אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן יג › ב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יג · ב

א

אולם נראה דדוקא בכל הפסולין יש בו משום לא ירצה וחייב על השחיטה אבל בחטאות המתות דקדושת הגוף שבו פקע ולא נהנין ולא מופלין והא דלא נהנין אאמד"ר כמו שפירש"י בריש מעילה ודמי לקדשים שמתו דלא חזי לכלום וכיון דפקע קדוה"ג שבו אין בו משום לא ירצה דהוי כחולין בעלמא (דרק במעלה אברי בהמה טמאה מזבחים דל"ד פליגי אי יש בו משום לאו ושי' הרמב"ם דיש בו משום לאו והכ"מ מפרש משום דבע"מ הוא בלשון הכתוב בהמה טמאה) ואין בשחיטתו שום איסור וגם להטיל מום בחטאות המתות נראה דאין בזה משום איסור ואפי' לשי' הרמב"ם דמטיל מום בזה"ז יש בו איסור תורה שאני חטאות המתות דקדושה שבו פקע ולהעלותו ע"ג המזבח יש בו איסור עשה וכמבואר בתמורה די"ח דאי עבר ואקריב קאי בעשה ודוקא בהעלאה דגלי אבל בשחיטה דלא גלי אין בו איסור לאו דשוחט בע"מ, וראי' לזה מדהגמ' דתמורה הנ"ל דמקשה כיון דלמיתה אזלי כו' ולבסוף משני דאיצטריך קרא דאי עבר ואקריב קאי בעשה ולמ"ל קרא להכי דהא כיון דלמיתה אזלי ממילא דינו ככל הפסולין דרובע ונרבע ומחו"ז דאיתנייהו בלא ירצה ואי מקריב קאי בלאו, ולמש"כ א"ש דשאני חטאות המתות דלמיתה אזלי ואין בו קדוה"ג כלל ולית בי' לאו דלא ירצה ולפ"ז צ"ל דעיקר תי' הש"ם דאי קרב קאי בעשה הוא על חטאות המתות ולא על אשם, ובזה מיושב דהגמ' שם אליבא דרמ"ק דיליף מקרא דאשם דהוא קרב ואין תמורתו קריבה ל"ל קרא והא הלכתא גמירי לה כו' ותמהו התוס' שם דאמאי לא משני גם אליבא דרע"ק כמו אליבא דרי"ש דאיצטרך קרא דאי עבר ואקריב קאי בעשה, ולפמש"כ א"ש דבאשם דההלכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה ולכשיפול בו מום פודין אותו ויהי' כשאר בעלי מומין ויש בו קדוה"ג רק שאינו קרב ודמי לכל פסולי מזבח שאי"ר להקרבה דאיתנייהו בלא ירצה לשי' רש"י ואאפ"ל דאיצטריך א לעשה ולשי' ר"ת דס"ל דמדאורייתא קרב עולה בל"ז ל"ק קוהתו"ס כמש"כ בשיטה מקובצת בהשמטות שם משום דבל"ה ילפינן ממוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת דאסור לשנות מקדש לקדש יעו"ש ורק א"נ דניתק לרעי' מן התורה ואסור להקרבה דקשה דאי"ק לעשה אבל לשי' רש"י א"ש משום דאיתנייהו בלא ירצה ורק בחטאת שפיר משני משום דפקע קדושתו.

והנה בס' אורח מישור לנזיר נתקשה בדהג"מ דתמורה דהא בבכורות דט"ז ילפינן ממפרסת פרסה דיש לאו גבי חטאות המתות, ובפשוטו לק"מ דהא התם קאי אי עבר ואכל דיש בזה איסור לאו באכילה מן התורה ולא לגבוא קא מיירי, וראיתי בפי' רבינו גרשום דמביא לישנא אחרינא למוקם עלה בעשה דכתיב אותה תאכלו ויש לך אחרת שהיא מפרסת פרסה דאית בי' לאו אי אקרבה והיינו חמש חטאות ולאו הבא מכלל עשה עשה וה"נ מסתברא כלישנא בתרא דה"נ גרסינן בתמורה בפ' אלו קדשים וכי אי"ק דאי מקריב לי' קאי עלי' בעשה עכ"ל רגמ"ה, ול"ז להבין דבריו דאדרבה משם ראי' כלישנא קמא דלל"ב יליף ממפרסת פרסה בעשה דאי אקרבה, א"כ אמאי איצטריך קרא דרק קדשך לעשה אבל לל"ק דגרים דאי עבר ואכל קאי בלאו אין זה ענין להקרבה וצ"ע, אולם לכאורה קשה כיון דילפינן מקרא דממפרסת פרסה דאסורה באכילה ממילא אסורה להקרבה מדין תורה משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואמאי אי"ק בתמורה דאי אקריב קאי עלה בעשה ולשי' הרמב"ם א"ש דכל הפסולין אין בהם איסור לאו אבל לשי' רש"י הא איתא בלא ירצה, ולמש"כ א"ש דשאני חטאות המתות דדמי לחולין ואי אקריב בהמת חולין טריפה אין בזה משום לאו דלא ירצה וכן ילה"ר מגיטין דכ"ח אבל בחטאת העוף אימא מספיקא לא ליעול חולין בעזרה ואמאי קרי לי' חולין בעזרה ולמש"כ דאין בו קדושה והוי כחולין בעלמא ואין בו איסור דלא ירצה, וק"ק דהא בלא"ה איסור עשה יש בו כדנפיק בתמורה די"ח ואפ"ל כיון דלרע"ק מסיק הש"ס דקרא מיבע"ל לכדרב הונא לא נפיק מהכי וע"כ בחר הש"ס איסור חולין בעזרה ואולי יש לחלק בזה בין עוף לבהמה דאין בזה הקרבה ואין למזבח אלא דמה וכה"ג מחלק רש"י בכריתות ד"ז במשנה אולם הא הש"ס בגיטין לא מחלק בהכי לענין חובע"ז.

ויש לי מקום ספק גם בלאו דלא ירצה אי איתנייהו בעוף כיון דעיקר קרא לגבי בעלי מומים כתיב ואין תו"ז בעופות ואולי גם במחוסר אבר בעוף ליכא לאו דלא ירצה] ויש לדחות ראי' זו לפי דברי המפרש בנזיר דכ"א דבחטאת העוף לא גמירי דלמיתה אזלי' ויעוי' בשעה"מ בפ"א מהל' פסוהמ"ק שתמה ג"כ מסוגיין דגיטין דבחטאת העוף קא מוקי לה, ונראה עפ"י המבואר בב"ק דק"י אלא מעתה חטאת שמתו בעלי' תצא לחולין דאדעתא דהכי לא אקדשה ומשני חטאת שמתו בעליה הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלי' [ותמיהני בשבועות די"א דמקשה בפר ושעיר של יוכ"פ וכן שעירי עו"ז שאבדו והפריש אחרים תחתיהם דימותו לר"י ואמאי לימא לב בי"ד מתנה עליהם דמאי מקשה מי עדיף מחטאת שמתו בעליה דאיכא ג"כ אומדנא דאדעתא דהכי לא אקדשה ואפי"ה הוי הלכה דמתה א"כ גם בציבור כן, ואולי שאני לב בי"ד מתנה דהוי כתנאי גמור ועי' בר"ח דמפרש קושיית הש"ס בין למ"ד ימותו ובין למ"ד ירעו וכ"כ בחי' הר"י מיגאש יעוי"ש, אולם בחי' הריטב"א מבואר דמקשה לר"א דהא דר"ש לית לי' לב ב"ד מתנה עליהן ונראה מדבריו דלר' יהודא לא מקשי ואיפשר דהוא משום דלמ"ד ימותו זהו מן הלכה] ולפ"ז בחטאת העוף דאין הלכתא הד"ק קו' הש"ם דתיפוק לחולין ולהכי אין בזה שום איסור אחר רק חולין בעזרה ולית בה משום לא ירצה וכן אין בה איסור עשה דתמורה די"ח בחטאת העוף דלא גמיר ההלכתא ולפ"ז אדרבא סייעתא מדהג"מ דנקיט חולין בעזרה ולא איסור אחר משום דבחטאת העוף שמתו בעליה אין איסור אחר רק משום דהקדש טעות לא הוי הקדש ואדעתא דהכי לא אקדשה ויצתה לחולין וכ"ז א"ש לשי' המפרש בנזיר, אבל לשי' החולקים על זה הרי עכ"פ מוכרח מדהג"מ דגיטין דהוי חולין בעזרה וצ"ל משום דחטאות המתות פקע קדושתן ודמי לחולין בעזרה ועי' בחת"ס חיו"ד סי' י"ב.

וגם לשי' המפרש י"ל דבחטאת העוף שמתו בעליה דלא גמירי דלמיתה אזלא וקריבה דמי לעולה שמקריבין לאחר מיתה וכמו שאמרו בריש זבחים דקרבים לאחר מיתה דכשרים ואינם מרצים ובכה"ג לא יצא לחולין כלל ורק בחטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלי אמרינן דתיפוק לחולין ולזה העירני גדול א' ויקשה באמת לשי' המפרש אמאי קרי לי' חולין בעזרה כיון דהוי עולה וצ"ע, ולפמשנ"ת אין שום איסור תורה בשחיטת חטאות המתות בעזרה רק משום חולין בעזרה ורק בהעלאה ע"ג המזבח יש בו איסור עשה כמו דילפינן בתמורה די"ח ובתערובות דראוי להעלאה ע"י שנים שנים ל"ש איסור דחולין בעזרה על השחיטה וקו' הש"ס הא ראוי להעלאה לר"א, וע"כ דמתניתין דריש פרקין דלא כר"א ומיושב קושיתו וצלע"ק בדרש"י דריש מעילה בחטאות המתות דלא נהנין מדרבנן ופירש"י מוכרח שם מדהג"מ דמדייק דאין מועלין אפילו מדרבנן עי"ש שהרי בבכורות דט"ז אמר אי מהלכתא הוא היכי דעבד איקרי ואכל איסורא איכא לאו ליכא ולפה"נ דיש בזה איסור תורה ואין נפ"מ בין לאכילה ובין הנאה דאיזה איסור יש בזה ע"כ משום איסור קדש דלא נפקע לגמרי גם בקדשים שמתו עי' בתוס' קדושין דנ"ז ובמהר"מ ובאלגזי פ"ה מבכורות ובמק"א הארכתי בזה בכמה ראיות דגם בקדשים שמתו יש איסוה"נ וצ"ע.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה