אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יב · ו
ומה שתמה ע"ד האחרונים דאין הביטול משיג מעלת המבטל ממנחות דכ"ג דשחוטה בטלה בנבילה ופירש"י דשורפין על נגיעת א' מהן תרומה ואיך ישיג השחוטה דין טומאה של נבילה כבר תמה בזה בס' עונג יו"ט סי' ד' ותירץ דאעפ"י דאין בשר השחוטה משיג טומאה אחר שנתבטל מ"מ תלינן דנגע בנבילה דאזלינן בתר רובא ורק אי נימא דשחוטה אינה בטילה בנבילה משום דהוה מב"מ הו"ל קבוע כמע"מ משא"כ לר"ח דשחוטה בטילה בנבילה וכדבריו מבואר בשמק"ו במנחות שם וא"ת ניהו דלא בטלה מ"מ זיל בתר רובא כי' והכא ל"ש קבוע שאין הקבוע ניכר י"ל דהתם היינו טעמא משום דמין בשא"מ בטיל ומיעוטא כמאן דליתא אבל מבב"מ דלא בטילו הוה כמפ"מ עכ"ל, דס"ל בתירוצו דהא דקבוע שאינו ניכר דהו"ל קבוע בביטול תליא, אבל לכאורה צריך באור דכיון דחמרינן דאין הבטל משיג מעלת המבטל ואין בשר השחוטה משיג טומאה אחר שנתבטל שוב הו"ל קבוע דכמע"מ דמי ומה לי אם אינו בטל משום דמב"מ אינו בטיל או משום דאין הבטל משיג מעלת המבטל סוף כל סוף כל שאינו בטל מה"ת הו"ל קבוע מה"ת, אולם באמת הדברים נכונים דבדין ביטול יש שני טעמים טעם הרא"ש דהאיסור נהפך להיות היתר וטעם הרשב"א דעל כל אחד מן התערובות אומרים שזה מן הרוב ואע"פ דהמיעוט לא נתהפך להיות היתר מ"מ אין זה קבוע כיון דגם המיעוט.
מותר מצד שאומרים שהוא מן הרוב וכל חתיכה בפ"ע מותרת. והנה במין במינו לר"י דלא בטיל אף דבודאי גם לר"י במב"מ אמרינן כל דפריש מרובא פריש מ"מ בתערובות של קבוע פ"כ דאין בו דין ביטול של ב' טעמים דאין האיסור נהפך להיות היתר וגם דלא אמרינן על כל חתיכה שהיא מן הרוב והמיעוט בודאי נאסר וממילא דהר קבוע כמע"מ וכ"ז במב"מ לר"י דהוי גזיה"כ דמב"מ לא בטיל וע"כ דל"ש במב"מ טעם הרשב"א והו"ל קבוע מה"ט אבל בדין דאין הבטל משיג מעלת המבטל דזהו רק מן הסברא שאי אפשר לשחוטה שישיג מעלת המבטל הנבילה וזהו רק שאין המיעוט נהפך להיות כרוב אבל סברת הרשב"א בודאי דשייך גם בזה דעל כל חתיכה וחתיכה אומרים שהיא מן הרוב דבזה א"צ להשיג מעלת המבטל רק שאומרים שזהו מן הרוב וכיון דשייך בזה ביטול ברוב מטעם הרשב"א ועל כל חד וחד אומרים שזהו מן הרוב ממילא דל"ה קבוע וא"ש הא דשחוטה בטלה בנבילה ושורפין על כל חדא וחדא וא"ש קוהתו"ס בב"מ ד"ו במעשר דליבטיל ברובא היינו דנימא על הי' טלאים שהם מן הרוב ומדויקים דהתו"ס שם שכתבו וקבוע נמי אין שייך אלא בדבר שהאיסור וההיתר ניכרים וידועים ולא ידע מאיזה לקח היינו דבודאי היכא דהאיסור נתהפך להיות היתר ל"ש לדון משום קבוע כיון דאין כאן איסור כלל אבל בזה שאין המיעוט נתהפך להיות רוב שחין הפטור נעשה מחויב בדבר הוא דהו"ל קבוע וע"ז כתבו התוס' דמ"מ גם בכה"ג ל"ה קבוע דל"א קבוע רק בדבר שהאיסור והיתר ניכרים וידועים אבל היכא שאינו ניכר וי"ל על כל או"א שהוא מן הרוב ל"ש קבוע וע"י באס"ז שם דעיקר הקושיא דנכבשינהו דניידי מצד כל דפריש.
ומש"כ ע"ד הרמב"ם בפ"י מהל' איסר"מ דאיבעי דמנחות דפ"ה סולת וחיטים שהתליעו רובן פסולות שפסק הרמב"ם שאם יש רוב חטה א' מתולעת בסאה פסולה מספק ואפילו אם טחנן אח"כ החיטים ועשאן סולת פסולים ותמה למה יבטל ותירץ לפי דאין המיעוט משיג מעלת הרוב והוי מנחה חסרה עכ"ד דבריו ישרים ונכונים אולם לפ"מ שנתבאר אין זה מספיק לפסול כל הסאה ועל כל חלק הנצרך להמנחה נימא שזהו מן הרוב רק אם נתערב בכמות המנחה א"א להקריבה דהוי מנחה חסירה ולא אמרינן ביה ביטול ברוב