אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן י · ז
וראיתי בחוות דעת סי' צ"ח ס"ק ג' שהביא קושית הפליתי על הש"ך במאי דמקשה לרבא הא האי שמא לחוד והא האי שמא לחוד דהא מ"מ נרגש הטעם ותמה החו"ד ג"כ על ד' הש"ס התמוהים דמאי משני הא מני ר"מ היא דאמר דכל איסורים שבתורה מצטרפים דהא אפילו לרבנן באיסור אחד מצטרפים למלקות אפילו בשלשה שמות ואפ"ה פריך הש"ס שלא יצטרף לקדירה ומאי משני ר"מ היא ותירץ עפ"י המבואר בזבחים דפ"ח דפיגול ונותר וטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור והתוס' בד"ה הפיגול כתבו שם ועו"ק למ"ל שירבה מין על חבירו הא ודאי יש כאן שנים המבטלים את השלישי ואכולהי ליפטר דכל אחד הי בסל ומבטלו ותירוו דמיירי שלא עירב רק שני איסורין דאו ליכא ביטול נגד כל חד ובזה א"ש דכשעירב שלשה מוני תבלין משלשה מיני איסורים בסל כל אחד בחבירו דכל אחד בטל ומבטל ואזיל לי' האיסור מכל אחד דאיסור של ערלה נתבטל בשנים הנשארים כמו שנתבטל בשנים של היתר.
וכן כל האיסור בשנים האחרים ואזיל לי' האיסור של כל אחד כמש"כ התוס' גבי פיגול ונותר וטמא דהא נתבטל כל אחד בב' הנשארים, ובודאי דאזיל האיסור מכל וכל ודומה כאלו כל אחד נתבסל ברוב היתר דאי לא נתבטל מילקי נמי לקי דזה אין סברא כלל שנתבטל, לענין מלקות ולא לענין איסור דאיסור ומלקות מחד קרא דלא יאכל נפקא וא"כ אמאי יאסרו לקדירה וכן נמי אפילו באיסור אחד יתבטל כל מין בשנים הנשארים דהא מבא"מ בטל דהא איסרים מבטלים זא"ז והא דשני מינים של איסר אחר מצטרף היינו בדליכא רק שני מינים אחד מרבה על חבירו ונעשה הכל כעין מרובה אבל בג' מינים כל אחד נתבטל מב' האחרים שהם רוב כנגדו כמש"כ התוס' שם זה קשה לרבא דלדידי' ג' מינים הן אבל לאביי דהכל מין אחד של איסור ודאי דאין מין אחד של איסור בטל קצתו בקצתו ועוי"ל דלאביי אתי כר"י דס"ל דמב"מ לא בטיל ומתרץ דהא מני ר"מ היא דאמר כל איסורים שבתורה מצטרפים וע"כ לאו משום דל"ת כל תועבה דהא לאו שבכללות הוא כדמוכח בפסחים דכ"ד רק שזהו גילוי מילתא דאין איסורין מבטלין זא"ז וכר"א בזבחים וה"ה דהומ"ל ר"א היא דס"ל אין איסורין מבטלין זא"ז א"נ משום דמשמע ליה דהא מצטרפים למלקות כמש"כ התוס' שבת דפ"ט והוצרך לומר ר"מ היא עכת"ד החו"ד, וכל דבריו תמוהים בעיני דמאי שייך בתבלין ג' שמות בטול בקדירה משום דמבטלים זא"ז דהא נרגש טעם התבלין בהקדירה והא לר"ל דס"ל דמבטלין זא"ז מוכיח הש"ס דס"ל נו"ט ברוב לאו דאורייתא ומסיק דמיירי במין במינו ובודאי דכוונת החו"ד דתבלין ג' שמות נתבטלו מתחלה מדין יבש ביבש דנתבטל ברוב מתחלה מ"מ הא לדינא מבואר בסי' ק"ט ס"ב דאם בישלן כולן כאחד אסור אם אין בו ששים ועכ"פ מדרבנן בודאי אסור, וגם גוף היסוד שכתב דאיסורין מבטלין זא"ז גם לענין איסור והוכיח כן מדהתוס' בזבחים שם דאין חילוק בין מלקות ואיסור תמוה דאיך יהי' היתר לג' איסורים מעורבים דכל מה שאוכל איסורא הוא והתוס' לא כתבו כן רק לענין מלקות דלהכי כשעירב שלשה בטל כל אחד ברוב ואי אפשר להתרותו משום שום איסור ולא נדע גם עכשיו מאיזה איסור אכל כזית כמו שהסביר התוס' שם אבל איך יתהפך איסור מעורב באיסור להיות היתר ובב"י סי' צ"ח מפורש דאיסורים מבטלים זא"ז הוא רק לענין מלקות אבל אסור באכילה, והחו"ד בס"ק ח' הכפיל הדברים שכ' לתרץ קושית הפליתי שם ביבש ביבש דאיך משכח"ל להיות איסורים מבטלים זא"ז דהא מ"מ איסורא איכא וכתב לפרש כגון שנתערב איסור ערלה ואיסור כלאים עם עוד חתיכה אחת של היתר דפרח שם ערלה שנתבטל בהשנים שאינם של ערלה וכן איסור כלאי הכרם עפי"ד התוס' בזבחים הנ"ל ומסיק דמדרבנן מיהו אסור יעושה"ט ומצייר החו"ד שם באופן שנתערב עם עוד חתיכה אחת של היתר דבכה"ג בטל כל איסור ברוב אבל באם הם שלשה איסורים מודה שאינו מתבטל לענין איסורא דמ"מ איסורא איכא והיכן פרח, ודבריו סותרים זא"ז וגם אם נתערב בחתיכה של היתר אין נראה סברתו לדינא דיתבטל איסור תורה משום דאיסורים מבטלים זא"ז דהא כל ביטול בהיתר הטעם משום דאמרינן דאוכל מן ההיתר ומן הרוב וכיון דהרוב הוא איסור ול"ש לומר דאוכל מרוב היתר איך מותר האיסור אלא שאינו מבורר איזה איסור הוא אוכל אם ערלה או כלאי הכרם אבל עכ"פ שלשתן הם של איסור ואין מקום לביטול שיתהפך תערובות של איסור ע"י תערובתם להיתר גמור מן התורה, ועוד דבודאי אם אין רק חתיכה אחת של היתר ואחת של איסור מעורב דאסור מן התורה כדין חד בחד ואם יצורף חתיכה שלישית של איסור יתבטל על ידי זה וזהו דבר זר, וכן מש"כ דגם באיסור אחד בשלשה מינים יתבטל ברוב לפי שהם מין בשא"מ תמוה מאד דכיון דמינים שונים ומין בשאינו מינו מאיסור אחד מצטרפים למלקות מאי נפ"מ אם הם מין במינו או בשא"מ ואיך אפשר שיתהפך האיסור ממין אחד להיות היתר, ועד כאן לא שמענו לר"ל רק דאיסורים מבטלים זא"ז כיון דהאיסורים חלוקים הוי לגבי כל חדא כהיתר ושייך ביטול דעכ"פ הנותר איננו פיגול אבל שיהיו שלשה מינים של נותר מבטלים זה את זה רק לפי שהם מן בסא"מ אין מקום בסברא כלל דמאי נפ"מ שה אם הוא מין בשא"מ כיון דכל התערובות אסורים שאיסור אחד.
ומש"כ החרד דלפי"מ דמתרץ הש"ס הא מני ר"מ הא דאמר כל איסרים שבתורה מצטרפים וע"כ לאו משום דל"ת כל תועבה דהוי לאו שככללות רק שזהו גילוי מילתא דאין איסורים מבטלים זא"ז אין זה ראי' דאפשר דמצטרפין היינו שלא פ"י תערובות אבל ע"י תערובות לשי' החו"ד דמתבטלין איסורים זב"ז אף לאיסורא ממילא אין כאן לאו דל"ת כל תועבה, וגם מש"כ דלר"מ הוי לאו שבכללות לא הביא ד' התוס' בפ"ז שם דכיון דבכל חד איכא לאו מיוחד לא הוי לאו שבכללות ובעיקר מה שחידש דלר"מ הוי גילוי מילתא שמצטרפים כתבתי לעיל לפרש כן בשי' הרמב"ן דלוקה באמת על הלאוין המיוחדים אף דבאמת בכל אחד הוי רק חצי שיעור כמו באיסורי נזיר דמצטרפין למלקות משום הלאוים המיוחדים אבל בשי' התוס' מפורש דלוקה משום ל"ת כל תועבה אבל משום לאוין המיוחדין הוי רק חצי שיעור ואי אפשר שיצטרפו וכל דברי החו"ד אינם מתחוורים בזה.