אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן טו · ה
ומה שתמה ע"ד הגר"א ביו"ד סי' ק"ב שה"ר דחמץ ל"ה דשיל"מ מע"ז (דע"ד) דמקשה וליתני חמץ בפסח הא הוי דשיל"מ פ"ז תמה דהא מתני' קחשיב פט"ח שיש לו היתר בפדיה עכ"ד. יעוי' בלח"מ מפט"ו מהל' מאכ"א שהקשה ג"כ כמשה"ק הגר"א ותי' דהא תני לה פט"ח, אולם בפשוטו נראה דפט"ח י"ל דמיירי לאחר עריפה ודברי הכל וכדקאמר בקדושין (דנ"ז) ולאחר פריפה אין לו היתר עוד וכן מבואר בירושלמי ע"ז שם ופט"ח עריפה עריפה מה להלן קוברו ואסור בהנאה אף כאן קוברו ואסור בהנאה הרי דמוקים לה בלאחר עריפה ועי' מה"פ שם ופי' בתוס' זבחים דע"ב ד"ה אלא שכ"כ דבחתיכות קא מיירי, אולם ראיתי שהרמב"ם בפט"ז מה' מאכ"א הל"ז כ' וכן כל בע"ח חשובים הן ואינן בטלין לפיכך שור הנסקל שנתערב כו' א פט"ח באלף חמרים כולן אסורין וכ"כ בפיה"מ להרמב"ם בע"ז שם שיהרגו כולן הרי דמפרש דמחיים קא מיירי והנה הרמב"ם שם מנה גם צפור מצורע השחוטה והא הרמב"ם פסק דצפורי מצורע נאסרין משעת שחיטה דוקא ולפני שחיטתו אין בו איה"נ ואחר שחיטתן הא אין בו דין בע"ח וצ"ל שנתערבו בחיים ואעפ"י שנשחטו אח"כ במזיד אסורין (ודוקא בשוגג מותרין כמבואר ביו"ד סי' ק"י) ולפ"ז י"ל גם בפט"ח כן שאסורין במיתתן דאעפ"י דאין להם מתירין אז דלא מהני פדיה [ובדשיל"מ משגיחינן בתר עכשיו דסו"ס אין לו היתר כעת כמו דמוכח מב"מ נ"ג במעשר שאין בו ש"פ דאף דקודם התערובות הי' לו מתירין פ"י צירוף חצי פרוטה מ"מ ל"ה דשיל"מ כיון דעכשיו ע"י תערובות אין לו מתירין משום דדאורייתא ודרבנן לא מצטרפי] דמ"מ אין לו ביטול מצד מה שהי' מתחלה תערובות בע"ח ובמש"כ דהרמב"ם מיירי ג"כ לאחר עריפה ילה"ע בזה בהשגת הראב"ד שם שכתב דכיון דקיי"ל כר"א וכרשב"ג דיוליך הנאה לים המלח והשאר מותר בהנאה שהרי הלך חשיבותו ולכאורה י"ל בשטת הרמב"ם דדוקא ביי"נ מהני הולכת הנאה ליה"מ כמו בעכו"ם דתופס דמיה אבל בשארי איה"נ לא מהני הולכת הנאה ליה"מ כמו שכן הוא דעת הרבה מהראשונים אולם הראב"ד משיג על הרמב"ם בפט"ח והא בפט"ח גופא ד' הרמב"ם בפי"ב מה' בכורים הל' ד' דאם מכרו קודם פדיון דמיו אסורין והראב"ד משיג שם וכי מאיה"נ שתופסין את דמיהן הוא זה יעוי"ש ולשי' הרמב"ם בפט"ח תופס דמיו משיג הראב"ד שפיר דיוליך הנאה לים המלח ונראה בשיטת הרמב"ם בפט"ח דדמיו אסורים לפי שיש לו בעלים דמהני פדיה וחזי לביני וביני ותשוב זה דמיהם משא"כ בשארי איה"נ דאין זה דמיהם וכמבואר בירושלמי בקדושין דמכרן וקדש בדמיהן מקודשת לפי שאין זה דמיהן וכמבואר בר"ן בריש חולין ובפט"ח דחשיב בעלים שיש בידו לפדותו בשה או בשויו תופס דמיו והוי חליפי איה"נ וכ"כ הריטב"א בנדרים דמ"ז לגבי חליפיהן וגדוליהן דלהכי בנדרים תופס דמיו לפי שיש לו בעלים וה"ה בפס"ח ומיושב מה דמקשים מפ"ב דקידושין דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת (יעוי' בשו"ת רעק"א סי' ק"מ) דלפי מאי דמוקים לה לאחר עריפה ודברי הכל ולאחר עריפה דאין בו פדי' ואין בו דין בעלים הוי כשארי איסורי הנאה שאינם תופסים דמיהם ממילא דיש להם דין שארי חליפי איסורי הנאה דלא מהני בהו יוליך הנאה לים המלח וא"ש שי' הרמב"ם דמיירי בלאחר עריפה כמש"כ ובאמת תמיהני בד' הכ"מ שהשוה בזה שי' הרמב"ם והראב"ד דבאמת י"ל דשי' הרמב"ם דדוקא ביי"נ מהני מה שיוליך הנאה ליה"מ דתופס את דמיו משא"כ בשארי איה"נ וה"נ בפט"ח אחר עריפה וא"ש שי' הרמב"ם דמיירי לאחר עריפה כמשכ"ל