אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן י · ו
ולולא דברי רבותינו הייתי מפרש דהג"מ דפ"ז דעיקר הא דחזקי' דאמר במיני מתיקה הואיל וראוי למתק את הקדירה ביבש ביבש קא מיירי דמדאמר חזקי' הואיל וראוי למתק את הקדירה ולא אמר הואיל וממתקין כמו שדקדקו התוס' בשבת ד"צ צ"ל דביבש ביבש קא מיירי וטעמא דמילתא דלקדירה כיון דנו"ט אע"פ שאין הטעמים שוים אוסר ואם אינו נו"ט ואינו נרגש כשאין הטעמים שוים בודאי אינו אוסר וכיון דקתני ב' מינים משם אחד בע"כ מיירי דנרגש הטעם וראוי לתבל ובודאי אוסר ומאי נפ"מ בין אם הוא מב"מ אי בשאינו מינו וגם מאי מקשה לרבא הא שמא לחוד והא שמא לחוד כיון דנרגש הטעם כמש"כ הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ו' לחלוק על הרמ"א דהיכא דנרגש הטעם גם לרבא אוסר אלא ביבש ביבש דמצטרף לשיעור מאתים שאין הרגשת טעם וכיון דהם ב' מינים למה יצטרפו לאסור והר"ת מפרש דאסורין ומצטרפין אסורין בנ"ט אם יפלו בקדירה ומצטרפין לאסור בתערובות יבש בלי נ"ט וביבש ביבש למה יצטרפו ועל זה אמר חזקי' דבמיני מתוקה שנו כאן הואיל וראוי למתק את הקדירה וחשובים מין במינו אפילו ביבש ביבש ולהכי מקשה לרבא דהא האי שמא לחוד והא האי שמא לחוד (והתוס' בשבת שם הקשו וא"ת היכי מיירי אי בנו"ט אפילו בשאר מינים ואי אין בהם נו"ט אפילו מיני מתיקה נמי לא ושיפור דבריהם לפי מה שהקדימו דהואיל וממתקין הו"ל למימר משום דלקדירה מיירי א"כ העיקר תלוי בנתינת טעם ותירצו דשארי מינים נוטל"פ, וצ"ע לפ"ז הסוגי' דע"ז דא"כ איצטריך הא דחזקי' כדי שיהי' טעם לשבח ומאי מוכיח אביי מזה אולם נראה פשטות דהתו"ס דהא הומ"ל שארי מינים שוים העשוים לחזק ולמ"ל לחזקי' לומר דוקא מיני מתיקה וע"ז תירצו דשארי מינים שלא ממיני מתיקה הוי נוטל"פ) ומשני הא מני ר"מ היא והכי קאמר דהא דקתני מצטרפים קאי על מלקות ולר"מ דס"ל דכל איסורים שבתורה מצטרפים למלקות ואפילו ב' שמות מצטרפים למלקות אבל ביבש ביבש אינו מצטרף כיון דלא הוי מין במינו ולמלקות שפיר מצטרף אע"פ שאינם שוים בשמא ובטעמא לר"מ כמו לרבנן בלאו אחד ולקדירה לפי דנו"ט ומתבל אוסר והמקשה הוה ס"ל דאא"פ לפרש הא דמצטרפים למלקות דאיך יצטרפי ב' שמות לרבנן וע"כ פירש המקשה דביבש ביבש קא מיירי וע"ז אמר חזקי' הואיל וראוי למתק את הקדירה ומשני רבא דהא מני ר"מ היא ומצטרפים גם לרבא מצטרף לאסור אבל ביבש ביבש באמת אינו אוסר כל היכא דלא שוי בשמא וא"ש דהר"מ בפשיטות, ובשי' התוס' דמפרשים קושית הש"ס לרבא הא האי שמא לחוד והאי שמא לחוד ואמאי אוסר התערובות וצ"ע דמאי מקשה כיון דנרגש הטעם ובטכ"ע אזלינן בתר הטעם כמש"כ הש"ך ובפרט לשי' התוס' בע"ז דתבלין ביורה גדולה בטל ובעי, שיהי' נרגש טעם התבלין וכמש"כ הש"ך בסי' צ"ח ס"ק כ"ח דאינם בטלים באלף לפי שנו"ט והעיקר תלוי בנתינת טעם ומאי מקשה, נראה דבודאי צ"ל דאפילו בשאינם הטעמים שוים כגון זה בא למתק וזה בא לחזק מ"מ נרגש התיבול דאל"כ הא אין זה מתבל כלל כיון דאין בו שיעור כדי לתבל והרי במשנתינו מבואר דאין בזה כדי לתבל ואין בזה כדי לתבל לבד.
ולכשנצטרפו בודאי יש בהם שיעור תיבול שיהי' נרגש התיבול וגם לאביי דס"ל דאזיל בתר טעמא אע"פ שאין הטעמים שוים נותן טעם ומ"מ ס"ל לחזקי' דבעינן מיני מתיקה, דא"א שיצטרפו יחד רק שיהיו מין במינו וע"כ בשוים בטעמם הוי מב"מ ולהכי מקשה לרבא ניהו דהטעמים שוים מ"מ אין השמות שוים ולא הוי מב"מ ולא דמי לטכ"ע במין בשא"מ בטעם. ומב"מ בשמא דהתם תלוי העיקר בנתינת טעם האיסור בהיתר וכל שנרגש טעם האיסור בהיתר הוי טכ"ע ואוסר משא"כ בזה שאין אנו דנים לגבי ההיתר ורק כלפי הצירוף שיצטרפו זל"ז דהא התבלין כלפי הקדירה הוי מב"מ כמו מים ומלח לגבי עיסה כמבואר בשלהי ביצה וגם ב' שמות של תבלין הוי נגד הקדירה מב"מ דשניהם צריכים לקדרה וראוים לתבל והעיקר שאנו דנים בזה דס"ל לחזקי' דאין התבלין מצטרפים זה אם זה רק שיהיו ממין אחד ובמיני מתיקה דטעמיהם שוים חשיב מין אחד ולהכי מקשה לרבא דס"ל דבתר שמא אזלינן ולא הוי מב"מ ואא"פ שיצטרפו (כל זה כתבתי בהיותי מחוסר ספרים וכעת ראיתי שנתכונתי במקצת דברים ובאיזה הערות להפליתי בסי' צ"ח שתמה על הש"ך מסוגי' זו ולהחת"ס בחי' פ"ז יעוי"ש)