אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן י · ב
ו באבני מילואים בשו"ת הנספחות סי' ד' הרגיש בד' התוס' שתי' דהיכא דמיערב בטל וממילא ליכא צירוף מע"ז דס"ו אביי אמר בתר טעמא ורבא בתר שמא אמר אביי מנא אמינא לה כו' דתנן תבלין שנים ושלשה שמות והן מין אחד או ג' מינין אסורין ומצטרפין ואמר חזקי' הכא במיני מתיקה עסקינן כו' ורבא אמר לך הא מני ר"מ היא דאמר ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל עיי"ש וכיון שאיסורין שנכללו בלאו אחד מבטלין זא"ז כד' התוס' בזבחים קשה איך מהני לאו דכל תועבה לאצטרופי לאסור הקדירה אעכצ"ל דכיון שנכללו בלאו אחד הוי לה כאיסור אחד לגמרי ומצטרפין אפי' ע"י תערובות וע"כ פי' הא"מ דהתוס' בזבחים דמיירי לענין מלקות דהוי ס"ד דהתו' דלוקין על לאו דל"י כי קדש הם אע"ג דהוי לאו שבכללות משום דאיכא בכל חדא וחדא לאו האחד דידיה וכמ"ש התוס' בע"ז דס"ו בד"ה כל שתעבתי לר"מ דמצטרפין משום לאו דל"ת כל תועבה ולוקין ג"כ על זה תירצו התוס' דהכא דמיערב בטילי וכונתם דכל לאו המיוחד בדוכתי' מתבטל ולא נשאר רק לאו הכולל והיינו לאו דלא יאכל כי קדש הם ואין לוקין עליו משום דהוי לאו שבכללות כיון דלאו המיוחד נתבטל אבל לענין איסור איה"נ דלאוין חלוקין כל שנכללו בלאו אחד מצטרפין לאסור ע"י תערובות ופירש ג"כ עפ"ז מש"כ התוס' בזבחים לתרץ עוד דאין לוקין על לאו שבכללות דכונתם לזה דאפילו את"ל דאינן מתבטלות אפילו עירבן היינו אותו לאו הכולל אינו מתבטל וא"כ לא לקו עליו משום דהוי לאו שבכללות ולפי"ד הא"מ נסתר מ"ש לתרץ לשי' הר"י דאורליינש דהא אע"ג דטכע"ק דאורייתא מצד איסור עשה מ"מ כיון דאותו לאו דגבי' נתבטל ורק לאו דכולל והוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו והד"ק מנ"ל דטכע"ק לאו דאורייתא כקושית גה"ש.
אורם עיקר ד' הא"מ אינם נראים בהבנת דהתוס' בזבחים שכולל שני תירוצי התוס' דמיערב ולאו שבכללות לתירוץ אחד וגם לדבריו יחודש דלר"מ דס"ל דמצטרפין בתערובות אין לוקין וצ"ל דמש"כ התוס' בשבת דפ"ט ובע"ז דס"ו דמצטרפין למלקות שלא פ"י תערובות כמו שהעיר שם הרב המגיה לא"מ יעוי"ש אבל מה שהכריח להא"מ לחדש דגם ע"י תערובות נתבטל רק לאו המיוחד בדוכתי' ולא הלאו הכולל מהא דמבואר מע"ז דלר"מ מצטרפין ואסור התערובות משום לאו דל"ת כל תועבה ונראה דאין ראי' מע"ז ואדרבא יש להסתייע משם דכל היכא דמיערב ומתבטל אין גם איסור דהלאו הכולל דהא התוס' בע"ז שם בד"ה ורבא הקשו וא"ת א"כ מאי אריא מיני מתיקה דאמר חזקי' אפילו בלא מיני מתיקה נמי מצטרפין משום דכל מה שתיעבתי לך כו' וכתבו לתרץ לכן נראה דלרבא נמי דמוקי לה כר"מ איתא לחזקי' ואע"ג דאמר ר"מ כל איסורין בתורה מצטרפין ואפי' בלא מיני מתיקה משום דדריש כל מה שתופבתי לך כו' הנ"מ כשהאיסורין בעין ואז ודאי מצטרפין חצי זית מזה וחצי זית מזה לחייב אפי' אינם שוים אבל כשהן מעורבין בתבשיל שאינם בעין כההיא דתבלין שנים וכו' ומיירי שמתבל בהם הקדירה אפי' ר"מ מודה לחזקי' דדוקא במיני מתיקה מצטרפין כיון שהם שוים למתק הקדירה אבל אם אינם שוין במיני מתיקה לא מצטרפין כיון שאינם שוים בנתינת טעם בקדירה שזה בא למתק וזה בא לחזק עכ"ל ולכאורה דהתוס' צ"ב בתירוצם דכשהם מעורבים בתבשיל אפילו רבי מאיר מודה לחזקי' דדוקא במיני מתיקה אם כן מאי תירץ רבא והדר קשה מה שהקשה אביי אא"ב בתר טעמא אזלינן כו' אלא אי אמרת בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד וצריך לומר בביאור דברי התוספות דודאי לרבי מאיר דסבירא לי' דכל איסורין שבתורה מצטרפין לשיעור אף איסורין מיוחדין דלא שוי בטעמא ושמא ואין חילוק המינים אלא דבתערובות אם אין בכל אחד שיעור לתבל יבטול לגמרי וממילא דאין כאן תיעוב כלל דאין שום איסור מצד איסור המיוחד שבו ואין כאן גם איסור הכולל דלא תאכל כל תועבה אבל בתערובות שיש בו טעם כעיקר כיון דטעכ"ע אסור ממילא דאם נתערבו שני איסורים שיש טכ"ע האיסור נפגשים ונרגשים מצטרפים גם לשיעור לר"מ כמו בבעין וע"כ במיני מתיקה כיון שהם שוים למתק הקדירה ושניהם באו למתק ומחזיקים זה את זה ונרגש טעמם למתק ממילא הוי ככעין ומצטרפים לאיסור כמו בטעם כעיקר אבל אם אינם שוים במיני מתיקה בנתינת טעם בקדירה שזה בא למתק וזה בא לחזק אינו אוסר משום דכיון דנתבטל כל אחד אין כאן תיעוב כלל כדמוכח מדהתוס' דאפי' לר"מ בתערובות שאינם של מיני מתיקה שאינם שוין אינם אוסרים ואינם מצטרפים משום לאו הכללי ומה"ט גם בתי' התוס' בזבחים ע"ח לר"ל דס"ל נו"ט לאו דאורייתא ואין על טעם כעיקר איסור דאורייתא ומתבטל לגמרי הלאו המיוחד שבו תבטל ג"כ הלאו הכלל כמ"ש התוס' דלא יאכל כי קדש לר"מ בע"ז בתערובות שאינם של מיני מתיקה וכל זה אם אין טעם כעיקר איסור תורה אבל לשי' הרי' דאורליינש דטעם כעיקר אסור מה"ת ממילא דאאפ"ל אין כאן תיעוב ואין דין פסול כלל דהא יש בו פסול טעכ"ע ראוי שילקה משום לאו דלא יאכל כי קדש הם כמש"כ דמצטרפין למלקות ונראה גם לדידן לפי המסקנא דמסיק דר"ל במב"מ מיירי ובמין בשא"מ נו"ט ברוב דאורייתא אם נתערב פיגול בנותר מין בשא"מ מצטרף לכזית אפי' אם אין בו שיעור מ"מ מצטרפין זל"ז כמו שמצטרפין פיגול ונותר בעינא.
ובמ"ש מיושב מ"ש האו"ה בכלל כ"ז איסורין שאינן שוין בטעם אף ששניהם מלאו אחד או משני לאוין שמצטרפין למלקות כמש"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' מאכ"א מ"מ בטעם לא שייך צירוף עכ"ל והא"מ סתר דבריו מהא דע"ז ס"ו דמוכח דלאוין שנכללו בלאו אחד הוי כאיסור אחד ומצטרפין יחד לאסור הקדירה ולמ"ש הרי מוכח מדהתוס' דכל שאינם שוים בטעמם למתק הקדירה ל"ש צירוף בטעם ורק היכא דשוים בטעם מחזיקים זא"ז מצטרפים לאסור כמו בעין אלא דהוכחה זו אינה רק בשני לאוין שמצטרפין למלקות דכיון שאין טעמם שוה ובטל הלאו הפרטי שוב אין כאן תיעוב אין לאו כלל אבל בשניהם מלאו אחד שהם איסור אחד ממש אפשר שמצטרפין לאסור אפילו אין טעמם שוה.