אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן ז › ד

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ז · ד

ג

ולמש"כ עיקר החילוק, דטומאה מאיסור משום דגלי קרא במליקה דכיון דנעשה דרך הכשר קרבן שמתרת את האיסור אינה מטמאה משום דבטומאה במותם אמר רחמנא וכל שנעשה דרך מתיר אינו מטמא אבל לטהר מידי נבילה בעינן זביחה והכשר סימנים דוקא ושום הכשר אחר ליכא להתיר באכילה ורק מגויה"כ דלכל חטאתם ילפינן בזבחים דמ"ד דמליקת העוף נאכל לכהנים ולא משום דמליקה הוי כשחיטה וכן מוכח ממה שאמרו במנחות דמ"ה שאני כהנים הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו אישתרי נמי נבילה לגבייהו משום דאין על מליקה דין שחיטה לטהר מידי לאו דנבילה ורק דהותר לכהנים והו"א דהותר נבילה לגבייהו ורק בכהנים דמשולחן גבוה קא זכו כמבואר בחולין דק"כ ולהכי בזר שאכל מליקה לוקה משום נבילה כמבואר ביבמות דל"ג ומה"ט גם במליקת עולה ופסולים שלא הותר לכהנים לוקים ג"כ משום לאו דנבילה רק לגבי טומאה מטהר לכו"ע לפי שנעשה דרך הכשר [ומצינו הרבה חילוקים בין איסור נבילה וטומאה דהא נקובת הושט הוי נבילה מחיים ואינו מטמאן וכמש"כ התבו"ש בסי' נ"ז ובחלב גלי קרא דאינו מטמא וממעטינן מנבלתה ולא בקרנים וגידין ועצמות אף בגידין הרכין שאינו מטמא ואם כי חלוקים הדברים בטעמם אבל עכ"פ הא מצינו מה שאסורים משום לאו דנבילה ואינם מטמאים] ונראה דגם לשי' התוס' שפירשו דבמליקת פסולים מיירי מ"מ מודים דזר שאכל מליקה אינו מטמא בביה"ב כמו שפי' הראב"ד אלא דס"ל להתוס' דלהכי לא איצטריך קרא דבודאי במליקה כשירה, דאהני להתיר באכילה לכהנים גם לזר אין כאן טומאה וכן מליקת עולה כיון דנעשית בהכשר מסברא אין כאן טוחאת ביה"ב אלא דבמליקת פסולים הואיל דדמי למלק ונמצאת טריפה ילפינן מקרא דכיון דמתרת האיסור שאם עלו לא ירדו חשוב מתיר את האיסור ולפ"ז עריפת עגלה ושה"מ מסברא אמרינן דעריפתו זהו שחיטתו וכן דחייתו לצוק זו שחיטתו לטהר מידי טומאה והא דקאמר כפרה כתיב בה כקדשים היינו כיון דזהו דרך הכשר וכפרה כקרבן אין זה מיתה וגם לד' רש"י דס"ל דבעולה מיירי ואפ"ה איצטריך קרא דאינו מטמא בביה"ב י"ל ג"כ דעג"ע ושה"מ ידעינן מסברא דאינו מטמא והא דאיצטריך קרא במליקה שאינו מטמא בביה"ב משום דשאני טומאת ביה"ב דתלוי באיסור אכילה וכל שחייב עליו משום אכילתו מטמא וכדקיי"ל דגם בשיעור אכילת פרס מטמא טומאת ביה"ב וכמבואר בזבחים ד"ע והו"א כיון דעכ"פ אסורה לו משום איסור נבילה דרק בחטאת התירו הכתוב ומשולחן גבוה קא זכי אבל בעולה דיש בו משום איסור נבילה מטמא ג"כ טומאת ביה"ב להכי איצטריך קרא שאינו מטמא בביה"ב ועי' בביצה ד"ז האוכל מנבילת עוף טהור בגידין טהור ופרש"י משום דקסבר אין בגידין בנו"ט וע"י בשעה"מ פ"ח מהל' מאכ"א שתמה על זה מדר"י אדר' יוסי דס"ל בר"פ העור והרוטב דגידין אינם מטמאים טומאת נבילות וס"ל דגיה"נ של בה"ט חייב משום דיש בגידין בנו"ט אלמא דגם למ"ד יש בגידין בנו"ט אין כאן טומאת נבילה והמאירי חולק באמת עפרש"י ולמש"כ י"ל דגם לשי' רש"י גידין של נבילת בהמה טמאה אינו מטמא דלאו בשר גמור הוא אף שיש בו טעם בשר דניהו דלגבי איסור סגי טעם בשר אבל לענין טומאה ל"ש טעם כעיקר כמש"כ התוס' בבכורות דכ"ב בד"ה הנך דלא איתמר טכ"ע לענין טומאה וכ"ז בנבילת בהמה אבל בנבילת עוף טהור דעיקר טומאה שבו מחמת איסור אכילה ס"ל לרש"י דלמ"ד יש בגידין בנו"ט בשר אף שאין זה בשר ממש מ"מ כיון דלענין איסור אכילה הוי בשר מטמא טומאת ביה"ב ולהכי גם במליקה הו"א כיון דיש בו איסור נבילה איתנהו בי' ג"כ טומאת ביה"ב אבל בעג"ע ושה"מ י"ל דמסברא אינו מטמא טומאת נבילות כיון דהוי דרך הכשר וראי' לזה דהא למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ולדידי' לא משכח"ל במליקה רק טריפה ולא נבילה ונבילת עוף טהור דמטמא בביה"ב היינו כשמתה או שלא הי' נחירה במקום סימנים ובודאי דלא איצטריך קרא אליבי' במליקה שאינה מטמא בביה"ב דבלא"ה לא הוי נבילה א"כ מנ"ל דבעג"ע עריפה מטהרת מידי נבילה דמהא דכפרה כתיב בה כקדשים אין ראי' דהא בקדשים גופא היכא שלא נעשה הכשר שחיטה הוי נבילה כמו בזר שאכל מליקה ומה"ט בדין דעריפת עגלה לא תטהר ואי"ל דבאמת למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה אינו מטהר עריפת עגלה מיד' נבילה דהא גם בירוש' סוטה פליגי אי עריפת עגלה מטהר דא"כ מאי מקשה בזבחים ד"ע מהא דואכול לא תאכלהו דמרבה חלבו של עג"ע דמדחלבה טהור היא טמאה דילמא אתי כמ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ולדידי' באמתי מטמא ומוכח מתלמודא דידן דאין חולק בדבר ולכו"ע עריפה מטהרת מידי נבילה אעכצ"ל דלכו"ע מסברא ידעינן דעריפה מטהרת מידי נבילה כיון שנעשה בה מעשה הכשר קרינן והא דאיצטריך קרא לגבי מליקה משום דשאני טומאת ביה"ב דתלוי באיסור אכילה ולפ"ז יל"פ האיבעי דירוש' בסוטה עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה גם אליבא דר' יוסי דס"ל דאין מליקת טריפה מטהר מידי נבילה דשאני טומאת ביה"ב דתלוי באיסור נבילה ורק מקרא דנבילה וטריפה ידעינן דכל שמתרת את האיסור אינו מטמא ולהכי בטריפה שאינה מתרת את האיסור אינו מטמא משא"כ טומאת נבילות כיון שנעשה בה מעשה הכשר קרבן עריפתה זהו שחיטתה וכמו דבכל הקרבנות שחיטה מטהרת מידי נבילה כן עריפה מטהר] ולפי המתבאר גם לשי' רש"י ותוס' זר שאכל מליקה אף שחייב משום נבילה כמבואר ביבמות מ"מ אינו מטמא בבית הבליעה משום דכיון דנעשה בה מעשה הכשר קרבן ל"ש בה טומאה כמו בעג"ע ושה"מ דבודאי איכא בהו איסור נבילה כדמוכח ביומא דס"ז דאסור באכילה לכו"ע ומ"מ הוי

שחיטה לטהר מידי טומאה ויתישב בזה ד' התוס"י ביומא דס"ד דמאי דמקשים בהא דחולין דפ"א דילמא הא דתני השוחט היינו העורף ותירצו שם אלא אומר רבי דפשיטא לי' לתלמודא דאי מיירי בעריפה לא הי' צריך כלל למימר התם פטור דהא שחיטה שאינה ראוי' היא כו' יעוי"ש, ותמוה דהא תני התם כל הני דשחיטה שאי"ר כמו שור הנסקל אלא דכונתם דכל הני תני משום איסור הנאה שבה ויש בה חידושי דינים אבל בעג"ע אי מיירי בעורף הא אסורה בלא זה משום איסור נבילה והוי שחיטה שאי"ר משום איסור נבילה ולא משום איסוה"נ שבה, ובמש"כ מתורץ בזה קושיית המחברים יעוי' במנח"ח במנות שוה"נ ובהגהות הרש"ש בפסחים דכ"ב בהא דב"ק דמ"א בשוה"נ דפריך איני יודע שהיא נבילה ונבילה אסורה באכילה וקרא דלא יאכל למ"ל דהא כיון דאתעביד מצותו על ידי סקילה הו"א דמטהר מידי נבילה כמו דאמרינן דחיתו לצוק זהו שחיטתו ולהכי איצטריך קרא דלא יאכל ולמשנ"ת הרי גם בשה"מ ועג"ע אינו ניתר איסור נבילה ואסורה באכילה, שו"מ שהעיר בזה במנח"ח בהשמטות יעוי"ש אלא דבלא זה ל"ש סקילתו זהו שחיטתו כיון שאין זה ענין קרבן כמו עג"ע דכפרה כתיב בי' כקדשים וכן שה"מ דדמי למליקה אבל מצות סקילה הוא רק מדיני התורה דאתעביד בי' מצוה בגדר עונש וכן בעיה"נ מספק"ל בסנהדרין דקי"ג להיפוך שלא יועיל גם השחיטה].

ולמש"כ דאיסור נבילה איכא בשה"מ ובעג"ע מ"מ אוא"ב הוי שחיטה צ"ל משום דכל דמהני לטהר מידי טומאת נבילה לא דמי לנוחר ומעקר והוי שחיטה לכל הדינים כיון דששא"ר שמה שחיטה ויעוי' בפרמ"ג בסי' כ"ה בש"ד ס"ק א' בספק בשחיטה דהוי נבילה בודאי דבחזקת איסור עומדת ואינה מטמאה דאסור לשחוט אחריו אע"פ דאסורה משום נבילה כיון דעכ"פ אינה מטמאה יעוי"ש שהשיג על התבו"ש דס"ל דמותר לשחוט אחריו כיון דבחז"א עומדת והוי נבילה ודאי יעו"ש ובודאי מוכרח הדבר דכל שחיטה דמהני לטהר מידי טומאה אע"פ דלענין איסור הוי נבילה חשוב שחיטה לענין אוא"ב כמו בשה"מ דדחייתו לצוק זהו שחיטתו והוי מחו"ז אע"פ דאסור באכילה משום נבילה ומה שהשיג בהגהות יד אברהם שם והוכיח מד' הרמב"ם דמשמע דהעורף עגלה אי"ח משום אוא"ב מדלא הזכיר העורף אין זה ראי' דאין דרכו של הרמב"ם להביא דינים שאינם מפורשים.

אבל הא בשה"מ מפורש דחייב משום אוא"ב אלמא דהוי שחיטה וה"ה בעורף עגלה ונראה דגם התבו"ש מידה בעיקר הסברא דכי היכי דהוי שחיטה לטהר מיד טומאה חייב משום אוא"ב אלא דבספק בשחיטה דאנו דנין לענין איסורים אי מותר לשחוט אחריו אמרינן כיון דספק בשחיטה הוי נבילה ודאי משום חזקת איסור ולפי הך צד אם נשחטה שלא כהוגן הרי היא מטמאה ג"כ אלא דבשעה שאנו דנין לענין טומאה בחזקת טומאה לא אמרינן ואינה מטמאה אבל הא אין זה בירור שאינה טמאה ולהכי כיון דאנו דנין לגבי איסור שהיא נבילה ודאית ונשחטה בפסול להכי ס"ל להתבו"ש דמותר לשחוט אחריו אבל באופן שאנו דנין בתורת ודאי דהשחיטה מהני לטהר מידי טומאה אע"פ דלגבי איסור נבילה לא מהני הוי שחיטה וחייב משום אוא"ב כדמוכח ביומא.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה