אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יב · ז
ומש"כ להעיר ע"ד האחרונים דאין הביטול משיג מעלת המבטל מקושית הש"ס בר"פ כל הזבחים דמקשה וליבטל ברובא ולקרבו כולם הלא שוה"נ פסול להקרבה ואם עלה ירד ולא נתפסה בו קדוה"ג כמו בטרפה בתמורה י"ז מאי דפשיטא ל' דבשוה"נ לא נתפסה קדוה"ג דדמי לטרפה מספ"ל טובא דהרי גמרא ערוכה בדכ"א רובע ונרבע מחיר כלאים וטרפה הרי הוא כקדשים שקדם מום עובר להקדישן וצריכין מום קבוע לפדות עליו ובטרפה פליגי בדי"ז שמואל ור' אושעיא ולהלכה פסק הרמב"ם בטרפה כר' אושעיא וברובע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר כ' בפ"ג מאיסו"ב דהרי הוא כמקדיש בע"מ עובר דס"ל דר' אושעיא מודה בזה ובודאי דנוגח דמי לרובע ונרבע.
וראיתי בד' השמק"ו בב"ק דמ"ה שכ' דעליו לפדות דמיו לבה"ב שהרי לא ירדה עליו קדושת מזבח דנוגח פסול להקרבה מבואר דלא חל עליו קדוה"ג ואפשר דכונת השמק"ו באופן דהקדיש זכר לדמיו דקדיש קדוה"ג משום דראוי למזבח משא"כ בנוגח דפסול להקרבה לא ירדה עליו קדושת מזבח וכן במתפיס תמימים לבה"ב דס"ל לר"י דכל הראוי למזבח א"י מדי מזבח בנוגח הא אי"ר למזבח אבל במקדיש קדוה"ג הא אמרינן בתמורה דכ"ח דצריך מום קבוע לפדות עליו ואולי כונת השימ"ק בב' עדים שעומד ליסקל לא חל עליו קדושת הגוף גם לפני גמ"ד. מ"מ תמוה בלפני גמ"ד דאינו נאסר בהנאה גם בב' עדים למה לא יקדש קדוה"ג וצ"ע, אולם כ"ז בשוה"נ שלא נתערב אבל בשוה"נ שנתערב אפילו אחר גמ"ד כיון דלפי הס"ד בטיל ברובא ומותר בהנאה מצד איסור שוה"נ והקדישו מוקדש ואינו עומד עוד ליסקל ממילא מצד פסול נוגח דמי לע"א ועפ"י הבעלים דחל עליו קדוה"ג וצריך מום קבוע לפדות וכמבואר בתמורה דכ"ח, ובפשוטו הא י"ל דמיירי דהקדישו ואח"כ נגח, ומש"כ כיון דחייב מיתה כרבנן דר"י בשור ההקדש פקע הקדישו כחטאות המתות, לחטאות המתות דהוי מן הלכה לא דמי', אלא די"ל דהוי כקדשים שמתו כיון דעומדת להסקל ובקדשים שמתו לא פקע ג"כ איסור קודש רק מידי מעילה וכמבואר בתוס' קדושין דצ"ז ובמהרש"א ובתוס' זבחים דס"ט אך לפני גמ"ד אינה עומדת להסקל וגם לאחר גמ"ד לשי' ר"ת לא נאסרה מחיים וגם כיון דבטל ברוב היתר ופקע איסור הנאה דשוה"נ שוב חזי להקדש, אלא דבעיקר הדבר שחשב דכיון דראוי להקדש יש לו להשיג מעלת המבטל זה אינו כיון דהוי חולין איך ישיג מעלת המבקל בלי קדושת פה אלא די"ל שיקדישנו כמו בנתערב בחולין דאפשר למוכרו לצרכי מין זבח, אולם עיקר קושיתו מאי מקשה ליבטיל ברובא דהא קולין לא ישיג מעלת המבטל לק"מ דגם לפי ההו"א ראויים להקריב אחד אחד, אלא על מאי דמשני דבע"ח חשיבי ולא בטלי מקשה דנכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש דאמרינן גם בבע"ח אבל גם לפי הו"א אין כונתו שיקריבו כולן בבת אחת דהא גם בביטול ברוב דעת הרשב"א והר"ן ביו"ד סי' ק"ט דאסור ואוכלם בב"א ומה"ט בודאי אסור להקריבם בב"א אבל בזה אחר זה אע"פ שאין הבטל מסיג מעלת המבטל מ"מ על כל אחד ואחד אחרינן כל דפריש מרובא פריש כמשכ"ל ומאי דמבואר בגמ' שם אלא מעתה מגיסא אסורה דמשמע דאפילו בב"א מותר י"ל כיון דדיינינן מצד כל דפריש מרובא פריש שנים האחרונים אסורים ואע"ג דאיסורא ברובא איתא מ"מ כיון שהותרו כל אחד מדין כל דפריש מרובא פריש איני נאסר.
ובאמת לא זכיתי להבין ד' הרא"ש בחולין בפ' גיה"נ שהביא ראי' מזבחים אלא מעתה מגיסא אסורה דמותר לאוכלן בב"א ואחרי שהותרו ביבש שוב אינו חוזר להאסר ע"י בישול וכ"ה בשימק"ו לזבחים שם דשאני בזבחים די"ל דהשנים האחרונים נאסרים וכיון שניתר מדין כל דפריש מרובא פריש מותר להקריבן בב"א דעכ"פ במציאות י"ל שהאיסור נמצא במיעוט שנים האחרונים משא"כ לאוכלן בב"א או להתירן ע"י בישול שיתן טעם האיסור שישנו במציאות מנ"ל שנהפך להיות היתר לגמרי. וצ"ל בשי' הרא"ש דס"ל דגם ב' האחרונים מותרים ואמרינן דאיסורא ברובא איתא ויהי' שרי לפ"ז להקריב כולן בב"א מה"ט משום שכל או"א נדון בדין כל דפריש מרובא פריש ואינו חוזר ונאסר, (וזהו דלא כמבואר ביו"ד סי' ק"י דשנים האחרונים נאסרים] אבל באמת זהו נגד הסברא דניהו דאפשר לומר כל דפריש מרובא פריש ולהתיר בזה אח"ז גם חד הנשאר משום דנאמר אח"כ דאיסורא ברובא איתנייהו אבל איך אפשר להקריב כולן בב"א משומ סברא דכל דפריש מרובא פריש ואפילו לשי' הרא"ש דס"ל איסור נהפך להיות להיתר דז"א אלא בתערובות של ביטול דנתבטל האיסור לגמרי משא"כ בדין כל דפריש דעל כל אחד אומרים שזהו מן הרוב ואיך אפשר להקריב כולם בב"א כיון דהאיסור בעצמו אינו ניתר ורק דאמרינן על כל אחד שהוא מן הרוב אבל בב"א אי אפשר וצ"ע, וצ"ל בהבנת דברי הרא"ש שהביא ראי' על דרך הדוגמא דכמו שמצינו להתיר מצד מה משום כל דפריש מרובא פריש להקריב אח"כ רובו למזבח אף דאיסורא ברובא איתנייהו משום שכבר ניתר מצד כל דפריש ה"נ היכא שניתר מצד דין ביטול ברוב אינו ונאסר עוד ולפ"ז גם לד' הרא"ש שנים האחרונים אסורים (שו"ר במקור מים חיים סי' ק"ט שהרגיש במקצת ולפלא שנעלם ממנו ד' הנ"ל) פכ"פ בשי' הרשב"א והר"ן דס"ל דאסור לאוכלם בב"א שפיר יש לחלק ולומר דלהכי מותר להקריב בב"א משום דשנים האחרונים נאסרים ואיך שיהי' לפי ההו"א דמקשה דליבטל ברוב אין כונת הש"ס שיקריבו כולן בב"א