אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ט
בענין מליחה
א
ע"ד שאלתו בהדורא דכנתא עם שומנה שנשרה יותר ממעל"ע במים שלא הי' ס' נגד השרוי ודעתו נוטה להקל לפי שהקילו האחרונים בשומן שנתבשל בלי הדחה אחרונה משום דיש ס' בשומן נגד הדם שבו וגם למאי דמשמע מד' הש"ך וחוו"ד ורעק"א דבכבוש מועיל מליחה דעתו להתיר לערב ברוב שומן אחר כפי הוראת רעק"א בשומן ששהה ג"י בלא מליחה ולמלוח ולערב ברוב עכ"ד, הנה מש"כ דבכבוש מהני מליחה לא דק בזה ודבר הש"ך ורע"א שם הוא רק דמהני מליחא להוציא מידי דמו אבל לא מה שבלע ולפיכך באין ס' במי הכבישה אסור דפלט והדר בלע ודמי לבלע דם מחתיכה אחרת דלא מהני לי' מליחה, וגם מה שהקילו בשומן שנתבשל בלי הדחה לפי שיש ס' נגד הדם שע"ג המלח שכבר נמס הדם אבל בודאי אם נתבשל בלא מליחה אסור וכמבואר בסי' ע"ה ברמ"א שם, גם מש"כ לערב ברוב אינו נכון דרוב לא מהני ובעי ס' כמפורש בש"ך סי', ע"ה סק"ח דצריך ס' נגד כל השומן ולא כמש"כ בתשו' שמש צדקה הובא בפ"ת סי' ס"ט סק"ח וה"נ בנאסר ע"י כבישה דעוד חמור מבישול לגבי דם כמש"כ הפרמ"ג בפתיחה לה' מליחה ובסי' ק"ה דיש בזה איסור תורה אע"ג דדם שבשלו אינו עובר עליו ולא מצינו שהקילו בשומן רק לגבי נמלח מצד אחד ובלא הדחה אחרונה ובס' שמותרת גם חתיכה זו אבל בנתבשל וכן בנכבש בלא מליחה צריך ס' נגד כל השומן, וגם להורות לערב בס' עפ"י הוראת רעק"א בשומן ששהה ג"י בלא מליחה אינו נראה דמתחלה מצדדים הפרמ"ג ורעק"א דכיון דדם שלא פירש מותר אין זה מבטל איסור לכתחלה וזה ל"ש בנכבש דכבר פירש הדם ובלע והוה איסור ממש וגם למאי דמסיק רע"א להקל עפ"י שי' הרשב"א בסי' צ"ט דבאיסור דרבנן מותר להוסיף לבטל כיון דהדם כבר מעורב בשומן וא"א להכירו ולהוציאו ע"י מליחה וגם בצלי א"א וה"נ הי' אפ"ל דאע"פ דכבוש דאורייתא מכ"מ אחר המליחה נהי שאינו מוציא המליחה מה שבלע הדם מ"מ משוי לי' לרותח ואינו עובר עליו ובדרבנן מותר להוסיף מ"מ אינו נראה להלכה דלפמש"פ הרמ"א גם באיד"ר אין לבטל ולהוסיף עליו כמו בדאורייתא ורק בדין שהה ג"י בלא מליחה דהוא אסור מצד חומרת הגאונים סמך הגרע"א על שי. הרשב"א אבל לא באיסור דם שמלחו דהוי איסד"ר ממש ולקצת ראשונים גם איסור דאורייתא בודאי שאין לבטל לכתחלה
ב
ולכאורה הי' נראה לצדד בזה דבאמת הא דלא מהני בנכבש מליחה אף דמליחה מהני להוציא הבלוע שבתוכו הוא דחיישינן שמא יצא כל הדם וחזר ולמה שבלע ממק"א לא מהני מליחה כמש"כ רעק"א ומה"ט גם בשומן שיש בו דם מעט חיישינן אבל עכ"פ אין זה אלא ספק דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיני וכמה בלע ומאי דמחמרינן מספיקא לאחר שמלחו אע"ג דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן וסד"ר להקל י"ל משום דאתחזק איסורו ואפילו נימא דלא מיקרי אתחזיק במליחה כמי בנדון הט"ז בספק אם מלחה י"ל שאני התם דדם שלא פירש מותר ולא אתחזק כלל ועוד י"ל כיון דיוצא ע"י מליחה לא חשיב אתחזק כלל דהדם הוא מעורב בבשר ואפשר לבררו ולהוציא ודמי לתערובות דל"ש בו חזקה יעוי' ש"ש שמעת' ג'.
