אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן טז › ה

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן טז · ה

ב

ועל דבר מש"כ רומעכת"ר לתרץ קו' הכ"מ בפ"ה מהל' יסוה"ת דאפילו היכי דלא שייך סברת מאי חזית מ"מ יהרג ואל יעבור דהדר יליף רוצח מנערה המאורסה דבריו נכונים וכבר קדמוהו בזה בשו"ת חמדת שלמה סי' ל"ח עיי"ש וילה"ר לד' הרמב"ם שפסק כר"ל דאף ביחדוהו דל"ש הסברא דמאי חזית אסור למסור מפלוגתא דר' עקיבא ובן פטורא בב"מ דס"ב דלבן פטורא אל ישתה אחד מהם שלא יראה במיתתו של חבירו וגם לרע"ק דדריש וחי אחיך עמך חייך קודמים והא התם מי שאין לו קיתון של מים כיחדוהו דמי וא"כ אמאי איצטריך קרא דחייך קודמים תיפ"ל דגם בידו מותר למסור כיון דליש ם מאי חדת דהא ימותו שניהם וכיון שרשאי לעשות כן בקום ועשה כדי להציל א"ע מכש"כ בשוא"ת וממאי דגלי רחמנא דחייך קודמים אין ראי' דהא התם בשוא"ת ובשוא"ח הא אינו מחויב למסור את נפשו כמש"כ התוס' בכ"ד בש"ד ובג"ע, ובאמת לבן פטורא יהי' חידוש דין דאף בשוא"ת מחויב למסור את נפשו אבל לרע"ק אין לנו ללמוד מזה רק בשוא"ת אבל בקו"ע אפי' היכי דימותו שניהם מ"מ מחויב למסור את נפשו דאל"כ קרא דוחי אחיך למ"ל, ומסוגית הש"ס דב"מ דקאמר ריו"ח האי וחי אחיך מאי עביד לי' מיבע"ל כו' מבואר דגם ריו"ח איצטריך להאי דוחי אחיך להא דרע"ק אלמא דהדר בי' ממאי דס"ל בירושלמי דביחדוהו מותר למסור בידים, שוב ראיתי במנחת חינוך במצוה רצ"ו שהרגיש מהא דבן פטורא לענין מש"כ התוס' דאינו מחרב למסור את נפשם בשוא"ת ואולי י"ל דלא דמי דמש"כ התום' באונסין אותו למעך את התינוק שאינו עושה מעשה בעצמו ואמרינן מאי חזית דדמו דתינוק סומק ספי ומותר משא"כ בהא דבן פטורא דכיון דלא דריש חייך קודמים והא איסור גזל נדחה מפני פ"נ והא דאסור להציל בממון חבירו היינו שמחויב לשלם וא"כ שניהם שוין בזכות הקיתון וא"כ מה ששותה מעצמו הוי כקום ועשה ויעוי' בחמ"ש שמחלק ג"כ בכה"ג בדהר"מ שכ' כדרך שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים ויעוי' באס"ז שכ' לרע"ק אם חטף חבירו ושתה חייב מיתה בידי"ש היינו כיון דדריש דחייך קודמים הדר דינו וזכותו בהקיתון וממילא דהשני חייב מיתה וגוף פלוגתא דרפ"ק ובן פטורא לא ראיתי מובא ברמב"ם וראיתי בשו"ת בית אפרים חאה"ע שהרגיש ע"ד השמטת הרמב"ם ועי' מנ"ח שם.

ובדבר השאלה אשר שאל מעכ"ת בחולה והרופאים המומחים אומרים כי בלא אפעראציאן לא יחי' יותר מששה חדשים וע"י נתוח אפשר שיחי' אך הנתוח מסוכן מאוד וקרוב יותר שימות מהרה לכאורה נראה מע"ז דכ"ז דודאי מת מתרפאין דלחיי שעה לא חיישינן היכא דאפשר שיתרפא אף באופן רחוק כל שנתיאשו מרפואתו שוב ראיתי שכן הוא בשבו"י סי' ע"ה הובא בפ"ת יו"ד סי' של"ט ובגליון הרש"א סי' של"ו וכן הוא בתשובת בנין ציון ח"ר להג' ר"י עטלינגער ובתפארת ישראל ביומא והסברא פשוטה דאין חילוק בין חיי שעה לזמן מועט של יום או יומים או איזה חדשים ויעוי' בס' משנת חכמים בדק"ח בהל' עכו"ם שנסתפק ברופא ישראל אי שרי דהא דלחיי שעה לא חיישינן היינו להתרפא מרופא נכרי.

ולכאורה י"ל במכה פנימית שהוא בגדר טריפה ואם לא יעשו הנתוח בודאי ימות וכמש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' רוצח הל"ח בהורג את הטריפה דפטור אם ידוע בודאי שזהו טריפה ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובזה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר א"כ אין בזה דין רציחה בטריפה ולפ"ז י"ל דבישראל קילא דהא הרמב"ם כ' בפ"ט מהל' מלכים דב"נ חייב בהורג את הטריפה אולם בעקור הדבר נראה כיון דלחיי שעה לא חיישינן היכא שיש בזה ספק הצלת נפשות וספק פקו"נ דוחה חיי שעה א"כ אין נפ"מ בין רופא ישראל ונכרי ובס' משנת חכמים נסתפק והעלה שם דצריך שיהי' ספק השקול שיחי' כמו ספק שימות מיד אולם מהא דלחיי שעה לא חיישינן משמע דאין חילוק בדבר ובאופן שימות בודאי בלי הנתוח לא חיישינן לחיי שעה כמש"כ השבו"י ויעו"ש עוד מה שהעלה במשנ"ח שצריך רשות בי"ד בכל פעם ובודאי שראוי להתבונן בזה ולסמוך על דעת הרופאים היותר מומחים ולפי דברי מעכ"ת שגדולי הרופאים בקאניגסבערג הכריעו כן בלי חלוקי דיעות ההכרח לסמוך עליהם.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה