אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן י › ח

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן י · ח

ז

וראיתי במה"פ בירושלמי נזיר פ"ו מש"כ בענין זה על מש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מאכ"א כל האיסורים שבתורה אין מצטרפין זע"ז חוץ מאיסורי נזיר וכ' המ"מ מתבאר במס' מפילה בפ' קדשי מזבח והמה"פ תמה פ"ז דלא נמצא במעילה שם רק בנבילת בהמה טהורה וטמאה אין מצטרפין משום דאין איסור חע"א ובפיגול ונותר מצטרפין לאכילה משום דר"א דלא יאכל כי קדש הוא וכ"פ הרמב"ם בפי"ח מהל' פסוהמ"ק ומאי נפ"מ בין פיגול ונותר משום לאו דל"י כל קדש בין שאר איסורים דאיכא בהו ל"ת כל תועבה דלאו שבכללות לא הוי כמש"כ התוס' בע"ז שם ומאי שנא פיגול ונותר משארי איסורים ותירץ המה"פ דלהכי בפיגול ונותר מצטרפים מטעמא דר"א דפליג על ר"ל וס"ל בזבחים שם דאין איסורים מבטלים זא"ז וס"ל דכשם שאין מבטלין זא"ז אם יש בכל אחד כשיעור כן מצטרפין זא"ז לכשיעור דזיל בתר טעמא ושאר איסורין לא ילפינן מעולין כדאמר במנחות דכ"ב לרבנן דר"י ולא ילפינן דשארי איסורים מצטרפים זע"ז לפיכך דם וחלב כשם שאינם מצטרפין לשיעור כן אינם מצטרפין לאסור הקדירה ומסיק לבסוף דיש לדון איפכא דאף דפסק הרמב"ם בפיגול דפיגול ונותר אין מבטלין זא"ז כר"א מ"מ בשאר איסורים מבטלין זא"ז זהו תו"ד, וכל דבריו תמוהים מאד דבאמת בודאי מוכח ומפורש במעילה דשני איסורים אין מצטרפין [ובנבילות באמת מצטרף כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מאכ"א ורק דפליגי דגמ' שם מצד איסור חע"א] דהא מדקאמר דפיגול ונותר דמצטרפים משום הלאו דל"י כי קדש הם מבואר דדוקא בפיגול ונותר דאיכא בהו הלאו ותיפ"ל משום לאו דל"ת כל תועבה דאיתנהו בכל איסורים אלא דרק לר"מ אמרינן הכי ורבנן פליגי עליה ולאו דל"ת כל תועבה לא דרשי על זה ורק פיגול ונותר מצטרפים, ומה שתי' דלהכי פיגול ונותר מצטרפים משים דקי"ל כר"א דאין מבטלין זא"ז ולפיכך מצטרפין הנה בדהתוס' בזבחים דפ"ח מבואר דגם ר"ל ס"ל דפיגול ונותר מצטרפין לגבי הלאו דל"י כי קדש רק דהתם בדלא מיערב והכא בדמיערב וגם לתי' השני משום דהוי לאו שבכללות אין לוקין עליו עכ"פ מבואר דאע"ג דמצטרפין, מ"מ מתבטל הלאו המיוחד ולהתירוץ כל דמיערב ובטיל ממילא ל"ש צירוף כיון דנתבטל הלאו המיוחד וגם להיפוך לר"א דס"ל אין איסורים מבטלים זא"ז בפיגול ונותר מ"מ אין ראי' שיצטרפו לכשיעור דהא בכל חדא וחדא ליכא שיעור ורק דמצטרפין משום לאו דל"י כל קדש שהוא לאו כללי וממילא לר"א דס"ל דאין איסורים מבטלין זא"ז אפילו בדמיערב ולא נתבטל הלאו המיוחד מצטרפין למלקות גם בדמיערב אבל בשארי איסורים שאין לאו כללי אע"פ שאינם מבטלים זא"ז כמש"פ הרמב"ם מ"מ אינם מצטרפים לכשיעור דהא עכ"פ שיעור שילקה משום לאו אחד אין בו, ומה שרצה לחלק אליבא דר"א בין פיגול ונותר לשארי איסורים הלא ר"א סתמא קאמר וכל האיסורים שוים בדין ביטול שאין מבטלים זא"ז.

דהתוספות בשבת דפ"ט בר"ה תבלין כתבו דלאביי אפילו לרבנן דר"מ מצטרפין שני איסורים בלאו אחד למלקות והא דאמר ר"ל הפיגול והנותר כו' פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ולמלקות איירי ומדמבטלין זא"ז משמע דשני איסורים לרבנן אין מצטרפין צ"ל דאע"פ שמבטלין זא"ז כשבללן מצטרפין הן למלקות וכן מוכח במעילה די"ז הפיגול כו' וקאמר בגמ' לא שנו אלא לטומאת ידים אבל אכילה מצטרפים והא דאצטריך ר"א לאתויי קרא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לאו על אכילתו פירוש מדנאמרו בלאו אחד דמצטרפין לא איצטריך אלא לר"ש דאמר ב' שמות אין מצטרפין ובקודש מודה אבל לרבנן בעלמא מצטרפין והא דתנן בפ' קדשי מזבח דהערלה וכה"כ מצטרפין אתי שפיר כרבנן אליבא דאביי כו'.

ומדהתוס' נדחה ראית המ"מ ממעילה שאין איסורים מצטרפים מדאצטריך קרא דכל שבקדש פסול, אולם התוס' נדחקו בזה לפי שיטתם שם אליבא דאביי דשני איסורים במין אחד מצטרפים אפילו לרבנן דר"מ לפ"מ דמוכיח אביי מחזקי' למאי דמפרש מצטרף למלקות אבל למאי דמסיק הר"ת דמצטרפים לאסור הקדירה ולא למלקות בודאי גם לאביי אינו מצורף למלקות וד' הגמ' במעילה אתי כפשוטו דבאמת לרבנן אינם מצטרפים איסורים שונים גם במין במינו רק בפסולי קדש וכ"ה שי' הרמב"ם, ובאמת בעיקר קוהתו"ס לאביי למ"ל קרא שמצטרפין פסילי קדש דהא לאביי גם בשארי איסורים מצטרפים צ"ע דהא אי"ק על צירוף מין בשאינו מינו שאינם שוים בשמא ובטעמא דלאביי אינם מצטרפים רק בפסולי קדש מגזיה"כ, וצ"ל דשי' התוס' כד' הראב"ד דאפילו באיסור אחד אינם מצטרפים מין בשאינו מינו ולאביי תלוי דוקא במין במינו דאם הוא מב"מ מצטרפים גם איסורים שונים לרבנן ומין בשא"מ אינו מצטרף אף בלאו אחד וכן נראה מלשון התוס' דלאביי לא פליגי רבנן ור"מ אלא בב' מינים ולא בב' איסורים ומשמע דבב' מינים ואיסור אחד פליגי ג"כ, וביאור דהתו"ס שכתבו וכן מוכח במעילה ולכאורה הביאו ראי' לסתור דממעילה הא מוכח דלרבנן אין מצטרפים מדאיצטריך קרא דלא יאכל כי קדש והא התוס' הקשו מזה אח"כ ותירצו דאי"ק לר"ש ואיזה הוכחה יש ממעילה, ונראה ביאור דהתו"ס שהוכיחו על מה שחילקו מקודם דאע"פ שמבטלים זא"ז כשבללן מ"מ מצטרפין הן למלקות בלא תערובות ועל זה הוכיחו ממעילה דלענין אכילה מצטרפים משום ל"י כי קדש הם ומ"מ מבטלים זא"ז כקושיית התוס' בזבחים ועכצ"ל משום דבלול ומיערב שאני וכמו שתירצו התוס' בזבחים דשאני מיערב הרי מוכרח שיש חילוק בין צירוף בעין ובין בלול מהאי טעמא גם לאביי אליבא דרבנן דמין במינו מצטרפים למלקות מ"מ בלול שאני וזהו שהוכיחו ממעילה דיש חלוק בין בעין ובין בלול ואח"כ הקשו כיון דהא דמעילה מיירי בבעין א"כ לאביי ל"ל קרא דל"י כי קדש כו'.

אלא שיש להעיר על הוכחת התוס' משם דהא דמוכח בזבחים דיש חילוק בין מיערב או לא מיערב היינו משום דבמיערב נתבטל הלאו המיוחד ואין כאן פסול כלל ול"ש לומר כל שבקדש פסול כמשכ"ל או כמש"כ הא"מ לפרש משום דנתבטל הלאו המיוחד ולאו דל"י כל קדש הוי לאו שבכללות אבל במב"מ לאביי דמצטרפים איסורים שונים מצד שהם מין אחד מאי חילוק יש בין בעין ובין בלול וצ"ל דהחילוק לאביי לדהתוס' בין בעין ובין בלול דבבעין שכל איסור ניכר בפ"ע מצטרפים מב"מ משא"כ בבלול שנתבטל איסורו העצמי וגם לא נתהפך לאיסור אחר אינו מצטרף אבל הוכחה לחילוק זה מהא דמעילה וזבחים אין כאן כמש"כ, ואפשר דכונת התוס' דלאביי גם רבנן ס"ל הא דל"ת כל תועבה ונכללו בלאו אחד מ"מ בעינן שיהי' גם מין אחד דגם בלאו אחד בעינן שיהי' ממין אחד כמשכ"ל דאם אין לאו כללי איך יצטרפו ב' איסורים לחיוב מלקות לרבנן כיון דאין בכל אחד כשיעור ולהכי בבלול דמתבטל השיעור

מהלאו המיוחד אינו מצטרף לרבנן ומתאים פי' התוס' בשבת עם תירוצם בזבחים דע"ח ודהתוס' בע"ז דט"ו ור"מ ס"ל דכל איסורים שבתורה מצטרפים אף בב' מינים ויובן בזה מה שחילקו התוס' אליבא דאביי לרבנן בין מלקות וקרבן דמלקות מצטרפים מין אחד ולקרבן אינו מצטרף כיון דהטעם משום מין במינו מה לי מלקות מה לי קרבן אבל אי נימא דלאביי גם רבנן ס"ל הלאו דל"ת כל תועבה ומב"מ מצטרף א"ש דמצטרף רק מחמת הלאו למלקות ולא לקרבן כמו בלאו דל"י כי קדש אלא דמפשטות דהתוס' נראה דמצטרפים לרבנן שני איסורים במין אחד מצד מכ"מ דהא דרשא דל"ת כל תועבה שאיסורים מצטרפים זה לזה לא מצינו רק לר"מ ולא לרבנן וצ"ע אולם גם לפמש"כ דפשטות דהתו"ס לחלק לאביי בין בלול ובעין במין אחד בשני איסורים דמצטרף רק בעין ולא בבלול מ"מ נראה דזהו דוקא בשני איסורים דכיון דמתבטל ואינו מתהפך לאיסור אחר אינו מצטרף לשיעור כזית למלקות אבל בלאו אחד ומין במינו מאי נפ"מ בין בלול ובין בעין דהא ל"ש ענין ביטול בלאו אחד וא"כ דלפי המסקנא בזבחים דע"ח דמיירי ר"ל במין במינו יקשה והא פיגול ונותר מצטרפים משום לאו אחד ואיך יתבטל דהא ל"ש שם תי' התוס' בשבת לאביי לחלק דבלול שאני הא הוי לאו אחד ועכצ"ל כמו שחילקו התוס' בזבחים דע"ח דמיערב שאני וכמש"כ באות א' להסביר דכיון דבטל איסור המיוחד ואין כאן פסול קדש ממילא דאין כאן לאו כלל ועי' בר"ש בפ"ב דערלה משנה י'.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה