אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ז · ג
והנה בס' מחנה לוי תמה ביבמות דל"ג בזר שאכל מליקה דליחייב ג"כ משום לא יטמא את מחניהם ובס' ברוך טעם השיג עליו דהא ברייתא מפורשת היא בזבחים דס"ט דמליקה אינה מטמאה בבית הבליעה דילפינן מטריפה מה טריפה שאינה מתרת את האיסור אף כל שאינה מתרת את האיסור יצא מליקה שהיא לפנים הואיל והיא מתרת את האיסור אין מטמא בגדים בביה"ב עיי"ש אולם לכאורה אין הכרח מברייתא זו דהתוס' בדס"ח בד"ה מלק פירשו במליקת פסולים שמתרת את האיסור שאם עלה לא ירד וכן הוא בנוסחאות רש"י כת"י ובשימ"ק שם דבכל הפסולים שאם עלה לא ירד חשוב מתרת את האיסור וכיון דהותרה לכהנים רק שנפסלה והפסול חזי לגבוה שאם עלה לא ירד מהני מליקתו לגבי כהנים לטהר מטומאת ביה"ב אבל לזר דלא הותר כלל כמו שלוקה משום נבילה יש בו ג"כ טומאת ביה"ב גם לפירש"י שפירש דבעולה קאי ג"כ יש לחלק בין זר לכהנים דלכהנים הוי מליקה כשחיטה לגבי חטאת ורק איסור קדש דעולה איכא משא"כ לגבי זר וגם יש להסתפק דאפשר דלכהנים גם איסור נבילה ליכא והא דממעט לענין טומאת ביה"ב משום דקרא לגבי נבילת עוף טהור בטומאה קא מיירי ולענין חיוב נבילה בלא זה אינו חייב משום דאין איסור חע"א כמש"כ התוס' בדפ"ט.
אבל כיון שנתמעטה מליקה מדין טומאת ביה"ב אפשר דגם איסור נבילה ליכא ורק בזר דחייב משום נבילה כמבואר ביבמות דל"ג דלגבי' לא הותר כלל והוי כשארי נבילות דמטמא בביה"ב אולם הראב"ד בתו"כ מפרש הברייתא דמה טריפה שאינה מתרת את האיסור דלזה קאי דמטהר מטומאת ביה"ב אף שיש בו לאו דנבילה, ובאמת מוכרח דחלוק איסור נבילה מטומאה דהא שעיר המשתלח למאן דס"ל מותר בהנאה כמבואר ביומא דס"ז מ"מ אסור באכילה דזהו לאו מחמת איסור קדש דהא מותר בהנאה ואסור מדין נבילה ומ"מ מהני דחייתו לצוק לחייבו משום אוא"ב כמבואר ביומא דס"ד ועכצ"ל שאינו מטמא דאם מטמא ג"כ הוי כנחירה בעלמא וכן מוכח ממג"ע דעריפתו מטהרתו מידי נבילה ומבואר בזבחים ד"ע משום דכפרה כתיב בה כקדשים ולכאורה צ"ל דהא גם בקדשים ממש במליקה איצטריך קרא שאינו מטמא בביה"ב ואי לאו קרא הו"א דמטמא א"כ בעג"ע דליכא קרא מהיכ"ת שלא יטמא וצ"ל דבאמת גלי קרא במליקה דכל דנעשה לשם מצות קדשים מטהרת מטומאת ביה"ב וזהו דכפרה כתיב בה כקדשים היינו במליקה וה"ה שעיר המשתלח כיון דדחייתו לצוק זהו שחיטתו ונעשה דרך הכשר מהני לטהרו מידי טומאתו ודמי למליקה ומדוקדק בזה לשון הרמב"ם בפ"ב מהל' אה"ט הל' י"ג המולק קדשים בפנים כו' הרי אלו טהורין כיוצא בו עג"ע שנערפה כהלכתה טהורה כפרה כתיב בה כקדשים וכן אם נשחטה כו' הצילה אותה שחיטתה מידי נבילה עכ"ל וחלוקין עריפה משחיטה ובעריפה טהורה היינו טהורה מלטמא טומאת נבילה אבל איסור נבילה יש כאן אבל אם נשחטה הצילה אותה שחיטתה מידי נבילה לגמרי ומותרת גם באכילה ומבואר בד' הרמב"ם דמשוה עריפת עג"ע למליקה היינו דממליקה ידעינן גם בעג"ע דמטהרת מידי טומאת נבילה, ובזה אמרתי לישב מה שהשמיט הרמב"ם האיבעי דירושלמי בסוטה עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה הובא במל"מ שם ומדקדוק לשון הרמב"ם כיו"ב עג"ע שנערפה כהלכתה דקדק כהלכתה נראה דטריפה אינה מטהר מטומאתה ודוקא אם נערפה כהלכתה ולמש"כ נראה דהא דעג"ע מטהר מטומאתה משום דכפרה כתיב בה כקדשים ילפינן ממליקה ובמליקה גופא פליגי ר"מ ור' יוסי אי מליקת טריפה מטהרת מידי נבילה וצ"ל דהאיבעי דירוש' הוא לר"מ דס"ל דמליקת טריפה ג"כ מטהרת מידי טומאת נבילה ואיבע"ל כיון דדמי למליקה א"כ כמו במליקה במלק ונמצא טריפה מטהר ה"נ בעריפה או דילמא שאני מליקת העוף דיליף ר"מ מהיקשא דזאת תורת הבהמה והעוף כו' לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה לאכילה מטהר טריפתה מטומאתה אף עוף דבר שמכשיר באכילה מטהר טריפתו מטומאתו וההיקש אינו אלא במליקת העוף אבל בעג"ע דליכא הקישא אין עריפת טריפה מכשירתו וכל זה לר"מ דס"ל דמליקת טריפה מטהר מידי טומאה אבל לר' יוסי דס"ל דגם במליקת טריפה אינו מטהר פשיטא דבעג"ע אין עריפתה מטהר בטריפה ולמאי דקיי"ל כר' יוסי אין מקום להאיבעי בירוש' ולהכי מדוקדקים ד' הרמב"ם שם ואם מלק ונמצא טריפה אין המליקה מטהרתה המולק קדשים בפנים אם היו ראוין לקרבן ולא נמצא בהן מומין הרי אלו טהורין כיו"ב עג"ע שנערפה כהלכתה כו' היינו כמו במליקה בנמצא טריפה או מומים הפוסלים אינו מטהר ה"נ בעג"ע אינו מטהר עריפתה מטומאתה.