אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יג
א
ע"ד קושיתו בזבחים דע"ד דמקשה לרב ממתניתין דריש בפרקין דימותו כולן ומשני אנא דאמרי כר"א ומסיק דשנים שנים קאמר וא"כ י"ל דגם מתניתין אתי כר"א אלא דלהכי ימותו לפי דשחיטה א"א להיות שנים שנים דאין שוחטין שני זבחים כאחד ראיתי שכבר קדמוהו בקושי זו בס' תורת חטאת, הנה בפשוטו י"ל דהא דאין שוחטין שני זבחים כאחד אין זה רק למצוה ולא לעכובא כמבואר בחולין דכ"ט ובזה דאין לו תקנה כדיעבד דמי ושפיר מקשה אמאי ימותו כולן הא כיון דמית חד מינייהו ישחוט שנים שנים אולם מדרש"י בזבחים דע"ג בד"ה אמר רבא גזירה שמא יבואו י' כהנים בב"א ויקריבו כו' עד ששחטו י' והם רוב יבואו י' כהנים ויזרקו דמיהן ויקטירו אמוריהן כאחד כו' מבואר דאין החשש רק על הזריקה והקטרה ולא על השחיטה, ולפה"נ דהכריח רש"י לפרש כן לשון הגמ' שמא יבואו י' כהנים בב"א דשחיטה כשרה בזר גם ויקרבו משמע על עבודת הזריקה והקטרה וקשה באמת בד' רבא מ"ט לא אמר דחיישינן שמא ישחטו בב"א וביותר דהא על השחיטה יותר ראוי לחוש דאם השחיטה מותרת שוב אחר השחיטה לתי' דרב אשי משום דבע"ח חשיבי בטל אח"כ וצ"ל דהשחיטה הוי כמבטל איסור לכתחלה או דקאי לאידך תירוצא והא על עצם השחיטה הו"ל לחוש שמא ישחטו בב"א.
ולכאורה נראה דעל עצם השחיטה בתערובות רוב בנתערב שוה"נ וחטאות המתות אין שום איסור מה"ת אפילו אם נימא דאיסור שחיטת חולין בעזרה דאורייתא עפ"י המבואר בתמורה די"ג בהיא שלמים ולדה חולין מי הוי חולין בעזרה א"ל מי קרינן בי' כו' ירחק המקום וזבחת דכיון דא"י לשחוט הולד חוץ לעזרה אינו אסור משום חובע"ז וה"נ י"ל כיון דמה"ת בטיל ברובא וחייב עליו משום שחו"ח לא קרינן בי' כי ירחק המקום וזבחת, ואע"ג דבנזיר דכ"ח ובגיטין דכ"ח חשוב חולין בעזרה אעפ"י שאי אפשר לשוחטו בחוץ שאני התם דא"א מספיקא משא"כ בזה דאזלינן בתר רובא מה"ת.
מ"מ יש לחלק דלא דמי להא דתמורה דבתערובות הא דאסור לשחוט בריחוק מקום משום ספק קדשים וי"ל דבעזרה אסור משום ספק חולין ונראה לישב דהכא כיון שיעלהו על המזבח אח"כ שנים שנים ויהי' ראוי להקטרה גם מדרבנן אין לאסור שחיטתו מדרבנן מספיקא דחולין בעזרה אחרי שסוף סוף יהי' נקטר וחולין כזה שראוי להעלותו פ"י שנים שנים אין בזה חובע"ז וע"כ אמר רבא גזירה שמא יבואו י' כהנים ויקרבו דאלו לא הי' חשש על הזריקה ועל ההקטרה והי' מותר לזרוק ולהקטיר שוב לא הי' איסור לשחוט בב"א כל הי' משום דאין בזה שחיטת חולין בעזרה דאי"ר לשחוט חוץ לעזרה וגם מותר להעלותן אח"כ על המזבח ובכה"ג ל"ש איסור שחיטה ומשום תערובות דשוה"נ דלית בי' איסור שחיטה אמר גזירה שמא יבואו י' כהנים ויקרבו משום חשש דזריקה והקטרה וגם בנתערב א' מחטאות המתות נראה דאין בזה איסור בשחיטה לא מיבעי לשי' הרמב"ם בהל' איסורי מזבח פ"ה דגם ברובע ונרבע וכל הפסולין למזבח דאין לאו מפורש בהקרבתן ולא ירצה אין זה לאו רק דין פסול כמבואר בכ"מ שם וא"כ גם בחטאות המתות כן וגם בשחיטה דבשארי פסולין כמי רובע ונרבע.
י"ל דהר מטיל מום דאין לך מום גדול מזה כמבואר בחולין ד"ל ואע"ג דלא חזי לא לגופי' ולא לדמי כמבואר בע"ז די"ג י"ל דשאני רובע ונרבע דניהו דאינו נפדה משום פסול זה אבל לכשיפול בו מום הא חזי לדמי ופי' בתמורה דכ"א דאיבעי לי' בהמטיל מום בתמורת ומעשר מהו לגופי' ולא לדמי דאין בו פדיון כיון דלא קריבה לא מחייב משא"כ ברובע ונרבע], מ"מ נראה דהא עצם השחיטה לא הוי מום דמתיר להדיוט ולגבוה ורק בשחיטת פסולין או בשוחט קדשים בחוץ יש בזה משום מטיל מום ג"כ אבל בנתערבו דראוי אח"כ לגבוה ע"י הקטרת שנים והשחיטה הועילה שיהי' ראוי להקטירן בהכשר אין זה מטיל מום כלל וגם ברובע ונרבע ושארי פסולין אין איסור שחיטה בתערובתו אולם לשי' רש"י בחולין ד"פ דבכל הפסולין איכא בלא ירצה וכפשט השמועה שם דמקשה ולילקי נמי משום מחו"ז (ומל' רש"י נראה שכן הגירסא בתמורה ד"ו אבל אינו שם ורק בתוספתא מכות מבואר דבכל הפסולין יש בו משום שמות הללו) ולפ"ז ברובע ונרבע ומוקצה ונעבד יש בו בשחיטה ובשארי עבודות הלאו שישנו בבעל מום וחייב משום שוחט בעל מום ואפילו בתערובות כיון דא"א לשחוט שנים הד"ק קושיתו
ב
אולם נראה דדוקא בכל הפסולין יש בו משום לא ירצה וחייב על השחיטה אבל בחטאות המתות דקדושת הגוף שבו פקע ולא נהנין ולא מופלין והא דלא נהנין אאמד"ר כמו שפירש"י בריש מעילה ודמי לקדשים שמתו דלא חזי לכלום וכיון דפקע קדוה"ג שבו אין בו משום לא ירצה דהוי כחולין בעלמא (דרק במעלה אברי בהמה טמאה מזבחים דל"ד פליגי אי יש בו משום לאו ושי' הרמב"ם דיש בו משום לאו והכ"מ מפרש משום דבע"מ הוא בלשון הכתוב בהמה טמאה) ואין בשחיטתו שום איסור וגם להטיל מום בחטאות המתות נראה דאין בזה משום איסור ואפי' לשי' הרמב"ם דמטיל מום בזה"ז יש בו איסור תורה שאני חטאות המתות דקדושה שבו פקע ולהעלותו ע"ג המזבח יש בו איסור עשה וכמבואר בתמורה די"ח דאי עבר ואקריב קאי בעשה ודוקא בהעלאה דגלי אבל בשחיטה דלא גלי אין בו איסור לאו דשוחט בע"מ, וראי' לזה מדהגמ' דתמורה הנ"ל דמקשה כיון דלמיתה אזלי כו' ולבסוף משני דאיצטריך קרא דאי עבר ואקריב קאי בעשה ולמ"ל קרא להכי דהא כיון דלמיתה אזלי ממילא דינו ככל הפסולין דרובע ונרבע ומחו"ז דאיתנייהו בלא ירצה ואי מקריב קאי בלאו, ולמש"כ א"ש דשאני חטאות המתות דלמיתה אזלי ואין בו קדוה"ג כלל ולית בי' לאו דלא ירצה ולפ"ז צ"ל דעיקר תי' הש"ם דאי קרב קאי בעשה הוא על חטאות המתות ולא על אשם, ובזה מיושב דהגמ' שם אליבא דרמ"ק דיליף מקרא דאשם דהוא קרב ואין תמורתו קריבה ל"ל קרא והא הלכתא גמירי לה כו' ותמהו התוס' שם דאמאי לא משני גם אליבא דרע"ק כמו אליבא דרי"ש דאיצטרך קרא דאי עבר ואקריב קאי בעשה, ולפמש"כ א"ש דבאשם דההלכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה ולכשיפול בו מום פודין אותו ויהי' כשאר בעלי מומין ויש בו קדוה"ג רק שאינו קרב ודמי לכל פסולי מזבח שאי"ר להקרבה דאיתנייהו בלא ירצה לשי' רש"י ואאפ"ל דאיצטריך א לעשה ולשי' ר"ת דס"ל דמדאורייתא קרב עולה בל"ז ל"ק קוהתו"ס כמש"כ בשיטה מקובצת בהשמטות שם משום דבל"ה ילפינן ממוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת דאסור לשנות מקדש לקדש יעו"ש ורק א"נ דניתק לרעי' מן התורה ואסור להקרבה דקשה דאי"ק לעשה אבל לשי' רש"י א"ש משום דאיתנייהו בלא ירצה ורק בחטאת שפיר משני משום דפקע קדושתו.
והנה בס' אורח מישור לנזיר נתקשה בדהג"מ דתמורה דהא בבכורות דט"ז ילפינן ממפרסת פרסה דיש לאו גבי חטאות המתות, ובפשוטו לק"מ דהא התם קאי אי עבר ואכל דיש בזה איסור לאו באכילה מן התורה ולא לגבוא קא מיירי, וראיתי בפי' רבינו גרשום דמביא לישנא אחרינא למוקם עלה בעשה דכתיב אותה תאכלו ויש לך אחרת שהיא מפרסת פרסה דאית בי' לאו אי אקרבה והיינו חמש חטאות ולאו הבא מכלל עשה עשה וה"נ מסתברא כלישנא בתרא דה"נ גרסינן בתמורה בפ' אלו קדשים וכי אי"ק דאי מקריב לי' קאי עלי' בעשה עכ"ל רגמ"ה, ול"ז להבין דבריו דאדרבה משם ראי' כלישנא קמא דלל"ב יליף ממפרסת פרסה בעשה דאי אקרבה, א"כ אמאי איצטריך קרא דרק קדשך לעשה אבל לל"ק דגרים דאי עבר ואכל קאי בלאו אין זה ענין להקרבה וצ"ע, אולם לכאורה קשה כיון דילפינן מקרא דממפרסת פרסה דאסורה באכילה ממילא אסורה להקרבה מדין תורה משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואמאי אי"ק בתמורה דאי אקריב קאי עלה בעשה ולשי' הרמב"ם א"ש דכל הפסולין אין בהם איסור לאו אבל לשי' רש"י הא איתא בלא ירצה, ולמש"כ א"ש דשאני חטאות המתות דדמי לחולין ואי אקריב בהמת חולין טריפה אין בזה משום לאו דלא ירצה וכן ילה"ר מגיטין דכ"ח אבל בחטאת העוף אימא מספיקא לא ליעול חולין בעזרה ואמאי קרי לי' חולין בעזרה ולמש"כ דאין בו קדושה והוי כחולין בעלמא ואין בו איסור דלא ירצה, וק"ק דהא בלא"ה איסור עשה יש בו כדנפיק בתמורה די"ח ואפ"ל כיון דלרע"ק מסיק הש"ס דקרא מיבע"ל לכדרב הונא לא נפיק מהכי וע"כ בחר הש"ס איסור חולין בעזרה ואולי יש לחלק בזה בין עוף לבהמה דאין בזה הקרבה ואין למזבח אלא דמה וכה"ג מחלק רש"י בכריתות ד"ז במשנה אולם הא הש"ס בגיטין לא מחלק בהכי לענין חובע"ז.
ויש לי מקום ספק גם בלאו דלא ירצה אי איתנייהו בעוף כיון דעיקר קרא לגבי בעלי מומים כתיב ואין תו"ז בעופות ואולי גם במחוסר אבר בעוף ליכא לאו דלא ירצה] ויש לדחות ראי' זו לפי דברי המפרש בנזיר דכ"א דבחטאת העוף לא גמירי דלמיתה אזלי' ויעוי' בשעה"מ בפ"א מהל' פסוהמ"ק שתמה ג"כ מסוגיין דגיטין דבחטאת העוף קא מוקי לה, ונראה עפ"י המבואר בב"ק דק"י אלא מעתה חטאת שמתו בעלי' תצא לחולין דאדעתא דהכי לא אקדשה ומשני חטאת שמתו בעליה הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלי' [ותמיהני בשבועות די"א דמקשה בפר ושעיר של יוכ"פ וכן שעירי עו"ז שאבדו והפריש אחרים תחתיהם דימותו לר"י ואמאי לימא לב בי"ד מתנה עליהם דמאי מקשה מי עדיף מחטאת שמתו בעליה דאיכא ג"כ אומדנא דאדעתא דהכי לא אקדשה ואפי"ה הוי הלכה דמתה א"כ גם בציבור כן, ואולי שאני לב בי"ד מתנה דהוי כתנאי גמור ועי' בר"ח דמפרש קושיית הש"ס בין למ"ד ימותו ובין למ"ד ירעו וכ"כ בחי' הר"י מיגאש יעוי"ש, אולם בחי' הריטב"א מבואר דמקשה לר"א דהא דר"ש לית לי' לב ב"ד מתנה עליהן ונראה מדבריו דלר' יהודא לא מקשי ואיפשר דהוא משום דלמ"ד ימותו זהו מן הלכה] ולפ"ז בחטאת העוף דאין הלכתא הד"ק קו' הש"ם דתיפוק לחולין ולהכי אין בזה שום איסור אחר רק חולין בעזרה ולית בה משום לא ירצה וכן אין בה איסור עשה דתמורה די"ח בחטאת העוף דלא גמיר ההלכתא ולפ"ז אדרבא סייעתא מדהג"מ דנקיט חולין בעזרה ולא איסור אחר משום דבחטאת העוף שמתו בעליה אין איסור אחר רק משום דהקדש טעות לא הוי הקדש ואדעתא דהכי לא אקדשה ויצתה לחולין וכ"ז א"ש לשי' המפרש בנזיר, אבל לשי' החולקים על זה הרי עכ"פ מוכרח מדהג"מ דגיטין דהוי חולין בעזרה וצ"ל משום דחטאות המתות פקע קדושתן ודמי לחולין בעזרה ועי' בחת"ס חיו"ד סי' י"ב.
וגם לשי' המפרש י"ל דבחטאת העוף שמתו בעליה דלא גמירי דלמיתה אזלא וקריבה דמי לעולה שמקריבין לאחר מיתה וכמו שאמרו בריש זבחים דקרבים לאחר מיתה דכשרים ואינם מרצים ובכה"ג לא יצא לחולין כלל ורק בחטאת שמתו בעליה דלמיתה אזלי אמרינן דתיפוק לחולין ולזה העירני גדול א' ויקשה באמת לשי' המפרש אמאי קרי לי' חולין בעזרה כיון דהוי עולה וצ"ע, ולפמשנ"ת אין שום איסור תורה בשחיטת חטאות המתות בעזרה רק משום חולין בעזרה ורק בהעלאה ע"ג המזבח יש בו איסור עשה כמו דילפינן בתמורה די"ח ובתערובות דראוי להעלאה ע"י שנים שנים ל"ש איסור דחולין בעזרה על השחיטה וקו' הש"ס הא ראוי להעלאה לר"א, וע"כ דמתניתין דריש פרקין דלא כר"א ומיושב קושיתו וצלע"ק בדרש"י דריש מעילה בחטאות המתות דלא נהנין מדרבנן ופירש"י מוכרח שם מדהג"מ דמדייק דאין מועלין אפילו מדרבנן עי"ש שהרי בבכורות דט"ז אמר אי מהלכתא הוא היכי דעבד איקרי ואכל איסורא איכא לאו ליכא ולפה"נ דיש בזה איסור תורה ואין נפ"מ בין לאכילה ובין הנאה דאיזה איסור יש בזה ע"כ משום איסור קדש דלא נפקע לגמרי גם בקדשים שמתו עי' בתוס' קדושין דנ"ז ובמהר"מ ובאלגזי פ"ה מבכורות ובמק"א הארכתי בזה בכמה ראיות דגם בקדשים שמתו יש איסוה"נ וצ"ע.