אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן טו › ד

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן טו · ד

ג

ומה שהק' בפסחים (דף ל') וכי מאחר דאיתותב רבא אמאי קאמר רב קדירות בפסח ישברו לפמש"כ התוס' בד"ה דילמא דשומן של החרס א"י לקנח יפה וע"כ ל"ה נ"ט בר נ"ט א"כ אין ראי' מהברייתא רק דהיסק התנור מועיל להסיר הבעין וממילא מותר משום נ"ט בר נ"ט אבל להפליט את הבלוע מהכלי אינו מועיל היסק ושפיר קאמר רב קדירות בפסח ישברו עכ"ד, נראה לישב בפשיטות דהא רב ס"ל נ"ט בר נ"ט אסור, וא"כ לדידי' אין לומר דהא דהוסק התנור מיהו שרי משום דהוסר הבעין דגם הבליעה מועיל להסיר וע"כ דההיסק מוציא ומפליט הבלוע ג"כ וא"כ אמאי אמר רב קדירות בפסח ישברו, ומשה"ק עוד ע"ד הצל"ח דאכתי קשה לתי' הראשון שבתוס' דע"י חום התנור בלעי טפי ודמי לבשול ואסור נ"ט בר נ"ט דאמאי לא מתרץ גם לרבא כאן בשל חרס ואינו מועיל היסק והא דתני עד שיסיק את התנור בשל מתכת כדמשני לרב, כבר תמהו בזה ואפ"ל דהא דמשני בקדרה של חרם ישברו אין הכונה שאינו פולט כלל אלא דפולט ונשאר טעם קלוש ובחמץ ישברו דהא בחמץ נ"ט בר נ"ט אסור, ועוד דהא רב ס"ל נ"ט בר נ"ט אסור (ויעוי' בישוע"י סי תס"ז סק"ז שהקשה מ"ט לא משני לרב דהא דהוסק התנור מיהו שרי משום דנשאר טעם קלוש דהיתרא בלע משא"כ בחמץ דשמו עליו ותי' ג"כ דלרב נ"ט בר נ"ט אסור א"כ גם בטעם קלוש דהיתרא בלע אסור), אבל לדידן דנ"ט בר נ"ט מותר בשארי איסורים דהיתרא בלע א"כ אין לתרץ דבשל חרס אינו מועיל היסק דמהיכ"ת כיון דההיסק פולט והטעם קלוש שנשאר מותר משום נ"ט בר נ"ט וע"כ בדין דרבא ב"א דטחא בה טיחא לדידן דנ"ט בר נ"ט מותר אם בשל מתכת מועיל היסק גם בשל חרס מועיל למשוי טעם קלוש ואף דלכתחלה בלעי ע"י חום התנור כמו פ"י בישול הא משהוסק מיהו לא נשאר רק טעם קלוש ישרי עוד נראה לישב הקושי' דלכאורה קשה מאי מקשה לרב הא י"ל דנהי דמהני היסק היינו להפליט מבלוע עד שלא ישאר בו שיעור נ"ט ולהכי בקדרות של חמץ דהוא במשהו לא מהני היסק וצ"ל דקו' הגמ' מדקתני עד שיוסק התנור ומשיוסק התנור מיהו שרי לאפות הפת ולאוכלו עם חלב לא מבעי לשי' הרי"ף דהוי דשיל"מ בפת שאפאו עם צלי דאסור לאכלו בכותח (ואף דלפי הגזירה מפני הרגל עבירה אסור גם עם חלב מ"מ י"ל כמש"כ הר"ן בחמץ דכיון דמה"ת מותר לאחה"פ חשוב דשיל"מ) אלא בל"ז הא אין מבטלין איסור לכתחלה ואם איפור משהו מיהא איכא ובלע הפת מבשר ע"י היסק משהו בשר איך שרי לאכול עם חלב, ולפ"ז גם לפ"מ דמשני כאן בשל מתכת כאן בשל חרס דהא דאמר רב קדרות בפסח ישברו הוא בשל חרם והא דבשל חרם אסור משום דהתורה העידה דכלי חרם שא"י מדי דופיו אין ראי' רק דמשהו מיהו איכא, ויעוין בחי' הרמב"ן בלקוטי פסחים ד"ל דדבר ברור שכלי חרם ג"כ שאם אדם מדיחו יפה ומקרקר ושוטפו בחמין ומפליטו יפה לא ישאר בו כדי נו"ט ולהכי מקשה אמאי ישברו וליעבד בהו שלא במינם ע"י הגעלה ובאיסורא בלע אסור משום דאין מבטלין איסור לכתחלה משא"כ בהיתרא בלע יעוי"ש, ועי' בצ"ק בזבחים דצ"ו בשי' הרמב"ם שהצריך שבירה בכ"ח בחטאת דוקא לפי דהוי במשהו יעוי"ש ועי' בפליתי וגם די"ל דלהכי צריך שבירה משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ואסור להשתמש בכלי שבלע מנותר דקדשים ואף דאין מבטלין איסור לכתחלה אאמד"ר מ"מ י"ל דבקדשים הוי מה"ת משום דהא קדשים אסור בהנאה ובזה נהנה מהבליעה והוספת הביטול וכ"כ החוות דפת בסי' צ"ט ועיין בחולין דצ"ח זה היתר הבא מכלל איסורו וקדירות בפסח ישברו דלרב דחמץ במשהו כיון דמשהו מיהא איכא ואסור ולהכי לא מהני הסקה אבל דרבא דנאסרה למיכלה לריפתא לעולם אפילו במילחא ואפילו חזר והוסק ובזה אין לומר לפי דבכ"ח א"י מידי דופיו ונשאר משהו דא"כ אמאי אסור במילחא דהא בזה ל"ה דשיל"מ כלל, וגם מטעם אין מבטלין איסור לכתחלה ל"ש בזה כמו שהאריך בזה הפ"ת ביו"ד סי' צ"ז בנחלת צבי דכיון שאף אם יאכל כחלב לא יבוא לידי איסור לא גזרו וכ"כ המהרי"ט ח"ב סי' י"ח הובא שם יעוישה"ט, וא"כ אין ראי' מהא דהצריכה תורה שבירה דכ"ח שא"י מידי דופיו רק לפי דנשאר טעם משהו אבל בזה דלאכול במילחא הא לא איכפת לן טעם משהו וע"כ שפיר אתותב רבא.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה