אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן ה › ד

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ה · ד

ג

וע"ד מה שהאריך כת"ר בהא דאמרינן בשוחט לע"ז ובמנסך לצעורי קא מכוין אע"פ שאומר בפירוש שכיון לשם ע"ז משום דאין אדם משים עצמו רשע והקשה דנימא פלגינן דבורו יעוי' בחי' רעק"א לגיטין נ"ג מש"כ בזה, והנה הרמב"ם כתב שאין אדם מישראל אוסר דבר שא"ש שלא כיון רק לצערו ותמה ע"ז הכו"פ דדבריו סותרים זא"ז דמעיקרא כ' שאין אדם אוסר דשא"ש וסיים שלא כיון אלא לצערו דמשמע דבידו לאסור וע"כ העלה בשי' הרמב"ם דמה דאוסר דשא"ש ע"י מעשה אאמד"ר ובדרבנן מקילים מספק יעו"ש ונראה בביאור הדבר עפמש"כ התוס' ביבמות דפ"ג דהא דאין אדם אוסר דשא"ש הוא רק בדבר התלוי במחשבה אבל באיסור שאינו תלוי במחשבה אוסר דשא"ש ולהכי י"ל בטעם הדבר דאדם אוסר דשא"ש על ידי מעשה אפילו בדבר התלוי במחשבה היכא דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ומוכח לכל כונתו במעשיו וע"כ אוסר המעשה ומהאי טעמא בישראל דלצעורי קא מכוין ואומדנא דמוכח וגלוי לכל שאין מחשבתו לשם ע"ז א"כ חין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ולהכי אע"פ שאמר בפיו שכיון לע"ז אבל הרי המעשה מצד עצמה אינה מוכיח בכה"ג לא הוי מעשה לאסור דבר שאינו שלו וזהו שכתב הרמב"ם שאין אדם מישראל אוסר דשא"א שלא כיון אלא לצערו היינו אע"פ שעשה בה מעשה מ"מ כיון דאמרינן שלא כיון אלא לצערו ואין המעשה מוכיח הדר דינא כמו שלא על ידי מעשה ואינו אוסר דשא"ש וייבן בזה שי' הרמב"ם ורש"י דבאית לי' שותפות בגוה לא אמרינן לצעורי קא מכוין ותמהו בזה דהא כיון דאמרינן דלצעורי קא מכוין ולא נאסר גם חלקו מ"ט לא אמרינן לצעורי ולמש"כ א"ש דחלקו הא אוסר במחשבה גם בלי מעשה וע"כ אם אומר שכיון לנסך הרי נאסר מצד הדין וממילא נאסר גם חלק חבירו מצד התערובות וכמש"כ התוס' בחולין מ"א דהיינו מדמע אולם כ"ז לשי' הרמב"ם ורש"י אבל בשי' התוס' דס"ל דאע"ג דאית לי' שותפות בגוה אמרינן לצעורי קא מכוין בעכצ"ל דמשום אומדנא דמוכח שמכוין לצעורי אינו נאמן גם בשלו דאין אמע"ר.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה