אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ח
בין המצרים תרס''ז בענין נקובת הושט בעוף.
א
מה שנסתפק מעכ"ת שי' בנקובת הושט בעוף אי הוי נבילה די"ל דדוקא בבהמה דבעי ב' סימנים ואין מכשיר משא"כ בעוף דהכשירו בסימן אחד הרי נשאר הגרגרת והאריך בזה אי לכתחלה בעינן בעוף ב' סימנים מן התורה ואם אין זה לעיכובא אך דכיון דבעינן לכתחלה ב' סימנים בעינן שיהי' ראוי לבילה וכל שאי"ר לבילה בילה מעכבת בו ולהכי כיון שאין א' מהב' סימנים ראוים לשחיטה מעכבים זה את זה, הנה כבר קדמוהו בחקירה זו השואל בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ד והברי"א דחה אותו מד' הבה"ג המובא בראשונים דשמוטה אינה טריפה רק שאי"ר לשחיטה מ"מ גם בעוף שנשמט סימן אחד לא מהני שחיטת השני וכמש"כ התוס' בחולין, ד"ט וכמש"כ הכ"מ בפ"ג מהל' שחיטה בשם הרשב"א אלמא דכל שסימן אחד אי"ר לסחיטה בעוף לא מהני שחיטת השני ועוד הביא מדברי הרמב"ם שכ' מפורש בפ"ג מהל' שחיטה הל' י"ט דעל מה שכתב בפסו"ה ונקו"ה דהוי נבילה סיים שם אחד בהמה ואחד עוף בכל הדברים האלו הרי דבריו ברור מללו שאין חילוק בין בהמה ועוף זהו תו"ד
ב
והנה מה שהביא הברי"א מד' הרמב"ם נראה דאין ראי' דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דנקו"ה הוי נבילה מחיים וא"כ ע"כ אין הטעם משום שאי"ר לשחיטה דהא מה"ט בהשמוטה לבה"ג לא הוי טרפה ג"כ וחלבה מותר דנקובת הושט הוי טריפה רק דאם נשחטה הוי נבילה שאין שחיטה מועלת בנקובת הושט בזה יש מקום לספיקת דרק בבהמה לא מהני שחיטה לפי שאין כאן מכשיר כלל אבל בעוף הרי נשאר הגרגרת ובזה י"ל ג"כ מאי דמבואר באשכול מהל' שחיטה דגם בעוף נקו"ה נבילה ולא מהני שחיטת הקנה משום דס"ל כשי' הרמב"ם דנקו"ה נבילה מחיים אבל לשי' החולקים ע"ד הר"מ דל"ה נבילה מחיים מהני שחיטת הקנה וכן כ' באמת הג' מוהר"מ בנעט בשו"ת הר המור לדינא [ורק לד' הש"ך בנקוה"ש לפי שי' הרמב"ם ג"כ דוקא לאחר שחיטה נבילה יהי' מד' הרמב"ם ראי' גם מה שהביא ראי' משמוטה י"ל דאין ראי' שכן הל"מ בשמוטה שאינה מועלת שחיטה גם השני ודוקא בשמוטה הוי הלכה כן אבל לא בטריפה אחרת שאירע בהסימן והרי כן נראה ממשנה דל"ב דשחט את הושט ופסק הגרגרת או שפסק הגרגרת ואח"כ שחט את הושט דרע"ק ס"ל דטריפה והי' ס"ל דמועיל שחיטת הסימן השני לטהרה מידי נבילה אע"ג שאין הסימן השני ראוי לשחיטה וניהו דחזר רע"ק דהוי נבילה דצריך ב' סימנים בבהמה אבל מ"מ בזה דבעינן שיהי' ב' סימנים ראוים לשחיטה אין הכרח לזה דרע"ק חזר בו, ובספר הרגיש בזה ועפ"ז נסתפק ג"כ בספק מושכל הא דנקובת אחר השחיטה לפרש"י אם הוא משום דכן בא בבלכה דאע"ג דידעינן דטריפה שנשחטה טהורה מקרא מ"מ זה או דנאמר דההלכה בא דלא נאמר תורת שחיטה רק בסימן שלם וכשר ולא בנקוב ולפ"ז יש לומר דבעוף אם שאין תורת שחיטה על הושט נקוב מ"מ יכול להיות נשחט ע"י הקנה שיטהרו מידי נבילה ואעפי"כ בפסו"ה אי הוי טריפה לא מהני שחיטת הושט משום דכשנפסק הגרגרת ברובו הרי נעשה בו מעשה שחיטה שלימה ואם הי' נעשית כשיעור זו בשחיטה כשרה היתה שחיטה א"כ האיך יועיל שחיטת הושט דשני שחיטות בעוף לא מצינו ואם נשחט סימן אחד בפסול הרי ודאי לא מהני שחיטת השני בהכשר אבל בנקובת הושט שאין כאן שיעור שחיטה שפיר מהני שחיטת הסימן השני.
ג
ויש מקום ספק לפ"ז בנקובת הושט שעלה בו קרום ונסתם דכל קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ואין טריפה חוזרת להכשירה דמ"מ כיון דנקו"ה הוי רק טריפה ומה שמתנבלת ע"י שחיטה הוא משום דההלכה דבושט נקוב לא מהני שחיטה וי"ל דלענין זה לא הוי ושט נקוב דהא נסתם הנקב ויש בו שחיטה והוי רק טריפה ולא נבילה אבל אם נימא דהא דנקו"ה לא מהני שחיטה משום דשחיטה אינה מטהרת טריפה בסימנים וא"כ כיון דטריפה אי"ח להכשירה והוי טריפה מחמת סימנים לא מהני שחיטתה לטהרה מידי נבילה ומדהר"מ בפ"ג מהל"ש הלכה כ"א דמבואר דגם בעלה קרום הוי נבילה אין ראי' דלשיטתו נקו"ה נבילה מחיים והקרום כמי שאינו והא דלא משני בחולין דל"ב דמתניתין דאלו טריפות מיירי בעלה קרום ונסתם משום דבגרגרת שנפסק ברובו בודאי לא מהני סתימה כיון שנפסק ברובו ואין לו מתיר לשחיטה והי' בו שיעור שחיטה בפסול בכה"ג לא מהני הסתימה להכשירו ורק בנקובת הושט שיש לו רוב הסימן להכשר שחיטה וההלכה דבושט נקוב לא מהני שחיטה, י"ל דנסתם מהני.
