אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יב · ח
ומש"כ בד' הלח"מ ע"ד הרמב"ם בפ"ו מה' פסוהמ"ק ה"א שכתב ואם הקריב הורצה לפי שבע"ח אינם נדחים והלח"מ תמה ע"ז דהא כשלקחן ממקום הקביעות אסורים מדין קבוע כמע"מ וע"ז תירץ דבקבוע שאינו ניכר שאאמד"ר ומן התורה בטיל הורצה בדיעבד זהו תו"ד, ולדבריו צ"ל דלמ"ד בע"ח נדחין אעפ"י שאינו נדחה רק מדרבנן מ"מ כיון דנדחה מיהו נפסל אח"כ מה"ת דהא מבואר מדהג"מ דלמ"ד בע"ח נדחין לא הורצה, אבל בשימק"ו בהשמטות בזבחים שם מבואר דנדחה רק מדרבנן כיון דמה"ת לא נדחה והקשה שם מ"ט לא הורצה וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקו"ע כדמקשי ביבמות שם ותירץ משום דהפקר בי"ד הפקר יעוישה"ט ומבואר בדבריו דאפילו משום דרבנן לא הורצה.
אולם בל"ז ד' הלח"מ תמוהים ודברי הרמב"ם פשוטים דאפילו בתערובות חד בחד כיון דמקריב כל התערובות אם זרק הורצה כמו בתערובות דמים הנתנים כו' דהא מקריב כולו ויש בו מה שראוי להקריב ומרצה רק דלכתחלה אסור להקריב תערובות פסולים אבל אי קרב מרצה ורק למ"ד בע"ח נדחין נדחו גם הכשרים מספק אבל למ"ד בע"ח אינן נדחים אפילו לא נייד והוי קבוע כמע"מ מ"מ הא מקריב ג"כ הכשרים ומרצה ולפיכך סתם הרמב"ם דבכל גווני מרצה וד' הלח"מ תמוהים. וראיתי במקור מים חיים סי' ק"י שהרגיש מזה ולכאורה הי' מקום לישב ד' הלח"מ דבתערובות פסולים כמו בתערובות דמים הניתנין למעלה למטה שפיר מרצה כיון דמקריב הכשרות משא"כ בתערובות איסור של שוה"נ וחטאות המתות דסוף סוף אסור מספק מצד תערובות ול"ה משקה ישראל מן המותר לישראל דהא לישראל אסיר אלא דקשה לפי"ז דא"כ למה אם זרק הורצה למ"ד בע"ח אינם נדחין דהא מדרבנן מיהו אסור להדיוט משום תערובות והא מבואר בזבחים דפ"ח שאין מביאים מנחות ונסכים מן המדומע אע"פ דמדאורייתא בטל ברוב וי"ל לפי שי' ר"ת דבהדיוט אמרינן דנכבשינהו דניידו וכל דפריש מרובא פריש ורק בגבוה גזרו ולפ"ז הא הוי מותר לישראל היכא דנאיד דהא להדיוט שרי, וכ"ז היכא דנאיד משא"כ היכא דלא נאיד דהוי קבוע כמע"מ אע"פ דהוה קבוע שאינו ניכר ואאמד"ר מ"מ הא אסור מיהו להדיוט מדרבנן ול"ה ממשקה ישראל וכל התערובות פסול וא"ש ד' הלח"מ, אלא דהא להחולקים על ר"ת וס"ל דגם להדיוט אסור אף היכא דנאיד מ"מ הא מבואר בגמ' דאם זרק הורצה וע"כ צ"ל דכיון דמקריב כולן וקמי שמיא גליא דרובן כשרין חשיב מן המותר לישראל א"כ ה"ה בקבוע דכמחצה ע"מ דמי ואפ"ל דאפילו אי אזלינן בתר ספיקא דידן דאסור משום גזירה שמא יקח מן הקבוע מ"מ לא דמי למדומע דלא הוי מן המותר לישראל דבמדומע.
הוי גופו של איסור שאסרוהו חכמים שאינה מתבטלת ברוב ויש בו גוף תערובות איסור משא"כ בפריש בבע"ח דכל דפריש מרובא פריש וכל חד וחד מן הרוב ואין בו גוף תערובות איסור ורק חכמים גזרו על האדם שמא יקח חן הקבוע ואין זה רק איסור גברא מגזירת חז"ל ולא גופו של איסור והא מבואר בפסחים דמ"ח בדין משקה ישראל מן המותר לישראל דאי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מ"ל איסור ד"א מבואר דאי מוקצה דרבנן חשיב מן המותר לישראל משום דאין זה גופו איסור אלא איסור ד"א משום דהוי איסור גברא וה"נ דהוי איסור גברא גזירה שמא יקח מן הקבוע וכ"ז בנאיד אבל בקבוע דהוי כמע"מ בזה ל"ה מן המותר לישראל וא"ש ד' הלח"מ בתערובות חטאת העוף ושוה"נ וכ"ז כתבתי להצדיק ס' הלח"מ אבל בשי' הרמב"ם נראה דאפי' דלא נאיד וקבוע כיון דקמי שמיא גליא המותר חשיב מן המותר לישראל ב"ה טבת תרס"ט