אור ברסלב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ז

סימן ו

עוד בענין מליקה

א

בנזיר דכ"ט לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקיבה שני איסורים איסור נבילה וחולין בעזרה וכבר תמהו מזה עדרש"י בכריתות דכ"ו שכ' דבנודע שלא ילדה מן הדין מותר בהנאה דאין זה חולין בעזרה דלא הוי שחיטה אלא מליקה יעוי"ש ויעוי' בפנים מאירות ובשעה"מ הל' שחיטה וכן הקשה השיטה מקובצת בכריתות שם וע"ע במקור חיים בחי' לכריתות וכיוצא בו תמהו ע"ד הרמב"ם בפ"א מהל' מחו"כ הל' ז' שכ' דחטאת העוף הבא על הספק נשרפת שמא אינה חייבת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה דהא הרמב"ם פסק דהנוחר והמעקר בעזרה מותר בהנאה ואם אינה חייבת הרי המליקה כנחירה ובאמת הא כד' הרמב"ם מבואר בגמ' איסור שנבילה וחולין בעזרה ומתחלת הסוגיי בנזיר דמקשה על מ"ד כדי לחנכו במצות והא הוי חולין בעזרה לא קשה דהתם קאי למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ונחירתו זהו שחיטתו וע"כ חשוב שחיטה גם לענין דין חולין בעזרה ויעוי' בשושנת העמקים להפרמ"ג כלל י"א אבל ממאי דקאמר דהוי ב' איסורים נבילה וחולין בעזרה הרי מבואר דאע"פ דהוי נבילה מ"מ אסור מצד חולין בעזרה ובירושלמי נזיר שם למ"ד כדי לחנכו במצות אמר ר' מני ואפילו הכא ספק אחד הוא כהדא דתני' הנוחר והמעקר אין בו משום שחיטת חולין בעזרה וזהו כד' רש"י בכריתות רבנן דקיסרין בשם ריב"ח אפילו ספק אחד אינו כמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מבואר דלמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אין על נחירה דין שחיטת חולין בעזרה להכי אין בו גם איסור אחד לא משום חולין בעזרה ולא משום נבילה וסותר לתלמודא דידן דמפורש דאיכא איסור נבילה וחולין בעזרה, ולכאורה י"ל דמאי דקאמר שני איסורים נבילה וחובע"ז לאו דוקא נבילה אלא טריפה דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה ומחזיר סימנים לאחורי העורף פסול ולהכי כי תבר לה שדרה ומפרקת הו"ל טריפה ויש בו משום שני איסורים דשחיטה שא"ר שמה שחיטה ומקשה הש"ס וסבר ר"י בר"י הכא היינו על מה דמתרץ דס"ל אין שחיטה לעוף מן התורה וע"כ ס"ל דמחזיר סימנים לאחורי העורף כשר דאל"כ הא אסור משום טריפה כמש"כ הרא"ש שם דהא מברייתא דר"י בר"י מוכח דמחזיר סימנים לאחורי העורף פסול דאל"כ משכח"ל דלא הוי טריפה כלל אבל זה דוחק דהא בברייתא מפורש שני איסורים איסור נבילה וחולין בעזרה ותמוה דהא באמת בהנוחר והמעקר אין בו משום חולין בעזרה וכמפורש בירושלמי במליקה וכמש"כ רש"י בכריתות כ"ו.

ב

ונראה דלכאורה ק"ל בהא דאמר תאמר בנקיבה שני איסורים איסור נבילה ותולין בעזרה דהא איכא תלתא איסורים דבאכילתו בעזרה הרי הוא מטמא בבית הבליעה ועובר משום לא יטמא את מחניהם דהא לפי הך צד ספק שלא ילדה והוי נבילה הרי הוא מטמא בביה"ב (ועל הכנסת הטומאה ל"ק כיון דאינו מטמא במגע ובמשא אינו עובר משום לא יטמא וכ"כ בס' בית הלוי סי' א' אבל על אכילתו קשה) והא דלא חשיב תלתא איסורא משום טריפה אפ"ל דס"ל מחזיר סימנים לאחורי העורף כשר והוו רק נבילה משמולק הסימנים אבל מ"ט לא קא חשיב לא יטמא על אכילתו ולכאורה אפ"ל כיון דעזרה הוי רה"ר וספיקו טהור וגם בספק במטמא טהור כמבואר בתוס' סוטה דכ"ח וכיון דהאדם לא נטמא ממילא דאין כאן טומאה כלל, אולם באמת הא דנין בזה לפי הך צד דהוי נבילה ומטמא ג"כ ולפי הך צד הרי עבר משום נא יטמא גם יש לדון דטומאת ביה"ב דלא דמי לסוטה וכמש"כ התוס' בריש נדה לענין טומאת ראי' כיון דאין טומאה זו מצד מגע ורק מטעם אכילה וגם י"ל דביה"ב דהוי מקום סתר ועיקר הטומאה שם הוי כרה"י וכמש"כ התוס' בכה"ג בסוטה ויש לחלק, עוד יש להסתפק אם שייך בטומאת ביה"ב ההלכה דרה"ר ורה"י כיון דכל הטומאה תלוי באיסור אכילה דנבילה וכל שמחויב משום נבילה יש עליו דין טומאת ביה"ב א"כ העיקר משום איסור אכילת נבילה עי"ז בא הטומאה ואפשר דתלוי באיסור עכ"פ כיון דלגבי איסור הרי נאסרה מספק משום חזקת איסור שאינה זבוחה הרי ממילא טמא ולא דמי לספק בשחיטה דפליגי אי מטמא במשא די"ל דלענין טומאה הא בחזקת טהרה קאי משום דבבהמה הרי טומאת נבילה היא בפני עצמה ובחייה לא היתה מקבלת טומאה אבל בעוף הרי הטומאה תלוי באיסור וכל שלענין איסור נבילה היא ודאי ממילא נטמא טומאת בית הבליעה כאוכל נבילה ודאית אולם בעיקר הקושי' י"ל בפשיטות דמשכח"ל לאכול בלא איסור טומאת מקדש שיאכלו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש שהיו שם בעזרה דמותר לאכול שם קדשי קדשים ואינו חייב משום טומאה וכמבואר בזבחים דנ"ו עוי"ל דהא בידו לאכול פחות מכשיעור או שלא בכדי אכילת פרס דאינו מטמא בביה"ב כמבואר בזבחים ד"ע.

ג

והנה בס' מחנה לוי תמה ביבמות דל"ג בזר שאכל מליקה דליחייב ג"כ משום לא יטמא את מחניהם ובס' ברוך טעם השיג עליו דהא ברייתא מפורשת היא בזבחים דס"ט דמליקה אינה מטמאה בבית הבליעה דילפינן מטריפה מה טריפה שאינה מתרת את האיסור אף כל שאינה מתרת את האיסור יצא מליקה שהיא לפנים הואיל והיא מתרת את האיסור אין מטמא בגדים בביה"ב עיי"ש אולם לכאורה אין הכרח מברייתא זו דהתוס' בדס"ח בד"ה מלק פירשו במליקת פסולים שמתרת את האיסור שאם עלה לא ירד וכן הוא בנוסחאות רש"י כת"י ובשימ"ק שם דבכל הפסולים שאם עלה לא ירד חשוב מתרת את האיסור וכיון דהותרה לכהנים רק שנפסלה והפסול חזי לגבוה שאם עלה לא ירד מהני מליקתו לגבי כהנים לטהר מטומאת ביה"ב אבל לזר דלא הותר כלל כמו שלוקה משום נבילה יש בו ג"כ טומאת ביה"ב גם לפירש"י שפירש דבעולה קאי ג"כ יש לחלק בין זר לכהנים דלכהנים הוי מליקה כשחיטה לגבי חטאת ורק איסור קדש דעולה איכא משא"כ לגבי זר וגם יש להסתפק דאפשר דלכהנים גם איסור נבילה ליכא והא דממעט לענין טומאת ביה"ב משום דקרא לגבי נבילת עוף טהור בטומאה קא מיירי ולענין חיוב נבילה בלא זה אינו חייב משום דאין איסור חע"א כמש"כ התוס' בדפ"ט.

אבל כיון שנתמעטה מליקה מדין טומאת ביה"ב אפשר דגם איסור נבילה ליכא ורק בזר דחייב משום נבילה כמבואר ביבמות דל"ג דלגבי' לא הותר כלל והוי כשארי נבילות דמטמא בביה"ב אולם הראב"ד בתו"כ מפרש הברייתא דמה טריפה שאינה מתרת את האיסור דלזה קאי דמטהר מטומאת ביה"ב אף שיש בו לאו דנבילה, ובאמת מוכרח דחלוק איסור נבילה מטומאה דהא שעיר המשתלח למאן דס"ל מותר בהנאה כמבואר ביומא דס"ז מ"מ אסור באכילה דזהו לאו מחמת איסור קדש דהא מותר בהנאה ואסור מדין נבילה ומ"מ מהני דחייתו לצוק לחייבו משום אוא"ב כמבואר ביומא דס"ד ועכצ"ל שאינו מטמא דאם מטמא ג"כ הוי כנחירה בעלמא וכן מוכח ממג"ע דעריפתו מטהרתו מידי נבילה ומבואר בזבחים ד"ע משום דכפרה כתיב בה כקדשים ולכאורה צ"ל דהא גם בקדשים ממש במליקה איצטריך קרא שאינו מטמא בביה"ב ואי לאו קרא הו"א דמטמא א"כ בעג"ע דליכא קרא מהיכ"ת שלא יטמא וצ"ל דבאמת גלי קרא במליקה דכל דנעשה לשם מצות קדשים מטהרת מטומאת ביה"ב וזהו דכפרה כתיב בה כקדשים היינו במליקה וה"ה שעיר המשתלח כיון דדחייתו לצוק זהו שחיטתו ונעשה דרך הכשר מהני לטהרו מידי טומאתו ודמי למליקה ומדוקדק בזה לשון הרמב"ם בפ"ב מהל' אה"ט הל' י"ג המולק קדשים בפנים כו' הרי אלו טהורין כיוצא בו עג"ע שנערפה כהלכתה טהורה כפרה כתיב בה כקדשים וכן אם נשחטה כו' הצילה אותה שחיטתה מידי נבילה עכ"ל וחלוקין עריפה משחיטה ובעריפה טהורה היינו טהורה מלטמא טומאת נבילה אבל איסור נבילה יש כאן אבל אם נשחטה הצילה אותה שחיטתה מידי נבילה לגמרי ומותרת גם באכילה ומבואר בד' הרמב"ם דמשוה עריפת עג"ע למליקה היינו דממליקה ידעינן גם בעג"ע דמטהרת מידי טומאת נבילה, ובזה אמרתי לישב מה שהשמיט הרמב"ם האיבעי דירושלמי בסוטה עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה הובא במל"מ שם ומדקדוק לשון הרמב"ם כיו"ב עג"ע שנערפה כהלכתה דקדק כהלכתה נראה דטריפה אינה מטהר מטומאתה ודוקא אם נערפה כהלכתה ולמש"כ נראה דהא דעג"ע מטהר מטומאתה משום דכפרה כתיב בה כקדשים ילפינן ממליקה ובמליקה גופא פליגי ר"מ ור' יוסי אי מליקת טריפה מטהרת מידי נבילה וצ"ל דהאיבעי דירוש' הוא לר"מ דס"ל דמליקת טריפה ג"כ מטהרת מידי טומאת נבילה ואיבע"ל כיון דדמי למליקה א"כ כמו במליקה במלק ונמצא טריפה מטהר ה"נ בעריפה או דילמא שאני מליקת העוף דיליף ר"מ מהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף כו' לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה לאכילה מטהר טריפתה מטומאתה אף עוף דבר שמכשיר באכילה מטהר טריפתו מטומאתו וההיקש אינו אלא במליקת העוף אבל בעג"ע דליכא הקישא אין עריפת טריפה מכשירתו וכל זה לר"מ דס"ל דמליקת טריפה מטהר מידי טומאה אבל לר' יוסי דס"ל דגם במליקת טריפה אינו מטהר פשיטא דבעג"ע אין עריפתה מטהר בטריפה ולמאי דקיי"ל כר' יוסי אין מקום להאיבעי בירוש' ולהכי מדוקדקים ד' הרמב"ם שם ואם מלק ונמצא טריפה אין המליקה מטהרתה המולק קדשים בפנים אם היו ראוין לקרבן ולא נמצא בהן מומין הרי אלו טהורין כיו"ב עג"ע שנערפה כהלכתה כו' היינו כמו במליקה בנמצא טריפה או מומים הפוסלים אינו מטהר ה"נ בעג"ע אינו מטהר עריפתה מטומאתה.

ד

ולמש"כ עיקר החילוק, דטומאה מאיסור משום דגלי קרא במליקה דכיון דנעשה דרך הכשר קרבן שמתרת את האיסור אינה מטמאה משום דבטומאה במותם אמר רחמנא וכל שנעשה דרך מתיר אינו מטמא אבל לטהר מידי נבילה בעינן זביחה והכשר סימנים דוקא ושום הכשר אחר ליכא להתיר באכילה ורק מגויה"כ דלכל חטאתם ילפינן בזבחים דמ"ד דמליקת העוף נאכל לכהנים ולא משום דמליקה הוי כשחיטה וכן מוכח ממה שאמרו במנחות דמ"ה שאני כהנים הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו אישתרי נמי נבילה לגבייהו משום דאין על מליקה דין שחיטה לטהר מידי לאו דנבילה ורק דהותר לכהנים והו"א דהותר נבילה לגבייהו ורק בכהנים דמשולחן גבוה קא זכו כמבואר בחולין דק"כ ולהכי בזר שאכל מליקה לוקה משום נבילה כמבואר ביבמות דל"ג ומה"ט גם במליקת עולה ופסולים שלא הותר לכהנים לוקים ג"כ משום לאו דנבילה רק לגבי טומאה מטהר לכו"ע לפי שנעשה דרך הכשר [ומצינו הרבה חילוקים בין איסור נבילה וטומאה דהא נקובת הושט הוי נבילה מחיים ואינו מטמאן וכמש"כ התבו"ש בסי' נ"ז ובחלב גלי קרא דאינו מטמא וממעטינן מנבלתה ולא בקרנים וגידין ועצמות אף בגידין הרכין שאינו מטמא ואם כי חלוקים הדברים בטעמם אבל עכ"פ הא מצינו מה שאסורים משום לאו דנבילה ואינם מטמאים] ונראה דגם לשי' התוס' שפירשו דבמליקת פסולים מיירי מ"מ מודים דזר שאכל מליקה אינו מטמא בביה"ב כמו שפי' הראב"ד אלא דס"ל להתוס' דלהכי לא איצטריך קרא דבודאי במליקה כשירה, דאהני להתיר באכילה לכהנים גם לזר אין כאן טומאה וכן מליקת עולה כיון דנעשית בהכשר מסברא אין כאן טוחאת ביה"ב אלא דבמליקת פסולים הואיל דדמי למלק ונמצאת טריפה ילפינן מקרא דכיון דמתרת האיסור שאם עלו לא ירדו חשוב מתיר את האיסור ולפ"ז עריפת עגלה ושה"מ מסברא אמרינן דעריפתו זהו שחיטתו וכן דחייתו לצוק זו שחיטתו לטהר מידי טומאה והא דקאמר כפרה כתיב בה כקדשים היינו כיון דזהו דרך הכשר וכפרה כקרבן אין זה מיתה וגם לד' רש"י דס"ל דבעולה מיירי ואפ"ה איצטריך קרא דאינו מטמא בביה"ב י"ל ג"כ דעג"ע ושה"מ ידעינן מסברא דאינו מטמא והא דאיצטריך קרא במליקה שאינו מטמא בביה"ב משום דשאני טומאת ביה"ב דתלוי באיסור אכילה וכל שחייב עליו משום אכילתו מטמא וכדקיי"ל דגם בשיעור אכילת פרס מטמא טומאת ביה"ב וכמבואר בזבחים ד"ע והו"א כיון דעכ"פ אסורה לו משום איסור נבילה דרק בחטאת התירו הכתוב ומשולחן גבוה קא זכי אבל בעולה דיש בו משום איסור נבילה מטמא ג"כ טומאת ביה"ב להכי איצטריך קרא שאינו מטמא בביה"ב ועי' בביצה ד"ז האוכל מנבילת עוף טהור בגידין טהור ופרש"י משום דקסבר אין בגידין בנו"ט וע"י בשעה"מ פ"ח מהל' מאכ"א שתמה על זה מדר"י אדר' יוסי דס"ל בר"פ העור והרוטב דגידין אינם מטמאים טומאת נבילות וס"ל דגיה"נ של בה"ט חייב משום דיש בגידין בנו"ט אלמא דגם למ"ד יש בגידין בנו"ט אין כאן טומאת נבילה והמאירי חולק באמת עפרש"י ולמש"כ י"ל דגם לשי' רש"י גידין של נבילת בהמה טמאה אינו מטמא דלאו בשר גמור הוא אף שיש בו טעם בשר דניהו דלגבי איסור סגי טעם בשר אבל לענין טומאה ל"ש טעם כעיקר כמש"כ התוס' בבכורות דכ"ב בד"ה הנך דלא איתמר טכ"ע לענין טומאה וכ"ז בנבילת בהמה אבל בנבילת עוף טהור דעיקר טומאה שבו מחמת איסור אכילה ס"ל לרש"י דלמ"ד יש בגידין בנו"ט בשר אף שאין זה בשר ממש מ"מ כיון דלענין איסור אכילה הוי בשר מטמא טומאת ביה"ב ולהכי גם במליקה הו"א כיון דיש בו איסור נבילה איתנהו בי' ג"כ טומאת ביה"ב אבל בעג"ע ושה"מ י"ל דמסברא אינו מטמא טומאת נבילות כיון דהוי דרך הכשר וראי' לזה דהא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ולדידי' לא משכח"ל במליקה רק טריפה ולא נבילה ונבילת עוף טהור דמטמא בביה"ב היינו כשמתה או שלא הי' נחירה במקום סימנים ובודאי דלא איצטריך קרא אליבי' במליקה שאינה מטמא בביה"ב דבלא"ה לא הוי נבילה א"כ מנ"ל דבעג"ע עריפה מטהרת מידי נבילה דמהא דכפרה כתיב בה כקדשים אין ראי' דהא בקדשים גופא היכא שלא נעשה הכשר שחיטה הוי נבילה כמו בזר שאכל מליקה ומה"ט בדין דעריפת עגלה לא תטהר ואי"ל דבאמת למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אינו מטהר עריפת עגלה מיד' נבילה דהא גם בירוש' סוטה פליגי אי עריפת עגלה מטהר דא"כ מאי מקשה בזבחים ד"ע מהא דואכול לא תאכלהו דמרבה חלבו של עג"ע דמדחלבה טהור היא טמאה דילמא אתי כמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ולדידי' באמתי מטמא ומוכח מתלמודא דידן דאין חולק בדבר ולכו"ע עריפה מטהרת מידי נבילה אעכצ"ל דלכו"ע מסברא ידעינן דעריפה מטהרת מידי נבילה כיון שנעשה בה מעשה הכשר קרינן והא דאיצטריך קרא לגבי מליקה משום דשאני טומאת ביה"ב דתלוי באיסור אכילה ולפ"ז יל"פ האיבעי דירוש' בסוטה עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה גם אליבא דר' יוסי דס"ל דאין מליקת טריפה מטהר מידי נבילה דשאני טומאת ביה"ב דתלוי באיסור נבילה ורק מקרא דנבילה וטריפה ידעינן דכל שמתרת את האיסור אינו מטמא ולהכי בטריפה שאינה מתרת את האיסור אינו מטמא משא"כ טומאת נבילות כיון שנעשה בה מעשה הכשר קרבן עריפתה זהו שחיטתה וכמו דבכל הקרבנות שחיטה מטהרת מידי נבילה כן עריפה מטהר] ולפי המתבאר גם לשי' רש"י ותוס' זר שאכל מליקה אף שחייב משום נבילה כמבואר ביבמות מ"מ אינו מטמא בבית הבליעה משום דכיון דנעשה בה מעשה הכשר קרבן ל"ש בה טומאה כמו בעג"ע ושה"מ דבודאי איכא בהו איסור נבילה כדמוכח ביומא דס"ז דאסור באכילה לכו"ע ומ"מ הוי

שחיטה לטהר מידי טומאה ויתישב בזה ד' התוס"י ביומא דס"ד דמאי דמקשים בהא דחולין דפ"א דילמא הא דתני השוחט היינו העורף ותירצו שם אלא אומר רבי דפשיטא לי' לתלמודא דאי מיירי בעריפה לא הי' צריך כלל למימר התם פטור דהא שחיטה שאינה ראוי' היא כו' יעוי"ש, ותמוה דהא תני התם כל הני דשחיטה שאי"ר כמו שור הנסקל אלא דכונתם דכל הני תני משום איסור הנאה שבה ויש בה חידושי דינים אבל בעג"ע אי מיירי בעורף הא אסורה בלא זה משום איסור נבילה והוי שחיטה שאי"ר משום איסור נבילה ולא משום איסוה"נ שבה, ובמש"כ מתורץ בזה קושיית המחברים יעוי' במנח"ח במנות שוה"נ ובהגהות הרש"ש בפסחים דכ"ב בהא דב"ק דמ"א בשוה"נ דפריך איני יודע שהיא נבילה ונבילה אסורה באכילה וקרא דלא יאכל למ"ל דהא כיון דאתעביד מצותו על ידי סקילה הו"א דמטהר מידי נבילה כמו דאמרינן דחיתו לצוק זהו שחיטתו ולהכי איצטריך קרא דלא יאכל ולמשנ"ת הרי גם בשה"מ ועג"ע אינו ניתר איסור נבילה ואסורה באכילה, שו"מ שהעיר בזה במנח"ח בהשמטות יעוי"ש אלא דבלא זה ל"ש סקילתו זהו שחיטתו כיון שאין זה ענין קרבן כמו עג"ע דכפרה כתיב בי' כקדשים וכן שה"מ דדמי למליקה אבל מצות סקילה הוא רק מדיני התורה דאתעביד בי' מצוה בגדר עונש וכן בעיה"נ מספק"ל בסנהדרין דקי"ג להיפוך שלא יועיל גם השחיטה].

ולמש"כ דאיסור נבילה איכא בשה"מ ובעג"ע מ"מ אוא"ב הוי שחיטה צ"ל משום דכל דמהני לטהר מידי טומאת נבילה לא דמי לנוחר ומעקר והוי שחיטה לכל הדינים כיון דששא"ר שמה שחיטה ויעוי' בפרמ"ג בסי' כ"ה בש"ד ס"ק א' בספק בשחיטה דהוי נבילה בודאי דבחזקת איסור עומדת ואינה מטמאה דאסור לשחוט אחריו אע"פ דאסורה משום נבילה כיון דעכ"פ אינה מטמאה יעוי"ש שהשיג על התבו"ש דס"ל דמותר לשחוט אחריו כיון דבחז"א עומדת והוי נבילה ודאי יעו"ש ובודאי מוכרח הדבר דכל שחיטה דמהני לטהר מידי טומאה אע"פ דלענין איסור הוי נבילה חשוב שחיטה לענין אוא"ב כמו בשה"מ דדחייתו לצוק זהו שחיטתו והוי מחו"ז אע"פ דאסור באכילה משום נבילה ומה שהשיג בהגהות יד אברהם שם והוכיח מד' הרמב"ם דמשמע דהעורף עגלה אי"ח משום אוא"ב מדלא הזכיר העורף אין זה ראי' דאין דרכו של הרמב"ם להביא דינים שאינם מפורשים.

אבל הא בשה"מ מפורש דחייב משום אוא"ב אלמא דהוי שחיטה וה"ה בעורף עגלה ונראה דגם התבו"ש מידה בעיקר הסברא דכי היכי דהוי שחיטה לטהר מיד טומאה חייב משום אוא"ב אלא דבספק בשחיטה דאנו דנין לענין איסורים אי מותר לשחוט אחריו אמרינן כיון דספק בשחיטה הוי נבילה ודאי משום חזקת איסור ולפי הך צד אם נשחטה שלא כהוגן הרי היא מטמאה ג"כ אלא דבשעה שאנו דנין לענין טומאה בחזקת טומאה לא אמרינן ואינה מטמאה אבל הא אין זה בירור שאינה טמאה ולהכי כיון דאנו דנין לגבי איסור שהיא נבילה ודאית ונשחטה בפסול להכי ס"ל להתבו"ש דמותר לשחוט אחריו אבל באופן שאנו דנין בתורת ודאי דהשחיטה מהני לטהר מידי טומאה אע"פ דלגבי איסור נבילה לא מהני הוי שחיטה וחייב משום אוא"ב כדמוכח ביומא.

ה

ולמשנ"ת דכל שנעשה לשם הכשר קרבן אינו מטמא והוי שחיטה נראה דגם בחטאת העוף הבא על הספק שאינו נאכל מ"מ כל זמן שלא נודע ספיקו והוי קרבן ומזין את דמה ויש תועלת והכשר במליקתה אינו תטמא בביה"ב כמו במליקת פסולים ועולה וכמו עג"ע ושה"מ דכל שנעשה דרך קרבן אינו מטמא בביה"ב ולהכי אינו עובר באכילתה משום לא יטמא את מחניהם ועפ"ז מיושב מה שהקשו בהא דאמר תרי איסורי נבילה וחולין בעזרה לפי מה שפירש"י בכריתות דכ"ו דבנודע שלא ילדה לא הוי חולין בעזרה דדוקא בנודע שלא ילדה דאיגלאי מילתא למפרע שלא הי' חייב כלום והוי כנוחר ומעקר ולא הוי שחיטת חולין בעזרה אבל בחטאת העוף הבא על הספק דלא נתברר הספק כיון דגלי קרא דמביא הקרבן מספק ומזה דמה ואהני מליקתה שוב לא הוי כנוחר בעלמא ומהני לטהר מידי טומאת נבילה וע"כ הוי כשחיטת חולין בעזרה גם להך צד הספק שלא ילדה ואסור משום שחיטת חולין בעזרה ומה דמבואר בירושלמי נזיר דהוי נוחר ומעקר ואין בו משום חולין בעזרה אין סתירה לזה דהתם מיירי באב מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו במצות מדרבנן ומן התורה הוי נבילה גמורה ומטמא בביה"ב כיון שא"צ להזות דמה מה"ת אבל בחטאת העוף הבא על הספק דקרב מן התורה ומועיל מליקתו להזות דמה אינו מטמא בביה"ב ושוב הוי שחיטה ולא הוי כנוחר ומעקר ולא מיבעי למשכ"ל ד' הפרמ"ג דגם בספק בשחיטה שאינו מטמא הוי שחיטה לענין אוא"ב וה"ה לשארי דיני שחיטה ומה"ט גם בחטאת העוף הבא על הספק כיון שאינו מטמא הרי הוא שחיטה אלא אף לד' התבו"ש דבכה"ג לא הוי שחיטה מ"מ במליקת חטאת עוף הבא על הספק שנעשה בדרך הכשר והוי קרבן ואינו מטמא בתורת ודאי בזה הוי שחיטה כשארי מליקה וכדאמרינן בעג"ע ובשה"מ דהוי שחיטה [אולם אין זה מספיק לתרץ ד' הרמב"ם שפסק בפ"א מהל' מחו"כ דאינה נאכל ונשרף כדין חולין בעזרה דניהו דלא הוי כנחירה משום דמהני מליקה לטהר מידי טומאה מ"מ למש"פ הרמב"ם השוחט חולין בעזרה ונמצא טריפה אינו נאסר דששא"ר לגבי חובע"ז לא הוי שחיטה א"כ כיון דלענין איסור הוי נבילה שוב הוי לגבי חולין שחיטה שאינה ראוי' וי"ל].

