אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן י · ה
והנה לשי' הראב"ד דס"ל דלצירוף בעין בעינן ג"כ שיהי' שוים בטעמים אפילו באיסור אחד כמו שהוכיח מהירושלמי ואינו מחלק בין בעין ובין תערובות וא"כ לפ"ז ה"ה לר"מ דס"ל דכל איסורים שבתורה מצטרפים משום לאו דלא תאכל כל תועבה מ"מ הא לא עדיף מאיסור אחד בעין דבעינן שיהי' שוים בטעמם וצ"ע מאי דמשני הא מני ר"מ היא ועדיין יקשה לרבא הא האי שמא לחוד והאי שמא לחוד, וצ"ל דלר"מ דיליף מדרשא דל"ת כל תועבה שכל איסורים שבתורה מצטרפים זהו בתורת דרשא על צירוף איסורים דלכך כללן הכתוב בלאו אחד ללמוד חזה שמצטרפים וכיון דילפינן דמצטרפים הא מוכרח מזה דכל האיסורים גם שאינם שוים בטעמם מצטרפים דלא בעינן טעמים שוים.
וע"כ לר"מ לא ס"ל הא דחזקי' ומ"מ י"ל דגם לר"מ בתערובות דתבלין כיון דלאו המיוחד מתבטל ואין כאן תיעוב להכי בעינן שיהיו הטעמים שוים כמש"כ התוס' דבתערובות איצטריך להא דחזקי' וכל זה לר"מ דיליף דאיסורים מצטרפים מקרא אבל לרבנן גם בלאו אחד איתא להא דחזקי' ובעינן שיהיו הטעמים שוים. אולם ק"ל למאי דקיי"ל כרבא דבתר שמא אזלינן א"כ לשי' הראב"ד גם בלאו אחד מאי מהני צירוף טעמים כדחזקי' בין בעין ובין בתערובות דהא האי שמא לחוד והאי שמא לחוד. וראיתי בחידושי הרמב"ן לע"ז דס"ו אחר שהביא פי' הר"ח דשנים שלשה שמות איסורין הן כתב וז"ל ופריק רבא הא מני ר"מ היא דאמר כל איסורים שבתורה מצטרפים זה עם זה שלכך כללן הכתוב בלאו אחד ולדידי' אפילו שני מינים מצטרפים ומיהו מפרש חזקי' דלא אמר ר"מ הכי אלא במיני מתיקה משום דהו"ל דומיא דמין אחד דכל דדמי להדדי בחד צד מצטרפים לר"מ אבל אם הי' ב' מינים לגמרי בשמא ובטעמא כיון דב' שמות הן אינם מצטרפים והא דקאמר רבא הא מני ר"מ היא לאו למימרא דלאביי לאו ר"מ היא אלא ה"ק כיון דמתניתין ודאי ר"מ היא אין צירוף ראי' דאיהו מרבה בצירוף טובה ולהאי פירושא הא דאר"מ בחלב ודם שאין מצטרפין משום דהוי ב' לאוין שאינם שוים לא בטעם ולא בשם ולית לי' לר"מ צירוף בשני לאוין אלא במין אחד דהיינו שוים בטעם ול"נ דקס"ד דמצטרפים דקתני מתניתין אפילו לרבנן היא דאע"ג דשני לאוין לא מצטרפי למלקות לאסור את הקדירה מצטרפים ופריש חזקי' במיני מתיקה דג' איסורים וג' מינים חלוקים לגמרי הן ואין טעם מין זה כטעמו של זה הואיל וראוין למתק את הקדירה וכשירדו לתוכה חזרו להיות טעם אחד מצטרפים דכחד מינא הוי ומתרץ הא מני ר"מ היא דכיון דלאו אחד הן מצטרפין הן למלקות כו' וליתא לדחזקי' עכ"ל, מבואר בד' הרמב"ן לפי פירוש הראשון דלחזקי' גם לדברי ר"מ בעינן שיהי' טעמים שוים ומיושב משה"ק לשי' הראב"ד דס"ל דגם בלאו אחד בעינן שיהי' טעמים שוים דמאי משני הא מני ר"מ היא דבאמת גם לר"מ בעינן שיהי' טעמים שוים אלא דמשני דמדר"מ אין צירוף ראי' דאיהו מרבה בצירוף טובה ונראה מוכרח מד' הרמב"ן דהא דלר"מ ילפינן מלאו דל"ת כל תועבה דכל האיסורים מצטרפים זהו מתורת דרשא דילפינן דאיסורים מצטרפים ולא משום שנכללים בלאו אחד בלבד דהא מבואר בשי' הרמב"ן דלר"מ בדין שיצורפו לקרבן גם בשני מינים רק לפי שאין טעמם שוה, ולמש"כ הרמב"ן בפירוש השני דלר"מ ליתא לחזקי' צ"ל הא דאינם מצטרפים לקרבן משום שיעורם שוה כמש"כ הרמב"ן התחלה לפירש"י דלהכי חלב ודם אינם מצטרפים לקרבן בכריתות משום דאין שיעורם שוה יעוי"ש והרמב"ן לשיטתו בחי' לשבת דע"א דבלאו דלא יאכל כי קדש הם דמצטרפים פיגול ונותר גם לקרבן מצטרפים דלא כמש"כ התוס' בשבת דפ"ט בד"ה ומצטרפים דמצטרפים רק למלקות דלענין חיוב חטאת אמרינן דחלב ודם פיגול ונותר אין מצטרפים לקרבן יעוי"ש דשי' התוס' דכיון דהחיוב הוא מחמת הלאו גרידא אין בו כרת מחמת הצירוף ולהכי אינם מצטרפים לקרבן אבל לשי' הרמב"ן זהו בגדר ילפותא דילפינן מזה שמצטרפים פיגול ונותר וממילא דחייב קרבן ג"כ וכן בלאו דלא תאכל כל תועבה אין הצירוף רק מחמת הלאו דל"ת כל תועבה רק ר"מ דריש ומפיק מקרא דל"ת כל תועבה על צירוף איסורים וממילא דאיכא קרבן ג"כ.
ולוקה ג"כ מחמת עצם האיסורים המצטרפים כמו דילפינן בנזיר שמצטרפים למלקות מכל היוצא מגפן היין כל איסורי נזיר ולוקה מחמת הלאוין, אולם בדהתו"ס בע"ז נראה דלוקה משום לאו דל"ת כל תועבה גרידא ודנו בזה דהוי לאו שבכללות אלא כיון דכל חד בדוכתי' איכא לאו לוקה על לאו דל"ת כ"ת יעוי"ש, ולפמש"כ בביאור ד' הרמב"ן אין ראי' מדר"מ דס"ל דמצטרפים איסורים שונים גם שאינם שוים בשמא ובטעמא שזהו מגזיה"כ לרבנן בלאו אחד דלרבנן בעינן שיהיו שוים בטעמם כדחזקי' וכמש"פ הראב"ד. אבל יותר נראה בשי' הראב"ד דגם לר"מ בעינן שיהיו שוים בטעמם כמש"כ הרמב"ן בפירוש הראשון ואע"פ דלר"מ זהו בתורת ילפותא מ"מ הלימוד הוא מדכללם בלאו אחד דל"ת כל תועבה ש"מ דבלאו אחד מצטרפים לכ"ע בכה"ג ואין לעשות פלוגתא רחוקה בין רבנן ור"מ ולהכי לפי המסקנא לרבנן מצטרפים לאו אחד ששוים בטעמם אע"פ שאינם שוים בשמם גם לרבא והראב"ד יפרש הסוגי' דקס"ד דמצטרפים ב' איסורים בתערובות גם לרבנן כמש"כ הרמב"ן בפירוש השני או דהראב"ד מפרש דלאביי מצטרפים מין אחד גם ב' איסורים למלקות כמש"כ התוס' בשבת דפ"ט ולהכי מקשה לרבא דאיך יצטרפו הא חלוקין בלאוין וגם בשמות ומשני הא מני ר"מ היא