' נזירות הי"א דמביאה קרבן טומאה למאי דקיי"ל דמיגז גייז והסוגיות לא סתרי אהדדי כלל,
ב
אולם לשי' הר"ן והרא"ש דמפרשים הסוגיא דנדרים דפ"ג למ"ד מיגז גייז ומפרשים ג"כ בנזיר טמא וצ"ל גם לדבריהם הא דאינו מביא ראי' מנזיר דכ"ד ודכ"ח דאין קרבן לחצי נזירות דבודאי בקרבן טהרה אין נזירות לחצאין, אולם הסוגי' מוכיח דגם בנזיר טמא הוי חצי נזירות דמה שמביא קרבן טמא הוא להכשיר כדי שיותחל אח"כ נזירות טהרה וכיון שמפיר ואין עוד נזירות טהרה אין גם קרבן טומאה דאין נזירות לחצאין וסוגי' דנזיר דכ"ד ס"ל דכיון דנתחייב הקרבן ע"י טומאתו חשוב נזירות שלם ולפי"ז הסוגיות סתרי אהדדי, ונראה לדבריהם בישוב סתירת הסוגיות דהא דמשני הגמ' בחרצנים וזג דאין נזירות לחצאין דוקא למ"ד דמיפר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה, אבל למ"ד דמיפר לשאינו מתענה ג"כ הרי מועיל הפרה גם לחרצנים וזג וטומאת מת, וממילא דמיפר גם על חיוב קרבנות טהרה שהקרבנות ג"כ חלק מן הנזירות ומועיל הפרה על זה ואין צ"ל דאין נזירות לחצאין, ויתבאר בזה דהג"מ אין נזירות לחצאין אבל יש קרבן לחצי נזירות כיון דאינו מיפר לשאינו מתענה ואינו מועיל הפרה לגבי הקרבנות שאינו מתענה והו"א שיש קרבנות ומשני אין קרבן לחצי נזירות דגם זהו חלק מן הנזירות וגם בנזיר טמא הוי חצי נזירות ואין נזירות לחצאין, וכ"ז למ"ד שאינו מיפר לשאינו מתענה אבל למ"ד דמיפר לשאינו מתענה א"כ מועיל הפרה גם לענין הקרבנות ואין צ"ל דאין נזירות לחצאין דהפרה חלה על כל החיובים שלהבא וגם על הקרבנות, ולפ"ז י"ל דהסוגיא דנזיר אזלא למ"ד דמיפר לשאינו מתענה ג"כ ומועיל הפרה על הכל ובנזירות טהרה כיון שמיפר אין עוד קרבנות כמבואר במשנתינו דכ"ד ודכ"ח, אבל בנזיר טמא כיון דהפרה מיגז גייז ואם שתתה יין סופגת את הארבעים, וכמ"כ אם נטמאה בטומאת מת כמו דחייבת מלקות כן חייבת בקרבן על מה שנטמאת לשעבר דהא מיגז גייז כיון דלא אמרינן אין נזירות לחצאין, אלא דהפרה מועלת ג"כ לגבי קרבנות זהו על הקרבנות שנתחייבה מחמת נזירות טהרה וקבלת הנזירות אבל קרבן טומאה שנתחייבה מחמת שנטמאת חייבת כמו שחייבת במלקות ולהכי למ"ד מיגז גייז מביאה קרבנות טומאה וא"ש.
ג
ומה שפלפל במשה"ק בס' אבני מלואים בסי' י"ד בדברי הטור יו"ד סי' רל"ח שכתב שבועה שלא אוכלנה ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שני' ג"כ חלה שמתחלה לא נשבע אלא על כולה והא באומר שלא אוכלנה אסור מצד חצי שיעור ואמאי חלה שבועה שני' והא"מ מוכיח מזה דשי' הטור כשי' התוס' דשבועה חלה על חצי שיעור דלא כשי' הרשב"א יעוי"ש, ונראה דביומא דע"ד שם אמרו דריו"ח ס"ל דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי וגם ילפינן שם מכל חלב ובתוס' שם נתקשו בזה דכיון דילפינן מכל חלב למה איצטריך להטעם דחזי לאיצטרופי.
ונראה דמכל חלב לא ידעינן שיש רק איסור מריבוי דכל חלב אבל מנ"ל לכל איסורי חצי שיעור שיש עליו איסור עצמות של אותו איסור ואיסור שיש בו עשה ול"ת יש גם על חצי שיעור אותו עשה ול"ת ועל זה איצטריך להטעם דחזי לאיצטרופי וכיון שע"י צירוף יחויב משום אותו איסור גם על חצי שיעור יש אותו איסור דנבילה וטריפה וכיו"ב, ולא משום איסור ריבוי דכל חלב לבד וריבוי דכל חלב הוא רק ילפותא לדין חצי שיעור דאסור בכל איסורים כמו שיעור שלם רק שאין לוקין עליו וכל זה באיסורים כמו טריפה ונבילה שיש לו איסור עצמית הלאו, אבל בשבועה שנשבע שלא יאכל דאכילה הוי בכזית ודמי כמו שנשבע על כזית א"כ אי אפשר לומר דעובר על לאו דלא יחל דברו וככל היוצא מפיו יעשה שהרי לא חלל דברו כלל שלא נשבע רק על כזית, ומ"מ אסור בחצי שיעור לאו משום הלאו שבו רק מצד רבוי דכל חלב דמיני' ידעינן דכל שבשיעור שלם יש לאו או עשה גם חצי שיעור שבו אסור ואיסורו מצד ריבוי דכל חלב ולאו מצד לאו דבל יחל.
ולפי"ז י"ל בשי' הטור דמודה להרשב"א דאין שבועה חל על חצי שיעור נבילה וטריפה כדמוכח פשטא דשמעתא ביומא דכיון דאסור מה"ת מלאו דנבילה וטריפה הרי הוא מושבע ועומד מהר סיני כמו בשיעור שלם, וכל זה באיסורי נבילה וטריפה, אבל בנשבע שלא יאכלנה דהשבועה היא על כל הככר ועל כזית שבו לא חלל דברו ולא עבר על בל יחל ורק שיש בו איסור דכל חלב דהוא מצד ריבוי דכל שאינו מפורש בתורה להכי חל שבועתו. ולמש"כ דאין באיסור חצי שיעור בשבועה רק ריבוי דכל ולא משום לאו ועשה שבו, י"ל בזה משה"ק הגאון מוהר"י אייבשיץ במאי דאמר רב במגילה דט"ז ויעבור מרדכי שהעביר יום ראשון של פסח בתענית דהלא הי' עבירה גדולה מזו שביטל מ"ע דמצה ובס' ערוך לנר יבמות דקכ"א תירץ דכיון דשיעור עינוי בככותבת י"ל דאכלו כזית מצה, ונדחק בזה דהא חצי שיעור אסור מן התורה דצ"ל דמתחלה לא קבלו שלא לאכול חצי שיעור אבל זה אינו דכיון דבככותבת אסור ממילא גם בפחות אסור משום חצי שיעור ול"ש בזה תנאי כמו בנדרים ושבועות, ולמש"כ דהא דאסור בנדר ובשבועה חצי שיעור משום ריבוי דכל ולא משום לאוי דנדרים, י"ל דאתי עשה דמצה ודחי לאיסור דח"ש דהא דנדרים חלים עד"מ כ' החינוך דלהכי לא דחי משום דהוי לאו ול"ת, כל היוצא מפיו יעשה, אבל בח"ש דלא נדר ולא שייך כל היוצא מפיו יעשה ורק דאסור מריבוי דכל אתי עשה דמצה ודחי לה, ואעפ"י דאכלו כזית מצה מ"מ כיון שלא אכלו ככותבת הוי עינוי ולהכי אמרו שהעביר מרדכי יום ראשון של פסח בתענית.
ולמשנ"ת י"ל גם ביוהכ"פ דאסור חצי שיעור רק משום ריבוי דכל חלב לאו משום עינוי דהא עינוי תלוי ביתובא דעתא וכל שאין בו שיעור ככותבת הרי הוא מעונה וכמש"כ הרא"ה הובא בר"ן בפ"ק דתענית ע"ד הירושלמי דבאכל בתעניתו דאבד תעניתו דוקא באכל בשיעור ככותבת ויעו' בריב"ש סי' רפ"ז דדוקא באכל בכדי אכילת פרס דאע"פ דח"ש אסור מן התורה מ"מ לגבי יוהכ"פ הוי עינוי ומבואר דהוי מתענה אלא דאסור מצד חצי שיעור ועי' במג"א סי' תקס"ח ס"ק ב' ובאלי' רבה שם, ובזה האיסור דח"ש משום ריבוי דכל ולא משום עצם דין עינוי דיוהכ"פ, ולהכי נראה דהנשבע שלא לאכול ח"ש ביוכ"פ שבועה חלה עליו כיון דהאיסור רק מצד ריבוי דכל ולא משום עצמות האיסור, וכן נראה במש"כ האחרונים לדון דהיכי דל"ש חזי לאיצטרופי דמ"מ אסור מצד ח"ש מריבוי דכל בכה"ג חלה השבועה, ולהכי בחיר שנשבע שלא לאכול חרצן ח"ש ברגע האחרון של הנזירות באופן דל"ש חזי לאצטרופי בכה"ג חלה השבועה, וכן בנשבע שלא יאכל חמץ חצי שיעור ברגע האחרון של פסח באופן דל"ש חזי לאצטרופי הי' חל השבועה רק דבחמץ לשי' הרמב"ם אסור ח"ש מצד לא יאכל כמ"ש הרמב"ם ואיצטריך קרא בכה"ג ונפ"מ לענין שבועה ואכמ"ל.