אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יט · ד
וע"ד חזקת הראשונים המג"א כ' בסי' קנ"ג ס"ק מ"ט דהיכא שיש טענה רבה להמערער אבד חזקתו והחת"ס כ' בסי' שכ"ט דהיינו שגם הח"ק רוצים לעשות בחנם ובמצות גמ"ח אז הקדימה להם, אבל כל שהם רוצים לעשות בשכר שקצבו להם ואחרים רוצים לעשות בחנם או בזול יותר פשיטא דלא כל כמינייהו כו' וקורא תגר על המנהג בערים קטנות שנהגו לטול מכס שאין לו קצבה ויעוי' בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' קנ"א בעובדא כיוצא בו שהי' חברה קטנה ורבה המכשלה ע"י שהטילו עול יותר מדאי ועוד הרבה קלקולים ונתעוררו מכובדים ויסדו חברה גדולה ומסיק דיפה עשו במה שעשו להם חבורה חדשה והביא ד' התשב"ץ ח"ג סי' י"ג שפלפל אי מותר לטול שכר דקבורה הוא מצוה ומה אני בחנם ורק משום שכר בטלה מותר ליטול שכר קבורה עכ"פ לבלי להכביד על העניים, ומזה נראה דבאמת ראוי לתקן אשר הקברנים יטלו שכרם מקופת החברה ולא מהאבלים דהא שכר מצוה אסור ליטול, אבל היכא שמקבלים אגרייהו מהעיר הרי ניכר לפי שאין עוסקין בשום מלאכה אחרת.
וכמש"כ התוס' בכתובות דק"ה בד"ה גוזרי ורבי מפרש להכא לאו בתור שכר היו נוטלין אלא כל שעה היו יושבין בדין ולא הי' עוסקין בשום מלאכה ולא הי' להם במה להתפרנס והי' מוטל על הצבור לפרנסן כו' ומה"ט נמי א"ש הא דקאמר לקמן מלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אעפ"י ששכר ת"ת אסור יעו"ש, ויש להוסיף עוד עפמשה"ק הגרעק"א להחו"ד הובא בחת"ס חאו"ח סי' קכ"ח דאיך הותר ליקח שכר מקבורת מתים דאסור בהנאה והוי משתכר באיסורי הנאה, ומש"כ החו"ד לתרץ דקבורת המת הוי כלמעט בתפלה תמוה דבמת ל"ש סברא דלמעט בתפלה דהא אינו רשאי לאבדו ועוד דה נוטלין שכר שמירת המת, וגם תי' החת"ם אינו רק אם נימא דדוקא בעכו"ם ויי"נ וחמץ שייך רוצה בקיומו, אבל לא בשארי איסורי הנאה ועו"ק מב"מ דנ"ח דנשבעין ליטול שכרן דהא הקדש אסיר בהנאה והוי משתכר באיסורי הנאה (ולתי' החת"ס א"ש), אולם י"ל כיון דבאמת באלו ששמירתן מצוה אסור ליטול שכר ורק שכר בטלה ול"ש משתכר באיסוה"נ דרק דמי היזיקא קא שקיל דגם ביי"נ רשאי למשקל דמי הזיקא וכדמבואר בע"ז וכדקיי"ל ביו"ד סי' קל"ב ואף דמבואר בע"ז דס"ד ישראל שהי' נושה בנכרי מנה ומכר אליל והביא לו כו', אבל אם א"ל המתן עד שאמכור אליל אסור משום דהו"ל רוצה בקיומו דאף שהוא רוצה בקיומו כדי להנצל מן ההפסד חסור שאני התם שאינו מחויב לקבל דמי האליל רק שרוצה להנצל מן ההפסד להציל חובו, אבל באופן שמחויב לעשות כן כמו במת שמחוייב לקוברו או ביי"נ לאבדו וכן הקדש בשמירתו ומתבטל ע"י חיוב זה ממלאכתו שרי ליטול דמי הפסד שכר בטילה ועי' בס' יהושע ואכמ"ל, אבל עכ"פ בודאי יסוד נכון ותקנה טובה שיקבל הקברן דמי קבורה מקופת העיר שהוא שכר משמש בקדש שאינו עוסק בשום מלאכה אחרת ולא למרר אח האבלים ולהטיל כל אחד על מרי נפש ובודאי כל התקנות המבוארות בשאלתו ראויות הן למלאות אחריהן בכל קהלה חשובה והראשונים שנהגו שלא כשורה אבדו חזקתם ואף אם ירצו כעת לתקן ולהטיב חזקתם כבר אבדו והאחרונים הם הראשונים לגמול גמ"ח של אמת בחנם כתורה ובודאי דבמשמרות נושאי המטה וחופרי הקבר והמלוים אשר לא החזיקו הראשונים אין ספק שהחדשים זכו בזה, ובעיקר הדבר חזקה של הראשונים לא אדע מה טיבה האם בני הח"ק מורישים הזכות לבניהם אחריהם הלא כל בני הקהלה יוכלו להמנות בני החברה להתעסק במצות גחש"א ורוב בני החברה הם הבוחרים את הגבאים והמנהלים והמיעוט נגרר אחר הרוב והנה אם יתרצו החדשים להתחבר להישנה על פי התקנות הטובות שתקנו הם ורק שחוששים מצד הנדר ואו"ש לבלי להתחבר להראשונים בזה יש לדון דגדול השלום והוי לצורך מצוה דיש להתיר כמבואר בסי' רכ"ח סי' כ"א ובפרט בשבועה בכתב שרבים מקילים בזה, וגם י"ל שבעיקר הדבר שנדרו לבלי לשוב מדעתם ולהתחבר להישנה היינו על פי התקנות הישנות, אבל אם יקבלו כל התקנות הטובות שיסדו החדשים והם החברים הנמנים אם כן הרי היא חברה חדשה והראשונים הלא יוכלו להמנות בחברתם והאם הפנקס גורם, כל זה כתבתי מה שיש לצדד בדינא שכח רוב בני העיר גדול ושהתקנות שיסדו ראוים הם לחזקם ולבלי לזלזל במנות גחש"א ויאשר כוחם וחילם אבל בודאי אם כונתם לשם שמים חלילה להם להחזיק במחלוקת ולהבעיר אש זרה וטוב יעשו לבלי לעמוד על קו הנצחון וראוי להשתדל להתפשר ולהביא השלום והמנוחה בעירם ולפי דעתי היה נכון אשר יתאחדו כל בני הקהלה הישנים והחדשים ולתקן כל התקנות הטובות שיש בראשונה ואחרונה ויבחרו גבאים ומנהלים אשר ינהיגו בשלום ובמישור ולטובת עניי העיר וד' יגדור פרצות עמו בית ישראל ויברך חותם בשלו' אמת.