אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן י · ט
והנה שי' התוס' בשבת דלאביי מצטרפים שני איסורים במב"מ למלקות לרבנן אבל לרבא דמשני הא מני ר"מ היא נראה דלרבנן אינם מצטרפים שני לאוין למלקות בשוין בשמא אבל בדי התוס' רי"ד בע"ז דס"ו מפורש דלרבנן אף לפי המסקנא שני שמות משני לאוין כמו ערלה וכה"כ מצטרפים למלקות ורק במין אחד כמו יין של ערלה ושל כה"כ אבל שני מינים אינם מצטרפים מדמבואר בכריתות דשני מינים ושני שמות חלב ודם פטור והתוס' רי"ד אינו מחלק בין מלקות וקרבן ובפי' דהגמ' בע"ז פירש דקו' וזהו הפרזה גדולה שהרי שנינו בכריתות דשני מינים משני שמות אינם מצטרפים משו"ה איצטריך חזקי' לומר במיני מתיקה, אלמא דאזלינן בתר טעמא ורבא תירץ לעולם בתר שמא אזלינן וא"ת א"כ הו"ל ג' שמות וג' מינים ואיך מצטרפים הא מני ר"מ היא דאמר כל איסורים שבתורה מצטרפים ואפילו חלב ודם ופליג על מתניתין דכריתות דשני מינים פטור ואח"כ הוסיף להביא ראי' דשני מינים משם אחד מצטרפים מהא דמעילה חמשה דברים בעולה מצטרפים הבשר והחלב והסולת והיין והשמן, וכל הנותרים והפגולים מצטרפים וכל הנבלות וכל השרצים מצטרפים זע"ז מכל הני משמע דשני מינים ושם אחד מצטרפין ותנן נמי התם הפיגול והנותר אינם מצטרפים זה עם זה, ונ"ל דבשני מינים מיירי כגון בשר ולחם אבל בשר פיגול ובשר נותר שהן מין אחד אע"פ שהן שני שמות מצטרפים דמ"ש מערלה וכה"כ דתני בההיא פירקא דמצטרפים אלא ודאי הא במין אחד והא בשני מינים ואמרינן בגמרא ל"ש אלא לטומאת ידים דרבנן אבל לענין אכילה מצטרפים דתני ר"א אומר ל"י כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו פי' אע"ג דכל איסורים שבתורה לא מצטרפי פסול הקדשים מצטרפי דלאו אחד נכתב על כולן וכסברא דר"מ דס"ל דכל האיסורים כו' עכ"ל, מבואר מד' התוס' רי"ד דגם לרבא במין אחד מצטרפים שני איסורים כמו ששנינו בערלה וכה"כ דמצטרפים ופיגול ונותר דאינם מצטרפים לטומאת ידים בב' מינים קאי מיירי ולהכי איצטריך קרא דלא יאכל כי קדש הם לצרף ב' מינים למלקות ולקרבן אבל מין אחד מצטרפים שני לאוין בכל האיסורים גם לרבנן וזהו דלא כמש"כ התוס' בשבת דפ"ט).
ולפי המתבאר יש בזה כמה שיטות לענין צירוף למלקות ולקרבן בלאו אחד שי' הרמב"ם דמצטרפים למלקות אע"ג דלא שוי בשמא ובטעמא וכפשטות הסוגי' דמעילה דכל הנבלות והשרצים והפיגולים והנותרות מצטרפות זל"ז וכמו שהוכיח התוס' רי"ד מחמשה דברים בעולה דמצטרפים זל"ז וכן נראה לשי' הרמב"ם דפיגול ונותר דמצטרפים זל"ז משום לאו כללי דל"י כי קדש כדין לאו אחד וגם בב' מינים מצטרפים ומה"ט השמיט הרמב"ם בפ"ו מהל' שגגות בב' מינים בפיגול ונותר דס"ל כשי' הרמב"ן דמצטרפים גם לקרבן וגם בב' מינים מצטרפים כלאו אחד ולר"מ בכה"ג מצטרפים כל האיסורים אע"ג דלא שוי בשמא ובטעמא וגם חלב ודם מצטרפים לקרבן, ועי' בתוס' רי"ד שבת דפ"ט דר"מ חולק על הא דכריתות וגם לקרבן מצטרפים יעוי"ש ובשני לאוין קיי"ל כרבנן דאינם מצטרפים וגם במין אחד בשוה בשמא ובטעמא וכמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מאכ"א דכל האיסורים אינם מצטרפים זל"ז לבד איסורי נזיר.
