אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן יא › י

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יא · י

ט

אולם דברי הכ"מ לא הבינותי וצ"ע מש"כ דסרוחה מעיקרא ל"צ קרא דעפרא בעלמא, ונראה מדבריו דלהכי שי' הרמב"ם בנפסד מאכילת אדם שאינו מקבל טומאה מסברא לפי שהוא כעפרא בעלמא שהרי דברי הרמב"ם ברור מללו בסוף ה' י"ד שנאמר אשר ישתה וכן בפיה"מ להרמב"ם בפ"ת מה' טהרות ובתוי"ט שם גבי אוכל מאשר יאכל פרט לאוכל סרוח וכ"ז מבואר בתו"כ המיעוטים דאשר יאכל ואשר ישתה מבואר דאין זה מסברא אלא מקרא מפורש ועי' בירושלמי פי"א מתרומות הל"ב וד' הירושלמי אפשר דהמיעוטים הוא לענין קבלת הכשר אבל בד' הרמב"ם בפיה"מ מבואר לענין טומאהן.

ונראה בהבנת דהכ"מ שמודה לסברת הראב"ד דהא דסרוחה מעיקרו ל"צ קרא מסברא דעפרא בעלמא היינו סרוחה מתחלת הוייתו שלא הי' אוכל מעולם ולא משום דנסרח מקודם שחל עליו האיסור או הטומאה בפועל דבכה"ג ל"ש לומר עפרא בעלמא, כיון שהי' עליו תורת אוכל אלא די"ל להרמב"ם כיון דסרוחה מעיקרא ל"צ קרא והוי כעפרא בעלמא בע"כ אאפ"ל דמיעוטים דאשר יאכל ואשר ישתה ממעטים סרוחים מעיקרא מתחלתם דהא ע"ז לא איצטריך קרא וע"כ צ"ל דממעט על סרוחה קודם קבלת הטומאה ואעפ"י שהי' אוכל וירדה עליו דין קבלת טומאה מ"מ כיון שלא חלה עליו הטומאה בפועל ממעט דבכה"ג אינו מקבל טומאה ולא ממעטינן בזה ביטול הטומאה שחלה כמו בנבילה שאי"ר לגר לר"ש משום דקרא בקבלת טומאה מיירי ועוד דתלינן במסתברא למעוטי סרוחה לפני קבלת טומאה אחרי שהי' אוכל וירדה עליו דין תורת טומאה ונראה שלזה כיון רבינו הכ"מ דבבכורות (דכ"ג) אמרינן דסרוחה מעיקרא ל"צ קרא וע"כ הא דאיצטריך קרא לסרוחה אח"כ אעפ"י שהי' אוכל מתחלה כמו דאמרינן כן בנבילה שאי"ר לגר והראב"ד לשיטתו שפ' כר"מ דנבילה שא"ר לגר קרוי' נבילה ולהכי ס"ל בחמץ שאעפ"י שאינה ראוי' לשוחקה ולחמע בה עיסות שצריכה ביעור] ואיצטריך קרא לסרוחה מעיקרא גם באיסורי אכילה ולא ס"ל סברא דסרוחה מעיקרא הוי עפרא בעלמא ולהכי אי"ק למעוטי גם בטומאה שיהי' אוכל ומשקה סרוחין מעיקרא, ובזה יש לכוין קצת ד' הירושלמי בתרומות פי"א הל"ב אלא כך משיב ר"א לחכמים מה דאית לכון אשר יאכל פרט לאוכלי סרוח כן אית לי' אשר ישתה פרט למשקה סרוח אמרו לו אין דומין אוכלין למשקין לא אם אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרא טהור תאמר במשקין שכן משקין סרוח מעיקרא טמא ד"א אמרו לו כו' לא אם אמרת באוכלין שכן אוכלין כו' ד"א אמרו לו לא אם אמרת באוכלין שכן אוכלי בהמה לאדם אינם באים במחשבה תאמר במשקין שכן משקה בהמה לאדם בא במחשבה כו' ותני חברייא בשם ר"א ולפי גירסת הגר"א] מודים חכמים לר"א במשקה סרוח מעיקרא שהוא טהור, ועיין במרה"פ שם בד"ה ותני דמאי דקאמר תאמר במשקין שכן משקין סרוחה מעיקרא טמא א"א לכוין בין לשי' הרמב"ם ובין לש' הראב"ד יעוש"ה, ולמש"כ יל"פ דהא דקאמר לא אם אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרא טהור היינו דאוכל סרוח מעיקרו מצד הסברא טהור דהו"ל כעפרא בעלמא תאמר במשקין דס"ל להירושלמי דיש לחלק בסברא בין אוכלין ומשקין וכדמסיק דכיון שראוי לשתיית בהמה הרי משקה בהמה לאדם בא במחשבה לפיכך באוכלין דמצד הסברא סרוח מעיקרא טהור, ע"כ קרא דאשר יאכל ממעט בסרוח אח"כ משא"כ במשקה הא איצטריך קרא דאשר ישתה למעט סרוח מעיקרא וכדמסיק הירושלמי דמודים חכמים לר"א במשקה סרוח מעיקרא שהוא טהור, והרמב"ם שהשוה משקין לאוכלין לפי שפ' כר"א וקרא דאשר יאכל ואשר ישתה בא למעוטי בסרוח לפני קבלת טומאה בין באוכלין בין במשקין

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה