אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ט · ו
ומה שהעיר ע"ד קושית הגרעק"א בזבחים דמ"ה בגה"ש שהק' עדהתוס' שם שהקשו למ"ל קרא למעוט דם מנותר תיפ"ל דאין איסור חע"א וע"ז הקשה דהא אי"ק לכשבישלו הדם דאי"ע עליו נפקע איסור דם והו"א דחל איסור נותר וע"ז תי' עפמש"כ באבן העזר להעיר דהא דם ל"ה בכלל בשר והא דאי"ק משום דראוי לזריקה לגבוה ול"ג מלבונה אבל בשבישלו הא אי"ר לזריקה ולא איצטריך קרא להכי עכת"ד, אין זה מעלה ארוכה דאכתי איצטריך קרא לכשנעשה נותר מתחלה שחל עליו איסור נותר ואח"כ בישלו דבזה הא חל עליו איסור נותר כיון שהי' ראוי לזריקה בשעתו וגם גוף ד' אבן העוזר תמוה דאטו בנותר בעינן בשר דוקא הא גם במנחות איכא דין נותר ומה דמבואר בפסחים דפ"ג דבגידין ליכא דין נותר היינו בגידין הקשין שאי"ר לאכילה אבל בגידין הרכין שראוין לאכילה אף דל"ה בשר ממש יש בו משום נותר ונראה דאף בגה"נ למ"ד אין בגידין בנ"ט ג"כ יש בו משום נותר כמבואר שם ובחולין ד"צ דספוקי מספק"ל אי בשל ימין ומשמע דלכו"ע הוא אף למ"ד דאין בגידין בנו"ט בשר ועי' בפסחים דמ"ז בל' רש"י אין בגידין בנו"ט בשר] ועי' בשעה"מ מה שהביא מד' רש"י ביצה ד"ז ובמנחת חינוך במצות לא תותירו מה שרוצה לחדש דבאמת זה תלוי אי יש בגידין בנו"ט עכ"פ נראה דדין בשר לא בעינן וא"כ הדם שראוי לאכילה בדין שיהי' בו משום נותר אלא דבל"ז הי' אפ"ל מצד אחר דהא מבואר בחולין ד"צ שם ובדצ"א בשמנו של גיד ובפירש"י שם דהאסור באכילה אין בו משום נותר ורק בשמנו של גיד שראוי לאכילה מן התורה וכן מבואר בכריתות די"ד דפיגול ונותר בחדא בהמה לא משכח"ל בצל"ח פסחים דכ"ח יחדש דאיכא גם בפסול מלא תותירו ובנובי"ת מתרץ להא דכריתות דהוא לענין כרת אבל מהא דחולין מבואר דמה שאסור מן התורה אינו טעון שריפה ואכמ"ל] והא דהו"א דיש בדם משום נותר הוא לפי שראוי לגבוה לזריקה א"כ בכשבישלו הא אי"ר לזריקה ואין בו משום אכילת אדם ואכילת מזבח אבל אינו מספיק לפמש"כ באם נתותר ואח"כ נתבשל שכבר עליו איסור נותר לפי שהי' ראוי לגבוה.
ובעיקר קו' הגאון רעק"א י"ל דנראה מדהתוס' זבחים דכ"ו בד"ה ש"מ שפירשו שלא לחייבו משום פיגול ונותר וא"כ לפ"מ דדחי לא משום שמנונית מבואר דבדם האברים איכא משום מותר ואף דהתוס' נקטו בדבריהם פיגול מ"מ ה"ה נותר ועוד נראה דבפיגול דאינו בדם משום דדם מתיר הוא א"כ דם האברים שאינו מתיר חייב משום פיגול כהדדי נינהו גם לפ"מ דילפינן לכפרה נתתיו וכו' דוקא בדם הראוי לכפרה מיירי אבל דם האברים אי"ר לכפרה וא"כ עיקר המיעוט הוא בדם הנפש ובדם הנפש יש לדון דהוי דם מן החי ויש לו דין יוצא מן החי ולא מהני בישול והא דאין הנכרי מצוה על דם מן החי לרבנן לפי דלא הוי אבר ובשר ועל יוצא מן החי אינו מצוה אבל ישראל הא אסור מהטמאים אף יוצא מן החי כמו שארי שמנינות היוצא מן החי ועל זה לא מהני בישול ושפיר הקשו התוס' דתיפ"ל דאין איסור חע"א, ועוד יש להוסיף נפך בזה גם א"נ דבדם האברים ג"כ ליכא משום נותר מ"מ הא בדם האברים שאי"ר לזריקה ואי"ר לאכילה א"כ בל"ה לא איצטריך קרא דליכא משום נותר דהא אי"ר לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח אלא שיש לדון בזה כיון דדם שבישלו אי"ע עליו א"כ שוב ראוי לאכילת אדם ע"י בישול אלא שי"ל דבעינן שיהי' בעצמו ראוי לאכילה וכיון דדם בעצם אסור באכילה לא חל עליו מצות אכילת קדשים אף שיש לו תיקון ע"י בישול ובאמת צ"ע בדם האברים שאי"ר לזריקה ואפ"ה עובר עליו א"כ מה"ט כשבישלו יעבור ג"כ וכן בדם הנפש לכשבישלו הא לא גרע מדם האברים שאי"ר לזריקה וראיתי בשו"ת שאג"א החדשות סי' ט"ז שהרגיש בזה ויעוי"ש מה שה"ר מהא דאיצטריך קרא למעוטי דם מנותר וטומאה, הא אין איסור חל על איסור אעכצ"ל דלכשבישלו אינו עובר עליו וליכא איסור ולא שם עינו הבדולח לפי שעה שכבר תמהו כן התוס' בזבחים דמ"ה