אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ז · ב
ונראה דלכאורה ק"ל בהא דאמר תאמר בנקיבה שני איסורים איסור נבילה ותולין בעזרה דהא איכא תלתא איסורים דבאכילתו בעזרה הרי הוא מטמא בבית הבליעה ועובר משום לא יטמא את מחניהם דהא לפי הך צד ספק שלא ילדה והוי נבילה הרי הוא מטמא בביה"ב (ועל הכנסת הטומאה ל"ק כיון דאינו מטמא במגע ובמשא אינו עובר משום לא יטמא וכ"כ בס' בית הלוי סי' א' אבל על אכילתו קשה) והא דלא חשיב תלתא איסורא משום טריפה אפ"ל דס"ל מחזיר סימנים לאחורי העורף כשר והוו רק נבילה משמולק הסימנים אבל מ"ט לא קא חשיב לא יטמא על אכילתו ולכאורה אפ"ל כיון דעזרה הוי רה"ר וספיקו טהור וגם בספק במטמא טהור כמבואר בתוס' סוטה דכ"ח וכיון דהאדם לא נטמא ממילא דאין כאן טומאה כלל, אולם באמת הא דנין בזה לפי הך צד דהוי נבילה ומטמא ג"כ ולפי הך צד הרי עבר משום נא יטמא גם יש לדון דטומאת ביה"ב דלא דמי לסוטה וכמש"כ התוס' בריש נדה לענין טומאת ראי' כיון דאין טומאה זו מצד מגע ורק מטעם אכילה וגם י"ל דביה"ב דהוי מקום סתר ועיקר הטומאה שם הוי כרה"י וכמש"כ התוס' בכה"ג בסוטה ויש לחלק, עוד יש להסתפק אם שייך בטומאת ביה"ב ההלכה דרה"ר ורה"י כיון דכל הטומאה תלוי באיסור אכילה דנבילה וכל שמחויב משום נבילה יש עליו דין טומאת ביה"ב א"כ העיקר משום איסור אכילת נבילה עי"ז בא הטומאה ואפשר דתלוי באיסור עכ"פ כיון דלגבי איסור הרי נאסרה מספק משום חזקת איסור שאינה זבוחה הרי ממילא טמא ולא דמי לספק בשחיטה דפליגי אי מטמא במשא די"ל דלענין טומאה הא בחזקת טהרה קאי משום דבבהמה הרי טומאת נבילה היא בפני עצמה ובחייה לא היתה מקבלת טומאה אבל בעוף הרי הטומאה תלוי באיסור וכל שלענין איסור נבילה היא ודאי ממילא נטמא טומאת בית הבליעה כאוכל נבילה ודאית אולם בעיקר הקושי' י"ל בפשיטות דמשכח"ל לאכול בלא איסור טומאת מקדש שיאכלו בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש שהיו שם בעזרה דמותר לאכול שם קדשי קדשים ואינו חייב משום טומאה וכמבואר בזבחים דנ"ו עוי"ל דהא בידו לאכול פחות מכשיעור או שלא בכדי אכילת פרס דאינו מטמא בביה"ב כמבואר בזבחים ד"ע.