ו

וחכם אחד השיג עמש"כ דחטאת העוף הבא על הספק אינו מטמא טומאת בית הבליעה מתוספתא מפורשת בפ"ז דזבחים דחטאת העוף הבא על הספק מטמא טומאת ביה"ב מספק, אולם הרמב"ם השמיט להלכה תוספתא זו ומסתימת דבריו בפ"ג מהל' שאה"ט הל' י"ג המולק קדשים בפנים אם היו ראוין לקרבן ולא נמצא בהן מומין הרי אלו טהורין עכ"ל ומשמע בכל קדשים טהורים וכ"נ מסדור לשונו בפ"ז מהל' פסוהמ"ק הל' ט' וי' חטאת העוף הבא על הספק נעשית כמצותה ואינה נאכלת אלא תשרף ככל פסולי המוקדשין והא כללא כייל הרחב"ם שם בהל' ט' כל אלו העופות שנפסלו מפני מקום עשייתן או מפני שימי מעשיהן או שינוי שמן אינן כנבילת העוף לטומאה וכן חטאת העוף או עולת העוף שנפגלה או מתה יעו' במהרש"א שם דכוונתו עם שדרה ומפרקת ורוב בשר בודאי מתה אבל בלא רוב בשר אף דבחד סימן מתה מ"מ הוי כמפרכסת ואינו מטמא ופי' ברשב"א דעיקר החילוק הוא משום דמטמא מחיים ל"ה עומד ומולק ואף דהרשב"א לא פי' כן בכונת רש"י אבל לד' המהרש"א יל"פ ג"כ בדרש"י א"כ ה"ה בעולת העוף כיון דבחד סימן אחרי מפרקת בלא רוב בשר אינו מטמא מהני שפיר מליקת הסימן השני ואם נפשה בפסול פסול ולהכי איצטריך שפיר לטעמא שהרי עשה מעשה חטאת דלא נגמר כל המליקה, ואולם בפרש"י בזבחים דס"ה בהא דאמר רבא שהי' בין סימן לסימן בעולת העוף איכא בינייהו ומבואר ברש"י שם דלהכי לרבן לא פסלו שהי' לפי דבעוף נפיק חיותי' בסימן הראשון והסימן השני הוא כדי לקיים מצות הבדלה ושם מליקה אינו חל אלא על סימן הראשון ואם כוונת רש"י בשדרה ומפרקת ורוב בשר בל"ז הוי נבילה ואף בבהמה הוי נבילה ובלא רוב בשר גם בעוף ל"ה מתה לגמרי ולכאורה נראה דטעם רש"י כדברי התוס' בחולין דפ"ד שכתבו ודוחק לחלק בין עוף לבהמה, ואולי י"ל דאף בלא רוב בשר מ"מ ע"י שבירת המפרקת גרע וכמו שפירש הבעל המאור הא דהותזו ראשיהן בשבירת מפרקת בלא רוב בשר ואמ"ג דבשנים או רוב שנים ששחטו ומפרכסת הרי הוא כחי מ"מ הותזו ראשיהן גרע דאל"כ הא לזעירי בל"ז מטמא משום דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה וחזינן דע"י שבירת המפרקת ורוב שנים בבהמה למאן דמפרש התזו כראב"ש בעולת העוף וה"ה לרוב סימן א' או כולו לרבנן בעוף עם שבירת המפרקת מסמא אף בלא רוב בשר וה"ה במליקה אחרי שבירת המפרקת גם בחד סימן מתה ובע"כ הסימן השני הוא רק כדי לקיים מצות הבדלה ולהכי שפיר פירש"י מה"ט דאין שהי' פוסלת בסימן שני לרבנן א"כ אי מחזיר סימנים לאחורי העוף כשר משכח"ל למליקת הסימנים בלא שבירת המפרקת ובכה"ג גם סימן השני כדי לקיים מצות מליקה ובכה"ג צריך לטעמא שהרי עשה מעשה חטאת העוף ומאי דמקשה וכי מתה עומד מולק היינו לפי דאף מחזיר ס"ל וגם בלא החזיר כשר ועוד דהא כתבו התוס' דהא דפליגי בני ר' חייא היינו לכתחלה אבל בדיעבד לכ"ע אם לא החזיר כשר וקשה וכי מתה עומד ומולק, ועוד י''ל אף לד' הרשב"א דכונת רש"י דבחד סימן מתה ונימא דכוונתו עפ"מ שכתב התוס' בחולין דפ"ד לחלק בין עוף לבהמה וזכורני שכ"כ בשו"ת ברית אברהם מ"מ למאי דאמר רבא שהי' בין סי' לסי' בעולת העוף איכא בינייהו מבואר דלראב"ש גם על הבדלת הסימן השני דין מליקה וכולה חדא מליקה היא ולהכי אמר רבה הכל מודים והנ"מ אליבא דראב"ש אך יש לחלק קצת משהי' לשי' רש"י דשהי' במעוט סימנים היינו במיעוט בתרא ועי' ביו"ד סי' כ"ג בפ"ת סק"ט דאף דכל הסימן כן א"כ גם בשחיטה בכה"ג אחרי שחיטה סימן הראשון לחד צד דשהה במיעוט סימנים פסול ולהכי גם במליקה כן ות"ק ס"ל דמליקת סימן השני דהוא כדי לקיים מצות הבדלה חלוק מסי' הראשון, ובל"ז לשי' רש"י דמפרש כגון ששחט סימן אחד בעוף אף בקדשים ואע"פ דעשה כל ההכשר וה"נ במליקה אע"ג דנפיק חיותי' בסימן הראשון מ"מ כיון דמולק גם השני לא עדיף משחיטה

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה