אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן יא › ז

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יא · ז

ו

ונראה ליישב לשי' הרמב"ם דבאמת הך סברא דמפני שיכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות ל"א רק בחמץ וטעמו של דבר דשאני חמץ דגלי בה קרא בשאור דחייב על אכילתו אע"פ שאי"ר לאכילה ובשארי איסורים אף דבשאור לא נפקע האיסור מ"מ האוכלו בודאי פטור לכו"ע אפילו לר"מ דס"ל דבנבלה שאי"ר נגר הוה נבלה מ"מ האוכלה פטור דהוי אוכל שאי"ר לאכילה ובטלה דעתו אצל כל אדם אלמא דבשאור לא בעינן שיהי' עליו דין אוכל ובהכי חייבה רחמנא ומה"ט גם בפת שעיפשה הואיל ויכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות והוי כשאור וכ"כ הר"ן דכיון שיכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות הוי כשאור יעוי"ש, ועי' בפרמ"ג סי' תמ"ב באשל אברהם ס"ק י"ד שכתב בפת שעיפשה דחמץ שראוי לחמע בה עיסות האוכלה חייב מלקות וכרת כשאור.

ומאי דאמר בביצה אילו כתיב חמץ לא ידעינן שאור מיני' דחמץ ראוי לאכילה משא"כ שאור שאי"ר לאכילה אע"ג דגם חמץ שאי"ר לאכילת אדם חייב היינו משום דגלי קרא בשאור אבל אי לא גלי קרא בשאור לא הי' חייב לבער יעוישה"ט, ואעפ"י דגם בשאר איסורים דטבל ותרומה לא פקע איסורן שבו ממה שנעשה שאור ואי"ר לאכילה שאני שארי איסורין שאסורין מחמת עצמן והעיקר תלוי אם הוא אוכל ובעינן שתהי' ראוי' לגר לאכילת אדם וכיון דשאור הוי ג"כ אוכל שעומדת להחמיץ ולאכילה לא פקע איסורן משא"כ בחמץ דכל איסורו לפי שנתחמץ ויש בו חמוץ ובשאור שחמוצו קשה הוי ילפינן מדין ק"ו שחל עליו לפני הפסח דין חמץ מפני שחימצו קשה וע"ז משני דהו"א דלפי שאי"ר בעצמו לאכילה לא ילפינן מק"ו מחמץ.

ולפ"מ דגלי קרא דחייב בשאור כיון שחמוצו קשה ויש פ"ז דין ק"ג מה"ט גם פת שעיפשה שחמוצו קשה דיש בו כח השאור להחמיץ דבר אחר חייב גם על אכילתה, וכ"ז באיסור חמץ ושאור דגלי רחמנא שיהי' חייב על אכילתו מפני שחמוצו קשה ולא בעינן בהו דין אוכל כלל ומה דאמרינן שיכול לשוחקה כדי לחמע עיסות אחרות לא להורות שיש ע"ז דין אוכל רק שיש על זה דין שאור כיון דחמוצו קשה ויש בו כח השאור חייב לבער אעפ"י שנפסל מאכילת אדם ומה"ט חייב ג"כ על אכילתו וע"כ אעפ"י שצריך תיקון לשוחקה מ"מ הא כח החימוץ הקשה כדי להחמיץ יש בו, משא"כ בשארי איסורין שאיסורן מצד הויתם כמו טבל ותרומה ונפסל מאכילת אדם ע"י עפוש דאי"ר לגר ובטל תורת אוכל מיני' פ"כ אף דאפשר לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות מ"מ כיון שאינו עוחד לכך להחמיץ את העיסה וכמו נבילה שאי"ר לגר אינו קרוי' נבילה אף שאפשר לתקנה ע"י תבלין מ"מ כיון דאינה עומדת לתקון אינה קרוי' נבילה, ולהכי גבי פת שעפשה אף שיכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות מ"מ כיון דאינה עומדת לכך רק בחמץ חייב לבער דאינו תלוי אם הוא עומד לאכילה רק לפי שיש בו חימוץ קשה כשאור אבל בתרומה כיון שאי"ר לאכילת אדם אעפ"י שיכול לשוחקה כיון דאינה עומדת לכך פקע איסור תרומה ולפיכך נשרפת עם הטמאה וא"ש.

הרי ראי' מפורשת מזה גם בכל האיסורים דכל שנפסל מאכילת אדם אעפ"י שיש לתקנו בקל ויהי' ראוי מ"מ כיון שאינו עומד לכך נפקע איסורו כמו שנפקע איסור תרומה וכן מוכרח מהברייתא מדין טומאה דפת שעיפשה ונפסלה מאכילת אדם דמטמא טו"א כו' משום ר' נתן אמרו אינה מטמאה כמאן אזלא הא דתנן כלל אמרו בטהרות כל המיוחד למאכל אדם טמא כמאן דלא כר"נ והא בשאור תנינן במס' כלים פ"ח דמטמא ובודאי לא פליגי בזה דאע"פ דשאור נפסל מאכילת כלב מ"מ דין אוכל אדם עליו בכל האיסורים דטבל ותרומה לפי דהוי אוכל כיון שעומד להחמיץ ומה"ט טמא בודאי א"כ מ"ט דר' נתן דס"ל דאינו מטמא מ"ש פת שעיפשה משאור כיון דיכול לשוחקה ולחמע בו עיסות וע"כ צ"ל כיון דאינו עומד לחמע עיסות אין לו דין שאור וכיון שנפסל מאכילת אדם אינו טמא ומה"ט גם באיסורים כיון שאינו עומד לכך נפקע איסורו.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה