אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן טו · ז
וע"ד מש"כ הש"ך בסי' ק"י סי"ט דאין אומרים ספק דרבנן להקל אלא אם הספק הוא בעצמו ומצד עצמו מדרבנן, אבל. אם האיסור מצד עצמו איסור תורה ומצד אחד בא שהוא מדרבנן אין אומרים בזה ספק דרבנן לקולא, וכיו"ב כ' המהריב"ל דספק טריפה ורק על יד גלגול הוא מדרבנן לא אמרינן סד"ר לקולא, וכבר האריכו בזה האחרונים המל"מ בפ"ד מהל' בכורות ובשעה"מ ובתשו' רעק"א יעוי"ש והקשה ממשנה מפורשת בתרומות פ"ג בתורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע כו' ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום ראשונה אינה מדמעת בפ"ע ואין חייבין עליה חומש וכן השני' והא דאינה מדמעת לפי דספק דרבנן לקולא והא התם הוי איסור תורה אלא ע"י גלגול בא לו שהוא מדרבנן שנתערב ברוב ממש כנידון הש"ך מ"מ אמרינן דהוי ספק דמוע ולקולא ראיתי בס' תורת חסד שתמה בזה.
ונראה דבאמת טעם ד' הש"ך דמצד אחר שהוא מדרבנן אין אומרים גבי' ספק דרבנן לקולא, דאמרינן דספק טריפה שנתערבה ברוב כיון דספק דאורייתא לחומרא אעפ"י שאאמד"ר מ"מ הוי כגופו של איסור ודאי מדרבנן דלא מהני בי' ביטול ברוב וכמ"כ בנידון המהריב"ל דספק טריפה אסור מדרבנן בודאי וממילא דאסור גם באינו בן יומו, ולפ"ז נראה דדוקא היכי שאיפשר להחזיק האיסור בתורת ודאי מדרבנן ממילא דאסור מדרבנן בודאי ולא מהני ביטול ברוב. משא"כ בתורם חבית של יין ונמצא חומץ דתרומה ויחזור ויתרום ועל כל אחד הוי ספק תרומה אא"פ לומר על כל אחד שהוא ודאי תרומה מדרבנן דהא אם הראשונה תרומה השני' חולין ואם השניה תרומה הראשונה טבל או חולין, א"כ אאפ"ל על כל חדא שהוא ודאי תרומה ועל כן בספיקו עומד והו"ל ספק דמוע לקולא.
ואין להקשות דמ"מ עד שלא תרמה השני' הא איפשר להחזיק הראשונה בתורת ודאי תרומה דלא הוי תרתי דסתרי נראה דכל זמן שלא הופרש הרי הראשונה ספק תרומה וספק טבל וא"כ הספק בין שני איסורים ואאפ"ל דספק לחומרא והוי ודאי תרומה דהא איפשר לומר להיפוך דספק איסור טבל לחומרא והוי ודאי טבל, וכל שהוא ספק בין שני איסורים אאפ"ל דמספק הוי ודאי איסור זה, ועוד דכל זמן שלא הופרש השני' והו"ל ספק טבל וספק תרומה, א"כ ל"ש לומר דאינה מדמעת מספק דהא טבל אסור במשהו ורק לכשנתקנה השניה מינה ובה מהיין על החומץ דקיי"ל דהוי מין אחד ומפריש לכתחילה ומתוקן גם הראשונה וגם לרבי דס"ל דיין וחומץ שני מינים וכדמסיק בתוספתא בתרומות שם ע"כ דיפריש מהיין בפ"ע והחבית שנמצא חומץ בפ"ע ומתוקן גם הראשונה ע"י הפרשה זו וא"כ הראשונה והשני' בספיקו עומד דהוי תרתי דסתרי ואא"פ להפריש בתורת ודאי וע"כ ל"א גבי' ספק דרבנן להקל, והאחרונים הקשו על דין זה מד' הרי"ף בפסחים בב' לישנא וספק נתבקעו שכ' הרי"ף דכיון דהוי בתערובות ומשהו אאמד"ר הוי ספק דרבנן לקולא והא התם ע"י גלגול בא והספק בדאורייתא וחצד אחר של התערובות בא לו שהוא מדרבנן ואין אומרים גבי' ספק דרבנן להקל, ושמעתי מהגאון ר' מאיר מיכל ז"ל לתרץ דהא הטעם דמהריב"ל דלא בטיל ברוב משום דספק תורה הוי כגופו של איסור ודאי מדרבנן ולא בטיל ברוב והנה בחמץ חומרת משהו כ' המ"א בסי' תמ"ז דלהכי החמירו לפי שהוא בכרת משא"כ בנוקשה שאינו אלא בלאו בטיל בששים יעו"ש, ולפ"ז ספק איסור תורה שאאמד"ר לא חמיר מנוקשה ודאי ויש לו דין שארי איסורים להתבטל בששים ושפיר כ' הרי"ף דתרנגולת שנמצאת בה חטה מבוקעת דהתרנגולת מותרת כיון דעל ידי ספק חמץ לא הוי רק ודאי איסור מדרבנן אין בו חומרת משהו, אולם בדהתו"ס חולין דצ"ז בד"ה אמר רבא בתוך הדבור ומ"מ לא הי' ר"ת פוסק הלכה למעשה בחמץ בפסח וכשהיו מוצאים חטה בתרנגולת בפסח הי' מצריך להשהותה עד אחה"פ ואור"ת דאע"ג כו' דפליגי בעיכול בשל תורה הלך אחר המחמיר ומבואר מדהתו"ס כד' הש"ך ומהריב"ל ועי' בהגהות רעק"א או"ח סי' תס"ז שהביא דהתו"ס, עכ"פ מפורש דגם בספק משהו ס"ל דהוי כשל תורה כיון דהספק הוא בשל תורה ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן וצ"ע ואולי י"ל דהר"ת החמיר בחמץ לשי' רש"י דמין במינו לא בטיל ובחמץ גזרינן משום אינו מינו משום דלא בדילי אינשי מיני' ואתי לזלזולי בי' ועוי"ש בדהתו"ס, ולפ"ז הוי כשארי איסור דרבנן ספק עיכול דהוי כודאי חמץ מדרבנן ואסור משא"כ לשי' הרי"ף שפסק דמב"מ בטיל כרבנן וצ"ל משום חומרא דכרת החמירו במשהו אבל בנוקשה שהוא בלאו לא החמירו כמש"כ המג"א מה"ט גם בספק מבוקעת דאסור מדבריהם והוי רק חמץ דרבנן אין בו חומרת משהו וע"כ פסק הר"יף דהתרנגולת מותרת וא"ש.