והא דערלה וכה"כ דמצטרפים היינו לאסור התערובות דוקא אבל לא למלקות, ושי' הראב"ד דגם בלאו אחד מצטרפים למלקות רק בשוי בטעמא ואע"ג דקי"ל כרבא דבתר שמא אזלינן מיהו לענין צירוף למלקות סגי בשוי בטעמא והוכיח זה מהא דר"מ דמצטרפים למלקות כל האיסורים בשוי בטעמא וכמש"כ הרמב"ן בפי' הראשון לשי' הר"ח ומיהו בודאי בשוי בשמא סגי ג"כ להצטרף דהוי מין אחד דהא קיי"ל כרבא, וצ"ל דהא דכל הנבלות והשקצים והפיגולים והנותרות דמצטרפות זל"ז מיירי בשוי בשמא או בטעמא והא דחמשה דברים בעולה מצטרפים זל"ז במעילה שהק' התוס' רי"ד צ"ל דמעילה שאני דהאיסור משום הנאה, וא"כ אם נהנה מכמה מינים עכ"פ הרי נהנה בפרוטה ונראה דלפ"ז גם בשארי איסורי הנאה אם נהנה מכמה מינים בלאו אחד דערלה מצטרפים ג"כ למלקות לשי' הסוברים דלוקה על איסורי הנאה דהרי נהנה עכ"פ בשוה פרוטה.
ובשני לאוין בודאי אינם מצטרפים למלקות גם במין אחד והראב"ד דמפרש שני שמות איסורים נינהו היינו לאסור התערובות ולא למלקות. ושי הרמב"ן דהא דלר"מ מצטרפים כל הלאוין לפי פירש"י כשהי' שיעורן שוה כגון ערלה וכה"כ ואפילו ב' מינים דלא פליג ר"מ על מתניתין דאין ערלה ותרומה מצטרפים וה"נ תניא בכריתות דחלב ודם אינם מצטרפים לר"מ (כונתו דלא פליג ר"מ כמו דפליג שם ברישא ובסיפא בפ' אמרו לו ועכצ"ל, דר"מ מודה בהא) מפני שאין שיעורם שוה, ולפי פי' הר"ח פירוש דחזקי' פירש הא דר"מ ג"כ במיני מתיקה דוקא כששוים בטעם ולהכי חלב ודם אינם מצטרפים משום דהוי ב' לאוין וב' מינים שאינם שוים לא בשמא ולא בטעמא ולית לי' לר"מ צירוף לאוין רק בששוים בטעמם, ולפ"ז נפ"מ לדידן גם לרבנן בפיגול ונותר שאינם מצטרפים לכשאינו שוים בטעמם וצ"ל לפ"ז דמה שפי' הרמב"ן בשבת דע"א דשני מינים פטור הוא בחלב ודם ולא בפיגול ונותר דמצטרפים ג"כ לקרבן זהו לא לפי' הר"ח דלדידי' גם בפיגול ונותר פטור לכשאינם שוים בטעמם ורק דהרמב"ן קאי למש"כ מתחלה לחלק דדוקא היכא דשיעורים שווים מצטרפים משא"כ בחלב ודם ופיגול ונותר הוי שיעורים שוים, ומפורש ג"כ בד' הרמב"ן דבשני לאוין אינם מצטרפים לרבנן אפילו לאביי במין אחד דגם לאביי צ"ל דמתניתין דתבלין שני שמות כר"מ היא או כמש"כ בפי' השני דלאסור את הקדירה אפילו לרבנן מצטרפים ולא למלקות ובלאו אחד נראה לפי מסקנת הרמב"ן דמצטרפים למלקות אע"ג דלא שוי בשמא ובטעמא, ושי' התוס' בשבת דפ"ט דלאביי מצטרפים שני איסורים ממין אחד למלקות וכן פיגול ונותר מצטרפים למלקות ולא לקרבן ושי' ר"ת שם נראה דאינם מצטרפים למלקות ורק לאסור הקדירה וביבש ביבש מצטרפים לאסור ושי' התוס' רי"ד דמין אחד מצטרפים שני לאוין גם לרבנן למלקות ולקרבן ולר"מ מצטרפים גם שני מינים למלקות ולקרבן וכמי כן בפיגול ונותר מצטרפים שני מינים גם לרבנן וכן בלאו אחד מצטרפים ב' מינים אע"ג דלא שוי בשמא ובטעמא כשי' הרמב"ם.