ועפי"ז לפי הך צד דמהני סתימה לענין זה יתיישב מה שהקשיתי בילדותי בב"ק דע"ז לדברי ר"ש המוכר את הטריפה מהו לפי שאינו בטביחה והא גם לרבנן איכא נפ"מ בנקו"ה לשי' רש"י דאין שחיסתו מטהרתו והוי כנוחר ומעקר דפטור מדו"ה אי איתא במכירה ולשי' הרמב"ם דס"ל דנקו"ה הוי נבילה מחיים א"ש דא"כ הוי כמתה ול"ש בו דו"ה בנבילה מחיים אבל לשי' רש"י דהוי טריפה א"כ גם לרבנן איכא נפ"מ אי איתא במכירה כיון דליתא בטביחה לכו"ע ומנאתי אח"כ בחמדת שלמה שהעיר מזה. ולמש"כ י"ל דדוקא טריפה שאינה חוזרת להכשירה חשוב ליתא בטביחה לר"ש דששא"ר לא שחה שחיטה משא"כ לרבנן דנקו"ה איתא בטביחה לכשיתרפא מבחוך ויסתם הנקב ואז תועיל השחיטה לטהר מידי נבילה ובמקום שנסתם הנקב י"ל דאין זה מקום שחיטה דניהו שעלה בו קרום אבל אין זה ושט, ולפ"מ שנודד הגאון רעק"א בחי' ליו"ד סי' כ"ז דאם השלים הרוב במקום הנקב דפסיק לחיותי' קודם גמר שחיטה בכה"ג לכו"ע הוי נבילה וזהו דלא כמש"כ המהרש"א בבכורות ד"כ דנקו"ה שחיטתו מטהרתו דהא התם במקום נקב קא שחיט ולדבריו צ"ל דהוי כחצי קנה פגום דמשלים לרוב להכשירה וה"נ חצי ושש פגום משלים הרוב לטהר מידי נבילה אבל מצד הסברא נראה דל"מ בזה השלמת הרוב דדוקא בח"ק פגום דכשר והלכה הי' דרובו של אחד כמוהו בע"כ השלמת הרוב הוי כרוב משא"כ בושט דעכ"פ נקובת משהו טריפה ואף דרובו של אחד כמוהו היינו רוב בשחיטה דהא ההלכה היה להתיר באכילה ולא לטהר מידי נבילה בהשלמת הרוב דאל"כ ל"ל קרא דוכי ימות מן הבהמה דמקצת בהמה אינה מטמאה וזהו טריפה ששחטה דהא מהשלמת שיעור שחיטה ידעינן ששחיטת טריפה מטהר מידי נבילה אלא דהלל"מ על שיעור שחיטה להתיר באכילה וא"כ צריך שיעור רוב בשחיטה ולפ"ז י"ל דבעלה בו קרום ונסתם דסוף סוף אין זה ושט רק קרום אחר ואותו מקום אינו מצורף לשחיטה ואם ישחוט בו נמצא נקו"ה קודם לשחיטה וגם קודם שיגמור רוב שחיטה יהי' פסוקת הושט ברובו דהוי נבילה לכו"ע אלא דאכתי איתנייהו בטביחה במקום אחר למטה
ד
ולמש"כ יש לומר ולהסביר ביותר הטעם דלא מהני שחיטה בנקו"ה לטהר מידי נבילה משום דבעינן שיהי' כל הסימן ראוי לשחיטה וכיון דבמקום הנקב לכו"ע הוי נבילה משום דיצא חיותו ברוב קודם גמר השחיטה שוב נפסל כל הושט לשחיטה ואם ניחא כן א"כ גם בנסתם ע"י קרום מ"מ כיון דאותו מקום אי"ר לשחיטה שוב כל הושט אי"ר לשחיטה ולא נטהר מידי נבילה ויעוי' בתבו"ש סי' י"ג ס"ק ט"ז בולד ולד של ב"פ דבעינן שיהי' כל הסימן ראוי לשחיטה. ועפי"ז נראה להסביר מה שחידשו האחרונים דניקב הושט כעד מה ששחט לא הוי רק טריפה ולא נבילה כלשון התוס' בחולין ד"ח בד"ה והאיכא ובשו"ע סי' כ"ו משום דכיון דכבר שחט באותו חלק הושט לא בעינן עוד בו שיהי' ראוי לשחיטה והוי רק טריפה כשאר טריפות כאלו נקבו המעיים לפני גמר השחיטה דהוי טריפה ולא נבילה.
ועפ"ז י"ל ג"כ ד' התוספתא שהביא הגרעק"א דניקב בושט שחיטתו מטהרתו דמיירי באופן שניקב כנגד מה ששחט כבר] ויש לי מקום עיון לדון להיפוך במה שנסתפק הפרח"ג בניקב קרום אחד ונתרפא ואח"כ ניקב הקרום השני בושט דבכה"ג שלא הגיע לשיעור טריפות מהני סתימה דמ"מ ניהו דטריפה לא הוי אבל אותו מקום אינו ראוי לשחיטה דל"ה ושט רק קרום אחר ואותו קרום שעל הנקב אינו מצטרף לשיעור שחיטה ומה"ט כל הושט אי"ר לשחיטה אם לא דנימא כיון דהוא בריא הוי זה גוף הושט, ועפ"ז יש לעורר בדי התבו"ש סי' מ"ו שהקשה להרמב"ם דס"ל דסתימת בשר באבר אחר מהני א"כ בושט שניקב נגד הבשר מהני סתימת הבשר שכנגדו דהוי סתימה דחעיקרא וא"כ אמאי בישב לה קוץ בושט הו"ל להכשיר במקום הדבוק בבשר ובזה היה לו להושט להיות גם בדיקה מבחוץ לראות אם הבשר שלם כנגדו ולכאורה כראה דע"כ לא מהני סתימה רק לטריפה אבל להרמב"ם הא נקו"ה נבילה אלא דלפ"ז לשי' הראשונים דנקו"ה הוי טריפה מחיים הרי מוכח דלא מהני סתימה ולמשנ"ת נראה ניהו דהוי סתימה לטריפות שיכול לחיות בכה"ג אבל הא הבשר והעור שמבחוץ אין זה גוף הושט ואיך יוכשר שחיטתו כיון דבושט נקוב הא לרש"י ל"מ שחיטה וא"כ מה יועיל השחיטה שמבחוץ סוף סוף הא הושט נקוב ובכה"ג יהי' דמי לשמוטה לבה"ג דמחיים אין זה טריפה דהא הוי סתימה ומ"מ אין שחיטה מועלת בו אולם אם נימא דהא דל"מ שחיטת ושט נקוב לטהר מידי נבילה דדוקא שחיטת טריפה מאבר אחר מהני אבל טריפת הסימנים אינה נטהרת ע"י שחיטה א"כ בכה"ג שנסתם הקרום ע"י בשר ועור ואין כאן טריפה כלל שוב הוי שחיטה כשירה ומותרת רק אם ישחוט במקום הסתימה כיון דבעינן שישחוט בהושט וכיון שהבשר הסותם אין זה גוף הושט א"כ אזיל חיותי' לפני שחיטת הרוב אבל אם ישחוט במקום אחר למטה שפיר מהני השחיטה כדין כל שחיטה כשירה, אך לפי"ז יחודש בנקו"ה בעוף שהי' סתימה דמעיקרא מעור ובשר בזה מהני שחיטת הקנה ממנפ"ש דאם נימא הטעם דבטריפת הסימנים לא ילפינן ממקצת בהמה שאינה מטמאה שחיטתה מטהרת טריפתה הרי כיון דהוי' סתימה דמעיקרא לא נטרפה כלל והוי שחיטת בהמה כשרה ואם נאמר משום דושט נקוב אינו ראוי לשחיטה או כפי ההסבר דבעינן שיהיו כל הושט ראוי לשחיטה א"כ עכ"פ הקנה ראוי לשחיטה ומהני שחיטה הקנה ומד' הרמב"ם שכ' דאין הבדל בין בהמה ועוף אין רא' לשיטתו דס"ל דהוי נבילה מחיים ולדידי' אין לנו הכרח כלל לדין דושט נקוב אי"ר לשחיטה מן ההלכה והא דאינו סותם הבשר משום דבנבילה ל"ה סתימה ולפ"ז באופן שנסתפק הפרמ"ג שניקב קרום אחד נסתם ואח"כ ניקב הקרום השני ראוי לשחיטה ג"כ כיון שהיא כשרה] אבל לדידן אם נימא דסתימת הבשר הוי סתימה לענין טריפות רק דמ"מ אין זה ושט ראוי לשחיטה ולפ"ז בעוף מהני שפיר שחיטת הקנה כאמור.
ה
ויש מקום ספק לפ"ז במליקה לר"מ בזבחים דס"ט דמטהר מליקת טריפה מידי נבילה בטריפה דנקובת הושט אי מטהר והנה למיד דאין עיקור סימנים במליקה בזה בודאי תטהר מליקה מידי טריפתה דהא מה שמתנבלת בנקו"ה אחר שחיטה הוא לפי שאין שחיטה מועלת בושט נקוב והא במליקה אין פסולי שחיטה וכמו בעיקור סימנים אין מונע מליקתה ה"ה הנקב אינו מונע מלטהר שחיטתה אלא גם אם יש עיקור סימנים במליקה ומ"מ בנקו"ה כיון דהא דאין שחיטה מועלת הוא לפי שאין ושט נקוב מטהר מידי נבילה ולפ"ז במליקה בעולת העוף למאי דמשני רבא בחולין ד"כ דמשום מצות הבדלה הוא וא"כ מה בכך דהושט נקוב דהא כבר מתה ע"י שדרה ומפרקת ורוב בשר ומליקתה זהו שחיטתה ורק משום מצות הבדלה מבדיל הסימנים לשחיטה והא כבר הועילה מליקת השדרה ומפרקת ורוב בשר וכ"ז אם נימא דמשום דבסימן נקוב אין בו דין שחיטה לפיכך הוי נבילה אחר שחיטתה משא"כ אם נימא דהא דנקורה הוי נבילה לפי שאין שחיטת טריפה מטהרת טריפת סימנים א"כ ה"ה במליקה אינו בדין שתטהר טריפת הסימנים דלא עדיף מליקה משחיטה וכמו דשחיטה אינה מטהרת טריפת הסימנים ה"נ המליקה אלא דכ"ז אם ניחא דחתיכת הסימנים הוא משום מצות הבדלה אבל למאי דמסיק דחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר וחתיכת הסימנים ישנו לפ"ז ג"כ בתורת מליקה א"כ י"ל דגם בושט נקוב אין דין מליקה כמו דאין בו דין שחיטה] וכן יש להסתפק לפ"ז בעג"ע למאי דמיבעי הירוש' בסוטה אי עריפתה מטהר טריפתה בנקו"ה דאם נימא דבושט נקוב ליכא שחיטה והא בעג"ע אין בה שחיטת הסימנים משח"כ אם נימא דבטריפת הסימנים אין שחיטה מועלת לטהר מידי נבילה י"ל דעריפה לא עדיפא משחיטה וכן יש לעורר בשעיר המשתלח טריפה אי נימא דדחיתו לצוק מטהר מידי נבילה דה"נ בטריפת הסימנים וכ"נ מדהגמ' יומא דס"ד דדחיתו לצוק זהו שחיטתו וחייב משום אוא"ב והוי מחו"ז אלמא דאע"פ דנפסל משום מחו"ז מ"מ אמרינן דדחיתו לצוק זהו שחיטתו וה"נ בטריפה ומדהגמ' גופא אין ראי' כ"כ דלהכי אי"ק דמחו"ז פסול אבל לפי האמת דפסול אין זה שחיטה אבל מדהר"מ מבואר דחייב וה"נ בטריפה ויש לחלק די"ל דתלוי בדין חליקת טריפה] כיין שא"נ לשחיטת הסימנים ונראה לד' הבה"ג בשמוטה ל"ה טריפה רק שאי"ר לשחיטה בעג"ע כשירה דא"ל שחיטה חלא פריפה והא טריפה לא הוי ואף דכפרה כתיב בה כקדשים היינו לענין טריפות חבל שמוטה שתלוי בשחיטה וכיון דעג"ע א"צ שחיטה אלא עריפה מה בכך דהוי שמוטה ובזה י"ל קו' הלח"מ ע"ד הש"ס בחולין ד"ט דיליף בשה"מ דטריפה. פסול מטעם שאין הגורל קובע ולא סגי בקרא דיעמד חי דנפ"מ בשמוטה ולפי המסקנא אם נשמט לאחר הגרלה לבה"ג כשירה.
י' ובעיקר הספק נראה דממקומו הוא מוכרע דבהא דמשני הגמ' בחולין דל"ב אלא אמר רבא אלו אסורות קתני יש מהם נבילות ויש מהם טריפות ופירש"י כגון נקובת הושט ופסו"ה לכאורה צ"ע מנ"ל לרש"י לחדש דגם נקו"ה הוי נבילה דמפסו"ה אין ראי' שאין לו סימן להתיר משא"כ נקו"ה דראוי לשחיטת הושט ברובו וראיתי בביה"ל שכ' לפרש דמדתני אלו טריפות בבהמה נקו"ה ופסו"ה וניקב קרום של מוח כו' הרי מוכרח דנקו"ה הוי נבילה דאל"כ פתח בטריפה דנקובת הושט ואח"כ נבילה דפסו"ה ואח"כ טריפות דניקב קרום של מוח והלב וה"ל להתחיל מנבילה דפסו"ה ואח"כ ליתני סדרא דטריפות ומזה מוכרח לרבא דנקו"ה דמי לפסו"ה דאיתרע מקום שחיטה דידהו והוי נבילה, ולפ"ז הרי דמשנתנו בדנ"ו תני ואלו טריפות בעוף ניקב הושט ונפסק הגרגרת כו' וקשה ג"כ ורמינהו כו' וצ"ל כשינויא דרבא יש מהם נבילות א"כ מסדר המשנה דמסדר בעוף כמו בבהמה הרי מוכרח דנקו"ה הוי נבילה דאל"כ דנקו"ה יש לו תקנה בעוף בשחיטת הקנה הו"ל למיתני פסו"ה וליתני נקו"ה בהדי טריפות דעוף ואין לומר דלהכי יש מהם נבילות דהא הם שחט את הושט מתחילה בנקו"ה הוי נבילה ולהכי תני לה בהדי דפסו"ה דא"כ גם בבהמה משכח"ל דהוי נבילה כגון ששחט במקום החתך ובמקום נקב דלכו"ע חין השחיטה מטהרת וכמוש"כ באות ג' בשם הג' רעק"א ומנ"ל דגם אם שחט שלא במקום נקב הוי נבילה ובעכצ"ל דמדקתני בין הנבילות כפסו"ה סתמא הוי נבילה בכל אנפי ח"כ בעוף נמי מדקתני סתמא בכל אנפי הוי נבילה אף בשחט הגרגרת.
ו
ולפמש"כ דמוכרח דנקו"ה בעוף נבילה ולא מהני שחיטת הקנה עכנ"ל כמש"כ בטעם הדבר משום דטריפה ששחטה דמטהר הוא רק בטריפות בשארי איברים אבל לא בטריפות הסימנים ועפ"ז לא מהני סתימה כמו דלח מהני סתימה לטריפות ושחיטתו אינה מטהרת ויקשה משה"ק בב"ק דע"ז במאי דפליגי ריו"ח ור"ל לדברי ר"ש בהמוכר את הטריפה דהא גם לרבנן משכח"ל בנקובת הושט דליתא בטביחה כמשכ"ל באות ג' ונראה עפ"י המבואר בחולין שם בשינוי' דר"ל כאן ששחט במקום חתך כאן ששחט שלא במקום חתך כו' ומי אמר רשב"ל הכי והאמר ר"ל שחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשירה אלמא כמאן דמנחא בדיקולא דמיא כו' ופירש"י דפסו"ה ברובא הוי ג"כ כמאן דמנחי בדיקולא ולפ"ז רק בפסו"ה ברובא אבל בנקו"ה דהוא במיעוטו דלא הוי כמאן דמנחי בדיקולא הדר דינא דר"ל דשלא במקום חתך הוי שחיטה ולר"ל בודאי מהני שחיטה בנקו"ה לטהר מידי נבילה וגם שינוי' דריו"ח ל"ק כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה הרי לריו"ח אלו טריפות דנקו"ה דוקא נינהו דבפסו"ה מצינו דחזר רע"ק אבל בנקו"ה הא לא מצינו ומסברא הא אין לדמות נקו"ה לפסו"ה וכן מצאתי שכ"כ הביה"ל דלריו"ת נקו"ה הוי טריפה והא דקיי"ל דנקו"ה נבילה כרבא משום דהלכה כבתראי ולפ"ז לריו"ח ור"ל דס"ל דנקו"ה הוי טריפה ושחיטתו מטהרתו מידי נבילה א"ש לשיטתייהו דפליגי במוכר את הטריפה דלא משכח"ל בנקובה אבל אם נימא דגם בפסו"ה הוי מחיים טריפה קשה דאכתי הו"ל לאפלוגי בפסו"ה דמחיים הוי טריפה וליתא בטביחה דאחר שחיטה הוי נבילה וצ"ע ומה שפלפל ידידי בחכמה לתרץ ד' הנוב"י שכ' דנדה הוי מוסיף בשביל טומאה שהשיג עליו העמ"א מנבילה דלא חל על טומאה דמוסיף טומאה משום דאין הטומאה והאיסור באים כאחד ובשעה שהיא מפרכסת לא ירדה עדיין טומאת נבילה אע"פ שאסורה משום נבילה יפה העיר אלא דלפ"מ שהביא ד' הרשב"א דבעוף בחד סימן מתה ומטמאה מחיים א"כ אכתי יקשה מחולין דק"א דלר"י אין איסור נבילה חל על איסור טמאה בעוף משום דאין איסור חל על איסור והא מוסיף טומאת ביה"ב והא בעוף מטמא ביה"ב במפרכסת ועוד ילה"ע דבנבילת בהמה כתיב במותם ובנבילת עוף טהור לא כתיב רק האוכל מנבלתה ותלוי הטומאה באיסור וכיון דבשעה שהיא מפרכסת אסורה משום נבילה ממילא גם טומאת ביה"ב יש כאן וכן צידד בשו"ת ברית אברהם א"כ הד"ק דהוי מוסיף משום טומאה אולם י"ל דלר"י דיליף מקרא דכל שאין איסורו משום נבילה רק משום טומאה דאין איסור חל על איסור ע"כ אינו מטמא טומאת ביה"ב נמצא דטומאת ביה"ב תלוי באיסור נבילה א"כ לפמש"כ הרמב"ם בכריתות בנקודה הנפלאה דלהכי אין איסור דבב"ח מוסיף לפי דאיסוה"נ דבב"ח יליף מאכילה ואם אין חל איסור דבב"ח אין כאן איסוה"נ כלל ולא דמי למוקדשין וה"נ כיון דגלי קרא גזיה"כ דטומאת ביה"ב תלוי באיסור לאו וכל שאי"ח משום לאו דנבילה אין כאן טומאה א"כ אאפ"ל דהוי מוסיף משום טומאת ביה"ב דהא אי נימא דאי"ח משום נבילה א"כ לא נתוסף בו טומאה כלל.
ז
כל זה כתבתי לפי הבנת מעכ"ת בד' הרשב"א וכמו שהביא כן בשם החת"ם יו"ד סי' כ"ג דלדעתו בעוף בחד סימן מתה ומטמאה מחיים והחת"ס הקשה ע"ז דא"כ יקשה קו' הש"ס דליתנינהו בעוף ניטל הירך והחלל שלה ושינויא דנבילה דמטמא מחיים לא קתני דהא קתני פסו"ה אבל תמיהני דבודאי גם הרשב"א מודה דבעוף בחד סימן מפרכסת כחי' ומאי דמפרש וכי מתה עומד ומולק וכן תקשי לך עולת העוף דבעי ב' סימנים דמתה בחד סימן ומטמא היינו עם המפרקת ורוב בשר וכמש"כ כן המהרש"א בד"כ בפירש"י וכן כתב שם הרשב"א בד"כ מפורש דמשום המפרקת ורוב בשר עם חד סימן מטמא מחיים ולהדיא מבואר בד' הרשב"א שם דבחד סימן בלא מפרקת ורוב בשר ומפרכסת אינו מטמא יעושה"ט, ובאמת הרי סוגיא ערוכה וגמ' מפורשת כן בחולין דק"ב אכל אבמה"ח ממנה אינו סופג את ארבעים ואין שחיטה מטהרתה כו' אלא לאו בב"נ מכלל דאסור ועי' בפירש"י ותוס' שם הרי מפורש דבעוף טמא כשהיא מפרכסת אחר שחיטתה ב"נ מוזהר עליה משום אבמה"ח הרי דחי' היא והרי גם לחזקי' דס"ל בדקכ"א דאינה לאברים מסיק הגמ' שם דיצתה מכלל חיה שאינו חייב משום אבמה"ח ולכלל מתה לא באה שאינה מטמאה, א"כ בזה שמפורש דחייב משום אבמה"ח בודאי דלכלל מתה לא באה ואינה מטמאה משום נבילה ותמיהני ע"ד התוס' בדפ"ד בד"ה בעינן שכתבו ודוחק לומר דהכא איירי בעוף דאין חיות כ"כ דהכשירו בסימן אחד דהא ש"ס ערוך הוא וראיתי שהרגישו בזה ודוחק לחלק דאעפ"י דחיה היא לענין אבמה"ח מ"מ איננה בהעמדה והערכה.
והא מפשטות הש"ס בחולין ד"ל ובתוד"ה והתנן שם מבואר דאין חילוק בזה דהא דייק ממאי דאינו מטמא טומאת נבילות דהוי בר העמדה והערכה וצע"ק, ומהא דדקכ"א שם דמשני אמר חזקי' הואיל ויכול לגוררה על פחות מכזית כו' אין ראי' דהא לא הו"מ לשנויי דשאני עוף שאין בו דין מפרכסת משום דאכתי קשה הא סופו לטמא טומאה חמורה אחר שתפסק מלפרכס ועל כן שני הואיל ויכול לגוררה על פחות מכזית ולא יבא לידי טומאה חמורה כלל ואפשר דבאמת בעוף היא מתה מיד ובכל גוני א"צ הכשר ורק מפירש"י שם שפי' אבל נבילת עוף טהור שכבר מתה הא רש"י לס"ל כהרשב"א בחולין ד"כ אבל מדק"ב ראי' מפורשת, ובאמת גם לחזקי' דס"ל אינה לאברים תמוה מהא דדק"ב דמשנה הוא בטהרות בנבילת עוף טמא דמבואר דב"נ חייב משום אבמה"ח דמפרכסת וכבר תמה בזה הגרעק"א בתוספותיו לטהרות ואולי נחלק דדוקא בבהמה ברוב שנים ס"ל דאינה לאברים אבל בסימן אחד בעוף חשוב אבהמ"ח דאעפ"י דלענין דין שחיטה הל"מ דבעוף סגי בסימן אחד מ"מ לענין מציאות דפירכוס בסימן אחד חשובה מפרכסת וב"נ חייב עליה משום אבמה"ח וגם חזקי' מודה בזה רק בשחט שנים או רוב שנים בבהמה ס"ל לחזקי' דיצתה כלל חי' משא"כ בסימן אחד בין בבהמה ובין בעוף וכן נראה מוכרח דאין חילוק בין בהמה ועוף ומפרכסת אינה מקבלת טומאה מסוגית הש"ס במקומו דאר"ת אף אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא
ח
בגדים אביה"ב ואי אמרת טריפה הוא מליקתה זו היא שחיטתה תיהני לה סכין כו' ומאי ראי' מייתי מעוף לבהמה מעוף דזוטר חיותי' דמיית מיד בנשבר מפרקת ורוב בשר לבהמה דהוי כחי' אחר שחיטת ב' סימנים וה"ה בנשברה מפרקת ורוב בשר וגם מבואר מד' הש"ס דאין חלוק בין טומאת ביה"ב דכל זמן שהיא חי' ומפרכסת אינה מטמאה כמו בטומאת נבילות אע"ג דלא כתיב בטומאת ביה"ב מיתה דאל"כ מאי ראי' מטומאת ביה"ב דמטמאה מיד לטומאת נבילות וזהו דלא כמש"כ הברי"א שם ומש"כ לתרץ דהש"ס מייתי ראי' דאם נימא דאינה מקבלת טומאת נבילות ורק.
איסור נבילה איכא כמו בנקו"ה ולענין טומאת ביה"ב סגי איסור נבילה אכתי תיהני להסכין לטהר מידי טומאתו בביה"ב דכל שאינה מקבלת טומאה מחיים הרי יש ביד השחיטה לטהר את הטומאה הדברים תמוהים וזרים דכיון דאיסור נבילה איכא ומה שאינה מקבלת טומאה הוא לפי שיש בה איזה חיות כמו מפרכסת מאי שייך שחיטה לזה דהא גם אחר השחיטה אם מפרכסת אינה מקבלת טומאה ואיך תטהר הסכין ועכצ"ל דהש"ס ס"ל דאין חילוק בין בהמה לעוף וגם לענין טומאת ביה"ב אין חילוק ובמפרכסת ובנקו"ה אינו מטמא ג"כ בביה"ב.
ט
ומה שנסתפק לפי ספקו של בית הלוי בטעם הדבר דלא מהני שחיטה דנקובת הושט לפי זה בשני ושטים או בשני קנים אם מהני שחיטה לטהר מידי נבילה אם נימא דהטעם משום דהושט נקוב לא מהני שחיטה אם כן יש לומר בשני ושטים דניהו דיתר כנטול דמי לענין טריפות מ"מ אין בו נקב בפועל אבל אם נימא דבטריפות סימנים לא מהני שחיטה לטהר מידי נבילה סוף סוף הלא נטרפה בסימנים מטעם יתר, יפה העיר ולשי' הרמב"ם דנקו"ה הוי נבילה מחיים ומ"מ בשני ושטים דיתרת חיה כמש"כ הרשב"א בודאי דל"ה נבילה מחיים ודברי הפמ"ג תמוהים] ולדידי' הא אין הלכה כלל דבפסול סימנים לא מהני שחיטה כיון דבל"ז הוי נבילה מחיים וא"כ ביתרת דשני ושטים או שני קנים דל"ה רק טריפה הא בודאי מהני שחיטה לטהרה מידי נבילה כמו בשאר טריפות דמהני שחיטה לטהר מידי נבילה דהא להרמב"ם לא מצינו חלוק בין טריפות דסימנים משארי טריפות ונקו"ה ופסוה"ג מצד עצמו הוי נבילה מחיים ולפ"ז י"ל דלהכי כ' הרמ"א דבשני ושטים הוי טריפה משום דלשי' הרמב"ם הא בודאי לא הוי רק טריפה ושחיטה מועלת בו לטהר מידי נבילה.
ולדינא כבר העירני בזה חכם אחד בדין של שני ושטים אם מהני שחיטתו לטהר מידי נבילה ובאמת אי אמרינן דיתר כנטול דמי לבד מן טריפות מבואר בדברי הרמב"ם בפ"ב מהל' איסורי מזבח בבהמה שיש לה שני טחולים פסולה להקרבה מטעם יתר כחסר הרי אף שאין בה טריפות אמרינן יתר כחסר ועי' בפליתי ובפמ"ג סי' מ"ד ועי' בראש אפרים סי' ל"ה מה שהביא דברי היבין שמועה והרשב"ץ שנחלקו בזה ואולי יש לומר דילפינן משתי הכליות בבכורות דף מ' ולא בעל ג' כליות וילפינן לפסול לגבוה יתר כחסר ולא כן בהדיוט ואולם י"ל דלענין שחיטה דתלוי ג"כ בחיות כמו בטריפות אמרינן ג"כ יתר כנטול דמי ולא דמי למומין.
אולם נראה דאף על פי דלא אמרינן יתר כנטול לענין שחיטה מ"מ אין השחיטה מטהרת מידי נבילה מצד אחר דאם שחט ושט אחד משני הושטים הא לא מצינו שחיטת מתרת בבהמה שנשאר לה ושט או בעוף שנשארו ב' סימנים ושט וקנה דלא פסקה חיותו וגם אם ישחוט הושט השני הא לא מצינו שחיטה אחר שחיטת הקנה והושט דאין לומר דשני ושטים הוי כושט אחד דכל אחד הוא ושט שלם בפני עצמו גם אם נימא כמו שצידדו הפוסקים דיתר כנטול האחד הוא עקרי והשני איננו עקרי א"כ יש לומר דבהיתר אין נקב פוסל כלל ומהני שחיטת שני הושטים דהא שוחט אחד משניהם העקרי ובהשני היתר אין הנקב פוסל מ"מ כיון דאמרינן דל"א יתר כנטול רק לענין טריפות ולא לענין שחיטה אם כן לענין שחיטה שני הושטים שוים ואין שחיטת הושט האחד מטהר גם אין שחיטה בושט השני אחרי שחיטת הושט הראשון ואין עוד עליו שם שחיטה, וביותר יש להסביר למש"כ רש"י בחולין ד"כ דבכל שחיטה משנקב הושט יש כאן מעשה טריפה וכי גמר שחיטתו מתכשר ונראה דבהכי אכשרה רחמנא וזהו דין שחיטה דע"י גמר הרוב יש על המיעוט ג"כ שם שחיטה משא"כ בשני ושטים דע"י גמר רוב אחד לא מתכשר עדיין על ידי שחיטת הושט השני א"כ נמצא דשחיטת הושט הראשון הוי נקב בעלמא ועל זה אין לומר דבהכי אכשרה רחמנא וזה דין שחיטה דהא בכל מקום שחיטת הושט לבד או בצירוף הקנה מכשירתו ולא שיהי' צריך שחיטת ושט שני וגם בשני קנים כיון שנטרפה ע"י פסוקת הגרגרת ברובו ולא נשלם שיעור שחיטה דהא צריך לשחוט הקנה השני בכה"ג כבר נטרפה ואין שם שחיטה עליו ולא מהני שחיטת הקנה השני ולפ"ז מש"כ הרמ"א בסי' ל"ג בשני ושטים דהוי טריפה היינו מחיים ל"ה רק טריפה לכ"ע.
ובעיקר ספיקו של ביה"ל נראה מדהתוס' חולין ד"ט ד"ה כולהי וא"ת פשיטא דלא מהני בהו שחיטה שכבר נטרף כו', ולכאורה צ"ע שהרי בכל טריפות מהני שחיטה נטהר מידי נבילה וגם הא אין זה ספק בשחיטה ונראה בטעמם משום דהוי טריפות בסימנים להכי לא מהני שחיטה לטהרה מידי נבילה כמו נקובת הושט והוי ספק בשחיטה אבל אם נימא דרק בושט נקוב לא מהני שחיטה א"כ מאי הקשו התוס' בפשיטות כ"כ דהא איצטריך ההלכתא דבסימן שמיט ל"מ שחיטה אף דשחיטת טריפה מטהרת מידי נבילה.
י
ומשה"ק בב"ק דע"ז בהמוכר את הטריפה לר"ש דהא משכח"ל שמוטה לרבנן יפה הקשה וכן הרגיש מזה החמדת שלמה שם וראיתי שתי' שם עפי"ד הפליתי סי' כ"ב דלד' הבה"ג יש לשמוטה רפואה כיון דל"ה טריפה אבל אכתי קשה לרש"י ותוס' דשמוטה הוי טריפה מחיים ואין שחיטה מטהרתו וטריפה אינה חוזרת להכשירו, ולפי חומר הנושא הי' נ"ל לתרץ עפי"ד התוס' בחולין ר"פ אוא"ב דהא דלא יליף שור שור משבת משום דא"א לכלול בהמה טמאה וכבר נודע הקו' מב"ק דס"ז דמקשה ולילף שור שור משבת והא טביחה ומכירה ליתא בבה"ט וצ"ל בקו' הש"ס ממכירה לריו"ח דלא ס"ל כל דליתא בטביחה ליתא במכירה ואכתי קשה לפ"מ דמשני הש"ס דאיכא יתיר לר"ל למ"ל קרא דהא א"א למילף שור שור משבת וע"כ נראה ההכרח לחלק דדוקא בטריפה לר"ש דאעפ"י דס"ל ששא"ר ל"ש שחיטה היינו שאי"ח על שחיטה זו משום אוא"ב וטו"מ מ"מ שם שחיטה עלה דהא מטהרה מידי נבילה וגם בשחו"ח חייב עלה ויקוים בו וטבחו אלא שאי"ח על טביחה זו שאי"ר לאכילה וילפינן היקישא דכל שאינו בדין חיוב טביחה שאי"ח על מכירה ג"כ, אבל לרבנן דס"ל ששא"ר שמה שחיטה ורק בבה"ט דאין זה שחיטה כלל דהוי נחירה בעלמא ל"ש למילף דליכא בטביחה כיון דא"א בו טביחה ואין בו טביחה במציאות אין דנין אפשר משא"א ומה"ט א"כ ג"כ בנקו"ה ופסוה"ג ושמוטה דאין בו סימנים לשחיטה והוי נבילה וא"כ אין בו מציאות טביחה ול"ש למילף מזה כל שאינו בטביחה ומה"ט נראה ג"כ בבן פקועה למ"ד דכיון דרהיט ואזיל שה קרינן בי' ל"ש בו ליתא בטביחה דהוא שחוט מתחלה ואין לו סימנים לשחיטה ועי' בחת"ס חיו"ד סי' ד' ואין להקשות לפי"ז מדע"ז דחשיב קדשים לייתנהו במכירה אף דבקדשים אין בו מציאות מכירה כלל לפי שהוא של קדשים נראה דהא התם לר"ל קאי דס"ל דחיובו במכירה הוא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש פטור א"כ אין שום מכירה של גנב בפועל והא דחייביה רחמנא לפי דשנה בחטא ועשה צורת מכירה דאלו הי' שלו הי' עליו חל שם מכירה וא"כ מאי דכתיב ומכרו הוא על צורת המכירה ולא על מכירה בפועל ובקדשים דפטור על מכירה זו משום דאפילו הי' של הגנב ליתנייהו במכירה שפיר אמרינן דליתנייהו במכירה וא"ש.
יא
ומה שתי' כת"ר קושי' הש"ך בסי' ל"ג עמש"כ הרמ"א בס"ד ולענין נקב אין לושט בדיקה מבחוץ תיפ"ל דאף אי יש לו בדיקה מבחוץ מ"מ שמא הבריא ותי' עפי"ד הט"ז בסי' מ"ט שהקשה בספק ע"י חולי או ע"י קוץ בושט הוי ס"ס וצ"ל כמש"כ הנקוה"כ דבקוץ שכיח טפי שינקוב לחוץ ול"ה ספק השקול משא"כ בספק דשמא הבריא גם שמא הבריא ל"ה ספק השקול וע"כ הוי ס"ס יפה העיר וכ"כ בתשו' חוט השני לדינא בסי' ס"ב בקצרה דד' הרמ"א בספק קוץ או חולי מיירי ובכה"ג ל"ח שמא הבריא ובזה יש לכווין דהתוס' בחולין (כח:) שכתב דאי אין לושט בדיקה מבחוץ ניקבו זה בל"ז כשר היכי משכח"ל ודוח"ל שנקב פ"י חולי ובחיצון אינו בניכר שום חולי ואכתי קשה דאפילו יש לושט בדיקה מבחוץ לענין ניקב מ"מ ניחוש שמא הבריא ונתרפא וכבר הרגיש בזה החבו"ש ולמש"כ י"ל הא דחשבו לדוחק דמיירי שניקב ע"י חולי ובחיצון אינו ניכר שום חולי דכל כי האי לא הו"ל למסתם אבל לענין נמצא נקב סתמא ל"ה מצי לתרץ דבכה"ג חוששין ותלינן במצוי כדין ס' ע"י קוץ ספק ע"י חולי אבל אי יש לנקב בדיקה מבחוץ רק מחשש דשמא נתרפא הא בזה בנקב סתם דהוי ספק ע"י חולי שפיר אנו מקילין ע"י ס"ס וא"כ י"ל דמיירי בנמצא נקב בושט ולא נודע אם ע"י קוץ או ע"י חולי.
אמנם בעיקר הדבר שתי' הנקוה"כ דשכיח שינקוב לחוץ כמש"כ התוס' ביבמות (דף ל:) ול"ה ספק השקול ואינו מצטרף לס"ס וצ"ל לפי"ז דהוי רוב גמור דנקוב לחוץ דהא ברוב שאינו גמור הוי ס"ס וכמש"כ התוס' בכתובות (ד"ט) דספק אונס מצטרף לס"ס דרובא דרצון ל"ה רוב גמור מדרבנן וק"ל לפ"ז דא"כ בחולין דמ"ג:
בישב לה קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ומקשה ומאי שנא מספק דרוסה ומשני קסבר אין חוששין לספק דרוסה והא כאן דהוי רוב גמור שניקב לחוץ דאין לושט בדיקה מבחוץ לשי' רש"י א"כ מ"ט לא נחוש לרוב ודוקא בספק דרוסה אין חוששין אבל לא כן ברוב גמור ועוד דלדידן דחוששין שמא הבריא משום דחוששין לספק דרוסה והא בספק דרוסה מהני ס"ס והא התוס' ביבמות שם כתבו דשכיח שינקוב לחוץ כמו ספק דרוסה אבל יותר מספק דרוסה ל"ה והא התם מצטרף ספק דרוסה לס"ס ואמאי יהי' חמור ספק דשמא הבריא וגם לפי שני ברש"י דחוששין שמא הבריא ונתרפא ועכצ"ל דהא בלא"ה לשי' רש"י אין לנקב בדיקה מבחוץ וצ"ל דנפ"מ לענין פור הפנימי אם לא ניקב כל העור חוששין שמא נתרפא כמש"כ הש"ך או היכא דעור החיצון לבן במקצת ויש בדיקה במקום הלובן ולמאן דחייש לספק דרוסה חייש גם בכה"ג דהא הס"ס מדמי להדדי ואי נימא דספק הבריא אינו ספק השקול א"כ מאי מקשה מ"ש מספק דרוסה שאני ספק דרוסה דשכיח ולפיכך חיישינן משא"כ ספק דשמא הבריא ונתרפא לא חיישינן.
הן אמת דמד' הש"ך בסי' נ"ג ס"ך י"ד בשם הב"ח דכל מה דאנו מקילין ע"י ס"ס היינו רק היכא דהאיסור וההיתר שווין לא כן היכא דשכיח לאיסור טפי מלהיתר וכ"כ בסי' ק"י בכללי ס"ס סי' ל"ג אבל באמת הדבר צ"ע דהא בדהתו"ס כתובות מבואר רק היכא דאיכא רוב בצד אחד ל"ה ס"ס או מוכ"ע דלא שכיח כלל אבל בשכיח לאיסור גרידא לא מהני והא בספק דרוסה שנתערב מתיר ר"ת משום ס"ס וכמבואר בדהתו"ס בר"פ כל הזבחים ובסנהדרין אעפ"י דספק דרוסה שכיח א"כ גם נקובת הקוץ לא גרע מדרוסה ונראה בכוונת נקוה"כ.
והש"ך דהיכא דב' הספיקות אינם שקולים ושכיחי לאיסור יותר יש להחמיר ובקוצים שכיחי טפי וגם שינקב חוץ וכ"נ מד' הפליתי ומש"כ התוס' בכתובות דספק שאינו שקול מצטרף לס"ס היינו שמצטרף לספק השקול דתחתיו ואינו תחתיו דהיכא דהספק א' הוי רוב גמור מיעוטא כמאן דליתא ואינו מצטרף אבל ברוב שאינו גמור מצטרף לס"ס אבל היכא שב' הספיקות אינם שקולים ושכיחי יותר לאיסור בכה"ג ל"ה דן ס"ס אלא דצ"ע בטעמא דבודאי היכא דהספק שכיח יותר לאיסור ומ"מ ל"ה בגדר רוב ודין ספק עליו ולשי' הרמב"ם דספיקא דאורייתא מה"ת להקל גם בכה"ג הוי ספק להקל דכל זמן דלא נכנס תחת סוג רוב הוי בגדר ספק וא"כ לשי' הרמב"ם בטעמא דמהני ס"ס משום דע"י ספק הראשון הוי דרבנן וע"י ספק השני סד"ר לקולא שייך גם בזה וגם לשי' הרשב"א דס"ס מטעם רוב יצטרפו הספיקות בגדר רוב ודוקא היכא דספק אחד הוי מיעוט מיעוטא כמאן דליתא דמי כמש"כ הפנ"י והש"ש אבל כיון דל"ה בגדר מיעוט ראוי שיצטרפו וע"י בפנ"י כתובות ובש"ש ש"א י"ט].
יב
ולכאורה הי' אפ"ל בזה דבאמת בעיקר קושי' הט"ז מסי' מ"ט לסי' ל"ג כ' הפליתי לחלק דשאני ספק נקובת הושט דלא מהני ס"ס נגד חזקת איסור דנקובת הושט נבלה והשב שמעתתא בשמעתתא ה' פ"ו השיג על הפליתי דגם בספק נקובת הושט מתחלה בחזקת היתר קיימא לכשישחטנה דרוב בהמות כשרות וכיון שנשחטה כהוגן א"א לאוסרה מפני ספק נקובת הושט דבחזקת היתר דמעיקרא קיימא ויעוי"ש שה"ר לזה מיבמות ד"ל דא"ה בקדושין נמי דאפילו באותו איסור ממש חשיב חזקת היתר דמעיקרא דהא התם ע"י קדושין אסורה עליו באיסור אשת אח ואפי"ה אמרינן דלא נפקעה חזקת היתר דמעיקרא לכשימות, ומ"מ נראה דזה דוקא לפי דאיכא חזקה דמעיקרא וע"כ אף שנתחדשה עליו ספק איסור דנבילה ואינה זבוחה מ"מ לא נתבטלה החזקת היתר דמעיקרא שהיתה עומדת מתחלה לכשישחטנה, אבל בספק נקובת הקוץ דישב לה קוץ בושט שכ' התוס' דשכיחי לאיסור כמו דרוסה ולא אמרינן נשחטה הותרה אלמא דשכיחי לאיסור מבטל החזקה דנשחטה הותרה דיצאה מכלל רוב בהמות כשירות בכה"ג יתבטל החזקת היתר דמעיקרא כמו בספק דרוסה דמחמרינן ולא מוקמינן בחזקת היתר ולפי"ז בספק דרוסה נהי דחזקת היתר אין כאן לפי דשכיחי לאיסור ואיתרע הרוב אבל גם חזקת איסור אין כאן שהרי עכ"פ שחיטתה מטהרתה מידי נבלה ואין בזה רק איסור טרפות ואין מחזיקין מאל"א ולהכי מהני ס"ס משא"כ בספק נקובת הושט כיון דנקובת הקוץ שכיחי כמו ספק דרוסה שיצאו וניקבו לחוץ ובטל חזקת היתר דמעיקרא ולא היתה עומדת להיות ניתר אחר שחיטה מאיסור שא"ז ושוב חוזר וניעור חזקת איסור שאינה זבוחה דדוקא בספק השקול שלא יצאה מחז"ה דמעיקרא אין זה ב"ה ז' מכת תרמ"ט.
ספק בשחיטה דהא מתחילה בהיתר זה קיימא לכשישחטנה אבל בזה דחזקת היתר בטל משום דשכיח לאיסור ושוב הוי חזקת איסור שאינה זבוחה ובמקום חזקת איסור לא מהני ס"ס ומתורץ קושי' הט"ז דלהכי בספק ע"י חולי או קוץ מחמרינן בושט ולא בשארי אברים דבושט בישב לו קוץ הוי חזק"א כאמור, ולמש"כ י"ל דדוקא בחשש שמא ניקב דאיתרע חזקת היתר כיון דשכיחי קוץ שינקוב לחוץ ואין בדיקה מבחוץ ויצא מכלל הרוב בהמות כשרות וגם מחזקה שלא נשתנה חזקת הגוף שהרי ישב בה קוץ אבל היכא דחזינן דלא נקוב לחוץ רק לחוש שמא נתרפא הא בזה עכ"פ חזקה דהשתא איכא שהרי חזינן עכשיו שלא ניקב לחוץ וראוי להחזיק שגם מקודם לא ניקב לחוץ וחזקה זו לא איתרע ולא נתבטל והא כל היכא דליכא חזקה דמעיקרא מועיל חזקה דהשתא ג"כ וע"כ נגד חזקת אינה זבוחה חזקה הבא מן הדין מהני שפיר חזקה דהשתא שלא נשתנה מקודם כמו שהוא עכשיו והוי חזקה נגד חזקה ולהכי מהני בזה ס"ס כמו בדרוסה דליכא חזקה כלל ה"נ כחשש דשמא הבריא דאיכא חזקה נגד חזקה וחזקת איסור כמאן דליתא ומועיל שפיר ס"ס ומיושב קושי' הש"ך, [וכל זה לד' הש"ש דאתי עלה מדין חזקה גם בספק נקובת הושט אבל למש"כ החו"ד והחת"ס לחלק דגם בספק נקובת הושט כיון דהשחיטה הי' כהוגן חלא דהספק בא מצד אחר א"כ מה"ט גם בספק ע"י חולי או ע"י קוץ בושט בדין שיהני ס"ס].
יג
ובפשיטות נראה ליישב קו' הט"ז מסי' מ"ט ונ"א וסי' ל"ג דהא כבר כתב הרשב"א בתוה"א דהא דחיישינן שמא הבריא וכן בכל נקב שבפנים שצריך בדיקה מבחוץ לפי שכבר התחיל האוסר והטורף אלא שאנו מסופקים אם נגמר מעשה הטורף משו"ה חוששין דכבר איתרע רובא וחזקה, משא"כ בספק אם הי' טורף כלל כמו בספק כלבא דמכשירין אף בספק השקול ולא מחזקינן ריעותא כלל מעתה א"ש דברי הרמ"א דבסי' מ"ט ונ"א לא דיינינן כלל על הקורקבן השלם מבפנים רק על שארי אברים. וא"כ אם הנקב שנמצא בקורקבן ע"י חולי נעשה ודאי לאו ריעותא הוא כלל לגבי שאר אברים וא"צ בדיקה כלל ומשו"ה גם בספק ע"י חולי מכשירין ולא מחזקינן ריעותא כלל דעל שאר אברים הפנימיים אתכשרי מטעם רובא משא"כ בושט שאנו דנין על אותו אבר גופא שנמצא בו נקב אם ניקב בחוץ וכיון דבהאי חששא אף אם ע"י חולי נעשה מחזקינן ריעותא בהאי אבר כל שלא נבדק ויצתה מהרוב והחזקה ובחזקת נקובה היא כ"ז שלא נבדקה להכי לא מתכשר רק ע"י בדיקה מבוררת שנעשה ע"י חולי וניכר כן אבל בספק ע"י חולי וספק ע"י קוץ אין זה בדיקה מבוררת כיון שכבר התחיל באותו אבר הטורף ובעי בדיקה מבוררת וז"פ.