אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן טז › ב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן טז · ב

א

בהגהת אשרי פ"ד דע"ז והיכא שיש לישראל שותפות בהעכו"ם מבטל חלקו אבל לא חלק ישראל משהוברר חלקו של עכו"ם מותר בהנאה דהא בטליה ואפי' למאן דלית ליה ברירה הכא יש ברירה דכל איסורי עכו"ם דרבנן נינהו וכך פי' רשב"ם בשם רש"י עכ"ל ותמוה דהא עכו"ם של ישראל אין לו ביטול מה"ת וילפינן מושם. בסתר ובדאורייתא אין ברירה ועי' בשעה"מ פ"ד מהל' גירושין שתמה בזה, ונראה דבע"ז דנ"ב לא נצרכה שיש לו בה שותפות בילדותו סבר ישראל אדעתא דעכו"ם פלח וכיון דעכו"ם מבטל דנפשי' דישראל נמי מבטלה ובזקנותו סבר ישראל אדעתא דנפשי' פלח כי מבטל עכו"ם דנפשי' דישראל לא בטיל וצ"ע בהא דס"ל בילדותו כיון דנכרי מבטל ישראל נמי מבטלה משום דישראל אדעתא דנכרי פלח דהא ניהו דהוי פ"ז של נכרי מ"מ כיון דיש להישראל חלק הוי ממון של ישראל דלא מהני ביטול כמבואר בע"ז דמ"ב דילמא אגבה לה והדר מבטל לה ומפורש דכל שזכה הישראל לא מהני ביטול וא"כ איך יתבטל חלק הישראל ניהו דאדעתא דנכרי פלח מ"מ הא הוי ממון של ישראל ולא מהני ביטול, ואם כי שי' הראשונים הריטב"א בשם הרמב"ן והסמ"ג והיראים והאשכול דממון של ישראל לא מהני ביטול אינו אלא מדרבנן וי"ל דספק דרבנן לקולא על כל חלק וחלק מ"מ הא מד' הגמ' נראה דאפילו קודם החלוקה מותר וההכרח לומר דהא דישראל אדעתא דנכרי קא פלח הוא בגדר תנאי היינו דכיון דהנכרי מבטל חלקו ממילא בטיל חלק הישראל שלא עבדוהו על כך והנה במאי דמסיק בזקנותו סבר.

כי מבטל עכו"ם דנפשיה דישראל לא בטיל משום דישראל אדעתא דנפשי' פלח לכאורה י"ל דכיון דנתבטל חלק הנכרי ממילא אין כאן ע"ז שלימה. והא דע"ז של ישראל לא מהני ביטול הוא דוקא דהוי כולו של הישראל משא"כ בזה כיון דעכ"פ חלק הנכרי מתבטל הא ממילא מתבטל הע"ז דאין ע"ז לחצאין וגרע מעכו"ם שנשתברה מאליה, ואפ"ל דבאמת מצד דין זה שהוא עכו"ם שעבדו ישראל כיון דנתבטל חלק הנכרי אין פ"ז לחצאין ובכה"ג גם עכו"ם של ישראל ממילא בטילה אלא דמ"מ הוא ממון של ישראל ובזה הא גם עכו"ם של עכו"ם שזכה בה ישראל לא מהני ביטול של הנכרי וניהו דנתבטל חלק הנכרי אבל חלק הישראל אין לו ביטול ולהכי אסור חלק הישראל וכיון דהא דממון של ישראל אינו בטל אינו אמד"ר כמשכ"ל בשם הראשונים ולהכי פסק בהגהת אשרי דאחר החלוקה מותר חלקו של נכרי משום דבדרבנן יש ברירה, והכרח הי' להגהת אשרי מגוף הברייתא דרבי סבר דעכו"ם מבטל שלו והא רבי ס"ל בגיטין דמ"ז דאין ברירה והריטב"א הרגיש בזה דמה מועיל ביטול זה דהא מתסרא מפני חלקו של ישראל דהא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ויעוי"ש מה שהביא מהרמב"ן והרשב"א ומה שפי' הריטב"א שם, ולדברי הגהת אשרי לפימש"כ בביאורו דבאמת נתבטל גם עכו"ם של ישראל על ידי עכו"ם רק לפי שהוא ממון של ישראל ואיסור זה מדרבנן ויש ברירה.

ג') אולם מדברי הראשונים הרמב"ן והרשב"א המובא בריטב"א שם שהקשו דהא מדאורייתא אין ברירה נראה דמדאורייתא הוא דאע"פ שביטל הנכרי את הע"ז לא נתבטל עי"ז מה שעבד הישראל ונשאר עדיין ע"ז של ישראל משום דהא הישראל עובד בכולו ואינו מברר חלק מיוחד מן הע"ז והא דמהני ביטול לחלק הנכרי משום דגילוי דעת של הנכרי הוי כמי ע"ז של נכרי כמש"כ הריטב"א בע"ז דנ"ג, אבל חלק הישראל הוי כמו ע"ז שלימה ולא מהני ביטול מן התורה ונראה לדבריהם לפרש הא דבילדותו סבר רבי דעכו"ם מבטל שלו ושל ישראל משום דישראל אדעתא דנכרי קא פלח.

היינו דמבטל מה שעבד הישראל ואין בו עוד איסור תורה ורק מדרבנן נאסר ולפיכך לכשחלקו מותר חלק הנכרי משום דבדרבנן יש ברירה ובזקנותי' סבר ישראל אדעתא דנפשי' קא פלח כי מבטל עכו"ם דנפשי' דישראל לא מבטל ולפיכך גם לכשחלקו אסור משום דמדאורייתא אין ברירה, והנפ"מ מאי דביטל דנפשי' הוא לענין הדמים כמש"כ הריטב"א שם דלכשנתן הנכרי את חלקו לישראל ומכר הישראל לנכרי מותרים הדמים משום דיש ברירה מדרבנן, ומדוקדק בזה לשון הרמב"ם דפ"ז של ישראל אינה בטילה לעולם ואפי' הי' לעכו"ם בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום ועי' בלח"מ שם שהרגיש בזה דלגבי חלק הנכרי הא מועיל הביטול כמבואר בגמ' ולמש"כ מדוקדקים בזה דהא באמת למאי דקי"ל דבדאורייתא אין ברירה א"כ לגבי עצם הע"ז אין ביטולו מועיל כלום ואפי' חלק הנכרי נאסר [ורק שיש נפ"מ לגבי הדמים כמש"כ הריטב"א].

ואף למש"פ הרמב"ם בעיה"נ דחציו של עיר אחרת מותרת והשאג"א הקשה דהא אין ברירה ותי' המקו"ח בסי' תמ"ח עפי"ד הר"ן בנדרים דמ"ז דאפילו בחצר שיש בו דין חלוקה מותרים אחר החלוקה אע"ג דמדאורייתא אין ברירה אפ"ה אנן סהדי שע"מ כן נשתתפו שלא יוכל אחד לאסור על חבירו שתהא נאסרת לאחר חלוקה, ואפי' לדעת הרשב"א שלא כד' הר"ן נראה דבעיה"נ גמר דינו של הבי"ד אוסרתו וגמ"ד הוא על מה שיבוא אחר החלוקה יעוי"ש במקו"ח נראה דכל זה בעיה"נ אבל באיסור עכו"ם דלא בעי גמ"ד והאיסור של ע"ז נאסר מאליה ול"ש לומר אדעתא דהכי נשתתפו שהרי באמת נתרצו שניהם לעבוד עכו"ם ובשעת עבודה לעכו"ם הא אין דעתם לבטלה ורק שאחר כן חזר וביטל וממילא דגם לאחר החלוקה נאסר וזה פשוט ולהכי כתב הרמב"ם דאפילו הי' לעכו"ם בה שותפות אין ביטולו מועיל דגם חלק הנכרי נאסר מצד אין ברירה.

ד' אמנם לשיטת הראשונים דגם ע"ז של עכו"ם שזכה בה ישראל לא מהני ביטול מן התורה וכן נראה מלשון הרמב"ם בפ"ח מהל' ע"ז הל' ט' שאינו מחלק בין ע"ז שעבד ישראל דאסורה או שזכה בה ישראל אחרי כן ובחד גוני הוי מבואר דלא מהני ביטול מן התורה (ועי' בפני יהושע סוכה דל"ה דדעתו בשי' הרמב"ם דגם עכו"ם שעבד ישראל אין זה אלא מדרבנן ולהכי כ' דטעון גניזה אבל זהו נגד כל הראשונים כמפורש בדבריהם וגמ' ערוכה בע"ז ישראל שזקף לבינה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה כתחלתה של א"י כו' ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי הרי מפורש דלהכי אשיריהם תשרפו באש משום דהוי כעכו"ם של ישראל מדפלחי ישראל לעגל דניחא להו בע"ז ועי' בריטב"א בחידושיו מנין לע"ז של ישראל שטעונה גניזה מש"כ להקשות ותופ"ל מדכתיב ואשריהם תשרפון באש והביא בשם הראב"ד די"ל דהוראת שעה היתה ובשם הרמב"ן תירץ דשאני התם דליכא מאן דמבטל לה דאלו נכרים דפלחוה לא הוה דידהו וישראל דהוי דידהו לא פלחוה ממש ואילו לנכרים למיסר עשאוהו שלוחים ולא להתירם להכי איצטריך קרא דאפילו פלחה ישראל ממש ורוצה בבטולה אין לה בטילה עולמית עכ"פ מפורש גם לפי דבריהם שזהו מן התורה ובודאי דעכו"ם של ישראל לא מהני ביטול מן התורה רק בע"ז של עכו"ם שזכה בה ישראל מבואר בריטב"א בשם הרמב"ן דמהני ביטול מן התורה והשער המלך בפ"ח מהל' לולב מוכיח מדהר"ן בשם הרמב"ן דלא מהני ביטול מן התורה ולא ראה שבריטב"א מפורש משם הרמב"ן דמן התורה מהני ביטול דתירץ שם דמאי קאמר דאי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי דהא זכה א"א וזרעו וקנאום אחרי כן ועל זה תירץ דמאורייתא מהני ביטול כמו שהקשה השעה"מ שם והביא אח"כ מהתורת חיים שהק' כן וזהו קושית הרמב"ן ותירוצו שם) וכ"ה שי' הטור כמש"כ השעה"מ בפ"ח מהל' לולב ועי' בספר מקור מים חיים שמדייק ג"כ שכן הוא שי' רש"י והרמב"ם דלא מהני ביטול מן התורה לדידהו צ"ע מאי דמתחלה קא סבר דאדעתא דנכרי פלח דהא ממון של ישראל לא מהני ביטול מן התורה ובדאורייתא אין ברירה ועכצ"ל כמשכ"ל דכל היכי דפלח אדעתא דנכרי כיון שהנכרי מבטל הוי כמו שלא עבד כלל וצ"ע.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה