אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן כ › ב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כ · ב

א

והנראה בזה למש"כ הרמב"ם בספ"ז מהל' נזירות דע"כ דוחה מ"ע דתגלחת מצורע עול"ת דנזירות מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת והרי אינו קדוש בהן ובטיל מאליו העשה דקדוש יהי' והראב"ד תמה אני שונה ביבמות משום דהו"ל לאו ועשה שישנו בשאלה עי"ש ומלבד זה תמוה דלפי חידוש ט' הרמב"ם ולס"ל הא דישנו בשאלה יקשה דהא איתקש נזירות לנדרים ונזיר שטימא כתב הרמב"ם בספ"ה מה' נזירות דלוקה ארבע מלקות משום בל יטמא בל יחל בל תאחר ובל יבוא וממילא דה"ה דאיכא ע' דכל היוצא מפיו יפשה ואיך דוחה הע' דתגלחת לה"ע דכל היוצא מפיו וע"כ משום דישנו בשאלה והאבני מילואים בתשו' בסי' כ"ב תירץ עפ"י מ"ש המהרי"ט לפלפל עם הר"י באסאן מהו נזירות אי' חפצא או גברא וד' המהרי"ט דנר' היא א' חפצא ואינה שום שייכות אל האדם האוסר ושבועה הוא רק על האדם משא"כ נזיר הוא עצמו נתפס בנדר ונתקדש גופו דומי' דכהן והמהר"י באסאן חולק ע"ז והעלה הא"מ דאי לאו דנזיר הוי לאו השוה בכל ואי אמרינן בי' איתנייהו בשאלה תלוי במחלקותם וכ' דסוגיות חלוקות בזה, ואם נימא דנתקדש גופו ונאסר ביין הוי יין עליו כמו חלב ודם ול"ש לומר ישנו בשאלה כמו דל"א בשריפת קדשים דישנו בשאלה ועי' בדבריו הנעימים שם ולמדתי מדבריו דלאו דבל יחל והע' דכל היוצא מפיו הם הציווים השייכים לדין נדר ולא נתקדש גופו בם ואיתנייהו בשאלה וגם הוי שוי בכל משא"כ הדינים הקבועים לנזיר לא יטמא וקדוש יהי' הם איתנייהו בשאלה דעכ"פ עתה נתקדש גופו ואם ישאל יהי' איש אחר, ודברי הרמב"ם יתישבו דהא דמשני הג' שישנו בשאלה היינו על לאו וע' דכל היוצא מפיו ובל יחל אבל לא יספיק על העשה דקדוש יהי' ולהכי חידש דאין כאן ע' דכיון שנצטרע בטלה קדושתו וכ"ז בתגלחת מצורע אבל בכהן ונזיר אאפ"ל דיטמא נזיר משום שישנו בשאלה דעל עשה דקדוש יהי' א"א להקל ולחלל קדושתו מצד שישנו בשאלה כמו שנתבאר, ובזה יתישב מה שהקשה השער המלך בהל' מאכלות אסורות דהא דפליגי, ר"א ורבנן אי יטמא כהן או נזיר וחכמים ס"ל דיטמא נזיר והכי קי"ל והא להדיא כ' הרמב"ם דנזיר שטימא א"ע לוקה ד' כמש"ל והכי מתבאר בנדרים ד"ד וא"כ איך יטמא נזיר דעובר משום בל יחל ובל תאחר מה שאין בכהן והא דעת הר"ן ורא"ש בשם הראב"ד ביומא דשוחטין בשבת לחולה ולא לאכילו נבילה שעובר על כל כזית אף דמחלל שבת בסקילה אלמא דרבוי איסורים גרע, ולמש"כ אפ"ל דבל יחל ובל תאחר גם ע' דכל היוצא מפיו אשר דין נדר עליהם וישנם בשאלה נדחים מפני הע' כדין כמו דילפינן ממצורע ופשיטא דיטמא נזיר וכל עיקר מחלקותו של ר"א וחכמים הוא רק מפני הע' דקדוש יהי' השוה בכהן ונזיר איזה קדושה עדיפא אבל רבוי הלאוין אינם מעלים בזה כיון שאותם הלאוין ישנם בשאלה, ועפ"י מש"כ א"ש ג"כ משה"ק ועי' בשירי קרבן בד' הירושלמי בד"ה אתיא) דהא גם בתדיר ומקודש יכול לעשות כמה שירצה ולמש"כ אם נימא דקדושת כהן וניר שוים הם במעלה ראוי שיטמא כהן ואל יטמא נזיר דעובר בב"י ובל תאחר וממש"כ יתבאר לכאורה ראי' לשי' התוס' דהנזירות מתבטל לכשהגדיל דאם נימא כשי' רש"י (וכמו שהביא התוי"ט בפ"ג דסוטה המחלוקת בזה) דאותה הנזירות קיימת וממילא ליתנייהו בשאלה אם מת האב וכמש"ל, שוב יקשה מ"ט פריך הירוש' מנזיר מרחם דהוי קדושת עולם תיפ"ל אף אי יכלה הנזירות מ"מ כיון דליתנייהו בשאלה ראוי שיטמא.

כהן משיטמא נזיר שיתוסף בו ב' לאוין דבל יחל ובל תאחר וע' דכל היוצא מפיו יעשה, אולם מה שנ"ל בישוב קו' השעה"מ ובשי' הרמב"ם עפמש"כ האבני מלואים בתשובה סי' ט"ו ובאר עפי"ד המהרי"ט דנזירות הוא איסור תורה דרמי רחמנא על הנזיר בהנך שלשה דברים האסורים בנזיר והוא ענין תואר נזיר שהוא קדוש ויין דאסור בנזיר אין זה איסור הבא על ידי עצמו אלא איסור תורה שאסרה על תואר קדושתו וכשהוא עובר על ג' איסורים אלו עובר ג"כ משום בל יחל ואמנם איסור בל יחל אינו בשביל מעשה התגלחת והטומאה או שתיית היין שהרי לא קיבל עליו בנדר איסורים אלו אלא כיון שהתורה גזרה על נזיר להשמר מכל אלה והוא כבר קבל על עצמו להיות נזיר וכשעובר על זה הוא עובר על תורת נזיר ומחלל דברו שנדר בנזיר ועפ"ז העלה דבנשבע שלא לשתות יין ואח"כ נדר בנזיר לא מהני כולל על לאו דבל יחל דכיון דלא חייל לאו דכל משרת ענבים לא ישתה ממילא ליכא נמי משום בל יחל יעו"ש, (ועל זה יש לפקפק דניהו דלא חל לאו דלא ישתה משום אין איסור חל על איסור לחיוב מלקות מ"מ הא איסורא איכא וממילא דאיכא נמי משום בל יחל וביותר י"ל דבאמת כיון שאמר הריני נזיר והתורה הטילה עליו דיני נזיר ממילא לשון הריני נזיר לא גרע מיד והוי כמפרש שמקבל עליו כל דיני נזיר ועובר משום בל יחל, וניהו שאין איסור חל על איסור אבל כיון דאיסורא איכא הרי הוא נכלל בקבלתו מדין יד) ולפ"ז י"ל דכיון דמדין לאו דלא יטמא בנזיר מותר לסמא ולא חולל קדושת נזיר ממילא ליכא לאו דבל יחל שהרי לא נדר מטומאה ותלוי רק בדין נזיר, ומש"כ הראב"ד דשוחטים לחולה בשבת ולא נאכילנו נבילה משום רבוי איסורים דכל כזית משום דהאיסורים יהיו במציאות על כל כזית משא"כ בזה דאם ניתר הלאו דלא יטמא בנזיר ממילא אין איסור בל יחל והעשה במציאות שהם תלוים בדין לאו דלא יטמא וכל שאין כאן הלאו ולא חילל קדושת נזיר לא עבר כלל משום בל יחל וכל היוצא מפיו יעשה ואע"פ שיש בהריני נזיר מדין יד מ"מ היד מוכיח הוי רק על קבלת נזירות מדיני התורה, ולהכי גם לכשכלה נזירותו ולא הביא קרבנותיו ושתה יין לוקה משום בל יחל ג"כ כיון דעל פי דיני התורה הרי הוא נזיר אבל כל שמדיני נזיר מיתר לטמא שוב אין כאן בל יחל שלא קיבל עליו רק לקיים דיני התורה, ועפ"ז נ"ל בישוב ד' הרמב"ם ספ"ז מהל' נזירות דלהכי דוחה תגלחת מצורע עשה ול"ת דנזירות מפני שכבר נטמא ואינו קדוש ואין בו עשה דקדוש יהי' דאכתי קשה הא איכא עשה דכל היוצא מפיו יעשה ולמשנ"ת א"ש משום דכיון דאין בו עשה דנזירות והלאו נדחה מדיני מ"ע דתגלחת של מצורע הרי לא חלל נזירותו ולא עבר כלל משום בל יחל וכל היוצא מפיו יעשה, ומה שאמרו בריש יבמות שכן ישנו בשאלה והא בלא זה ליכא כלל העשה דכל היוצא מפיו יעשה נראה בשי' הרמב"ם דבודאי אם נדחה הלאו דנזירות אין כאן הל"ת ועשה של בל יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה,

אבל בשעה שאנו דנין לכתחילה אם ידחה ואם נאמר שאינו דוחה הרי יש בו לאו ועשה דכל היוצא מפיו יעשה, והנה לשי' הריב"א בחולין דקמא דכל היכי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר אינו לוקה משום דהל"ת דוחה י"ל דכל דבכח העשה לדחות דוחה וכיון דדוחה הל"ת דנזירות ממילא דאין כאן עשה דכל היוצא מפיו יעשה אבל לשי' הר"ר יוסף בקידושין דל"ד בתוד"ה מעקה דכל לאו שיש בה עמה עשה גם הלאו אלים, ואע"פ דאין האשה מחויבת במ"ע דשביתת יו"ט דהוי זמן גרמא מ"מ לא תוכל האשה להדליק בשמן שרפה ביו"ט ואין עשה דוחה ל"ת משום דלאו שיש עמה עשה אף הלאו אלים וכבר הוכיחו מזה דהר"ר יוסף חולק על הריב"א דהא ס"ל דכל לאו שיש בו עשה גם הלאו אלים אע"פ דלאשה אין פשה כלל ואינו דוחה ל"ת גרידא מכש"כ היכי דאיכא ל"ת ועשה שאינו דוחה הל"ת ולגבי דין זה דאלים הל"ת י"ל דהיכי דהל"ת קילא מצד אחר שישנו בשאלה וכדומה נדחה מפני העשה, ובשי' הרמב"ם הוכיח השעה"מ בהל' נדרים דלא ס"ל כהריב"א דהא פסק דנדר חל על דבר מצוה ולוקה משום בל יחל אע"פ דעשה דוחה ל"ת כמש"כ הרשב"א והחנוך דרק משום עשה דכל היוצא מפיו יעשה אין עשה דול"ת ועשה מ"מ אין הכרח מזה דס"ל כהר"ר יוסף דהיכי דליכא עשה כלל כמו בנשים הלאו אלים, אלא דס"ל דהיכי דאיכא ל"ת ועשה הלאו אלים ואינו נדחה מפני העשה ולהכי לא הי' נדחה לאו דנזירות דאלים שיש בו ג"כ עשה דכל היוצא מפיו יעשה ועל זה אמרינן שישנו בשאלה וקילא ונדחה הלאו דנזירות וממילא דאין כאן עשה דכל היוצא מפיו יעשה ויתישב בזה הא דאמרינן בנזיר דנ"ת כהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה נזיר מכהן לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ובעלמא לא יליף מינייהו דאיכא למיפרך כדאמרן ובתוס' יבמות תמהו בזה דהא איכא למילף במה הצד אולם למש"כ א"ש דהא שאני נזיר דאם אין ל"ת אין כאן עשה כלל ורק שאנו דנין מה שהלאו אלים ולהכי אפר שכן ישנן בשאלה ול"ש למילף במה הצד בשארי דוכתא דאיכא בהו ל"ת ועשה עכ"פ לא מצינו הקולא שישנו בשאלה רק היכי דעשה תלוי בלאו ואם אין לאו דנזירות גם עשה דכל היוצא מפיו יעשה ליכא, אבל אם ישנן הלאו והעשה שגם היכא שיודחה הלאו יהי' העשה בכה"ג אינו דוחה ומיושב בזה משה"ק המל"מ ע' ד' החנוך שכל בנדרים דחלים על דבר מצוה דלהכי אין העשה דוחה הלאו דלא יחל משום דאין עשה דול"ת ועשה דכל היוצא מפיו יעשה מהא דיבמות ד"ה דאמרינן דלפי שישנו בשאלה נדחה הל"ת ועשה דשאני התם דאם נימא דהל"ת נדחית אין כאן עשה כלל משא"כ בקונם סוכה ומצה עלי דאע"פ שידחה העשה הל"ת מ"מ העשה דכל היוצא מפיו יעשה לא תהי' נדחית ובכה"ג לא מצינו דקילא דישנו בשאלה מהני לדחות עשה ול"ת, ולמש"כ י"ל ג"כ הא דיבמות ד"ה דמשני שכן ישנו השאלה ואכתי קשה בנזירות שמשון שאינו בשאלה מאי איכ"ל וכן בהדירו האב לשי' רש"י דאין הנזירות מתבטלת לכשיגדל ואם מת האב ליתניהו בשאלה יקשה ובשלמא לשי' התוס' דס"ל דהחירות מתבטלת לכשהגדיל ובעודו קטן אף אם מת האב ואינו בשאלה מ"מ הא קטן אוכל נבילות אין בי"ד מצוין להפרישו ואף למ"ד דמצ"ל וגם אי אסור לספוי בידים מ"מ שרי כיון דטעם האיסור כמש"כ התרוה"ד משום דאתי למיסרך לכשיגדל וכל שיהי' מותר לכשיגדל מותר גם בקטנות ומה"ט שרי להלביש כלאים בציצית לקטן אף דאסור לספוי בידים מן התורה ולשי' הרמב"ם המלביש כלאים לוקה וחנוך דמצוה אאמד"ר אפי"ה שרי כיון דלכשיגדל אתי פשה ודחי ל"ת,

אבל לשי' רש"י דהחירות קיימת לכשיגדל ואז הוא בר עונשין ואינו בשאלה לכשמת האב ואיך אתי עשה ודחי ל"ת ועשה שאינם בשאלה, ולמש"כ דכיון דנדחה הלאו דנזירות ליכא ל"ת ועשה רק דאנו דנין מצד דהלאו אלים י"ל כיון דעיקר נזירות איתניהו בשאלה אף בנ"ש דליתא בשאלה ג"כ קליש הלאו, ולשיטת הראב"ד דס"ל דגם עשה דקדוש יהי' איכא במצורע ורק לפי ששנינו ביבמות דעשה ול"ת שישנן בשאלה נדחים מפני עשה ויקשה בנזירות שמשון מאי איכ"ל וכן הקשה ברדב"ז שם ע"ד הראב"ד דטעם דישנו בשאלה אינו מספיק על נ"ש, י"ל דס"ל דכיון דנ"ש מטמא למתים גם לדברי הראב"ד אין בו עשה דקדוש יהי' וכיון שנדחה הלאו דנזירות אין כאן ל"ת ועשה דכל היוצא מפיו מעשה כמשכ"ל ובלא זה י"ל למש"כ החות יאיר בתשובה דהא דנזיר שמשון ליתא בשאלה דאינו מובן הטעם אם אמר הריני כשמשון כו' הא גם אם נשבע שלא ישאל שואל גם על אותו שבועה ומהכ"ת לא יהי' בכחו לשאול אם אמר הריני כשמשון וחידש החו"י דאאמד"ר וא"כ מה"ת שפיר קא דחי שכן ישנו בשאלה דהא מה"ת יכול לשאול אלא דעדיין קשה דהא שמשון גופי' שהוא נזיר מרחם ע"י מלאך דבכה"ג אף מה"ת ליכא שאלה אך בזה נראה דכל שלא יצא הנזירות מפיו לא קרינן בו לא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה, ולד' הרמב"ם דהמדיר עובר משום בל יחל ולא המודר כמ"ש הר"ן בנדרים דט"ו כיון שהוא לא נדר מה"ט אינו עובר נ"ש ורק האיסורים שאסרה התורה לנזיר יין ותגלחת ישנן בו אבל לא מכח דבורו וע"כ אינו לוקה משום בל יחל, ולפ"ז י"ל גם בהזיר אביו מרחם אין בכחו רק להתפיס הקדושה על בנו אבל בל יחל אינו עובר ואפשר דה"ה בל תאחר כיון דאיתקש לקרבנות ומה"ט עובר בב"ת והא בקרבנות קי"ל מעמך פרט ליורש ומה"ט כל שלא הקדיש ושלא נדר בפיו אינו עובר בכ"ז ולכן א"ש גם לשי' רש"י דלא יתבטל נזירות האב ואינו בשאלה ואפי"ה ל"א דיטמא כהן משום דהנזיר עובר בב"י ובב"ת כיון דבכה"ג ליכא בל יחל כלל כאמור

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה