אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן י · יא
ובעיקר קו' גה"ש בזבחים דע"ח שהובא באות א' לשיטת הר"י דאורליניש דה"ל דטכ"ע דאוריתא אסור דילפינן מגעולי מדין אבל אין לוקין על זה דא"כ מאי מוכיח הש"ס דלר"ל נו"ט ברוב לא דאורייתא דילמא ס"ל דאסור ואפ"ה, אין לוקין, ראיתי שכבר קדמוהו התוס' רי"ד בע"ז דס"ז שכתב ומיכן מוכח שאם טעמו ולא חמשו הוא אסור מן התורה לוקין ואין לומר שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו יעוי"ש. וראיתי בס' חקור מים חיים בסי' צ"ח שכתב לחדש דהא דט"ע להר"י מאורלייניש אינו אלא בעשה ולא אמרינן הדרא לאיסורא קמא כמו שהקשו התוס' משום דהא טעם המעורב לא הוי רק חצי שיעור דאסור מן התורה ואין לוקין אינו לוקה, וסבור הייתי לחלק דגם לשי' הר"י דאורלייניש אינו לוקה רק בטעמו ולא ממשו, דלהכי לא אמרין אהדרא לאיסורא קמא משום דמה שאסור הטעם בלבד זהו חדוש דהוי כיוצא מן הטחא דילפינן מהטמאים לאסור צירן ורוטבן ועי' ברמב"ם פ"ג מהל' מאכ"א הל' א' והל' ו' דכל מאכל היוצא ממין מן המינים האסורים שלוקין על אכילתן הרי אותו מאכל אסור באכילה מן התורה ואעפ"י שחלב טמאה וביצי עוף סמא אסורין מה"ת אין לוקין עליהם כו' והרי האוכל אותן כאוכל חצי שיעור שהוא אסור מה"ת ויעוי' בהה"מ שם דכ"ז מהיסוד דאתרבי מהטמאים דאתרבי לאיסורא ולא למלקות אבל בטעמו וממשו רק שמעורב ואינו ניכר ובמין במינו בטל מן התורה ובשאינו מינו אסור מן התורה, מצד טכ"ע, ובזה י"ל דהדרא לאיסורא קמא דממשו של איסור לוקין עליו וטעמו וממשו המעורב גם לשי' רש"י אסור חה"ת יעוי' ברמב"ן חולין דצ"ח ובר"ן שם וע"ע בב"י סי' צ"ח] ולפ"ז בפיגול ונותר וטמא דהוי טעמו וממשו רק שמעורב לוקין גם לשי' הר"י מאורלייניש וא"ש בפשיטות קו' התוס' ובזה מיושב מאי דק"ל טובא לשי' הר"י מאורלייניש בהא דעשה עיסה מן החסים ומן האורז דאם יש בו טעם דגן חייב בחלה ויוצא בה יד"ח בפסח דאפילו אית בה כזית בכדי אכילת פרס מ"מ כיון דעל טכ"ע לא הוי אלא עשה בעלמא א"כ אין זו מצה, וצ"ל דס"ל כשי' הרמב"ן בהל' חלה דמשום גרירה קא אתינן עלה (ובאות א' הרגשתי מזה ויצא טעות מביהד"פ וכצ"ל די"ל כיון דאין מלקות על טכ"ע ממילא מצה לא הר ומוכח דעל טכ"ע לוקין ותלוי בזה בשי' הראשונים היינו דלהרמב"ן דמשום גרירה הוא א"ש ולמש"כ מיושב אפילו בלא גרירה דטעם גרירה הא אינו מבואר בש"ס דילן אלא דבעשה עיסה מן החטים ומן האורז דהוי טעמו וממשו רק שמעורב בזה היכא דאיכא כזית בכא"פ לוקין עליו גם לשי' הר"י דאורלייניש, אולם החו"ד בסי' ק"ה האריך להוכיח דמאי דאסור טכ"ע אף בטעמו ולא ממשו הוי כיוצא מן האיסור ככל האיסורים דמשקין כמותן לחייב מלקות ג"כ ואין כל חידוש בזה והחידוש הוא דילפינן שאינו בטל ברוב ולדבריו אין חילוק בין טעמו ולא ממשו אי טעמו וממשו, וא"כ אי בטעמו ולא ממשו לשי' הר"י מאורלייניש אין לוקין עליו ה"ה בטעמו וממשו (ומה שחודש הח"ד שם דבאיסורין שאין משקין היוצא כמותן אין טכ"ע אוסר ובתרומה אין טכ"ע אוסר תמוה מזבחים דל"ו דמבואר דפליטת כלים של תרומה אוסר, ועי' בכ"מ פר מהל' מאכ"א לענין יוצא מן ההקדש שאאדמ"ר ואפי"ה עכ"ע אסור מן התורה וכבר הרגישו בזה ואכמ"ל] גם מלשון התוס' בע"ז לשי' ר"י מאורלייש רש נראה דאין חילוק וכל שמעורב ברוב לשי' הר"י דאורליניש ירש אין לוקין על טכ"ע והד"ק קושיית התוס' רי"ד דמנ"ל להכיח דר"ל ס"ל דמ"ט ברוב לאו דאורייתא דילמא דאורייתא ואין לוקין עליו,
ונראה לישב אפילו אי נימא דגם כטעמו וממשו ס"ל להר"י מאורלייניש דאין לוקין על טכ"ע בכזית בכא"פ דהא דאינו לוקה משום דמעורב ברוב היתר ואע"פ דילפינן מגעולי מדין דאסור קמא משום דמעורב ברוב היתר אלא דאסור מדין טכ"ע מגעולי מדין, אבל אם הי' ההיתר נאסר ג"כ ואין כאן עוד דין בטול ברוב שוב בודאי אמרינן בזה הדרא לאיסורא קמא, ולפ"ז בנדר וקדשים דהיתר מצטרף לאיסור א"כ כל דאמרינן דאסור המעורב משום טכ"ע הרי רוב ההיתר מצטרף לאיסור הטכ"פ [וכ"כ בתוס' רי"ד ג"כ דכל שאסור משום טכ"ע הוי כבעין וההיתר מצטרף לאיסור יעוי"ש והרי כלו אסור תשים היתר מצטרף לאיסור וממילא דאין כאן ריב היתר כלל ובכה"ג בודאי הדרא לאיסורא קמא דהוי ככולו איסור ולוקה עליו אף שאין בו כזית בכד אכ"פ, ובזה מיושב ד' הירוש' בפ"ב דערלה שהובא בתוס' דאמר ריו"ח כל נותני טעם אין לוקין עליהם חוץ מאיסורי נדר ומזה הקשו על שי' ר"ת דס"ל דלוקין על טכ"ע וראי' להר"י מאורלייניש ותמהו המפרשים דהא גם לר"י מאורלייניש קשה דהא לריו"ח גם באיסורי נזיר ילפינן מגעולי מדין, ולמש"כ א"ש רבאיסורי נדר דהיתר מצטרף לאיסור א"כ כיון שאסור משום טכ"ע הרי גם ההיתר מצטרף לאיסור והוי כולו איסור ובכה"ג הדרא לאיסורא קמא ולוקין על טכ"ע שאין בזה ביטול ברוב ולפ"ז מיושב קו' התוס' רי"ד על הר"י מאורורלייניש מזבחים דבפיגול ונותר וטמא דבקדשים היתר מצטרף לאיסור ועכצ"ל הא דאינו לוקה לר"ל משום דהתראת ספק לא שמא התראה וכשאכל רוב פיגול ומיעוט נותר היתר מצטרף לאיסור ולוקה משום פיגול במין במינו, ואם הרוב נותר והמיעוט פיגול לוקה משום נותר והוי התראת ספק דלא ידעינן להתרות משום איזה לאו אבל בשאינו מינו אי נו"ט ברוב דאורייתא ויש כדת בהמיעוט אעפ"כ הי' לוקה גם משום המיעוט דהא הרוב איסור אחר הוי בהיתר ומצטרף לאיסור דהיכא דאיכא נתינת טעם אפילו הרוב היתר מצטרף לאיסור וכמש"כ התוס' בנזיר דל"ז בד"ה ב' קופות וממילא דאין כאן ביטול ברוב וגם לשי' הר"י דאורלייניש לוקה, [והתוס' שם בזבחים בד"ה הפיגול כתבו ועו"ק היכי מחייב כלל משום חד מינייהו דמיעוט הבטל ברוב לא מצטרף עם הרוב להשלימו לכשיעור דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור כש"כ איסור לא מצטרף לאיסור ותמוה דהרי בקדשים לכו"ע היתר מצטרף לאיסור, וראיתי בם טהרת הקדש שהרגיש בזה וגם מש"כ התוס' דאפילו היתר אינו מצטרף לאיסור כש"כ איסור דלא מצטרף תמוה דהא בפסחים ובנזיר מבואר להיפוך דהשתא איסור והיתר מצטרפים איסור ואיסור לא כש"כ ומשני דאיסור ואיסור מצטרפים בזה אחר זה וצ"ע, ובמש"כ יש לפלפל לישב מאי שהקשיתי לעיל שי' הר"י דאורלייניש אם נימא דאפילו נתערב ממשו של איסור ברוב ויש בו כדת בכא"פ ג"כ אינו לוקה א"כ בעשה עיסה מן החטים ומן האורז אמאי יוצא בזה ידי חובתו בפסח כיון דלגבי איסורים לא אמרינן שזהו גוף האיסור רק שזהו דין מיוחד דילפינן מגעולי מדין וזה ילפינן לגבי איסורים ומנ"ל שיוצא בזה ידי"ח בפסח.
ונראה דלכאורה קשה דהא דטכ"ע לאו דאורייתא פירש"י בחולין דצ"ח משום דבטל ברוב א"כ בעשה עיסה מן החטים ומן האורז לשי' הפוסקים דהיתר בהיתר לא בטל מה בכך דטכ"ע לאו דאורייתא הא היתר בהיתר לא בטל ומאי מקשה לר"ל דס"ל דאיסורים מבטלים זא"ז ונו"ט ברוב לאו דאורייתא דשאני איסורים שונים שיש להם דינים מיוחדים מבטלים זה את זה ולהכי נו"ט ברוב לאו דאורייתא משא"כ בהיתר בהיתר דלא בטל שפיר יוצא יד"ח בפסח, וראיתי שהתעוררו בזה וצ"ל דקושיית הש"ס הוא דהא במצה בעינן שיהי' חייב עליו משום בל תאכל חמץ ולהכי בעיסה מעורבת מחטים ואורז לא היה חייב משום ב"ת חמץ ומוכרח מזה דנו"ט ברוב דאורייתא ולפ"ז ב"ה בחדש אדר תרע"ב:
י"ל לשי' הר"י מאורלייניש דהא דתני דיוצא ידי"ח בפסח אתי כר"א כפסחים דמ"ג דס"ל דעירובו בלאו והיתר מצטרף לאיסור בחמץ וממילא לוקה גם משום ב"ת חמץ ג"כ וגם סתם משנתינו דר"פ אלו עוברין כר"א יעוי' במאור וכ"פ הרחב"ם בפ"א מחו"מ דעירובי בלאו דאיתרבי מכל מחמצת ולוקה ואתי מתניתין דחלה דעשה עיסה מן החיטים ומן האורז יוצא יד"ח בפסח כר"א, כל זה כתבתי לפלפולא בעלמא לשי' הפוסקים דהיתר בהיתר לא בטיל אבל לפי האמת צ"ל לשי' הר"י דאורלייניש או דמודה היכא דאיכא ממשו וטעמו דלוקה או דס"ל הא דיוצא במצה יד"ח הוא משום גרירה כמש"כ הרמב"ן בהל' חלה.