אבל בנכבש שכבר נאסר ע"י כבישה ופירש הדם וגם מה שבלע א"א שהמליחה תיציאו שוב הוי חזקה מעלייתא ול"א גבי ספק דרבנן להקל, ולפ"ז י"ל דמותר לערב לכתחלה אף לשי' הרמ"א דאין מבטלין איסור לבתחילה אף איסור של דבריהם י"ל דדוקא באיסור וודאי החמירו אבל לא באיסור ספק וגדולה מזו שי הב"י ביו"ד סי' קט"ו דבספק איסור דאורייתא מותר לבטל והפרמ"ג תמה ע"ז משום דהספק נולד בדאוריתא, אבל באיסור דרבנן י"ל דבספקו דאתחזק לא החמירו ואם כי הראי' מהב"י יש לדחות דלשי' המחבר דדוקא באיסור תורה אין להוסיף להקל בספקא דסד"א מה"ת להקל נשי' הרמב"ם או במקום דאיכא חזקה להיתר לכו"ע להקל ממילא דל"ה אלא איד"ר ובאיד"ר מותר להוסיף משא"כ לשי.
הרמ"א דגם באי' דרבנן אסור להוסיף י"ל דאף בספקא כיון דאתחזק איסור שוב הוי כוודאי איסור דרבנן ואין להוסיף עליו לבטל לכתחלה כשאר איסור דרבנן מכ"מ י"ל אף שאין ראי' מדברי הב"י בם איסור תורה אבל מצד עצמו י"ל דלא החמירו רק באיסור ודאי ולא בספיקו ועי' הש"ך בסי' פ"ד סק"מ ובסי' ק"ד ס"ק כ"א וסי' קט"ו ס"ק כ"ח דאין מבטלין איסור לכתחלה רק באיסור ודאי ולא בספק והיכא שיש ספק אם יש כאן איסור כלל שרי לבטלו אף לכתחלה ועי בחוו"ד סי' צ"ב בבאורים סק"ו שכ' לחלק בין אם נקרא על הדבר שם איסור או לא דבלא נקרא עדיין שם איסור שרי לבטלו לכתחלה אבל אם כבר נקרא על הדבר שם איסור אעפ"י שהוא באמת רק ספק איסור אסור לבטל לכתחלה ולא דמי לד' הש"ך בכל הני מקומות שיש ספק אם הי' בהם איסור כלל כמו בתולעים וכרכים וחמאה משא"כ בנ"ד דנאסר בודאי ע"י כבישה ואנו מסתפקים אם ע"י מליחה יצא מידי איסורו בכה"ג אסור לבטל לכתחלה, שו"ר במטה יהונתן בגליון היו"ד סי' צ"ט שמחדש ג"כ לחלק בין איסור ודאי לספק אף ספק דאיתחזק יעוי"ש.
ג
גם יש לעיין בזה דלשי' הפרמ"ג דע"י כבישה הוי דאורייתא ואסור לבטלו ולהוסיף עליו רק שמולחו ועי"ז הוה דרבנן למען לבטלו אי שרי בכה"ג דזה הוי כמבטל לכתחלה ודוקא אם נפל איסור דרבנן בשוגג מותר להוסיף עליו אבל אם נפל איסור דאורייתא לעשות מזה איד"ר ע"מ להוסיף זה הוה כמבטל לכתחילה וצ"ע, ושמעתי מאאמו"ר הרב ז"ל שנסתפק בזה אי אין מבטלין איסור לכתחילה איסור דאורייתא באופן שגם אחרי הביטול יהי' אסור מדרבנן כיון דהא דאין מבטלים איסור לכתחילה אאמד"ר ובדרבנן הא לא יתבטל והביא ראי' לזה מב"מ דנ"ג דפריך לחזקי' דאמר מע"ש שאין בו שו"פ אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות מהא דתניא דמעשר בטיל ברובא שאין בו שו"פ כו' ומקשה וניתני ב' פרוטות ונחלל האי על האיך יתירא ומשני מי סברת פרוטה ומחצה תפסה ב' פרוטות לא פרוטה תפסה פרוטה חצי פרוטה לא תפסה הדר הו"ל דאורייתא ודרבנן ולא מצטרפי וקשה הא חצי פרוטה דלא תפסה הו"ל ג"כ דרבנן דהא מן התורה מתבטלת בפרוטה השלימה שנתחללה והו"ל דרבנן ודרבנן ויצטרפו ועכצ"ל משום דאין מבטלין איסור לכתחילה דמתחלה הי' לו קדושת מעשר מן התורה ואע"פ דמדרבנן לא יתבטל ויצטרף לחצי פרוטה השני ויתחלל מ"מ כיון דאין החילול אלא מדרבנן חשוב מבטל איסור לכתחילה ואסור לבטל איסור תורה באופן שגם אחרי הביטול יהי אסור מדרבנן וזו ראי' נכונה, ואפ"ל לפמש"כ האבני מלואים בתשובה סי' י"א דאע"ג דאין מבטלין איסור לכתחילה אאמד"ר מ"מ תרומה אסור לבטל מן התורה משום דאנו מיזהרין על התרומה שלח יפסידנה כדכתיב ושמרתם את תרומותי ומן התורה צריך שימור וכשמבטל תרומה בתוך חולין הרי נהפך האיסור להיתר ונעשה מתרומה חולין והו"ל כמאבד תרומה בידים יעוי"ש ומה"ט י"ל גם במעשר דבעי שימור וכמבואר בסוכה דל"ה מפני שמכשירה מפני שמפסידה יעו"ש ולהכי אסור לבטל מע"ש ברוב חולין מן התורה כמו בתרומה ואע"ג דאיפשר להביא ב' פרוטות מע"ש שנטמא והא באיזה מע"ש אמרו שאין בו שו"פ מיירי בנטמא דלא חזי לאכילה וטמאה לא בעי שימור כמו בתרומה טמאה דרק בתלוי' פליגי אפ"ל דשאני מע"ש כיון דגם טמאה ראוי' לחילול על טהורה ויש בזה קדושת מעשר מן התורה ולא דמי לתרומה שאי"ר לחלול וכיון דע"י ביטול נהפך לחולין מן התורה מפסיד בזה המעשר ועובר על עשה דמשמרת תרומות, וילה"ע על דברי הא"מ מגיטין דנ"ג:
כי קניס בדרבנן במטמא ובמדמע ובמטמא י"ל דמיירי בחולין אבל מדמע קשה דהא מפסיד את התרומה ועובר על משמרת תרומתי אך י"ל דמיירי בתרומה בזמן הזה דאאמד"ר וכ"כ המהר"ם שי"ף שם] ויש לי מקום עיון אם נימא דע"י המליחה מתמעט הדם שבתוכו ומתבטל בס' הדם שבלע ממקו"א אי שרי בכה"ג למלוח אם ל"ה כמבטל איסור לכתחילה ועמ"ש הט"ז סי' צ"ט ס"ק ט"ו דאף לפגום את האיסור אסור ובירושלמי פ"ב דכלאים ה"א אף אם פוחת מרובא ובירוש' ספ"ה דתרומות דע"י שטוחן פוחת האיסור נראה דבכה"ג אסור, אולם מתשו' הרשב"א סי' תנ"ה הובא באחרונים שכ' שלא אמרו א"מ האיסור אלא כשמבטלו ואוכלו אבל לסחוט האיסור מההיתר אין זה מבטל איסור אלא מכשיר את ההיתר מותר דאל"כ בטלת כל הגעלה ועי' בש"ג ע"ז וקצת יש לחלק מהגעלה שפולט לגמרי אלא שבולע אח"כ ממי הגעלה משא"כ באופן שמשאיר קצת מהאיסור הקודם ואכ"מ).
ד
ולבד זה יש לעיין בשומן למש"כ הפלתי בסי' ק"ד סק"ג דבש ושמן כיון דנקרש מקרי יבש ונעשה נבילה וכל היכא דחנ"נ לא חשיב כתערובות דכל החתיכה אסורה ואסור להוסיף עליו עי' בכרו"פ ובפרמ"ג סי' צ"ט דלדידן דקיי"ל חנ"נ אסור להוסיף ובנדון רע"א בבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דדם שלא פירש לא נ"נ משא"כ בזה שנאסר ע"י כבישה ונ"נ הוה ככולו אסור אין זה מוסיף על התערובת אלא מבטל לכתחלה אולם רבים מן האחרונים חולקים על הפלתי דשומן הוה לח ועיי' בפרמ"ג סי' צ"ט ס"ק י"ג, אולם לפ"ז לערב השומן ברוב א"א אפי' לשי' הנקוה"כ בסי' ס"ט בדין בשר ששהה ג"י בלי מליחה דכיון דדם שמלחו אאמד"ר אפילו באינו מינו בטל ברוב ביבש ביבש לשי' הש"ך בעצמו דבאיסור דרבנן יבש ביבש בטל ברוב דלא כהרמ"א יעוי"ש דממנ"פ אם הוי יבש ביבש א"כ חנ"נ ונאסר כל השומן ואסור לבשל לכתחלה דאין זה מוסיף אלא מבטל ואם שומן חשיב כלח בלח כשי' הפרמ"ג א"כ לא מהני רוב בדרבנן בלח אפי' לשי' הש"ך וכבר נתבאר דגם לבטל בששים אין להורות לכתחלה.
אולם חכם המורה לבטל את השומן לכתחילה בששים אין מזניחים איתו דיש בזה כמה צדדים להקל שי' קצת פוסקים דדוקא בשר המלוכלך בדם לא מהני מליחה בנכבש ועי' פלתי סי' ס"ט שם וגם יש הסוברים דכבוש בעינן ג' ימים ובשערי דורא שער ד' מכשיר גם בבשר הנכבש בלי מליחה ויש שם כמה תי' לתי' א' במקום הפ"מ יש להקל ונהי דלא קיי"ל הכי מ"מ בשומן שיש בו מעט דם י"ל דלא דמי לבשר דבודאי אין ס' גם אחר המליחה נגד הדם שבלע ממה שפירש אבל בשומן אין זה אלא ספק ויש פוסקים דס"ל דסד"ר להקל אפילו באתחזק וגם בגוף דברי הפרמ"ג דס"ל דע"י כבוש הוי דאורייתא חולקין עליו החוו"ד בסי' ע' וס"ל כיון דנתערב במים ואינו ראוי לזריקה אין איסור תורה דכבוש במים כמו בבישלו ומלחו (וד' הפרמ"ג בסי' ק"ה שנסתייע מהאו"ה דס"ל דבכבוש הוי דאורייתא תמוה דהאו"ה מיירי בנכבש הבשר בדם ונהי דל"ה כמבושל גם בכבוש במים אבל אי"ר לזריקה משא"כ בכבוש בדם דראוי לזריקה), וראיתי בס' מנחת חינוך סי' קמ"ח שתמה ע"ד החוו"ד מגמ' ערוכה בפסחים דכ"ב והרי דם דרחמנא אמר לא תאכלו ותנן אלו ואלו מתערבין באמה ויוצא לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל בו דמאי מקשה לשי' החוו"ד כיון דנתערב במים הרי אינו ראוי לזריקה ודמי לדם שבשלו דחינו עובר עליו ולכאורה היא קושיא גדולה וראי' מזה לשי' הפרמ"ג דכבוש במים הוה דאורייתא ונראה דבודאי שירי דם שכבר נזרק אע"ג שאי"ר לזריקה עוד מ"מ עובר עליו דנהי דבעינן שיהי' ראוי לזריקה אבל בזה שהי' כבר נראה לזריקה בפועל וזרק את הדם אין לך נראה לזריקה גדולה מזו ומה"ט נראה דדם שזרקו וגם השיריים אעפ"י שבשלו אח"כ עובר עליו דדוקא דם חולין וקדשים שלא נראו לזריקה בפועל ובישלו או מלחו ונפסל מידי זריקה אינו עובר עליו משא"כ בנתקיים בדם זה בפועל זריקה והשיריים נראו לזריקה בפועל אין הבישול מוציאו מידי חיובו ועי' במנחות דכ"א מה שמחלק בין חטאות החצוניות והפנימיות ובתוס' שם דבבשול אין נפ"מ מ"מ כל זה בשלא נראה לזריקה בפועל ויש לפלפל עוד בזה דלפי הו"א דדם אסור בהנאה ה"ה דם שבשלו אסיר כיוצא מן האיסור וכגדולי איסור וכמש"כ התוס' בע"ז דמ"ט בד"ה שאם נטע שחילקו בתירוצם דערלה שאסורה בהנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה היא ודמי לשארי איסוה"נ וכמו בב"ח דהוי מן הנקברין וגם אפרן אסור, ולהכי גם לכשבישלו אסור אבל באיסור אכילת אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו ויש לחלק בזה.
ה
וע"ד שאלתו באווזים שהודחו בעודם שלמים עם העור שלהם ולא נפתחו בפנים ועבר ג' ימים אם יש למצוא היתר להשומן שבפנים לבטלם ע"כ שאלתו הנה בעיקר הדין אם לערב שומן ששהה ג"י בלי מליחה כבר התיר הגאון רעק"א בתשובה סי' ל"ח בהפ"מ לערב עפי"ד הרשב"א המובא ביו"ד סי' צ"ט דבדרבנן מותר להוסיף לבטלו ודוקא בבשר דיש לו תקנה בצלי לא סמך המחבר ע"ד הרשב"א יעוי"ש ויעוי' בסי' ס"ט בפ"ת ס"ק כ"א ויש מן האחרונים המפקפקים בהיתר זה ובהפ"מ כתב בס' יהושע חיו"ד סי' נ' להתיר לשרות ב' או ג' שעות בפושרין כפי המבואר בב"י סי' ס"ט בשם הגש"ד שכ' כי במקום הגאונים נהגו כששהה בשר ג"י או ד' ימים בלא מליחה לשרותו בפושרין כדי שיתעורר דמו לצאת ויפלוט ע"י המלח ולא הביא הב"י חולק ע"ז ואף שהש"ך בס"ק מ"ט כתב דלא מהני מ"מ כ' בס' יהושע להקל בשומן ולסמוך על מהר"י טרושין דבשומן שאין בו דם כ"כ כדאי לסמוך בהפ"מ ע"ז יעוי"ש שהאריך בזה.
וע"כ יש להורות לשרות בפושרין ב' שעות ולמלוח אח"כ ולערב בשומן אחר שנמלח כדינו דכיון דאפשר תקנה להוציא הדם ע"י שרייה בפושרין א"כ אין לבטל איסור לכתחלה דהוה כניכר האיסור וכמש"כ הגרע"א לענין בשר ונהי שאין אנו סומכין לכתחלה ע"ד המהר"י טרושין לשרות בפושרין להקל אבל להחמיר בודאי צריך לעשות כן דכיון שיש תקנה להוציא האיסור בודאי עליו להוציא דהוי כתחלת ביטול, ובפרט בשאלתו דהמנ"י מקיל בזה ועי' בפרמ"ג או"ח סי' תצ"ח ובנובי"ת חאו"ח סי' כ"ו ובנוב"י חיו"ד סי' י"ב וגם י"ל דע"י בית השחיטה נכנס ההדחה עכ"פ בודאי יש להקל ולשרות בפושרין ולמלוח ולערב בשומן שנמלח כדינו כנ"ל, וע"ע בס' ערוגת הבושם סי' ס"ט שכתב להתיר למלוח ולהניח אח"כ ברותחין להתיר בהפ"מ בשעת הדחק מצד חליטה, וע"ד האברים הפנימים אם הי' ההדחה מצד הראש הנוב"י מחמיר בזה וגם לד' המנחת יעקב שכ' דעור יש בו נקבים וחלחולי מחלחל מהני ההדחה רק להבשר שתחת העור והפרמ"ג פקפק בהוראת מנחת יעקב וסותר א"ע מש"כ באו"ח סי' תצ"ט סק"ד שצידד להקל (ושם מחלק בין שהעור ע"ג בשר או שהופשט העור ואז נסתתמו הנקבים ודבריו צ"ע דהא מקושיית הש"ס בחולין דקי"ט אלא מעתה תפילין היכי כתבינן מבואר דגם אחר שהופשט העיר יש בו נקבים דהא תפילין כתבינן על העור שהופשט] ומה שצירף כת"ר סברת תשו' עמק הלכה דג' ימים שכתבו הגאונים היינו משעה שהופשט העור זהו נגד ד' הפוסקים ומה שדומה זה לדין גלודה דשליט בה אוירא ומשבת דקט"ז דהעור מעכב האויר שלא ישלוט בו לא אדע מה ענין זה אצל זה דאדרבא כיון דהעור מפסיק ואין האויר שולט בו מתיבש הדם שבתוכו, אולם היכא שהי' הדחה, מצד הראש יש מצדדים להקל יעוי' בשו"ת תשובה מאהבה ובכרם שלמה חיו"ד סי' ס"ט ובשו"ת נחלת שבעה מחמיר בזה ובדיעבד במקום צו"ג יש לסמוך ע"ד המקילים בצירוף חליטה לבשל ברותחין אבל ודאי שאין לסמוך על זה לכתחילה, וע"ד הכלים בבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה הנה דעת הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"ג ס"ק י"ז לאסור אפילו באיסור דרבנן באב"י, וכ"כ בפתיחה לאו"ח וזהו דלא כהמנ"י בכלל פ"ה וראי' מפינכא דר"א דתברה אע"ג דדם שמלחו א"א מדרבנן ויעוי' בסי' צ"א סס"י ד' ברמ"א בציר מבשר שנפל על כ"ח צריך שבירה אף דקיי"ל להלכה דדם שמלחו אאמד"ר (דרב אמי י"ל דס"ל דדם שמלחו דאורייתא] אולם בנד"ד ג"כ הורה בס' יהושע סי' פ"א להשהותן מעל"ע ולהגעילן אף בכ"ח שא"י מידי דופניו מ"מ מה יש להוציא הטעם צריך להוציא וכבר נחלקו בזה רבותינו אם באיסור דרבנן מהני הגעלה בכ"ח ויעוי' ברשב"א בעבוה"ק ואף דלהלכה קיי"ל דרק באיסור דרבנן שאין לו עיקר מהני הגעלה מ"מ בשהה ג"י בלא מליחה שהוא רק מתקנת הגאונים יש לסמוך ע"ד העיטור ולהגעיל ג"פ וכמבואר בשו"ע סי' קי"ג סט"ז בבישול עכו"ם
ו
ומה שהעיר ע"ד קושית הגרעק"א בזבחים דמ"ה בגה"ש שהק' עדהתוס' שם שהקשו למ"ל קרא למעוט דם מנותר תיפ"ל דאין איסור חע"א וע"ז הקשה דהא אי"ק לכשבישלו הדם דאי"ע עליו נפקע איסור דם והו"א דחל איסור נותר וע"ז תי' עפמש"כ באבן העזר להעיר דהא דם ל"ה בכלל בשר והא דאי"ק משום דראוי לזריקה לגבוה ול"ג מלבונה אבל בשבישלו הא אי"ר לזריקה ולא איצטריך קרא להכי עכת"ד, אין זה מעלה ארוכה דאכתי איצטריך קרא לכשנעשה נותר מתחלה שחל עליו איסור נותר ואח"כ בישלו דבזה הא חל עליו איסור נותר כיון שהי' ראוי לזריקה בשעתו וגם גוף ד' אבן העוזר תמוה דאטו בנותר בעינן בשר דוקא הא גם במנחות איכא דין נותר ומה דמבואר בפסחים דפ"ג דבגידין ליכא דין נותר היינו בגידין הקשין שאי"ר לאכילה אבל בגידין הרכין שראוין לאכילה אף דל"ה בשר ממש יש בו משום נותר ונראה דאף בגה"נ למ"ד אין בגידין בנ"ט ג"כ יש בו משום נותר כמבואר שם ובחולין ד"צ דספוקי מספק"ל אי בשל ימין ומשמע דלכו"ע הוא אף למ"ד דאין בגידין בנו"ט בשר ועי' בפסחים דמ"ז בל' רש"י אין בגידין בנו"ט בשר] ועי' בשעה"מ מה שהביא מד' רש"י ביצה ד"ז ובמנחת חינוך במצות לא תותירו מה שרוצה לחדש דבאמת זה תלוי אי יש בגידין בנו"ט עכ"פ נראה דדין בשר לא בעינן וא"כ הדם שראוי לאכילה בדין שיהי' בו משום נותר אלא דבל"ז הי' אפ"ל מצד אחר דהא מבואר בחולין ד"צ שם ובדצ"א בשמנו של גיד ובפירש"י שם דהאסור באכילה אין בו משום נותר ורק בשמנו של גיד שראוי לאכילה מן התורה וכן מבואר בכריתות די"ד דפיגול ונותר בחדא בהמה לא משכח"ל בצל"ח פסחים דכ"ח יחדש דאיכא גם בפסול מלא תותירו ובנובי"ת מתרץ להא דכריתות דהוא לענין כרת אבל מהא דחולין מבואר דמה שאסור מן התורה אינו טעון שריפה ואכמ"ל] והא דהו"א דיש בדם משום נותר הוא לפי שראוי לגבוה לזריקה א"כ בכשבישלו הא אי"ר לזריקה ואין בו משום אכילת אדם ואכילת מזבח אבל אינו מספיק לפמש"כ באם נתותר ואח"כ נתבשל שכבר עליו איסור נותר לפי שהי' ראוי לגבוה.
ובעיקר קו' הגאון רעק"א י"ל דנראה מדהתוס' זבחים דכ"ו בד"ה ש"מ שפירשו שלא לחייבו משום פיגול ונותר וא"כ לפ"מ דדחי לא משום שמנונית מבואר דבדם האברים איכא משום מותר ואף דהתוס' נקטו בדבריהם פיגול מ"מ ה"ה נותר ועוד נראה דבפיגול דאינו בדם משום דדם מתיר הוא א"כ דם האברים שאינו מתיר חייב משום פיגול כהדדי נינהו גם לפ"מ דילפינן לכפרה נתתיו וכו' דוקא בדם הראוי לכפרה מיירי אבל דם האברים אי"ר לכפרה וא"כ עיקר המיעוט הוא בדם הנפש ובדם הנפש יש לדון דהוי דם מן החי ויש לו דין יוצא מן החי ולא מהני בישול והא דאין הנכרי מצוה על דם מן החי לרבנן לפי דלא הוי אבר ובשר ועל יוצא מן החי אינו מצוה אבל ישראל הא אסור מהטמאים אף יוצא מן החי כמו שארי שמנינות היוצא מן החי ועל זה לא מהני בישול ושפיר הקשו התוס' דתיפ"ל דאין איסור חע"א, ועוד יש להוסיף נפך בזה גם א"נ דבדם האברים ג"כ ליכא משום נותר מ"מ הא בדם האברים שאי"ר לזריקה ואי"ר לאכילה א"כ בל"ה לא איצטריך קרא דליכא משום נותר דהא אי"ר לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח אלא שיש לדון בזה כיון דדם שבישלו אי"ע עליו א"כ שוב ראוי לאכילת אדם ע"י בישול אלא שי"ל דבעינן שיהי' בעצמו ראוי לאכילה וכיון דדם בעצם אסור באכילה לא חל עליו מצות אכילת קדשים אף שיש לו תיקון ע"י בישול ובאמת צ"ע בדם האברים שאי"ר לזריקה ואפ"ה עובר עליו א"כ מה"ט כשבישלו יעבור ג"כ וכן בדם הנפש לכשבישלו הא לא גרע מדם האברים שאי"ר לזריקה וראיתי בשו"ת שאג"א החדשות סי' ט"ז שהרגיש בזה ויעוי"ש מה שה"ר מהא דאיצטריך קרא למעוטי דם מנותר וטומאה, הא אין איסור חל על איסור אעכצ"ל דלכשבישלו אינו עובר עליו וליכא איסור ולא שם עינו הבדולח לפי שעה שכבר תמהו כן התוס' בזבחים דמ"ה