אור ברסלב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ו

סימן ה

בענין זר שאכל מליקה

א

מש"כ כת"ר להקשות ביבמות דל"ג בזר שאכל מליקה דלחייב ג"כ משום טריפה כמבואר בחולין דכ"ח דכי תבר לה שדרה ומפרקת הוי טריפה כבר קדמו בס' חמדת שלמה בקושי' זו בחיו"ד סי' י"ב יעו"ש והביא משמעות דהתוס' בחולין דל"ב בד"ה ורמינהו דמשמע מדבריהם דנטרפה ואח"כ נתנבלה חייב משום טריפה ונבילה ולכאורה אפ"ל דלהכי חייב משום טריפה ונבילה שכן מטמא וע"כ חל נבילה על טריפה ולפ"ז בחליקת העוף דאינו מטמא בבית הבליעה אין איסור נבילה חל על טריפה ומה שאמר דחייב משום נבילה ולא אמר משום טריפה דמשכח"ל בהחזיר סימנים לאחורי העורף ומשחותך הסימנים ע"י מליקתו הוי נבילה ולהכי לא נקיט בלא החזיר כיון דבלא"ה אינו חייב אלא אחת ומ"ל נבילה ומה לי טריפה אך אכתי אין זה מספיק לתרץ למש"כ רש"י ותוס' ביבמות שם דמשו"ה הוי זרות ומליקה בת אחת דשניהם אינם חלים עד אחר שנסתלק איסור מעילה והדר הו"ל טריפה ונבילה בבת אחת וילקה משום טריפה ג"כ ולמש"כ התוס' שם בד"ה אלא בתירוצם השני דבר קפרא סבר דר"ש לטעמי' דאית לי' איסור זרות לפני זריקה א"ש כמו שכתבתי דבע"כ מיירי דהחזיר סימנים לאחורי העורף דאל"כ יקשה האיך יחול זרות על טריפה דהא מכי תבר לה שדרה ומפרקת הו"ל טריפה וניהו דנבילה וזרות חיילי בבת אחת במליקתו אבל על טריפה איך יחול זרות אע"כ דבאופן דהחזיר סימנים לאחורי העורף מיירי ולהכי אין כאן משום טריפה כלל אבל למה שתירצו בתי' הראשון קשה.

והנה הא דמשמע מדהתוס' בחולין דל"ב שם דטריפה שנתנבלה חייב משום טריפה ונבילה ממש"כ דבעוף טמא אין במינו טריפה היינו טריפה לחודה דלקי גם משום נבילה צריך טעם למה יחול נבילה על איסור טריפה דמשום דמטמא אין זה מספיק דאינו לא כולל ולא מוסיף דנימא שנתוסף איסור על ידו ועי' בתשו' מהדו"ק חאו"ח סי' ל"ו ונובי"ת חאו"ח סי' ק"כ ויו"ד סי' י"ג ולא זכרו ד' התוס' בחולין כלל עכ"פ לא מנינו שיהי' זה מוסיף מה שנתוסף טומאה על ידו ואין זה רק בגדר חומרא דאיסור זה חמיר שמטמא ולכאורה אפ"ל דנבילה חמורה שניתוסף בו איסור בשעה שהיא מפרכסת לבני נח דמצד טריפה שרי לב"נ משום מי איכא מידי כיון דהשחיטה הועילה לישראל להוציאה מידי אבר מן החי ע"י מה שמטהר מידי נבילה והוי שחיטה לגבי ישראל משא"כ בנתנבלה בשחיטה דלא הועילה השחיטה לגבי ישראל והוי אבמה"ח לבן נח בשעה שמפרכסת וגם אחר השחיטה הוי מוסיף על בני מעיים לפ"מ דקיי"ל מזמנים לישראל ואין מזמנים לנכרים על בני מעיים ורק דההיתר משום מי איכא מידי אבל בנתנבלה בשחיטה הב"מ אסור לב"נ ואע"פ דמה שנתוסף האיסור הוא משום אבמה"ח לב"נ ולא משום נבילה מ"מ הא איסור מוסיף חל אפילו בב' שמות כמש"כ התוס' ביבמות דל"ב וראי' מבת בתו שנעשית כלתו וכיון שהב"מ נאסר מצד נבילה נאסר כל הבשר מצד כולל ולפ"ז לא משכח"ל שיחול נבלה על טריפה רק בשחיטה אבל אם מתה מאליה לא נתוסף על ב"מ איסור וגם בשחיטה תלוי במחלוקת הפר"ח והתבו"ש בסי' כ"ז דלמאי דקיי"ל דלא כר"ל בשחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה מ"מ בב' סימנים כו"ע מודים דכמאן דמנחי בדיקולא דמי ובזה הי' מקום לחדש דבעוף להחילוק המובא בתוס' חולין דפ"ד דלא אמרינן מפרכסת הרי היא כחיה ומתה מיד דזוטר חיותי' ונסתלק גם אבר מן החי לאחר חתיכת רוב סימנים מיד אין כאן מוסיף נבילה על טריפה ויתישב במליקה דאין כאן מוסיף (וגם אם חותך רוב בשר עמו הוי מתה קודם אלא דלפרש"י בחולין ד"כ חותך הסימן ואח"כ רוב בשר] אולם נראה דאין זה מוסיף דהא איסור אבמה"ח לא נתחדש ע"י הנבילה דהא מעיקרא אסור מצד אבמה"ח וגם אם בהמה בחייה לאו לאברים עומדת מ"מ אי הי' תולש מן החי הי' אסור גם מתחלה רק דע"י שחיטה יסתלק מעלי' האיסור בשעה שמפרכסת ג"כ ובנתנבלה שאין כאן שחיטה כל זמן שיש לה חיות הוי אבמה"ח ואיסור דאבר מן החי במקומה עומדת ואין כאן הוספת איסור חדש כלל (שוב העירוני לעיין בתשו' כתב סופר חיו"ד שהעיר במקצת מזה]

ב

ולכאורה הי' נראה דהתוס' קאי למ"ד דבהמה לאברים עומדת ומבואר בחולין איסור אבר למ"ד בהמה בחייה לאברים עומדת ורק כשנשחטה פקע איסור אבמה"ח וחל איסור טריפה וה"ה כשנתנבלה דפקע איסור אבהמ"ח חל איסור טריפה ונבילה בהדי הדדי ול"ק דאיך יחול איסור נבילה על טריפה דגם איסור טריפה לא חל בחיי' על איסור אבמה"ח אבל למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת וחל איסור טריפה מחיי' לכשמתה או נתנבלה אין איסור נבילה חל על איסור טריפה, ובזה הייתי מפרש ד' הירושלמי בפ"ו דנזיר טריפה שעשאן נבילה איתפלגין ריו"ח ור"ל ריו"ח אומר חייב שתים ורשב"ל אומר אינו חייב אלא אחת ולפלא על החמדת שלמה והנוב"י שלח זכרי ד' הירושלמי הנ"ל] דריו"ח ס"ל דבהמה בחייה לאברים עומדת ועיי' בחולין דק"ג לחד לישנא ולהכי איסור טריפה ונבילה בהדי הדדי קא אתי וחיילי ור"ל לטעמי' שם דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ולא אתי חיסור נבילה וחייל על איסור טריפה ובזה יובן ג"כ מה דמייתי סיוע לדר' יוחנן וכל נפש אשר תאכל נבילה כו ואמר נבילה היא ולפי' המפרשים אינו מובן כ"כ ולפמש"כ הכי קאמר דאם איתא כר"ל דאינו חייב אלא משום טריפה יימר דנבילה היא היינו אע"פ שמתה והיא נבילה ומטמאת כנבילה מ"מ הא אינו חייב אלא משום טריפה ולהכי כתוב בקרא טריפה דהא בכה"ג חי"ח אלא משום טריפה לחוד אולם גם זה אינו מספיק כ"כ לפרש ד' התוס' אליבא דחד תנא ע"כ נראה דהתוס' לטעמייהו שכתבו במעילה דט"ז בתוד"ה אמר רב דלוי ס"ל אע"ג דבעלמא אין חיסור חל על איסור הכא מודי דחל איסור נבילה על איסור טמאה דגלי קרא בנבילה דחל על איסור חלב וה"ה על חיסור טמאה ועי' בתוס' מכות דט"ז ובד' המהרש"ל חולין דק"א ואולי בזה פליגי ריו"ח ור"ל בירושלמי בפלוגתא דרב ולוי ועיין במה"פ שם ומה"ט ג"כ חייל איסור נבילה על איסור טריפה כיון דגלי קרא בנבילה חל על איסור אחר וכמו שחל נבלה על טמאה מה"ט חל נבילה על טריפה ואתיא סוגי' דשמעתין כלוי

ג

והנה ד' התוס' דמעילה תמוהים דהא להדיא מבואר בש"ס חולין ק"א לר"י דממעט עוף טמא מטומאת בית הבליעה יצא זה לפי שאינו מצוה בבל תאכל נבילה דמדייק מזה הגמ' דס"ל לר"י דאין איסור חל א איסור אלמא להדיא דר"י סובר דאין איסור נבילה חל על איסור טמאה וראיתי בשעה"מ בפי"ז מהל' איסו"ב שחמה בזה והיא חמי' גדולה יעו"ש שכ' לפלפל דדוקא למאן דלית לי' איסור חע"א כלל גם בכולל ומוסיף כ' החוס' דבע"כ גזיה"כ הוא בנבילה דחל על חלב וה"ה על טמאה אבל למאן דאית לי' איסור חע"א בכולל ומוסיף אין ראיה מנבילה על חלב דהוי כולל ונבילה על טמאה דאין כאן.

כולל וע"ע בר"ש בפ"א דטהרות ובגליון רעק"א פסחים דל"ו] ולדעתי נראה לתרץ דבאמת הא דגלי רחמנא דנבילה חל על חלב כי התוס' ביבמוח דל"ג ובחולין דקי"ג בתוד"ה ושאני דאין למילף על בב"ח מנבילה על חלב שכן מטמא וכן עביד הגמ' זבחים ד"ע הצריכותא דלא ילפינן טריפה מנבילה שכן מטמא ומה"ט גם איסור נבילה חל על טמאה שכן מטמא היינו אע"פ דחלב נבילה אינו מטמא מ"מ נבילה בכלל מטמא וה"נ חל נבילה על טמאה אע"ג דטומאה כתיב בתרווייהו מ"מ הטומאה הוא משום שהיא נבילה וגם טמאה הוי נבילה וכיון שע"י מיחחה נוסף טומאה חל ג"כ איסור נבילה, ובזה יש להצדיק סברת הנוב"י מהדו"ק סי' ל"ו שמסתפק דנבילה על איסור אחר הוי ככולל ומוסיף לפי שמטמא והטעם המלך בפי"ז מהל' איסו"ב חמה עליו מדהתוס' דיבמות דל"ג דמבואר שם רק דהי חומרא שמטמא אבל אין זה מוסיף ולפמש"כ אין סתירה.

כלל דבנבילה על חלב דחלב אינו מטמא אין כאן מוסיף כלל וע"כ כ' החוס' לדון רק מצד חומר שבו אבל בנבילה על איסור אחר שמוסיף טומאה אפשר דדמי למוסיף. עכ"פ למדנו דעיקר מאי דגלי רחמנא דנבילה חל על חלב הוא לפי שחמור שמטמא ולהכי גם בנבילה על טמאה יש חומר טומאה במיחחה והנה כ"ז בנבילת בהמה כיון שבע"כ נתוסף על הבהמה טמאה במיחתה חומר טומאח נבילה ע"כ חל ג"כ איסור נבילה אבל בנבילת עוף טהור לר"י דס"ל כל שחייב משום בל תאכל נבילה מטמא יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבילה רק משום בל תאכל טמא א"כ גלי רחמנא דטומאתו תלוי' בחיוב נבילה שעליו ואם לא משכחת בו חיוב אין כאן טומאה א"כ איך נימא דחל איסור נבילה משום שמוסיף טומאה דהא אדרבא נימא שאינו חל ולא יהי' בו טומאה כלל דוגמא לזה נודע מש"כ הרמב"ם בפיה"מ בכריתות נקודה נפלאה דלהכי אין איסור הנאה דבשר בחלב מוסיף לפי דאיסור הנאה דבב"ח יליף מאכילה ואם אין חל איסור בשר בחלב אין כאן איסור הנאה כלל ולא דמי למוקדשין א"כ ה"נ דגלי רחמנא דטומאתו חלה בחיובו אא"פ לחייבו משום שמוסיף טומאה דהא אי נימא שפטור מחיוב מלקות דנבילה אין כאן טומאה כלל וא"ש דמדייק הש"ס בחולין דס"ל לר"י דאין איסור חל על איסור ולא שני דשאני החם דגלי קרא דבאמת אלמלא האי קרא הי' חל איסור נבילה על טמאה כמו שחל על טמאה בבהמה ללוי רק בחר דגלי קרא דטומאת בית הבליעה תלוי בחיוב נבילה וע"כ אין עליו חומר טומאה ואין זה מוסיף להכי לא חל איסור נבילה ומוכרח דס"ל לר"י אין איסור חל על איסור.

ומ"מ מה שכ' החוס' דחייב משום טריפה ונבילה גם בעוף הוא כמו שהביאו מעוף טמא שאין במינו טריפה דלקי משום נבילה ג"כ אע"ג דבעוף תלוי' הטומאה בחיוב ואין זה מוסיף אך ממה שנתמעט ידעינן שאין עוף טמא מטמא ולולא המיעוט הי' מטמא וע"כ הי' חל ג"כ איסור נבילה ובע"כ דכונת הש"ס שאין במינו טריפה הוא דכי נשחט לקי אף משום נבילה ודמי להא דאין במינו טריפה המוזכר מתחלה בבהמה ולפי מאי דילפינן מקרא בעוף טמא הלא מפורש לר"י אינו לוקה משום נבילה דאין איסור חל על איסור ומ"מ בעוף טהור שנטרפה ואח"כ נתנבלה גם לר"י חל איסור נבילה על טריפה כמו ללוי נבילה על טמאה בבהמה טמאה משום שמוסיף טומאה דאף דטומאח ביה"ב תלוי בחיוב נבילה היינו היכא דלא משכחת בשים אופן חיוב נבילה כמו עוף טמא שאין במינו חיוב נבילה משא"כ בטריפה וכ"כ החוס' בזבחים דס"ט בד"ה ר"י דדוקא עוף טמא שאין במינו בל תאכל נבילה קא ממעט, ולמש"כ יתיישב ג"כ מה שכתבו החוס' ביבמוח דאין איסור נבילה חל על מעילה והא ללוי גלי רחמנא דאיסור נבילה חל על שארי איסורים וצ"ל דסוגיא דשמעתין כרב ולפמש"כ אפ"ל דגם ללוי הא דחל נבילה על טמאה הוא רק משום שמטמא א"כ במליקה דאין כאן טומאת בית הבליעה לא חל נבילה על איסור מעילה והנה לפי המתבאר דנבילה המטמא דקא חל על איסור ובעוף טמא שאינו מטמא אינו חל נראה דדוקא איסור נבילה רינה חלה אבל איסור טריפה אם נטרפה חלה על עוף טמא דהא טעמא דטריפה שכן אסורה מחיים א"כ כמו שחל טריפה על חלב דאמרה תורה יבוא איסור טריפה ויחול על חיסור חלב ה"ה שחל חיסור טרפה על טמאה דהא באיסור טרפה אין נפ"מ ושייכות לטומאה כלל וא"כ במליקה אי חבר לה שדרה ומפרקת מתחלה חל איסור טרפה על איסור מעילה כמו טרפה על חלב וא"כ איך יחול אח"כ איסור זרות ואיסור נבילה דהא נבילה במליקה אינה מטמאה בביה"ב ואין כאן אלא משום טרפה לחודא, ועפ"ז מיושב קושית החמד"ש דלמה לא קא חשיב במליקה אלא דליחייב נמי משום טרפה למש"כ רש"י ותוס' דאחר הזאה באו כל האיסורים כאחד ולפמש"כ אאפ"ל דחבר לה שדרה ומפרקת מתחלה דא"כ איסור טרפה חל על מעילה ולא יתחייב רק משום טרפה ואין איסור זרות ונבילה חל על טרפה ולא משכח"ל שיתחייב שתים רק בכשהחזיר סימנים לאחורי העורף דהוי נבילה מיד ואין איסור נבלה חל על מעילה רק לאחר הזאה וחייב משום זרות ונבלה וא"ש

ד

כל זה כחבתי לפלפל עפ"י היסוד בדהתוס' דמעילה דט"ו דללוי חל נבילה על טמאה וה"ה נבילה על טריפה משום דמטמא כמש"כ התוס' בחולין דקי"ג אבל מדהתוס' דמכות דט"ז בד"ה ריסק שכתבו בריסק ט' נמלים ושרץ אחד ביניהם דחייב משום נבילה דאע"ג דאין איסור חל על איסור אלא משום דגלי רחמנא דאתי איסור נבילה וחל על איסור חלב וה"ה על טמאה והא בריסק ט' נמלים ליכא טומאת נבילה דהא גם בח' שרצים שמטמאים במותם טומאתם משום טומאת שרץ ולא משום נבילה ומשום שרץ העוף הא גם בעוף טמא אין טומאת ביה"ב וא"כ איך יצטרפו לחיוב מלקות משום נבילה דהא אין כאן טומאת נבילה ויעוי' מהרש"ל ומהרש"א בחולין דק"א והמהרש"ל כ' משום דהתורה קראה לשרצים נבילה וע"ע בהגהות בך הנוב"י במהדו"ת חאו"ח סי' קכ"א ומה שמחלק שם בין עוף לבהמה נסתר ג"כ מדהתוס' במכות דט"ז [ושיטת הרמב"ם בפ"ב מהל' מאכ"א בנמלה דחייב משום נבילה אע"פ שפסק בפ"ד מהל' מאכ"א כרב דאין איסור נבילה חל על טמאה ועי' הה"מ שם שתמה על זה], ולמש"כ דללוי חל איסור נבילה על טמאה גם באופן שאינו מטמא ויקשה הא דר"י בחולין דק"א דמוכיח דאין איסור חל על איסור לר"י ואין איסור נבילה חל על טמאה ויקשה ללוי הא איסור נבילה חל על טמאה לכו"ע ועכצ"ל כמש"כ השעה"מ דלמדס"ל איסור כולל אין ראי' ממה שאמרה תורה דיבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ולהכי ר"י ס"ל איסור כולל אבל דהתוס' בחולין דל"ב שכ' דאיסור נבילה חל על איסור טריפה אם נפרש דללוי קאי תמוה מש"כ דיצא עוף טמא שאין במינו טריפה דלקי ג"כ משום נבילה והא התם קאי לר"י ג"כ דס"ל אין איסור חע"א ואיסור כולל אית לי' ולדידי' אין איסור נבילה חל על טמאה ומה"ט אין איסור נבילה חל על איסור טריפה ואיך כתבו אליבי' דלכי נשחט לקי אף משום נבילה [ובל"ז צ"ע דהתוס' שמפרשים דיצא עוף טמא שאין במינו טריפה דלכי נשחט לקי אף משום נבילה דא"כ איך ממעט ר"י עוף טמא דהא י"ל ג"כ מי שאיסורו משום נבילה לבד יצא זה שיש בו ג"כ משום טמא כמ"ש הר"ש בפ"א דטהרות מ"ג וזהו דלא כסוגיות הש"ס בחולין דק"א אם לא דנחלק בין הדרשות ואפשר דסוגיית הש"ס בחולין כרב וללוי באמת יפרש כמש"כ הר"ש ואולי דהתוס' קאי לר"מ דבזבחים ד"ע ממעט אליבי' עוף טמא כמש"כ התוס' בד"ה וחד דר"מ לטעמו דס"ל איסור חל על איסור יעו"ש ולר"י באמת הטעם משום דאין איסור חע"א ועי' בשו"ת בית יצחק חאו"ח מש"כ בזה] ולכאורה י"ל למש"כ התוס' בשבועות דכ"ד דאיכא עשה שאינה זבוחה ולהכי אף לכשנתנבלה ביוהכ"פ פטור משום דאין איסור חל על איסור עשה דאינה זבוחה ועי' במהרש"א שם דמאי דחייל איסור טריפה על עשה שא"ז משום דלכשנשחטה פקע איסור שא"ז וחייל איסור טריפה ולפ"ז לכשנתנבלה בדין שלא יחול איסור טריפה על איסור שא"ז ואיסור נבילה חייל על עשה דשא"ז דאא"פ בענין אחר כמש"כ התוס' בחולין ד"צ בגה"נ אבל איסור טריפה דמשכח"ל שיחול לכשנשחטה איך יחול לכשנתנבלה אולם י"ל לכשנתנבלה דכיון דחייל איסור נבילה על עשה דשא"ז חייל ג"כ איסור טריפה כמבואר בחולין דק"ג ובתוס' ד"ה דאיסור ומה"ט איסור טריפה ונבילה קא אתי בהדי הדדי ומיושב בזה מש"כ התוס' בחולין דל"ב דהו"ל למיתני עיקר האיסור נבילה דמשום נבילה חל ג"כ טריפה ולכשנתנבלה הוי נבילה עיקר האיסור אולם בדהתו"ס שם שכ' לתמוה דילמא נקיט טריפה לאשמעינן שאם חתך כזית בשר מחיים דלקי משום טריפה מבואר דס"ל דאיסור טריפה חל מחיים על עשה דשאינה זבוחה גם למלקות ואפשר דהתוס' ס"ל כהריצב"א בשבועות דליכא עשה דשא"ז או דס"ל כיון שיש לעשה שא"ז היתר בשחיטה מתלי תלי' כמש"כ הרשב"א בר"פ גיה"נ דכיון דיש להעובר היתר בשחיטת אמו עדיין אין איסור גיד עליו ועי' בדהתו"ס יבמות דל"ג בד"ה אר"י בסוף הדבור

ה

ויותר נראה בשי' התוס' דלהכי איסור נבילה חל על איסור טריפה משום דנבילה וטריפה זהו מין איסור אחד וטריפה אתחלתא דנבילה וכמש"פ הרמב"ם פ"ד מהל' מאכ"א הל' י"ז דחצי זית טריפה וחצי זית נבילה מצטרפין הואיל וטריפה תחלת נבילה יעוי"ש. ועי' בחי' הרמב"ן חולין דל"ז שכ"כ דנבלה וטרפה ומסוכנת כולן איסור אחד הן ואין לך טרפה שאין איסור נבלה חל עליה, ומקור דהר"מ דנבילה וטריפה מצטרפים יעוי' בשאלות ותשובות הנספחות לאבני מלואים בסי' ד' שהביא ד' הספרי בפ' ראה לא תאכל כל נבלה אין לי אלא נבילה טריפה מנין ת"ל כל נבילה היינו דמכל נבלה מרבה דטריפה הו"ל תחלת נבילה יעוי"ש וכ"ה בירושלמי בפ"ו דנזיר אזהרה לאוכל נבילות מנין ת"ל לא תאכלו כל נבילה עד כדין נבילה טריפה מנין אמר ריו"ח נבילה וכל נבילה לרבות הטריפה והמשך ד' הירוש' נראה דלענין צירוף קאי דמתחלה אמר מכל אשר יעשה מגפן היין כו' ומסיק ולמה מצטרפין ואח"כ מתחיל אזהרה לאוכל נבילות מנין ומבואר בירוש' שם דרשב"ל לא סבר בטריפה כריו"ח ולפי פי' הפ"מ שם דר"ל לא דריש מכל נבילה על טריפה ולהכי אתפלגין ריו"ח ור"ל בטריפה שעשאן נבילה דריו"ח אמר דחייב שתים ור"ל אמר דאינו חייב אלא אחת דלריו"ח דס"ל דטריפה הוי התחלת נבילה וזהו שם אחד להכי חייב משום טריפה ונבילה אבל לר"ל שהם שני איסורים אין איסור נבילה חל איסור טריפה וזהו דפליגי ריו"ח ור"ל בבשר מן החי דלריו"ח ילפינן מבשר בשדה טריפה לא תאכלו בשר מן החי ומן הטריפה ור"ל יליף מלא תאכל הנפש עם הבשר בשר מן החי כמבואר בחולין ק"ב והסביר רבינו הרמב"ם בפ"ד מהל' מאכ"א הל' י' וכן החותך בשר מן החי מן הטהורים הרי אותו הבשר טריפה והאוכל ממנו כזית לוקה משום אוכל טריפה שהרי בשר זה מבהמה שלא נשחטה ולא מתה מה לי טרפה אותה חיה מה לי חתכה בסכין כולה או מקצתה הרי הוא אומר בשר בשדה טריפה לא תאכלו כיון שנעשית הבהמה בשר בשדה הרי היא טריפה עכ"ל מבואר בדברי רבנו דזהו טרפה מבהמה שלא נשחטה ולא מתה היינו דעל אבר זה או כלו אם הוא טריפה אין לו היתר שחיטה לאכילה אע"פ שלא מתה דמתה הוי נבילה מ"מ זהו ענין אחד דאין היתר זביחה להתיר טריפה וטריפה בכולה הוי כמו מקצתה דמחד קרא נפקי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ולהכי פסק הרמב"ם שם הלכה י"ז דאם צירף חצי זית מבשר נבילה וח"ז מבשר מן החי מן הטהורה ואכלו לוקה ויעוי"ש בלח"מ משום דהוי בכלל לאו דבשר בשדה טריפה לא תאכל וטריפה הוי התחלת נבילה וזהו לריו"ח אבל לר"ל דס"ל דמבשר בשדה טריפה לא תאכלו ידעינן טריפה ובשר מן החי ילפינן מלא תאכל הנפש עם הבשר הם שני ענינים דבטריפה שייך בו שחיטה לטהרו מידי נבילה והאיסור מיוחד משום לאו דטריפה ואינם מצטרפים ולהכי לר"ל אין איסור נבילה חל על איסור טריפה כשני איסורים ולפמש"כ בדהתו"ס בחולין דל"ב דאיסור נבילה חל על איסור טריפה משום דזהו ענין אחד דקיי"ל כריו"ח ומדוקדקים בזה דהתו"ס בחולין דנ"ו בד"ה נבילות בהא דמקשה נבילות והא שחוטות היא וא"ת הא שמעינן לר' יהודא דאמר דשחיטת העוף אינה מטהרת טריפתה מטומאתה ולכאורה מאי קשי' להו דלר' יהודה דס"ל דאין איסור חל על איסור א"כ אינו חייב משום נבילה ושפיר מקשה והא שחוטות הן לענין חיוב מלקות דאין בהן משום נבילה אע"פ דאיכא איסורא לקוברו בין רשעים גמורים וניהו דר"י ס"ל דשחיטת העוף אינה מטהרת טריפתה מטומאתה ויש בה משום טומאת נבילה אבל על חיוב מלקות משום נבילה הא לר"י אין איסור חע"א ולמש"כ א"ש דלכו"ע חל איסור נבילה על טריפה משום שזהו ענין אחד וטריפה הו"ל התחלת נבילה ומה"ט א"ש בפשיטות הא דלר"י טריפה ששחטה מטמאה והא אין בהם משום לא תאכל כל נבילה כמו בעוף טמא דהא אין איסור נבילה חל על טריפה משום דבאמת נבילה חלה על טריפה והתוס' בזבחים דס"ט בד"ה ר"י בתוך הדבור שכתבו וכן צריך לפרש בגמרא גבי חלב נבילה דלא איצטריך טריפה לאשמעינן דחלב טריפה טהור ולא דרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאיסורו משום טריפה כי היכי דדרשינן גבי טמאה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא בהמה טמאה עכ"ל הכריחו לזה לתרץ אף לר"ל דס"ל דטריפה שעשאה נבילה אינו חייב אלא אחת ולדידי' אין איסור נבילה חל על איסור טריפה וע"כ דהטעם דדוקא עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבילה קא ממעטינן כמו שהכריחו כן מתחלה מקושיתם דאפילו נבילה גמורה לא תטמא לר"י דלא חייל אאיסור קדשים ולמש"כ דנבילה חל על טריפה צ"ל בסוגי' דיבמות דל"ג במליקה דנקיט משום נבילה דהא איכא נמי טריפה דהא אפילו לר"ל דס"ל דאינו חייב אלא משום טריפה דאין איסור חע"א אבל במליקה הא חלו בב"א אחר הזאות אלא משום דקאי למ"ד מחזיר סימנים לאחורי העורף דוקא ואי"ח רק משום נבילה

ו

ובגוף דברי התוס' דמעילה דט"ז דלוי ס"ל דשאני נבילה דגלי בו קרא דחל על חלב ולהכי חל על טמאה ק"ל מחולין דק"א אר"י א"ר האוכל גיד הנשה של נבילה ר"מ מחייב שתים וחכ"א אינו חייב אלא אחת ומודים חכמים לר"מ באוכל גיה"נ של עולה ושור הנסקל דחייב שתים ומאן האי תנא דאיסור כולל באיסור חע"א ל"ל ואיסור חמור אית לי' ריוה"ג כו' והא ללוי נבלה חלה על טמאה כמו שחל על חלב א"כ אמאי לא ילקה ג"כ משום נבילה בגיה"נ ואמאי לא יחול איסור נבילה על גיד כמו שחל על חלב ובזה לא יועיל ג"כ תי' השער המלך שכ' דדוקא למאן דלית לי' איסור כולל אפשר למילף מנבילה על חלב משא"כ למאן דאי"ל איסור כולל אין למילף מנבילה על חלב דלהכי חל דהוי כולל והא לחכמים דר"מ ריוה"ג לית לי' איסור כולל [יעוי' בשעה"מ שם שהקשה מריוה"ג מפ' כל הבשר דקי"ד כנ"ל אך משם אינו מוכרח כמו שרמז השעה"מ] וא"כ כמו שחל נבילה על חלב למה לא יחול על גיה"נ ג"כ וניהו דרב לטעמי' דפליג על לוי אבל הא רב ברייתא תני וקשה ללוי ובפרט דלריוה"ג בדין שנילף דיחול נבילה על גיד כמו שחל על חלב ואין לחלק דשאני חלב שהותר מכללו כדקאמר בחולין דקי"ג ואידך אחלב הוא דחייל דהותר מכללו דהא ריוה"ג בפסחים דכ"ב לא ס"ל דחלב הותר מכללו דאנן בבהמה קיימא ויעוי' בחולין דק"כ בד"ה חלב ובכ"ז אמרה תורה דחל נבילה על חלב מהכ"ת לא יחול גם על גיד וגם אין לומר דלריוה"ג דס"ל אין בגידין בנו"ט ואסור בהנאה כדמוכח בפסחים הוי נבילה קל על חמור יעוי' בטעה"מ בפ"ד מהל' מאכ"א דהא בסוגין דקאמר דהאוכל גיה"נ של עולה הוי איסור חמור משום דאסור בהנאה ע"כ ס"ל דגיה"נ מותר בהנאה דאל"כ אין זה חמור ובע"כ הטעם דיליף קו"ח מחלב ולא חשיב לחלב הותר מכללו א"כ כמו שחל נבילה על חלב מאותו טעם יחול על גיד דהא לענין היתר הנאה ג"כ יליף מקו"ח מחלב ולכאורה נראה דריוה"ג בע"כ לית לי' הא דאמרה תורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב לפמשה"ק האו"ח למאי דאמר ביומא דל"ו דלריוה"ג לאו דנבילה לא הוי לאו מעליא ואין לוקין עליו א"כ למאי אמרה תורה דיחול איסור נבילה על חלב דהא לענין איסור בלא"ה חל לקברו בין רשעים גמורים ומלקות ליכא בנבילה א"כ למאי נפ"מ ואם נימא דלית לי' א"ש.

אך באמת זה אינו דהא מהך סוגיין דחולין גופא דקאמר מאן חכמים דפליגי על ר"מ ריוה"ג מוכח דעל נבילה לוקין דאל"כ אף אי אית לי' איסור כולל ג"כ אין לוקין על נבילה ואין לומר דלר' ירמי' ביומא ל"ו באמת הא דאין לוקין בגיה"נ דנבילה הוא משום דהוי לאו הנל"ע וכן יפרש ג"כ לוי במעילה דמה"ט אין לוקין על נבילה לפי דלא הוי לאו מעליא וזה אינו דא"כ ליפלגי בנבילה דעלמא אי לוקין עליו ומאי שנא גיה"נ דנקט ולכאורה הי' נראה לישב למש"כ רש"י במעילה די"ז דחייב משום בל תשקצו על נבילה יעו"ש והרמב"ן בסה"מ בשרש תשיעי הקשה מחולין דק"ג דלילקי משים בל תשקצו וכן קשה מפסחים דמ"ז והרמב"ן כ' דהוי לאו שבכללות דאין לוקין עליו ויעוי' ברמב"ם סוף הל' מאכ"א ובטו"ז סוס"י קט"ז ולפ"ז י"ל דר' ירמי' דס"ל דלאו דנבילה לריוה"ג הוי כלאו הנל"ע ואין לוקין עליו ס"ל כמ"ד דלאו שבכללות לוקין עליו ולהכי א"ש הברייתא דחולין דק"ג דלוקה לריוה"ג באוכל נבילה משום דלאו דבל תשקצו דלא הו' ניתק לעשה ובזה י"ל גם ללוי דאע"פ דגלי קרא דנבילה חל על חלב היינו משום לאו דנבילה דכתיב גבי' ולהכי חל על טמאים, אבל משום בל תשקצו אינו לוקה משום דאין איסור בל תשקצו חל על איסור טמאה וה"ה בגיה"נ להכי אינו חייב משום בל תשקצו על גיה"נ של נבילה ואינו חייב אלא אחת אלא דפשטות הסוגי' אינו נראה כן ועוד נראה דהא דס"ל לריוה"ג דעל נבילה אין לוקין עליו לפי דהוי כלאו הנל"ע דלגר אשר בשעריך כו' ולפ"מ דמבואר בפסחים דכ"ג דלריוה"ג כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה לא הותרו וא"כ אין החלב והגיד בכלל העשה וע"כ לוקין על לאו דנבילה של חלב וגיד ולהכי ס"ל לריוה"ג דעל גיד של נבילה היו לוקין משום נבילה רק משום דאין איסור חל על איסור וקושית האו"ח לק"מ לפ"ז דלהכי אמרה פורה דיבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב דעל חלב נבילה שפיר לוקין גם לריוה"ג דלא הוי לאו הנל"ע דל"ה בכלל לגר אשר בשעריך וא"כ אי נימא דס"ל דלאו שבכללות לוקין עליו ילקה ג"כ משום בל תשקצו ובאמת י"ל דרק בנבילה שמטמא איכא בל תשקצו וזהו החילוק שבין נבילה וטריפה דבטריפה ליכא משום בל תשקצו לפי שאינו מטמא ולפ"ז בחלב וגיה"נ שאינו מטמא כמבואר בחולין דע"ז ובר"פ העור והרוטב בנבלתה ולא בעצמית ועור וגידין ואפילו למ"ד יש בגידין בנ"ט אינו מטמא האוכלו אינו עובר משום בל תשקצו ויתישב קו' הרמב"ן מחולין דק"ג וכן יתישב הא דפסחים דמ"ז דאין בגיד וחלב משום בל תשקצו אלא דלא ניח"ל להרמב"ן לחלק בזה דהא בל תשקצו איכא גם בשארי שרצים שאינם מטמאים ומה"ט גם בנבילה שאינה מסמא ילקה משום בל תשקצו ועכצ"ל משום דהוי לאו שבכללות ונראה לישב דהא לריוה"ג דס"ל דחלבה וגידה לא הותרו והא ס"ל דיש בגידים בנ"ט מדלוקה בגיד של עולה ושוה"נ ואמאי לא הוי גיד בכלל היתר נבילה דהא בפסחים דכ"ב הא תלי' אי יש בגידין בנ"ט וצ"ל דאף דס"ל יש בגידין בנ"ט מ"מ לא הותר בכלל נבילה משום דס"ל אין איסור חע"א ואין כאן איסור נבילה דנימא שיהי בכלל ההיתר וכה"ג כ' השעה"מ בהל' מאכ"א והכו"פ.

או די"ל עפי"ד השעה"מ בשיטת הרמב"ם דאע"ג דאין בגידין בנ"ט מ"מ חייב משום נבילה לפי דמיגו דחייב על גיה"נ אחשבי' וחייב ג"כ על נבילה ולהכי לוקה גם על גיד של עולה ומאי דאמר הגמ' דלמ"ד אין בגידין בנ"ט אין הגידין בכלל ההיתר דנבילה אע"פ דמ"מ חייב משום נבילה מצד מיגו דהגמ' קאי לר"ש דס"ל אין איסור חע"א ואין כאן איסור נבילה אבל הרמב"ם שפ' דאיחע"א בכולל וחייב משום נבילה הוי בכלל ההיתר ובזה תירצו מש"פ הרמב"ם דאין בגידין בנ"ט וגיה"נ מותר בהנאה יעוי"ש וה"נ לריוה"ג י"ל דאע"ג דס"ל אין בגידין בנ"ט, מ"מ חייב משום מיגו ואפ"ה לא הוי בכלל ההיתר משום דכיון דאין איסור חל על איסור אין כאן חיוב נבילה כלל ועפ"ז יתישב משה"ק ללוי איך יפרנס הברייתא דגיה"נ של נבילה מ"ט לא יחול נבילה על גיה"נ כמו שחל על חלב ולפמש"כ י"ל דדוקא על חלב הוא דחל לפי שע"י הוספת נבילה יתחייב במלקות דנבילה דהא איסורא איכא בלאו הכי דגם באין איסור חע"א איסורא איכא וכל החידוש הוא מה שאמרה תורה שחל נבילה על חלב למלקות אבל בגיה"נ דהא דל"ה בכלל ההיתר דנבילה הוא משום דאין איסור נבילה חל על גיד אבל א"נ שיחול הדר דינא דהוי בכלל ההיתר דנבילה והוי לאו הנל"ע ולא דמי לנבילה שיחודש חיוב מלקות דנבילה על חלב ועל טמאה וא"ש, עוד אפ"ל בישוב הקושי' ללוי מגיה"ק דלוי ס"ל כריוה"ג בפסחים דכ"ג דלא חשיב חלב הותר מכללו לחד לישנא ובזה פליגי בחולין דק"ב במיחול איסור טריפה אאיסור אבר קא מפלגי סו' מידי דהוה אחלב ואידך שאני חלב דהותר מכללו אבל להחולק על ריוה"ג גם ללוי אין ללמוד סמאה מחלב ולפ"ז צ"ל דמאי דקאמר שם דק"א מאן תנא דפליג על ר"מ ריוה"ג היינו דבדין איסור כולל ס"ל כותי' אבל בסברא דחלב הותר מכללו לא ס"ל כותי' ובלא"ה צ"ל כן לאידך לישנא בפסחים דלריוה"ג גיה"נ אסור בהנאה ובחולין, ע"כ ס"ל דגיה"נ מותר בהנאה מדמודה בעולה ובשור הנסקל ויתיישב ג"כ הקו' לר"י מיומא דל"ו דלריוה"ג אין לוקין בלאו דנבילה דלא אתי כריוה"ג ובזה י"ל ג"כ קו' השעה"מ מהא דר' יהודה בנבילת עוף טמא דאינו מטמא בביה"ב משים דאין איסור חע"א דר' יהודה ס"ל דחלב חשוב הותר מכללו וע"כ אין ללמוד מחלב על טמאה.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה