אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן י · ד
אולם ק"ל ע"ד הרמב"ם בהא דמשני בע"ז הא מני ר"מ היא דס"ל דכל איסורים שבתורה מצטרפים ובפשוטו נראה משום דלר"מ בודאי מצטרפים איסורים דלא שוי בשמא ובטעמא כמו שפירש"י דמאי אריא ר"מ הא גם לרבנן בלאו אחד מצטרפים אעפ"י דלא שוי לא בשמא ולא בטעמא וכמש"פ הרמב"ם והא שני שמות דמשנתינו בתבלין מפרש הרמב"ם בפיה"מ ערלה וברמב"ם פט"ז מהל' מאכ"א כמו שפירש"י ובאיסור אחד קא מיירי שלא כמו שפירש הר"ת והראב"ד דהני שמות איסורים נינהו וכיון דבתבלין באיסור לאו אחד קא מיירי ובעין מצטרפין לשיעור אפילו בדלא שוי בשמא ובטעמא ומ"מ מקשה לרבא מדחזקי' דמפרש משנתינו דתבלין במיני מתיקה בע"כ דס"ל דאעפ"י דבעין מצטרפים אעפ"י שאינם שוים בשמא ובטעמא מ"מ בתערובות בתבשיל אינם מצטרפים לאסור ובעינן שיהיו שוים בטעמם ממיני מתיקה ושאני תערובות מבעין ומזה מייתי ראי' דאזלינן בתר טעמא ולא בתר שמא, א"כ מאי משני הא מני ר"מ היא דס"ל דכל איסורים שבתורה מצטרפים אעפ"י שאינם שוים ובשמא ובטפמא דאכתי מנ"ל לר"מ דבתערובות מצטרפים.
ג"כ לאסור אעפ"י דלא שוי בשמא דהא אין חילוק בין ר"מ ובין רבנן אלא דר"מ דס"ל דעל כל איסורים שבתורה ישנו לאו כללי אחד דלא תאכל כל התערובות מצטרפי רק מין במינו גם באיסור אחד גם תועבה ולהכי מצטרפין, עכ"פ לא עדיף שני איסורים לר"מ מאיסור אחד לרבנן וכיוון דס"ל להש"ס דלרבנן לאסור לר"מ כן בשני איסורים. ונראה דבאמת הרמב"ם מפרש פירוש אחר בהא הא תני היא דהא צריך ביאור איסורים או אפילו אם נימא דהשמות מינים נינהו מ"מ מפרש סתם משנתינו בתבלין דמיירי בכל גוני בין שהם מאיסור אחד או משני איסורים מצטרפים לתבל וכל זה לר"מ דס"ל דכל איסורים שבתורה מצטרפים בעין משום לאו הכללי דלא תאכל כל תועבה ולהכי מצטרפים לאסור הקדירה, ג"כ משום לאו הכללי דאיסור אחד.
ולהכי אמר חזקי' במיני מתיקה שנו כאן ושני איסורים בעינן שיהיו שוים בטעמם דאם אינם שוים בטעמם הרי מתבטל הלאו המיוחד של כל אחד וממילא דאין כאן תיעוב ואין כאן גם לאו הכללי לצרפם אבל בלאו אחד לרבנן לא בעינן מיני מתיקה ואעפ"י שאינם שוים בטעמם מצטרפים לאסור וזה נראה שיטת הרמב"ם בפט"ז מהל' מאכ"א הל' י"ד תבלין שהם שנים או שלשה שמות ממין אחד או שלשה מינים משם אחד מצטרפין לתבל ולאסור וכן לחמץ כיצד שאור כו' ובהלכה ט"ו שלשה שמות ממין אחד כיצד כגון כרפס של נהרות וכרפס של אפר וכרפס של גינה אעפ"י שכל אחד מהם שם אחד בפני עצמו הואיל והם מין אחד מצטרפים לתבל עכ"ל ויעוי' בהשגות הראב"ד שם והרדב"ז והכ"מ הוסיף להקשות שם דהרי רבא דהלכתא כותי' לגבי אביי אמר דבתר שמא אזלינן ומתניתין דפ"ב דערלה מוקי לה כר"מ ומשמע דסבר רבא דלית הלכתא כר"מ והאיך פסק כותי' ועוד דהרמב"ם גבי יי"נ שנפל ע"ג ענבים פסק כרבא דאמר בתר טעמא אזלינן ולרבא אתי' מתניתין כותי' דר"מ ולית הלכתא כותי' ונמצא רבינו כמזכי שטרא לבי תרי ויפוי' בלח"מ שם.
ולמשנ"ת מיושב קושיית הכ"מ בפשיטות דאעפ"י דקיי"ל כרבנן דר"מ מ"מ מצטרפים לאסור בלאו אחד כמו לר' מאיר בשני איסורים ובאיסור אחד ואין זה ענין לפלוגתא דר"מ ורבנן, אלא דצ"ע מש"כ הרמב"ם בכרפס של נהרות כו' הואיל והם מין אחד הא לענין צירוף בלאו אחד מצטרפים שני מינים אעפ"י שאינם שוים בשמו ובטעמא כמו בטבל ובנבילה, וצ"ל דס"ל להרמב"ם דאפילו לרבנן חלוק בזה תערובות מצירוף דבצירוף בלי תערובות כיון דעובר בלאו אחד אינם צריכים שם משותף כלל אבל בתערובות תבלין לאסור הקדירה דתבלין אוסר בכל שהו במין במינו בעינן שיהיו להתבלין שם כללי משותף כיון דאין בכל אחד כדי לתבל וכל מר מינייהו בטיל בקדירה ורק הצירוף אוסר בעינן צירוף מין אחד ואעפ"י שהם חלוקים בשמם הפרטי מ"מ כיון דמצורפים בשם כרפס מצטרפים ולמד כן ממשנתינו אבל תנאי דחזקי' דמיני מתיקה לא התנה דלא בעינן שיהיו שוים בטעמם דהא חזקי' באיסורים שונים קא מיירי, ועוד דהא הר"מ לא פסק כחזקי' וכמבואר בדבריו בפי"ח מהל' שבת הל' ה' המוציא תבלין כדי לתבל ביצה ומצטרפין זה עם זה ולא הזכיר התנאי דמיני מתיקה וכמש"כ הרדב"ז בפ"ד מהל' מאכ"א דהר"מ פ' דלא כחזקי' ואיפשר דס"ל להרמב"ם כיון דיש להם שם כללי כרפס אעפ"י שהם חלוקים בשם אזי חשיב שוים בשמא וחשיב מב"מ כדקיי"ל כרבא וצייר הרמב"ם אופן שיהיו שוים בשמא וקו' הש"ס הוא מחזקי' דס"ל במיני מתיקה שנו ובעינן שיהיו שים בטעמם אבל למאי דמשני דחזקי' אל דר"מ קאי באיסורים שונים בעינן שיהיו שוים בטעמם דאזלינן בתר טעמא משום דאם חלוקים בטעמם אין כאן איסור המיוחד כאמור אבל בלאו אחד לא בעינן צירוף טעם מ"מ שם כללי שיהי' משם אחד בעינן כדי שיהי' חשוב מין במינו