אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יא · ו
ועוד נ"ל דגם לשי' החו"ד בשמרים שיש עליהם תורת איסור ודין אוכל אף שנפסל מאכילה משום שראוי להעמדה ודמי לשאור זהו דוקא לפי שעומד לכך אבל היכא שאינו עומד לכך אף שבקל יכול לתקנו מ"מ נפקע איסורו מדין תורה ויש לה"ר לזה מהא דפסחים דט"ו ודמ"ה הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאוכלה מטמא טומאת אוכלין בכביצה ונשרפת עם הטמאה בפסח ופירש"י שם דכיון דלא חזי לאדם מותר לטמאה בידים אלמא אעפ"י שיכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות ודמי לשאור מ"מ כגון דאינה עומדת לכך פקע קדושת תרומה ומותר לטמאה בידים, ולכאורה צ"ע מאי שנא מאיסור חמץ דנשרפת משום אסור חמץ שיכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות והא הר"ן הקשה שם דהא הוי נבלה שאי"ר לגר ול"ה נבלה הא נטל"פ מותר גם בחמץ ותי' דלפי שיכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות דמי לשאור עיי"ש א"כ מה"ט לא יפקע בו קדושת תרומה דהא בשאור יש טבל ותרומה כמבואר בכמה משניות וברייתות ומ"ט נשרפת עם הטמאה בפסח ואי"ל משום דהולך לאיבוד משום איסור חמץ דהא בדט"ו מדחי לה שאני התם דהוי כעפרא בעלמא דמשום איסור חמץ אסור לטמאותה ורק לפי' שאי"ר לאכילת אדם הוי כעפרא (ומש"כ שם בהגהות יפה עינים דהא והא גרמי אינם מדוקדקים שהרי בתוספתא פי"ט דתרומות ר"ח סגה"כ אומר תרומה שנפסלה מאכילה מטמא טו"א ונשרפת עם הטמאה כ"ה גירסת הגר"א מפורש דנשרפת בכל השנה והא בתוספתא מבואר בדברי ר"ת סגה"כ דפליגי ר"ח ור"י אליבי' ומשמע בכל תרומה אף בפת שעיפשה שבידו לחמע כמה עיסות וע"ע בפסחים כ:) בתוס' ד"ה מי אמר דמשמע דאין לומר דהא והא גרמי ולשיטת הראב"ד בפ"א מהלכות חו"מ דמפרש הברייתא דפת שעיפשה חייב לבער מפני שיכול לשוחקה בפת דשאור ולכשנפסלה מאכילת כלבים דאילו בחמץ ונפסלה מאכילת אדם בלא טעם שיכול לחמע כמה עיסות חייב לבער ולפי"ז ברייתא דפת שעיפשה והכלב יכול לאוכלה ולא נזכר בה מפני שיכול לשוחקה בחמץ מיירי וא"ש בפשוטו די"ל דבחמץ מיירי באופן שאי"ר לחמע בה כמה עיסות אבל לד' הרמב"ם בה' חו"מ שם וכמ"ש הה"מ לפרש דבריו דהא דפת שעיפשה חייב לבער בחמץ מיירי ולכשנפסלה מאכילת אדם גרידא הרי דגם בחמץ חייב לבער מפני שיכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות ודמי לשאור א"כ קשה מ"ט נשרפת עם הטמאה הא בשאור לא פקע קדושת תרומה, ולכאורה י"ל עפ"י מש"כ הצל"ח בדט"ו לפרש שי' הרמב"ם בפ"ב מה' טו"א דכל שנפסל מאכילת אדם אינו מקבל טומאה דהא דתני בפת שעיפשה דמטמאה טומאת אוכלין היינו באם קבלה טו"א לא נפקע והא דתני נשרפת עם הטמאה לפ"מ דמשני שם דהוא כעפרא בעלמא משום דבאמת אינו מקבל טומאה ולפי הו"א הי' סובר כשי' הראב"ד יעוי"ש ולפי זה להרמב"ם לשיטתו יל"פ דאף על פי שלא נפקע קדושת תרומה כיון שיכול לחמע בה כמה עיסות מ"מ נשרפת עם הטמאה לפי שאינו מקבל טומאה, אולם ז"א דגם על מה שאינו מקבל טומאה קשה דמאי שנא משאור והא שאור בודאי מקבל טומאה כמבואר במס' כלים פ"ח ובפ"ב דערלה דפליגי בשאור ב"ש וב"ה בשיעורו ומהתם אין ראי' כ"כ דנטמא מקודם ולא פקע] דאע"פ שאי"ר לאכילה מ"מ מקבל טומאה גם לדברי הרמב"ם וגם בעיקר דברי הצל"ח אינו נראה כן פשטות דברי הגמרא.