ולחזקי' גם לר"מ בעינן טעמים שוים ואיתא לדחזקי' דכיון דנכללים בלאו אחד סגי בצירוף טעם לחוד אף דחלוקים בשמות ולהכי לדידן לרבנן בלאו אחד סגי ג"כ צירוף הטעמים אף לרבא וא"ש ד' הראב"ד ונפ"מ איכא לשי' הראב"ד בין ב' האופנים לר"מ אי מצטרפים האיסורים אע"פ שאינם שוים בשמא ובטעמא בין אי נימא דלר"מ בעינן ג"כ שיהי' שוים בטעמם גם לדידן דקיי"ל כרבנן בפיגול ונותר דמצטרפים זע"ז משום לאו דל"י כי קדש הם דאי נימא דלר"מ מצטרפים גם בשאינם שוים בשמא ובטעמא משום גזיה"כ אע"פ דבלאו אחד בעינן שיהיו שוים בטעמם מה"ט גם בפיגול ונותר דאיכא גזיה"כ דל"י כי קדש הם מצטרפים גם בשאינם שוים בשמא ובטעמא משא"כ אי נימא דגם לר"מ בעינן שיהיו שוים בטעמם כמו בלאו אחד א"כ גם בפיגול ונותר מצטרפין רק לכששיים בטעמם.
ולשי' הרמב"ם בפיגול ונותר בודאי מצטרפים אף בשני מינים כמו בלאו אחד ועי' בתוס' רי"ד בע"ז דס"ו דמפרש הא דפיגול ונותר בשני מינים דאלו במין אחד מצטרפים בודאי נראה אף לענין טומאת ידים יעוי"ש ואלה"ק למש"כ בשי' הרמב"ן דכל שכללם התורה בלאו אחד זהו גילוי מילתא שמצטרפים זע"ז ולוקה ג"כ משום לאוין המיוחדים לר"מ ובלאו דל"י כי קדש מצטרפים ג"כ לקרבן אע"ג דלא שוי בשמא ובטעמא וכן לשי' הרמב"ם דבלאו אחד מצטרפים למלקות אף שאינם שוים בשמא ובטעמא וממשמעות דבריו בפי"ח מהל' פסוהמ"ק נראה דמצטרפים פיגול ונותר לקרבן כמו שכל הפגולין מצטרפים זע"ז לקרבן וא"כ למ"ל קרא באיסורי נזיר שמצטרפים הא נכללים בלאו אחד דלא יחל דברו, ולשי' התוס' א"ש דאיצטריך קרא דלוקה באיסורי נזיר משום לאוין המיוחדין ג"כ ואלמלא דרשא דאיסורי נזיר מצטרפין הי' לוקה רק מתמת בל יחל אבל לשי' הרמב"ן יקשה, אפ"ל דבל יחל דאיתניהו גם בטומאה ל"ש למידרש הלאו על צירוף איסור אכילה וגם י"ל דבל יחל הוא איסור גברא ולהכי לא יצטרפו איסורי נזיר המיוחדים ולא דמי ללאו דל"ת כל תועבה לר"מ ולאו דל"י כי קדש הם לרבנן דכל שבקדש פסול הוי איסור חפצא.
וביותר ל דאיסור דבל יחל הוא על חלות הנזירות כפי דיני התורה וכמו בחצי שיעור דאע"פ שחילל דברו מ"מ אין לו רק דין חצי שיעור ומה"ט אלמלא גזרה תורה דאיסורי נזיר מצטרפים לא חילל דברו לגבי שיעור שלם דדין דבל יחל הוא על יסוד דיני הנזירות ופי' כיוב"ז באבני מלואים בתשו' סי' ט"ו דהיכא דלא חייל עליו לאו דכל משרת ענבים לא ישתה ממילא ליכא בל יחל דכל גופו של בל יחל אינו אלא שעבר על לאוי דנזיר והיכא דליכא לאוי דגופי' תו ליכא בל יחל שהרי לא אסר א"ע מן היין יעוי"ש וה"נ כיון שאינם מצטרפים לשיעור שלם ליכא דין בל יחל עליו לחייבו מלקות