אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ה · ג
מה שפלפל כת"ר בדין שוחט בשבת והתרו בו אי הוי שחיטת מומר מעת קבלת התראה כמו שאמרו בחולין דמ"א התרו א"ע למיתה אין לך מומר גדול מזה דנראה מדברי הפוסקים דלאו דוקא בדין לצעורי קא מיכוין רק לכל הדינים הוי מומר וה"ה בשבת דדמי לעכו"ם דהוה מומר מעת קבלת התראה והוי שחיטת מומר והביא שכ"כ בס' מגן אבות לפרש מתניתין ד"ד דאע"פ שמתחייב בנפשו דכשהתרו בו והתיר א"ע למיתה הוי שחיטת מומר ושוב דחה כת"ר דבשבת דהוי מומר רק במחלל שבת בפרהסיא כה"ג לא הוי בפרהסיא זהו ת"ד, לדעתי אין לבנות יסוד על מה שאמרו בחולין דמ"א במנסך כיון שהתיר א"ע למיתה אין לך מומר גדול מזה דה"ה לשבת דדמי לעכו"ם במחלל שבת בפרהסיא דהא באמת סברא זו צריכה ביאור דמה בכך דהתיר א"ע למיתה דהא לא עשה עבירה בפועל ואיך נעשה מומר למפרע לפני עשיית העבירה על כן נראה דדוקא במנסך לפ"ז דגם מחשבה לע"ז הוי עבירה כמו שאמרו בקידושין דל"ט דמחשבת עכו"ם מצטרפת למעשה וגדולה מזו מבואר בסנהדרין דס"א בניסת לעכו"ם דאמר אלך ואעבוד חייב ביחיד לרב יוסף ופי' התום שם גם על הניסת וכ"פ הרמב"ם בפ"ה מהל' ע"ז וכן אמרו שכן ישנן בלב וכ"פ הרמב"ם בהל' ע"ז דכל שקיבלו במחשבה אף על פי שלא עבד הר"ז מגדף ועל כן במנסך לעכו"ם או בעובד ע"ז לכשהתרו בו וקיבל התראה הרי הוא מומר לעכו"ם ואם דכל זמן שלא עבד עכו"ם או ניסך י"ל דלהשטות קא מתכוין ופטומי מילי נינהו אבל לכשעשה מעשה וניסך בודאי איגלאי מילתא למפרע שהי' מומר לע"ז במחשבתו לעבוד וכ"ז במנסך ועובד עו"ז משא"כ במחלל שבת ניהו דמחלל שבת בפרהסיא הוי מומר אבל הכנה לחלול שבת בפרהסיא דאין במחשבה והכנה שום עבירה ואינה מצטרפת למעשה ואיך נימא דהוי מומר למפרע דמומר הוי רק ע"י מעשה העבירה שחילל השבת בפרהסיא אבל לא על מה שהכין וקבל עליו התראה לעשות כיון דהכנה זו איננה מחלקי העבירה, ולפי דברי כת"ר דמדמה שבת לעכו"ם יש להשיב על תירוצו דקבלת התראה לא הוי בפרהסיא וכן יישב בזה דברי הר"ן דתחלת השחיטה הוי מקלקל דאף דהוי חלק מן החיוב מ"מ כיון דלא גמר לא הוי בפרהסיא ואפילו למש"כ התוס' בחולין דל"ט בשוחט ע"מ לזרוק דמה לעכו"ם דאנן סהדי דבודאי יזרוק ולא ימלך דמ"מ בשבת דבעינן בפרהסיא לא הוי פרהסיא דזה הוי רק ידיעה ולא ראי' וכל הידיעות שבעולם לא יועילו לעשותו בפרהסיא זהו ת"ד אינו נראה כן מדהתו"ס דאסתר בפרהסיא הוי שכתבו לפי דהוי ידיעה אף דהוי ידיעה בל"ר והתם דבעינן ונקדשתי בתוך בני ישראל בעשרה חשיב זה בפרהסיא ה"נ לחלול שבת בפרהסיא מה דאנן סהדי וידעינן שמחלל שבת וכל המחלל שבת יודע שעשרה בני ישראל יודעים מעשייתו הוי ג"כ בפרהסיא ועיין בשמ"ח סי' ב' או שהדבר מפורסם וידע שיתפרסם ובתבויש שם הביא מסנהדרין דפ"ד ומד' המהרי"ק שרש ק"ס יעו"ש.
וגם מגוף דבהתו"ס בחולין דל"ט שכתבו בשוחט ע"מ לזרוק דמה לעכו"ם דאנן סהדי דבודאי יזרוק ולא ימלוך הי' נ"ל דזה דוקא בעכו"ם דאע"פ שאי"ח מיתה כל זמן שלא זרק לעכו"ם מ"מ הרי הוי עבירה כשחיטה עצמה דהא גם מחשבת עבירה בעכו"ם הוי עבירה אבל בשארי איסורים דהכנה לעבירה לא הוי עבירה אע"פ שאנו משערים שיעשה כן מ"מ לא אמרינן אנן סהדי בזה דמה בכך שאומר שיעשה דבודאי לא יעשה כיון דאמירה והכנה אין זה חלק העבירה ולכשיבוא לידי עבירה ימלוך ולא יפשה אבל בעכו"ם הר"ז גופא עבירה הוי וכיון דפקיר בודאי לא ימלוך.
וזה הי' נ"ל בסברת הגאון רעק"א ביו"ד סי' ד' דבמומר לעכו"ם שהתרו בו והתיר א"ע למיתה דהוי מומר אע"פ שלא עבד ע"ז ולא ניסך דכיון דקבלת התראה גופא הוי עבירה שמאמין בע"ז ומכין לעבוד ולנסך ל"ש על זה להשטות או פטומי מילי כמו דלא אמרינן בכל עבירות שאין לבו לזה דרק בכל מקום דהכנה לא הוי עבירה אמרינן דמה בכך שקבל התראה אבל העבירה לא יעשה אבל היכא שקבלת התראה גופא הוי עבירה וגידוף איך נאמר דפטומי מילי הוי ואין אדם משטה בזה שזהו עצמות העבירה [ועי' בתבו"ש סי' ב' בסעיף י"ח בטבח שיצא טריפה מתח"י דאם עדיין לא עשה רק נתברר שרצה לעשות ולא עשה הרי הוא כאלו עשה ונסתייע מד' תשו' הרשב"א ונראה דגם בשאר עבירות הכנה. מילתא ועי' בתשו' מהרי"ט סי' ט"ו שנראה שחולק על זה ועי' בסמ"ע סי' ל"ד ס"ק כ"ז לענין טבח ובס' אמרי בינה סי' ל"ד מחלק בזה דטבח שאני יעו"ש.