אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן ה › ב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן ה · ב

א

מש"כ מעכ"ת בחיבורו לסתור תירוצי מד' הרמב"ן בחולין ד"פ שדחה פרש"י דמשום דהוי מחוסר זמן הוי שחיטה שא"ר ולד' הרמב"ן הוי שחיטה ראוי' שאם תאמר שאין כאן שחיטה ואינו עובר עליו משום אוא"ב הרי אינו עוד מחו"ז והשחיטה ראוי' וחייב עליה משום אוא"ב ורק כשדבר אחר גרם לה שאין אותה שחיטה ראוי' אז הוא דפטור משום ששא"ר והרי זה הנידון לר"ש דומה ממש לנ"ד לרבנן וכמו דלר"ש חייב משום אוא"ב אע"ג דע"י חיוב אוא"ב הוי ששא"ר ה"נ לרבנן שמלקות אוא"ב מביא לידי כך ששחיטתה נבילה אין לפוטרו מחמת זה ממלקות דאוא"ב כיון דאין פסול שחיטתו מחמת דבר אחר זהו תו"ד נראה דלא דמי להא דריש דלר"ש הא דשחיטה שאי"ר ל"ש שחיטה אע"פ דהוי שחיטה לטהרה מידי נבילה ורק דילפינן מגזיה"כ דוטבות טבח והכן דבעינן שיהי' שחיטה ראוי' שאין עליה שום איסור אחר ואין על ששא"ר חיובים כלפי כל הדינים וכ"ז אם היא אינה ראוי' מצד איסור אחר אבל מאי דגוף השחיטה דחולין בעזרה או דאוא"ב גורם שתהי' אינה ראוי' הרי אאפ"ל שמה"ט לא הי' עליו חיוב אוא"ב דהרי על זה אנו דנין ולולא איסור זה הרי היא שחיטה ראוי' עכ"פ ההיקש דוטבוח טבח והכן הוא שתהי' השחיטה ראוי' שתהי' עלה שם שחיטה לגרום הדינים המתחייבים והמסתעפים ע"י אותו שחיטה אף שנאסרת עי"ז כמו חובע"ז ואוא"ב בקדשים משא"כ לרבנן בשוחט ונתנבלה בידו דלא הוי שחיטה מצד הסברא והוי כנחירה בעלמא אאפ"ל שתהי' שחיטת אוא"ב נבילה ומ"מ יתחייב משום שחיטת אוא"ב דזהו שני דברים המתנגדים וזהו שאמר רבא בזבחים דס"ט אם הועילה לו שחו"ת לחייבו כרת לא תועיל לטהרה מידי נבילה דהוי שני הפכים בנושא אחד כיון דאמרינן דהוי שחיטה לחייבו כרת אא"פ שתהי' נבילה ולהכי באוא"ב אי נימא דהוי מומר ע"י מה שקיבל התראה למלקות ושחיטתו נבילה שוב אא"פ שיתחייב מלקות ומשה"ק ע"ד הרמב"ן מהא דאמרינן בחולין דפ"ה דלרבנן ילפינן דשחיטה שא"ר שמה שחיטה משחוטי חוץ והא מה דשחו"ח הוי שחיטה שא"ר הוא מצד דין שחו"ח ולא מצד דבר אחר ודמי לאוא"ב בקדשים דגם לר"ש הוי שחיטה ראוי' לס' הרמב"ן לק"מ דאיסור הנאה דשחוטי חוץ הוא מצד איסור קדשים שמתו דאע"פ דינא ידי מעילה יש בו איסוה"נ מן התורה כדמוכח בחולין דפ"ד דבקדשי בה"ב דבעינן העמדה והערכה הוי שחיטה שאי"ר אע"פ דהוי קדשים שמתו וכן מוכח מדהתו"ס זבחים דס"ט בתוד"ה לר' יהודא [ועדהתו"ס קידושין דנ"ז בד"ה מה דנראה מדבריהם דאיסור קדשים פקע הקשה המקנה דא"כ אמאי הוי שחו"ת שחיטה שא"ר ואפ"ל דלהכי הו"ל ששא"ר משום שאין עליה תורת קדשים לעלות למזבח ובזה אמרתי לישב קוהתו"ס בחולין דפ"ה בשוחט על הפסח בשלא לשמו דפטור לר"ש דהוי ששא"ר דנילף קדשים מקדשים משחו"ח דשמה שחיטה משום דששא"ר דשלא לשמו לא דמי לשא"ר דשחו"ח, דשחו"ח פקע איסור קודש דהוי קדשים שמתו ולהדיוט מותר משא"כ בשלא לשמו דהוי פסולו בקודש ואסור בהנאה אולם באמת גם לפי לשי' התוס' בקידושין לפי המסקנא שחו"ח אסור בהנאה ואיסור קודש לא פקע והארכתי בזה במקו"א] גם בעיקר הדבר מה שהעיר לסתור מד' הרמב"ן למשכ"ל לחלק דלפי' תי' התוס' בחולין די"ד דעל אותו שחיטה לא הוי מומר ולהכי גם בקיבל ההתראה אאפ"ל שיהי' מימר למפרע דאי נפסול שחיטתו לא חילל את השבת ורק ע"י הכשר השחיטה הוי מומר ולהכי הוי כמעשה אחד וממילא דעל אותו שחיטה לא הוי מומר לפסול את שחיטתו משא"כ באוא"ב שפיר כתב הרמב"ן דאא"פ להכשיר את השחיטה משום דאם נכשיר הרי הוא ממילא פסול מצד מחוסר זמן גם באותו שחיטה.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה