אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן כ › א

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כ · א

סימן כ

מה שהעיר כת"ר למ"ש התוס' בנזיר דהא דאב מדיר את בנו בנזיר הוא רק עד גדלות הבן ולדבריהם איך יתישבו דברי הירושלמי בנזיר פ"ז בכה"ג ונזיר שיטמא נזיר ואל יטמא כה"ג דנזיר קדושתו קדושת שעה וכהן קדושתו קדושת עולם ומקשה הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם, הא אב מדיר את בנו בנ"ש ולשי' התוס' אכתי ל"ה קדושת עולם דבגדלות הבן נפקע עכת"ד, נראה דמה שלא הקשה הירושלמי מנזיר עולם משום דהא עד שלא הגיע לעונת נדרים לא הוי נזיר, אבל באב שהדירו מרחם משכח"ל שקבל הבן חירות עולם בהגיעו לעונת נדרים ופי' בתוס' יו"ט בנזיר שם שהביא הקו' בשם בנו וביאר הקו' בכה"ג (וכבר העיר בשירי קרבן להירו' שנעלם מהתוי"ט דברי הירושלמי וכן העירו הג' רעק"א ובתוס' חדשים במשניות שם) וביותר יתישב למש"כ הברכת ראש לבאר דגם לשי' התוס' אם לא מיחה הבן כשנתגדל יתקיים נזירות אביו והוי נזיר עולם כל שלא מיחה בשעה שנתגדל ולא מהני גם מחאתו אחרי כן.

אולם לכאורה יש להעיר עוד דהא אף בנזיר עולם קילא שישנו בשאלה (ולאיזה שי' פירשו הא דיש היתר לאיסורו בנזירות בפסחים דמ"ד ובקדושין משום שישנו בשאלה עיי"ש) ואם נדחה הלאו והע' דנזירות שכן ישנו בשאלה כמבואר ביבמות ד"ה מה"ט גם לענין טומאה יטמא נזיר ועי' בלח"מ בפ"ז הלכה י"ג מהל' נזירות שפי' בד' הרמב"ם דמשום דישנו בשאלה לא הוי קדושתו קדושת עולם יעו"ש, ולכאורה י"ל דלר"א דס"ל אין שאלה בהקדש כמבואר בערכין דכ"ג ומה"ט אין שאלה גם בנזירות כמבואר בנזיר ד"ט ולדידי' אאפ"ל דיטמא נזיר משום שישנו בשאלה וע"כ הא דהשיבו רבנן לדברי ר"א דיטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם משום דנזירות ל' יום הוא וע"ז פריך הירוש' שפיר הרי שנזר מרחם, ועפ"ז אפ"ל גם פסק הרמב"ם שפ' כחכמים אע"ג דבתדיר ומקודש קיי"ל דאיזה שירצה ובירוש' קאמר דר"א אזיל בשי' ב"ש לענין תדיר ומקודש עי"ש בשי"ק, אולם לפי הנ"ל דוקא לר"א א"א לפרש הקולא שישנו בשאלה ורק משום שאינו תדיר והוי כהן תדיר ונזיר מקודש משא"כ למאי דקיי"ל דיש שאלה בהקדש ובנזירות וקילא מה"ט וקדושתו קלה נגד כהן כיון שאפשר לבטל הקדושה ע"י שאלה, אבל ז"א לפ"מ שהוכיח הטורי אבן בחגיגה ד"י דר"א בע"כ ס"ל דיש שאלה בנזירות אע"ג דס"ל אין שאלה בהקדש והכריח זה בראי' מוכרחת מנזיר דל"ב יעו"ש, ועי' בפסחים מ"ו ר"א סבר הואיל א"ב מתשיל עלה ובתוי"ט שם, ולפ"ז הד"ק מאי פריך הירוש' הא אפשר לפרש דנזיר קילא משום שישנו בשאלה, והנה אי"ל דנזיר מרחם היינו בנזיר שמשון וכמש"כ מעכ"ת בתוך דבריו ונטה בזה אחרי המפרש פני משה אבל הוא תמוה דהא נ"ש מטמא למתים וגם שי' הירוש' בריש נזיר כן הוא והא דתני אינו מביא קרבן על טומאתו ה"ה לכתחלה מטמא למתים, ועוד דהא ל"ש טעם ר"א דיטמא כהן ואל יטמא נזיר שמביא קרבן על טומאתו כיון דקרבן בנ"ש ליכא לכ"ע (וי"ל ד' מעכת"ר דהא דנ"ש מטמא למתים מוכיח הש"ם בריש נזיר מהא דשמשון טימא למתים ודחי לה דילמא גוססין הוי אלא גמרא גמירי לה ופי' התוס' דגמרינן דקטלינהו ממש ואפילו למ"ד דקברי עכו"ם אינם מטמאים באהל במגע מיהו מטמאין עכ"ל וכל זה לרבינא דס"ל כן ביבמות דס"א וכ"פ הרמב"ם אבל לסתמא דגמרא דאינו מטמא אף במגע וכמו שפסק כן היראים אין ראי' ולפ"ז לרשב"י דאין העכו"ם מטמא באהל יל"פ קו' הירוש' בנזיר שמשון אולם מד' הרמב"ם נראה שמפרש דגמרא גמירי לה דנ"ש מטמא למתים ונסתר כל זה) וכיון דלאו בנזיר שמשון מיירי הדר קשה כנ"ל דהא נזיר ישנו בשאלה, והנה במשנה למלך נסתפק בפ"ב מהל' נזירות הל' י"ג באב שמדיר את בנו אי מצי הבן לאתשולי בעוד שהוא קטן ולדעת האומרים דלא נתבטלה הנזירות אף אם הגדיל גם לכשהגדיל א"א להבן לשאול עליו ומביא דרש"י במכות כ"ב דמבואר דהבן א"י לשאול ואם מת האב א"א בשאלה ולפ"ז תתישב יפה קו' הירוש' דהא בכה"ג באם הדירו מרחם משכח"ל אם מת האב דאינו בשאלה כלל ובכה"ג יטמא כהן ואל יטמא נזיר וכ"ז אם נימא דלא נתבטלה הנזירות כשהגדיל משא"כ אם נאמר כשי' התוס' דמשהגדיל בטלה הנזירות ולא משכח"ל כ"א כשקבל ע"ע נזירות מחדש וע"ז פשיטא דיכול לשאול עליו כיון שפיו קבל נזירות והפה שאסר יכול להתיר ע"י שאלה והד"ק מ"ט לא יטמא נזיר שישנו בשאלה לשי' התוס' אף באופן שהדירו אביו מרחם כיון דמשהגדיל בטלה נזירות אביו ונזירות שלו ישנו בשאלה לגביה

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה